הצלצול הוא בשביל המורה

אתמול עשיתי סדר בתיקיית התמונות שלי. כן, מפעם לפעם, כשהדסקטופ מתכסה באייקונים אני עושה סדר, ותמיד נתקלת באיזו תיקייה עם תמונות שהורדתי מהמצלמה. ופתאום גיליתי שפספסתי שני ימי הולדת; כלומר לא את ימי ההולדת אלא את הדיווח על מה שהכנתי להם.
קודם כל בסוף יולי היה יומולדת לגלית, המכונה גלית-מלאכית. כמיטב המסורת הקומונלית, חגגנו לה עם ספר שמן ושאר הילולות. הנה התרומה שלי למאמץ המלחמתי:

 

נייר הרקע הוא מסטאק שקיבלתי מקנדה שלא נתקלתי בו שוב מעולם, ושאני משתמשת בו בקמצנות. חשבתי שגלית תאהב את אפקט העץ והחומר הטבעי שמוקרן ממנו, ומכאן גם נבע מוטיב "העץ המכופתר".
אבל אין אין אין מסיבה בלי בלי בלי מתנה, נכון? כיוון שראיתי שהיא עונדת עגילים, הלכתי על רעיון שראיתי כאן כבר מזמן ושמאוד מצא חן בעיניי. בביקור האחרון שלי באיקיאה קניתי את המסגרת ובעזרתה האדיבה של בתיה גם השגתי רשת בגודל מתאים (תודה, בתיוש!). כיוון שהגרסה המקורית נראתה לי נזירית מדי, עיטרתי עם פרחים של פרימה וחברות אחרות, וכמובן שלא יכולתי לתת מתלה לעגילים בלי עגילים... אז הכנתי (לדעתי לראשונה בחיי...) זוג פשוט וצנוע, אבל שאני מאוד אוהבת, ושהפרחוניות שלו המשיכה את הקו הפרחוני של המתלה עצמו:

 

והנה תקריבים למסגרת ולעגילים:

 למתנה צורף כמובן כרטיס ברכה:

 והנה תקריב לעוד פרח בסדרה המפורסמת...

אמנם לא ראיתי את גלית עם העגילים עליה, אבל אני מקווה שהיא אהבה אותם. ויותר חשוב שהיא אהבה את יום ההולדת שחגגנו לה.
לדיווח על היומולדת השני שפספסתי תצטרכו לחכות בסבלנות. ותאמינו לי - שווה... זה היה לדעתי ה-יומולדת שנחגג השנה במרחב הווירטואלי הישראלי...

Challenges

Anything Goes @ Simon Says (2.11.11)
Anything Goes @ Charisma Cardz (2.11.11)

משהו אחר לגמרי

עוד לא נרגעתי מההודעה שלשום על מותו של אורי סלונים המוכשר והמרשים, והנה בשלוש בבוקר אני שומעת שסטיב ג'ובס הלך לעולמו.

הרבה לפני שג'ובס עצמו דמיין את האייפון והאיי פד, היה לי מק. אל סי 3, למי שמכיר את ההיסטוריה. אחריו היו אחרים. אחריהם היה פי.סי. אבל מה שג'ובס רקח אל תוך הליסה והמקינטוש גרם לכך שעד היום כשאני שמה את היד על עכבר של מק, אני מרגישה בבית.

יכול להיות שהוא היה מתכנת לא רע, בטוח שהיה איש שיווק מצוין, אבל זו היצירתיות של ג'ובס שגרמה למיליונים ללכת אחריו. שהפכה אותנו ל"מקיסטים", כאילו מדובר באיזו כת מסתורית.

מעציב אותי שהעולם נותר בלעדיה. מעציב שנותרנו בלעדיו.

יש לי סימפטיה למיכל

מיכל, הידועה בכינויה לוי מיכל, ובתיה-סימפטיה, חגגו כאמור יומולדת יחד עם עדי, וזו הייתה הזדמנות להכין משהו קטן גם להן.
קודם כל הכנתי דף לספר שמן. הנה הדף של מיכל:

והנה הכרטיס למיכל:

ואחרון אחרון חביב - מיני אלבום מגלילי נייר טואלט שהכנתי לה באהבה רבה. הכותרת היא האות M, כי רציתי להבטיח שמיכל לא תוותר עליו למען אף אחד ותשאיר אותו לעצמה. ככה נראה השער שלו:

אני מאוד אוהבת את התוצאה, בין השאר בגלל הפרח הזה, שהוא היחיד מסוגו שהיה לי, ושנראה אמיתי לגמרי. העלים ברקע הם עלים מיובשים, מה שמוסיף לאפקט המשכנע. הנה מקבץ של העמודים הפנימיים, התגיות המשולבות בו והאריזה:

יומולדת שמח, מיכל, ובהזדמנות זו גם איחולים לרגל התפקיד החדש. אני בטוחה שתצליחי בו ותיהני מכל רגע!
והנה הגענו לכלה השלישית, בתיה, שערב לפני היומולדת ליוותה כלה אחרת, את בתה, לחופה. לא פלא שהיה לה מצברוח נהדר למחרת, רק מפתיע אותי שהיא החזיקה מעמד בכלל... בכל מקרה היא אירחה אותנו למופת והיה יומולדת שמח במיוחד!
אז מה הכנתי לבתיה? הנה:

לצערי את הדף לספר השמן שכחתי לצלם מצדו השני. אז נשאר לכם להאמין לי שיש צד כזה... (-:
מתנת היומולדת, לעומת זאת, צולמה מכל זווית אפשרית, אבל אני אחסוך לכם את העניין ואסתפק בשתי תמונות: מראה כללי ומקבץ משותף. בכל מקרה רק אחרי שנתתי את המתנה גילתה לי בתיה שהיא סרבנית בישול מוחלטת...

בתוך הקופסה, שמעוטרת בתפוח תלת ממדי, הוכנסו כרטיסיות לכתיבת מתכונים וכן חוצצי קארדסטוק, שכל אחד מהם עוטר ברב-און מסדרה של כלי מטבח ובעיגול משונן שעליו הדפסתי את נושא המתכונים.

את חלקה העליון של הקופסה מעטר ינשוף שנראה לי חכם מספיק כדי להבין, שהפתרון הטוב ביותר למתנה המפוקששת הזו הוא לעשות לה הסבה לקופסה לכרטיס ברכה. סורי, דרלינג, אבל בעיקר מזל טוב והמון אושר ושמחה, לא פחות משאת מפזרת סביבך בכל הזדמנות!