פרק א' ובו יסופר על חנות הבדים של אילה שפירא
פעם, מזמן מזמן, ארגנה אילה המקסימה מבדים-דים בלוגלידה, ושלחה לכל מי שנרשם מתנה: ערכת תפירה קטנה וחביבה, שנתנה הצצה מזערית למבחר היפהפה שיש בחנות (תציצו, שווה לכם!). בנוסף, הציעה אילה למי שרוצה, להכין משהו בעבודת יד ולהעביר אותו הלאה - לא מוכרחים, רק אם רוצים.
רציתי, כמובן שרציתי, בעיקר לאור העובדה שמי שעלתה בגורלי היתה אילה עצמה.
פרק ב', ובו יסופר על הבטחות שצריך לקיים
חלפו שנים רבות... טוב, אני קצת מגזימה. חלפו בקושי שנתיים. כל פעם אמרתי לעצמי שזה ממש לא לעניין - הרי שאלתי את אילה מה בא לה והיא אמרה לי רק "סקראפבוקינג, מה שבא לך, אבל את לא מוכרחה ואל תשתגעי". אז שאני לא אגשים כזו משאלונת צנועה?!?
פרק ג', ובו... נו כבר הבנתם את הפרינציפ.
חלפו עוד איזה שלושה חודשים, והנה חזרנו לעתיד, כלומר להווה, כלומר לרגעים אלה, שבהם אתם קוראים (קוראות, קוראות... או ליתר דיוק: קוראת. אחת. וגם זה לא תמיד...) את הרשומה הזו, וכל עניינה מיני אלבום קטן ואקולוגי משהו, שהכנתי לאילה. אם לשפוט על פי הבלוג שלה והבדים בחנות, לאילה יש חיבה לצבעוניות שמחה, מה שגם נראה לי מתאים לצילומי המשפחה היפה שלה.
אז קבלו אותו, באיחור לא-אופנתי של שנתיים ומשהו. ואם תהיו סלחניים כמו אילה - דייני...
אשמח לקרוא את התגובות שלכם!
***
כמעט שכחתי... ככה נראה האלבום כשהוא ארוז:
פעם, מזמן מזמן, ארגנה אילה המקסימה מבדים-דים בלוגלידה, ושלחה לכל מי שנרשם מתנה: ערכת תפירה קטנה וחביבה, שנתנה הצצה מזערית למבחר היפהפה שיש בחנות (תציצו, שווה לכם!). בנוסף, הציעה אילה למי שרוצה, להכין משהו בעבודת יד ולהעביר אותו הלאה - לא מוכרחים, רק אם רוצים.
רציתי, כמובן שרציתי, בעיקר לאור העובדה שמי שעלתה בגורלי היתה אילה עצמה.
פרק ב', ובו יסופר על הבטחות שצריך לקיים
חלפו שנים רבות... טוב, אני קצת מגזימה. חלפו בקושי שנתיים. כל פעם אמרתי לעצמי שזה ממש לא לעניין - הרי שאלתי את אילה מה בא לה והיא אמרה לי רק "סקראפבוקינג, מה שבא לך, אבל את לא מוכרחה ואל תשתגעי". אז שאני לא אגשים כזו משאלונת צנועה?!?
פרק ג', ובו... נו כבר הבנתם את הפרינציפ.
חלפו עוד איזה שלושה חודשים, והנה חזרנו לעתיד, כלומר להווה, כלומר לרגעים אלה, שבהם אתם קוראים (קוראות, קוראות... או ליתר דיוק: קוראת. אחת. וגם זה לא תמיד...) את הרשומה הזו, וכל עניינה מיני אלבום קטן ואקולוגי משהו, שהכנתי לאילה. אם לשפוט על פי הבלוג שלה והבדים בחנות, לאילה יש חיבה לצבעוניות שמחה, מה שגם נראה לי מתאים לצילומי המשפחה היפה שלה.
אז קבלו אותו, באיחור לא-אופנתי של שנתיים ומשהו. ואם תהיו סלחניים כמו אילה - דייני...
***
כמעט שכחתי... ככה נראה האלבום כשהוא ארוז:
