איפה את חיה?

(שווה להתאמץ הפעם. יש הפתעה בהמשך!)

את השאלה הזו שאלתי את עצמי השבוע יותר מפעם אחת. לא, לא בהיבט הפילוסופי של העניין, ולצערי גם לא בגלל שאנחנו עוברים דירה. הכל בגלל (בזכות?) האתגר של Scrappy Hands, שעוסק הפעם בחיות. חיות יער, ליתר דיוק.
האמת היא שהיה לי רעיון נהדר, ששילב חיתוך לייזר בצורת צבי, אריזה של Prima בצורת תגית והמון חומרים מתחום המיקסד מדיה. מה נהדר? מושלם! הבעיה הייתה התוצאה - יצא לי משהו עגמומי, שנראה כמו התנגשות במקרר עמוס דומדמניות, קליפות חצילים וגבינת רוקפור. בקיצור, הכל היה בגוונים של כחול וסגול, פה ושם בצבצה משחת עיצוב בהירה - והכל יחד היה בלתי ניתן לזיהוי, שלא לומר בלתי אכיל.
אבל מה לעשות שכחלק מצוות העיצוב יש לי התחייבות "לספק את הסחורה"? ושלכל המאוחר אני צריכה להעביר צילום של העבודה המוגמרת בשבת בצהריים (וגם זה רק כי עושים לדחייניות כמוני הנחה...)? הבנתן נכון: מוותרים על הפרויקט הממושך, המורכב וחסר התוחלת ופונים למחוזות מוכרים ואהובים - משהו נקי, ברור, חד משמעי, שההשתוללות היחידה בו היא בתוכן - Stay Wild. עכשיו הייתי מרוצה.

מה היה לנו כאן? כותרת ממארז של Dear Lizzy מבית American Crafts שקניתי השבוע ב-Blitsy, איור של ילדה מחזיקה קוף (חיית יער או לא חיית יער??? הקוף, לא הילדה... אני לא כזו נוראית...) מקולקציה ישנה של Graphic45, רקע בדוגמת עץ של Pebbles, נדמה לי, עוד שכבה של נייר-בד שיש לי שנים ואני לא זוכרת של מי זה כבר ובסיס קראפט. את האיור יישנתי קצת ודיסטרסתי, הכותרת הייתה במקור בלבן וצבעתי אותה עם דיו בכמה גוונים - וזהו.
מה שכן, אם כבר Wild, אז על אמת. תראו מי בא לדגמן את הכרטיס:

הבטחתי הפתעה, נכון? אז הנה.

טוב, זו לא הפתעה... זה נושא האתגר ששווה לכן להשתתף בו בגלל ההפתעה.
...
...
...
האתגר הפעם מלווה בפרס - שובר בשווי 150 ש"ח (!) לקנייה בחנות היצירה האינטרנטית והשווה במיוחד, רעותא:

תגידו שזה לא נותן לכן השראה?!?
ואם אתן זקוקות לעוד כזו (השראה, הכוונה), הנה כמה בלוגים של יוצרות מוכשרות ששווה לכן לבקר בהם:
שיר
נעמה
זהבית
שולי
ציקוש
אסנת

חוץ מזה, אם כבר הגעתן עד כאן, ספרו לי: איזו חיה הייתן רוצות להיות? רק אל תגידו לי לובסטר...(רמז לפוסט שלא עוסק ביצירה ושאני מתכננת לכן לשבוע הבא. אם יהיה לי כוח...)
טוב, הייתי חייבת עוד תמונה של החיה המופלאה הזו:

מספיק ודי :)

ניפגש בשמחות

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

כמעט בכל משפחה יש דמות אחת שתמיד זוכרת את ימי ההולדת של כולם, מתי כל אחד התחתן ואצל מי התארחו כולם בפעם האחרונה בליל הסדר. כניסתם של הסמרטפונים הייתה אמורה להפוך את הזיכרון המשפחתי הזה לקל בהרבה, ויש באמת מי שדואגים לוודא שביום הנכון תופיע תזכורת (ורצוי יומיים קודם, כדי להספיק לקנות מתנה...), ואיכשהו, למרות כל זה, תמיד יש איזו שמחה שנשכחה, איזו דודה שתיעלב כי לא צלצלו לאחל לה מזל טוב, איזו אחיינית שהבטחתם לעצמכם להפתיע אותה ביום ההולדת הבא עם פרחים – ושכחתם.

כדי שכל התאריכים השמחים והחשובים האלה יהיו לכם מול העיניים נולד הלוח הזה, שהוא גם דקורטיבי וגם שימושי. וגם קל מאוד להכין אותו.
מה צריך?
•    עיגולי קרטון/עץ שטוחים בקוטר 4 ס"מ, כמספר האירועים המשפחתיים שיש לכם (ועוד כמה לאירועים שעתידים לבוא)
•    לוח עץ שאורכו מעט יותר מפי 12 מקוטר העיגולים (אם קוטר העיגולים 4 ס"מ, אורך הלוח יהיה 52-50 ס"מ: 12X4 ועוד קצת בשביל רווחים בבין העיגולים). עובי הלוח צריך להיות כסנטימר, כך שאפשר יהיה להבריג ווים בדופן התחתונה שלו, ורוחבו יכול להתחיל מ-3-2 ס"מ ולהגיע גם ל-20, תלוי כמה אתם רוצים לקשט אותו וכמה גדול אתם רוצים שיהיה.
•    12 ווי עין
•    צבע אקרילי + מכחול/מברשת
•    מנקב חורים / מקדח 2 מ"מ
•    טוש / עט
•    טבעות מתכת בקוטר 5-6 מ"מ
•    2 נעצים
•    סרט תלייה
מה עושים?
1. ערכו רשימה של האירועים שברצונכם לשלב בלוח, וחלקו אותה לפי חודשים. הכינו עיגולים כמספר האירועים, וחלקו אותם לשתי ערמות: אלה שישמשו לציון האירוע האחרון בחודש, ואלה שיש במהלך החודש אירועים נוספים אחריהם (למשל אם במאי יש לכם שלושה אירועים, ב-3 לחודש, ב-11 וב-19, בערימה אחת יונח עיגול המיועד לאירוע של ה-19 לחודש ובשנייה שאר העיגולים.

2. סמנו על העיגולים מהערמה הראשונה (האירוע האחרון בחודש) נקודה אחת לניקוב במרחק 2 מ"מ מהקצה ואילו על שאר העיגולים סמנו שתי נקודות לניקוב, גם הן במרחק 2 מ"מ מההיקף, זו מול זו, כלומר על קו האמצע של העיגול (קוטר). נקבו את העיגולים במקומות שסימנתם, ואם ברצונכם לצבוע את העיגולים - זה הזמן לעשות זאת.

3. צבעו את לוח העץ לטעמכם, הפכו אותו, וסמנו את קו האמצע. כעת הניחו עליו את העיגולים מהמרכז כלפי חוץ, כשאתם מקפידים על מרווחים זהים ביניהם. כשהמיקום שלהם מספק אתכם, סמנו  בגב הלוח את מיקום החורים. הסירו את העיגולים, ובהתאם לנקודות שסימנתם, סמנו בדופן התחתונה של הלוח  12 נקודות, והבריגו בהן את ווי העין.

4. הפכו שוב את הלוח, ובחזית כתבו כותרת כלבבכם. מתחתיה, מעל כל וו שחיברתם, כתבו את שם החודש.

5. כתבו על כל עיגול את פרטיו של אירוע אחד: שם החוגג והיום בחודש שבו חל האירוע. למשל, "גל 15", פירושו שגל חוגג את יום הולדתו ב-15 לחודש (ללא ציון שם החודש). שימו לב להשתמש בעיגולים הנכונים: מי שיום הולדתו הוא האחרון בחודש, יופיע על גבי עיגול עם חור אחד, כשהחור נמצא למעלה. את שמות האחרים כתבו כך שהחורים יהיו מעל ומתחת לפרטים.

6. השחילו טבעות בכל החורים. חברו ביניהן באמצעות טבעת נוספת, וצרו שרשרת נפרדת לכל חודש, כשהעיגולים מסודרים לפי סדר האירועים – למעלה המוקדם בחודש ולמטה המאוחר בו.

 

7. באמצעות טבעת נוספת חברו כל שרשרת כזו אל וו העין תחת שם החודש המתאים. כעת חברו לגב הלוח סרט תלייה באמצעות שני נעצים - ותלו את הלוח.

***
אחד מיתרונותיו של הלוח הזה הוא האין סופיות שלו. כל אירוע חדש בהיסטוריה המשפחתית המתהווה, יצטרף בקלות תחת החודש המתאים: אם הוא בתחילת החודש, הוסיפו עיגול צמוד לוו העין, אם הוא בין אירועים קיימים תוכלו לפרק את  הטבעות ולהוסיף אותו במקום המתאים, ואם הוא בסוף חודש תוכלו לנקב חור נוסף בעיגול התחתון, זה שבו ניקבתם רק חור אחד, ולהוסיף עיגול חדש בתחתית השרשרת.
וככה נראית ההדרכה הזו במדור שלי במגזין "החיים הטובים":

לכו להכין גם לכם לוח כזה - ושניפגש בשמחות!

פוסט חדש? בינגו!

האתגר החדש שהעלינו בבלוג של Scrappy Hands עשה לי לא מעט צרות. היו לי אמנם כרטיסי בינגו מוכנים, וגם היה לי ברור שזה יהיה כרטיס בעניין של איחולי הצלחה, אבל פה נגמר ה"יש" והתחיל ה"אין". בעיקר ה"אין" הגדול מכולם - אין לי רעיון.
כמו כל סקראפרית טובה (אני משתדלת...) התחלתי לשפוך על השולחן מכל הבא ליד - חותמות וניירות, פרחים ופנינים, וואשי וחיתוכי לייזר, מה לא (אני צריכה פעם לצלם את הלפני - ערימה גדולה - ואת האחרי - כרטיס קטן). איפשהו, מתישהו, הדברים התחברו לי בראש, מה ששלח אותי להביא עוד כמה פריטים לערימה - ספוגיות ודפי ספר ישנים (שאריות מספר הלילה טוב שהכנתי למיכל), למשל. בסוף יצא משהו, שצריך להתאמץ ממש קשה כדי לזהות שיש בו כרטיס בינגו (אבל אני נשבעת שיש!):

יש כאן הרבה יותר שכבות משהתכוונתי, למרות שאני בטוחה שחובבות הווינטג' יגידו שיש מקום להרבה יותר. מה יש בשכבות האלה? דוילי מנייר, ריבוע מסולסל שקיבלתי פעם בערימת פינצ'וצ'ים, קארדסטוק של CoreDination ששייפתי לגמרי, כרטיס בינגו (יש!), חוט אופים, פרח נייר, פנינים, תחרה, חותמת של AllNight Media, שני גוני דיו דיסטרס של טים הולץ (Peeled Paint ו-Worn Lipstick), עלים שנחתכו בקאטלבג ובפאנץ' של מרתה סטיוארט ושני משפטים מספר שחיברתי למשפט חדש. כל זה יושב על בסיס קראפט סטנדרטי. אני מקווה שלא שכחתי שום דבר בדרך.
האתגר עדיין רץ, ככה שאתן מוזמנות (זהו, מעכשיו זה "אתן". אתה מוזמן להרגיש בנוח למרות הכל...) להצטרף אליו עם עבודות הנייר שלכן.

ומי שרוצה עוד זוויות, הנה משהו קטן לסיום:

 

מחפשים עוד השראה? הנה מה שהכינו בנות צוות העיצוב האחרות שלנו:
נעמה
מאיה
שיר
זהבית
שולי
אסנת 
ציקוש
והכי חשוב - שיהיה במזל... ;-)

נשברה התחרה...

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים" ובאתר של "קלאב 50"

 

להגיד שהווינטג' באופנה זה לא אנדרסטייטמנט, זה סבתא של האנדרסטייטמנט. או סטייטמענט, אם אתם רוצים להיכנס לאווירה של העיירה הקטנה בפולניה... מה שעוד יכניס אתכם לאווירה הזו הן מפיות התחרה. נכון, בכל אירופה אפשר היה למצוא אותן, וההשפעה הצרפתית הביאה אותן ואת אמנות הסריגה שלהן גם לאסיה ולצפון אפריקה, אבל תודו שכשאתם רואים מפית תחרה, אתם ישר חושבים "ורשה"! 
הפעם אנחנו הולכים לנשל את המזנון ואת מסעד הספה משלל המפיות שהונחו עליהם לאורך ההיסטוריה. אנחנו הולכים לשבור את המסורת ולהפוך את המפית השטוחה לקערית עדינה ותלת ממדית. איך? הנה, תראו.

מה צריך?

מפית תחרה שנסרגה מחוט כותנה (מפית סינתטית לא תתאים).

דבק פלסטי או חומר להקשחת בדים

קערה לערבוב הדבק

מים

כלי זכוכית שישמש כתבנית

קופסת שימורים (מלאה)

כפית

מה עושים?

1. מעבירים את הדבק לקערה. אם הוא סמיך אפשר לדלל אותו במים עד ליחס של 1:1.

2. טובלים את המפית בתערובת הדבק ומוודאים שהיא ספוגה לגמרי בנוזל.

3. מניחים את המפית על התבנית ואת שתיהן יחד על קופסת שימורים או הגבהה אחרת, כך שהמפית התלויה לא תיגע במשטח העבודה.

4. מצמידים את המפית לתבנית, כך שהיא תקבל את הצורה שרציתם. אין בעיה אם המפית גדולה מדי - הקצוות יסתלסלו מעט תוך כדי ייבוש ויתקשו גם הם.

5. מותחים היטב את קצות המפית, שכן הרטיבות של תערובת הדבק גורמת למפית להתכווץ. אם צריך, אפשר לחזור על פעולה זו בשעה הראשונה של תהליך הייבוש. כעת נשאר לחכות לייבוש מוחלט. אם תערובת הדבק שהכנתם הייתה נוזלית, קחו בחשבון שהדבק עלול לטפטף והניחו הכל על צלחת או מגש.

6. כשהמפית יבשה לגמרי – אחרי 24 שעות – מתחילים להפריד אותה בזהירות מהתבנית. מומלץ להיעזר בכפית ולא למשוך את הבד, שכן בגלל התכונות האלסטיות של הדבק, הוא עלול לאבד צורה. הוציאו את התבנית לגמרי – ונשארתם ביד עם קערת תחרה למופת!

שימו לב, שהקערות שתכינו לא יהיו קשיחות, והן נועדו בעיקר לפריטים קלים, לקישוט וליצירת אווירה. כדי לקבל קערה קשיחה תצטרכו להחליף את הדבק הפלסטי בפורצלן סליפ ואת האוויר הפתוח בתנור לשריפת חימר. במהלך הייבוש מפית התחרה תישרף, ומה שיישאר הוא מעטפת דקה של חומר קשיח ועדין במיוחד.

והנה עוד 5 שימושים יצירתיים למפיות תחרה:

מצאתם בבוידעם נדוניה עם שלל מפיות תחרה? גיליתם ערימה של מפיות כאלה בחנות יד שנייה ליד הבית? אל דאגה: לכל מפית שתמצאו – נמצא לכם רעיון מה לעשות איתה. הנה כמה בתור התחלה:

1. לתפור מפיות שונות זו מזו אחת לשנייה ולהפוך אותן לראנר (ארוך) או למפה.

2. להשתמש במפית כסטנסיל - להניח על משטח רקע (נייר, עץ, זכוכית וכו') ולמרוח או להתיז צבע, כך שיעבור בחללים שבין החוטים. חשוב לעבוד עם צבע שמתאים למשטח היעד ולשים לב שהמפית לא סופגת ממנו יותר מדי, כדי שהדוגמה לא תיפגע.

3. עובדים בחומר או בפימו? לחיצה עם מפית תחרה על גבי עלה מרודד של חומר או פימו, תהפוך אותה למעין תבנית. כשתרימו את המפית (בזהירות), תגלו שהדוגמה שלה הוטבעה בעלה.

4. לשדרג חולצת טריקו: מפית תחרה שנתפרה בדיוק במרכז, או דווקא במקומות לא צפויים כמו סמוך לתפר הצד או הכתף, תיתן טאץ' אישי, נשי ורומנטי לחולצת טי פשוטה וסטנדרטית.

5. את האווירה הרומנטית תוכלו לקבל גם בשימוש במפיות תחרה מנייר: למשל אם תשלבו אותן בכרטיסי ברכה, כמו שתוכלו לראות כאן או באלבום תמונות, כמו כאן.
יש לכם עוד רעיונות למיחזור של מפיות תחרה? ספרו לי על זה!