על לוח לבי

אני לא צריכה להגיד כמה שנים עברו מאז הפעם האחרונה שבה קמתי בבוקר הראשון בספטמבר, לקחתי את הילקוט והלכתי לבית ספר.... למה להפחיד ילדים קטנים עם מספרים גדולים? אבל תהיו בטוחות שזה המון זמן... ממש המון זמן.
ובכל זאת, עד לפני כמה שנים, ואני מדברת על פחות מעשור, עדיין הייתי מתעוררת בבוקר הראשון בספטמבר עם סוג של התרגשות - למרות שזה היה יום ככל הימים, עם געגוע - למרות שאף פעם לא חיבבתי את מערכת החינוך (וגם היא לא ממש חיבבה אותי, נראה לי), עם ריח של סתיו באוויר - אפילו אם היה חמסין יום קודם.
התחושה הזו כמעט השתחזרה (יש מילה כזו? כי אם לא, אולי כדאי להמציא אותה...) אצלי השבוע, כשישבתי להכין כרטיס לחברה, בהשראת האתגר החדש - והאחרון, mind you - של Scrappy Hands. כן, שמעתן נכון - בלוג האתגרים שלנו סוגר את שעריו (ועל כך עוד ידובר בנפרד...) ואנחנו נפרדות ממנו עם אתגר "כלי כתיבה".
אז כמו שאמרתי, הכנתי את הכרטיס לחברה, ואני לא מגלה מי, פשוט כי אני יודעת שהיא קוראת את הבלוג הזה. אבל תאמינו לי אם אני אגיד שהיא לא מתחילה כיתה א' עכשיו... גם לא י"ב... ובכל זאת, כיוון שהיא עובדת במערכת החינוך, ואני יודעת שהיא משקיעה המון בעבודה שלה - בעיקר ברמת האכפתיות והמסירות, שמגיע לה לקבל איחולי הצלחה עם תחילתה של שנת הלימודים החדשה. אז הנה מה שהכנתי לה:

יש כאן בסיס קראפט, נייר רקע של Simple Stories ומעליו נייר רקע של Cosmo Cricket (שממנו גם גזרתי שני עפרונות). על כל אלה מונחת מדבקת לוח (שנקנתה במחיר מגוחך במכירת החיסול של סניף מקס סטוק), שעליה כתבתי עם גיר וטוש לבן "בהצלחה!" וינשוף עץ. מעט חומרים והרבה כוונות יש בכרטיס הזה..
הנה כמה תקריבים:

ל זה כמובן, בהשראת אתגר 72 שלנו:

לסיום אני מזמינה אתכן לקבל השראה אצל חברותיי לצוות ה-DT הכי כייפי בעולם! בטוחה שדרכינו ימשיכו להצטלב גם בהמשך. למעשה, יש מצב שזה אפילו לא ייקח הרבה זמן...
זהבית
שיר
מאיה
שולי
נעמה

אז בהצלחה לכן ובהצלחה לבנות ה-DT, ושנכתוב (ונקרא) רק דברים טובים!

החופש הגדול של המוזה

כמעט חודש לא העליתי פוסט, ולא במקרה. אמנם יצרתי פה ושם, אפילו השתתפתי בהחלפה אחת מהנה במיוחד (התוצאות, אולי בשבוע הבא), אבל בגדול, יותר משיצרתי - קניתי חומרי גלם ליצירה. אתן יודעות, בקטנה: חבילה אחת מבליטסי, איזה שתי קניות ב"הזדמנות שנייה" ועוד קנייה בסיימון סייז. מה שבטוח הוא, שאם היה שם Sale של השראה - הייתי עושה מנוי חודשי...
אלא שבינתיים עלה עוד אתגר ב-Scrappy Hands והייתי חייבת ליצור משהו בנושא חופשה. בהתחשב בעובדה שבערך 10 שנים לא יצאתי לחופשה של ממש, קיוויתי לקבל "פטור", אבל לא הלך לי. מצד שני, גם השראה לזה לא הייתה לי יותר מדי. אלא שאז חזרתי לעבודות של חברותיי לצות העיצוב של Scrappy Hands, נעמה מ"איגרת שאומרת" ושולי מ"שולינקה" - ובאה לציון גואלת. או לפחות תגית.

הרקע הם שני קארדסטוקים חלקים, שאחד מהם יישנתי קצת עם דיו. עליהם הוספתי מדבקת צ'יפבורד שחיכתה לייעוד שלה בערך אותו פרק זמן שאני מחכה לחופש (...) וחותמת של  Art Impressions - מיצרניות החותמות האהובות עלי. מדובר בחותמות שמאופיינות בהמון הומור, בטקסטים שנונים וברעיונות עיצוביים לא שגרתיים - החל בדמויות שמנות, זקנות ומלאות חיים, וכלה בסטים של חותמות, שבהם זוכים ישבני הדמויות לכבוד מלכים. שווה להציץ באתר שלהם, ולו בשביל הצחוקים.

הבחירה בחותמת הזו נעשתה בהשראתה של נעמה, כמו שכבר הזכרתי קודם לכן. לנעמה יש סטודיו מרהיב, שבו היא מעצבת כרטיסים ואלבומים ללקוחות שונים לצד חוגים וסדנאות שהיא מעבירה למי שרוצה להתנסות בעצמו בחוויית הסקראפ. הקירות בסטודיו שלה עמוסים חותמות, והיא מפליאה לעשות בהן שימוש, שמשאיר אותי נפעמת כל פעם מחדש. אז אני לא מתיימרת לצבוע יפה כמוה, אבל אחת העבודות האחרונות שלה עשתה לי חשק לשחק קצת בצבעי המים שלי - והתוצאה היא הדמות ששילבתי בתגית הזו.

השראה נוספת קיבלתי כאמור משולי, חברה אהובה ויקרה שלי, שלימדה אותי לא מעט על סקראפ, על יצירה ועל החיים בכלל. לאורך השנים שאנחנו מכירות,  ראיתי אותה גדלה, מתפתחת ובעיקר צוברת אומץ ותעוזה, ועושה צעדים גדולים למען עצמה ולמען המשפחה (המקסימה!) שלה. מה שמעניין הוא, שאפשר היה לראות במקביל שינויים בעבודות שלה, בעולם היצירה שלה, בצבעים שהיא בוחרת לעבוד איתם, בחומרים, באלמנטים. מתוך עולם היצירה העשיר והגדול שלה בחרתי לשלב בעבודה הזו משהו קטן מאוד, ששולי מרבה להשתמש בו, ושבעיניי מבטא מהרבה בחינות את השינוי שחל בה: פאייטים מוזהבים. אלמנט עדין מאוד, קטן מאוד, כמעט בלתי מורגש, שבשימוש נכון יכול להקפיץ דף שלם, לפזר בו ברק, זוהר, גלאם בלי לעשות הרבה רעש, בלי לעורר מהומות.
אז תודה לכן, נעמונת ושולינקה, על ההשראה שאתן מפזרות סביבכן ובעיקר על החברות שלכן, שהיא יקרה לי מפז.

---

מי ששרדה עד כאן, מוזמנת להצטרף לאתגר החופשה של Scrappy Hands ואם גם אתן מחפשות השראה לאתגר הזה, תוכלו למצוא עוד ממנה בבלוגים הבאים:
שולי
זהבית
אסנת
ואם אתן יוצאות לחופש, תיהנו גם בשמי!

לרגל החום

אתגר קיצי עלה בשבוע שעבר ב-Scrappy Hands, ומיד כשראיתי אותו, ידעתי שזו הזדמנות לעשות השקה מאוחרת של סט חותמות מקסים, שקניתי לפני כמה שנים, ואיכשהו נותר מיותם: All Shoes של Hero Arts.
אלא שבין ההחלטה לביצוע עברו הרבה מים בקישון... קודם כל הניסיון שלי בצביעת חותמות אפסי - יש לי אמנם עפרונות מים ומברשות מים וכל מה שצריך, אבל זה לא אומר שהשתמשתי בהם יותר מדי... התלבטתי אם באמת ללכת על זה, ובסוף החלטתי לקפוץ ל(צבעי)מים הקרים... זה מה שיצא לי:

 בשלב זה כדאי לציין שנושא האתגר הוא... כפכפים (או קבקבים, אם יש פה מישהו יותר רציני...):

החתמתי את הכפכפים (אני מתעקשת...) כמה וכמה פעמים על קארדסטוק לבן, גזרתי וצבעתי אותם. כשסיימתי הדבקתי על כל כפכף בלינג ורדרד אחד, כדי לעשות עוד יותר שמח.

אח"כ התחלתי לחפש עם מה לעשות רקע. מרוב שלא הצלחתי לבחור צבע וטקסטורה, הלכתי על כל הקופה... במילים אחרות - התפשרתי על ארבע שכבות "בלבד":
ורוד מבריק, מעליו נייר מדוגם בגווני צהוב ואדום, עוד שכבה של ורוד מבריק ולסיום קארדסטוק לבן שצבעתי בדיו דיסטרס, מה שיצר מראה לא אחיד ו"מאטי" מאוד. הוספתי חותמת מהסט המשגע של סיימון סייז, ששימש אותי גם בכרטיס הקפה הזה - ולכאורה סייימתי.
עכשיו נשאר החלק של המבחן הפסיכומטרי

יש לך 10 כפכפים: כמה מהם ייכנסו בכרטיס ברכה ובאיזה סדר?

 אני לא יודעת מה אתן חושבות, אבל הרגשתי שדווקא הלך לי לא רע במבחן...
הנה כמה הוכחות לטענה שלי:

 כאן אפשר לראות שאחד הכפכפים הוגבה באמצעות דבק תלת ממדי, בשביל ליצור עוד עניין במראה הכללי:

 וכאן רואים טוב יותר את השכבות השונות:

וכאן סתם תמונה לפרידה, כי מחר הכרטיס הזה יוצא לדרכו... והיא ארוכה מאוד, הדרך הזו...

עכשיו תורכם לחלוץ נעליים, ולהראות מה אתם יודעים לעשות עם כפכפים... האתגר מחכה לכם עד 7.8.16, בהצלחה!

שווה בשווה

בניגוד לפוסט האחרון, שבו שטחתי בפניכן את דרך החתחתים בה אני פוסעת בדרך ל(כמעט)כל עבודה, הפעם הלך לי קל. אני חושבת שהכרטיס הזה, שנעשה במסגרת אתגר הסימטריה של Scrappy Hands, הוא אחד הזריזים שהכנתי.
טוב, לא באמת.
לא הפכתי פתאום למקבלת החלטות זריזה או בלתי-מתלבטת.
אני פשוט מתעלמת מהעובדה השולית, שאת ההתלבטות הזו עברתי לפני כמה חודשים, כשהכנתי ערימה של כרטיסים כדי לשלוח במסגרת מסורת "העבר את זה הלאה" (ושאולי פעם גם באמת אשלח. כלומר הכל מוכן, צריך פשוט לארוז, להוסיף כרטיס ממני, ללכת לדואר. נו, אתן כבר מבינות את העניין...).

בכל מקרה, כשהכנתי את אותו אוסף גדול למדי של כרטיסים, נשארתי עם כמה "שבשבות" סימטריות כאלה, וכשניגשתי עכשיו להתמודד עם האתגר - נזכרתי בהן, שלפתי אחת, הוספתי לה רקע (רק 40 דקות התלבטות) וכיתוב (עוד 30 דקות, כולל להוציא את הקאטלבג ממעמקי הכוננית).
שעה ועשר דקות, לא זריז? אני חושבת שהתעליתי על עצמי...
אז מה היה לנו כאן?
שבשבת (אם מישהי רוצה שאעלה הדרכה להכנתה - שתכתוב בתגובות. זה באמת קלי קלות)
בסיס + שתי שכבות רקע
סיכה מתפצלת
חיתוך טקסט (תבנית חדשה לאוסף...)

והנה עוד כמה תקריבים, שבהם אפשר לראות את השכבות השונות ביתר קלות:

 

 

הכרטיס, הוכן, כאמור, לאתגר הסימטריה, ואת כל הפרטים תוכלו למצוא כאן:

רוצות לקבל עוד השראה כדי להשתתף באתגר? נסו את הבלוגים של חברותיי לצוות העיצוב:
נעמה
שיר
מאיה

תיהנו - מכל הצדדים בצורה שווה :)

דגל כתום. או: הדרכה מהסוג הנוירוטי

לא חסרות סיבות להופעתם הנוכחית של דגלים במחוזותינו  - יום העצמאות, חג הפועלים, יום ההולדת שלי ההולך וקרב... טוב, הגזמתי - אף אחד לא תולה דגלים לכבוד חג הפועלים... ;) מה שלא יהיה, נושא האתגר החדש ב-Scrappy Hands הוא דגלים, והחלטתי לעשות אותם שמחים במיוחד:

נראה פשוט, נכון? אז זהו, שלא...

רק אל תתנו לקו הנקי להטעות אתכם. הזעתי די הרבה על הכרטיס הזה... אבל כמו תמיד, זה לא הוא, זו אני.

1.יכולתי לקחת מדבקות דגלונים שיש לי, אבל למה? ל מ ה ? ? ? הרי אפשר להכין אותם לבד בלי פאנץ' ובלי תבנית. זה כולה משולשים, לא?!

2. בסדר, את השלב הזה צלחתי מהר יחסית - השתמשתי במספרי זיגזג בשביל השכבה התחתונה ובחיתוך רגיל בסכין, "לפי העין", בשביל השכבה השנייה. רק שהעין שלי לא מי יודע כמה...

3. טוב, חתכתי, הדבקתי, ציירתי תיפורים בלבן. לא רואים את הלבן. חזרתי עליהם. עדיין לא רואים. התחלתי ניסיונות בצד - זהב? כסף? טורקיז? בכל זאת כסף? חום? טוב, אז כסף. מעל ללבן. בערך מעל ללבן. ליד הלבן. טוב, די, כבר יכולתי באמת לתפור אותם בזמן הזה. כמה כבר לוקח להשחיל חוט במחט בגילי?!? לא, תמי, את לא מתחילה לתפור עכשיו 4 דגלונים בגודל חצי בול. תציירי כבר ודי. 

זה רק נראה תיפור לבן. זה כסף, תאמינו לי. עברתי עליו 6 פעמים...

4. או קיי, זה כרטיס, אז צריך מילות ברכה. הכי פשוט - חותמת. איזו חותמת? זה דווקא קל - על השולחן מונח סט חדש שהגיע בערב החג הישר מאמריקע... מהדוד שמעון... כלומר Simon Says Stamps. אני צריכה לבחור מתוך מעט אפשרויות. אחת לא הייתה רלוונטית, אז נשארו 6, רק 6. רק?!?

5. בחרתי אחת. החתמתי על רקע לבן. על כתום. על ורוד. על כחול. שוב על כתום. אולי ירוק? רגע - להחתים בשחור או בצבע אחר? בין המילים להחתים את החץ? את הלבבות? לגזור את הלבבות בצבע אחר? טוב, בלי לבבות. אה, עם! עם לבבות! אבל לא מוחתמים, מודבקים! יש! עכשיו רק לבחור איזה מלבבות הלבד בסט הזה שיש בו 24 לבבות והכל בסדר... כמה זמן לוקח לנסות 24 מדבקות? ולהחזיר אותן למקום בדף שלהן? אחת אחת?!? זהו. מצאתי. יש קארדסטוק מוחתם, מודבק על שכבת קארדסטוק נוספת. 

דברים שרואים מכאן לא רואים משום מקום אחר

(5א. בדרך דילגתי די בקלות מעל משוכת "איזה צבע חוט - לבן / צהוב / משולב-כלומר-חוט-אופים / לא, הנה החוט הטבעי הזה בסדר. לא מושלם, אבל בסדר". הדבקתי עליו את הדגלים (בעדינות!!! הטאקי נמרח... טוב, את הדגל הזה נזרוק ונכין חדש...). הנחתי בצד שיתייבשו).

6. הגעתי לרקע. הכי קל - כבר יש ארבעה צבעים דומיננטיים בכרטיס הזה, אז אני לא מוסיפה עוד. רגע, למה בעצם? שיהיה ממש שמח... צהוב! צהוב יהיה מושלם! זה יאיר את הכל! כמו להרים את הראש, להסתכל על הדגלים שתלויים על עמודי החשמל - ולהסתנוור מהשמש! רגע, אני לא רוצה להסתנוור. אני לא רוצה לסנוור. אז על רקע לבן? לא זה אנמי מדי. אולי לבן עם טקסטורה? אולי... שחור?!?! 

תמי, תירגעי. כן, ככה, בדיוק. תנשמי עמוק. זהו? את בסדר? עכשיו תתרכזי - מה יתאים, לא ישעמם מדי, לא יצעק מדי, לא יגרום לאשפוז שלך? טוב, שחור לבן, אבל עדין. איפה יש לי דפים בשחור לבן עדין? יש לי דוגמת שברון שחור לבן, נקודות שחור לבן, אבל עדין? אה, הנה! גלויה עם דוגמה מתוך ספר הצביעה של ג'והאנה בספורד, "הגן הסודי". במקרה שלי זה יותר כמו השיגעון הסודי, חוץ מזה שהוא לא סודי, אבל מילא. יש רקע, זה מה שחשוב. אפשר לסגור עניין, לא?!?

כל כך הרבה שכבות, כל כך מעט כרטיס

7. אז זהו, שלא. הדוגמה על רקע הבסיס הלבן עדיין אנמית. טוב, עוד שכבת רקע. בכתום. לא בוורוד. דיייייייייייייי! היינו שם כבר. נו? שוב הפסקת לנשום?!?  אה, רקע טורקיז. וירוק. רק ירוק? לא, שניהם. איזה קודם? טוב, טורקיז, אבל פס דק. לא, הירוק דק והטורקיז קצת יותר עבה. את בטוחה? לא, אבל נגמר לי הדו"צ ולא בא לי להטעין עכשיו את האקדח, אז אין ברירה. שיישאר ככה.

הלכתי לנוח. נתראה בעוד חמש שנים

 מצחיק מישהו? בטח מצחיק. אז עכשיו נראה אתכן מצטרפות לאתגר. פחחחח... אין לכן אומץ! זה אתגר שדורש ללכת עד הקצה, לקבל החלטות קשות, להתמודד. נראה לכן שאתן מסוגלות לזה?

טוב, נכנעתי... איפה יש פה דגל לבן?

אביב ישראלי

כבר די מזמן לא העליתי כאן כרטיס. אתן יודעות, פשוט כזה, כמו שאני אוהבת, והנה הגיע אתגר האביב של Scrappy Hands, ואתו לבלב לו כרטיס פשוט מאוד, נקי מאוד, אהוב מאוד (עלי! עלי! זה לא מחייב אתכן...).

וזו לא הסיבה היחידה שבגללה אני אוהבת אותו. גם החלקים שמרכיבים אותו משמחים אותי מאוד, והם נותנים לי הזדמנות להחמיא לכמה דמויות בולטות מעולם הסקראפ הישראלי.
אז מה היה לנו כאן?
כרטיסייה אחת מתוך סדרה יפהפייה שעיצבה נגה ברזילי-מלמד המוכשרות, הלא היא גברת פם. אם לא ביקרתן אף פעם בבלוג שלה, תעמדו 5 דקות בפינה - ואחר כך תגשו לשם במהירות. אתן עוד תודו לי על זה... את הכרטיסים יצרה נגה בשיתוף עם רעות, מי שעומדת בגאון מאחורי רעותא - אחת מחנויות הסקראפ הישראליות שהולכות ומבססות את מעמדן בזכות שירות מעולה, מגוון עשיר, מחירים שפויים ומבצעים ממש ממש שווים - עכשיו, למשל, לכבוד יום ההולדת שלה, מציעה רעות 35% הנחה על כל המוצרים בחנות (למעט מבצעים)! ואת הכרטיס ששימש לכרטיס הנוכחי היא שלחה (יחד עם כל הסדרה ) חינם אין כסף לכל מי שביקשה (עד גמר המלאי). תעקבו אחרי דף הפייסבוק שלה - ותגלו שם אוצרות אמיתיים!
כזכור (זה היה לפני 10 שורות בערך, אל תגידו לי ששכחתן...), הזכרתי כמה סקראפריות ישראליות. אז השלישית היא יעל אלקיים מהבית של יעלי - עוד מוכשרת-אלופת-עולם, שידועה בעיקר בזכות הבבושקות שלה - מעיסת נייר ומחומר, עומדות על המדף או צמודות למקרר, ולאחרונה גם כאלה שנדבקות לבלוקים אקריליים, כלומר חותמות שקופות. בין שלל החותמות המקסימות שעיצבה יעל יש סט נהדר, סופר שימושי למי שמרבה להכין כרטיסי ברכה. הוא עונה לשם הפשוט "יעלי ברכות", ונמכר בין השאר במסטיקים (עוד חנות סקראפ ישראלית שחביבה עלי במיוחד). אני אוהבת אותו גם בגלל עיצוב האותיות, בגלל בחירת הברכות השימושיות כל כך וגם בגלל שכל הברכות בו מעוצבות בקו זהה, מה שהופך אותן למאוד שימושיות כשרוצים להכין מתנה סט כרטיסי ברכה. אז תודה, יעל, על העיצוב הנפלא שלך!
לסיום, אם בא לכן ליצור כרטיס אביבי ולהשתתף באתגר שלנו ב-Scrappy Hands, אתן מוזמנות לקבל השראה אצל חברותיי האביביות:
זהבית
צביה
שולי
אסנת
נעמה
מאיה
ואם עוד לא הבנתן, אני מאחלת לכן אביב שמח!

מסירים את המסכות...

פורים הוא זמן טוב להתחכם, נכון? אז באווירת החג ולרגל האתגר החדש של Scrappy Hands - אתגר המסכות - הכנתי כרטיס חדש.

"מסכות???", אתן בטח אומרות לעצמכן (עזבו, תנו לי לחשוב שאתן אומרות משהו לעצמכן...), "איפה היא רואה פה מסכות???". אז זהו, שהיא כן. כלומר אני (נסחפתי, עכשיו אני גם מדברת על עצמי בגוף שלישי...).
"מסכה" היא הטכניקה שבה נוצר הכרטיס הזה. הרעיון, ממש כמו בפורים, הוא להסתיר: על חלק משטח הנייר מניחים מסכה ואז יוצרים דוגמה מעליה - באמצעות דיו, כמו כאן, צביעה, התזת צבע וכו'. אחרי שמסיימים מרימים את המסכה - ונחשף שטח שלא קיבל את הדוגמה הכללית.
המסכה שבחרתי בה הייתה פשוט צורת עיגול, אבל אפשר כמובן להניח מסכות מורכבות הרבה יותר. אחרי שהרמתי אותה החתמתי את המילה "תודה!" מסט החותמות של "הבית של יעלי", שקניתי השבוע ב"מסטיקים" - רק קניתי אותו וכבר השתמשתי בו פעמיים. בעולם שלי זה סימן לקנייה טובה!
הנה תקריב על השטח ה"ממוסך":

באתגר השבוע משתתפות עוד שלוש מחברותיי לצוות העיצוב. מומלץ מאוד להיכנס לבלוגים שלהן ולראות מה הן הכינו בהשראת המסכות...

שולי
זהבית
ציקוש (צביה)

מאחלת לכן חג שמח ומלא השראה. ותגלו לי למה התחפשתן...

איפה את חיה?

(שווה להתאמץ הפעם. יש הפתעה בהמשך!)

את השאלה הזו שאלתי את עצמי השבוע יותר מפעם אחת. לא, לא בהיבט הפילוסופי של העניין, ולצערי גם לא בגלל שאנחנו עוברים דירה. הכל בגלל (בזכות?) האתגר של Scrappy Hands, שעוסק הפעם בחיות. חיות יער, ליתר דיוק.
האמת היא שהיה לי רעיון נהדר, ששילב חיתוך לייזר בצורת צבי, אריזה של Prima בצורת תגית והמון חומרים מתחום המיקסד מדיה. מה נהדר? מושלם! הבעיה הייתה התוצאה - יצא לי משהו עגמומי, שנראה כמו התנגשות במקרר עמוס דומדמניות, קליפות חצילים וגבינת רוקפור. בקיצור, הכל היה בגוונים של כחול וסגול, פה ושם בצבצה משחת עיצוב בהירה - והכל יחד היה בלתי ניתן לזיהוי, שלא לומר בלתי אכיל.
אבל מה לעשות שכחלק מצוות העיצוב יש לי התחייבות "לספק את הסחורה"? ושלכל המאוחר אני צריכה להעביר צילום של העבודה המוגמרת בשבת בצהריים (וגם זה רק כי עושים לדחייניות כמוני הנחה...)? הבנתן נכון: מוותרים על הפרויקט הממושך, המורכב וחסר התוחלת ופונים למחוזות מוכרים ואהובים - משהו נקי, ברור, חד משמעי, שההשתוללות היחידה בו היא בתוכן - Stay Wild. עכשיו הייתי מרוצה.

מה היה לנו כאן? כותרת ממארז של Dear Lizzy מבית American Crafts שקניתי השבוע ב-Blitsy, איור של ילדה מחזיקה קוף (חיית יער או לא חיית יער??? הקוף, לא הילדה... אני לא כזו נוראית...) מקולקציה ישנה של Graphic45, רקע בדוגמת עץ של Pebbles, נדמה לי, עוד שכבה של נייר-בד שיש לי שנים ואני לא זוכרת של מי זה כבר ובסיס קראפט. את האיור יישנתי קצת ודיסטרסתי, הכותרת הייתה במקור בלבן וצבעתי אותה עם דיו בכמה גוונים - וזהו.
מה שכן, אם כבר Wild, אז על אמת. תראו מי בא לדגמן את הכרטיס:

הבטחתי הפתעה, נכון? אז הנה.

טוב, זו לא הפתעה... זה נושא האתגר ששווה לכן להשתתף בו בגלל ההפתעה.
...
...
...
האתגר הפעם מלווה בפרס - שובר בשווי 150 ש"ח (!) לקנייה בחנות היצירה האינטרנטית והשווה במיוחד, רעותא:

תגידו שזה לא נותן לכן השראה?!?
ואם אתן זקוקות לעוד כזו (השראה, הכוונה), הנה כמה בלוגים של יוצרות מוכשרות ששווה לכן לבקר בהם:
שיר
נעמה
זהבית
שולי
ציקוש
אסנת

חוץ מזה, אם כבר הגעתן עד כאן, ספרו לי: איזו חיה הייתן רוצות להיות? רק אל תגידו לי לובסטר...(רמז לפוסט שלא עוסק ביצירה ושאני מתכננת לכן לשבוע הבא. אם יהיה לי כוח...)
טוב, הייתי חייבת עוד תמונה של החיה המופלאה הזו:

מספיק ודי :)

פוסט חדש? בינגו!

האתגר החדש שהעלינו בבלוג של Scrappy Hands עשה לי לא מעט צרות. היו לי אמנם כרטיסי בינגו מוכנים, וגם היה לי ברור שזה יהיה כרטיס בעניין של איחולי הצלחה, אבל פה נגמר ה"יש" והתחיל ה"אין". בעיקר ה"אין" הגדול מכולם - אין לי רעיון.
כמו כל סקראפרית טובה (אני משתדלת...) התחלתי לשפוך על השולחן מכל הבא ליד - חותמות וניירות, פרחים ופנינים, וואשי וחיתוכי לייזר, מה לא (אני צריכה פעם לצלם את הלפני - ערימה גדולה - ואת האחרי - כרטיס קטן). איפשהו, מתישהו, הדברים התחברו לי בראש, מה ששלח אותי להביא עוד כמה פריטים לערימה - ספוגיות ודפי ספר ישנים (שאריות מספר הלילה טוב שהכנתי למיכל), למשל. בסוף יצא משהו, שצריך להתאמץ ממש קשה כדי לזהות שיש בו כרטיס בינגו (אבל אני נשבעת שיש!):

יש כאן הרבה יותר שכבות משהתכוונתי, למרות שאני בטוחה שחובבות הווינטג' יגידו שיש מקום להרבה יותר. מה יש בשכבות האלה? דוילי מנייר, ריבוע מסולסל שקיבלתי פעם בערימת פינצ'וצ'ים, קארדסטוק של CoreDination ששייפתי לגמרי, כרטיס בינגו (יש!), חוט אופים, פרח נייר, פנינים, תחרה, חותמת של AllNight Media, שני גוני דיו דיסטרס של טים הולץ (Peeled Paint ו-Worn Lipstick), עלים שנחתכו בקאטלבג ובפאנץ' של מרתה סטיוארט ושני משפטים מספר שחיברתי למשפט חדש. כל זה יושב על בסיס קראפט סטנדרטי. אני מקווה שלא שכחתי שום דבר בדרך.
האתגר עדיין רץ, ככה שאתן מוזמנות (זהו, מעכשיו זה "אתן". אתה מוזמן להרגיש בנוח למרות הכל...) להצטרף אליו עם עבודות הנייר שלכן.

ומי שרוצה עוד זוויות, הנה משהו קטן לסיום:

 

מחפשים עוד השראה? הנה מה שהכינו בנות צוות העיצוב האחרות שלנו:
נעמה
מאיה
שיר
זהבית
שולי
אסנת 
ציקוש
והכי חשוב - שיהיה במזל... ;-)

איחולים מלבלבביים...

ט"ו בשבט מאחורינו, אבל עדיין באותה השראה ולאותו אתגר, הכנתי כרטיס ברכה מלבלב (וקטן ממדים).

שתי שכבות של קארדסטוק חלק על רקע כרטיס בהטבעה קרה (אמבוסינג) שימשו בסיס לחיתוך בקאטלבג. זה סט תבניות שכולל מלבד עציץ ושלושה גבעולים גם חיתוכים ממש זעירים (פחות מ-3 מ"מ רוחב) של פרחים ושלט קטן (שלא השתמשתי בו כאן). לזה הוספתי חיתוך קארדסטוק מדף חיתוכים ישן למדי (של Fancy Pants, אם אני לא טועה).
הכרטיס הוכן, כאמור, לאתגר 57 של Scrappy Hands:

והנה עוד כמה תמונות ותקריבים:

 

 

אתם מוזמנים לבקר בבלוגים של חברות צוות העיצוב האחרות, שהכינו לכם עוד רעיונות להשראה:
זהבית
שיר
מאיה
אסנת

אגב, הבחירה בפרחים לבנים לא מקרית - נרקיס ושושן צחור הם הפרחים החביבים עלי. איזה פרחים אתם אוהבים במיוחד?

עד האינסוף ובחזרה

חמש שנים. זה פרק הזמן שעבר בין הסיבה שנוצרה לאלבום הזה - לבין הפרסום שלו כאן. בין שסט הפאנצ'ים נקנה עבורי על ידי אחותי בקנדה והובא לארץ במזוודה של אמא של נטלי - לבין הפוסט הזה. הפאנץ' שכב אצל נטלי שנה וחצי בערך, מרחק פחות משעה נסיעה מהבית שלי, עד שהצלחנו להיפגש כדי שיעבור לידי. שנה וחצי. אחר כך לקח לי שנה ליצור את האלבום, כי בעצם אני לא מכירה את נטלי, והרמז היחיד שהיה לי לגבי הטעם שלה, היה שהיא אוהבת סגול. זה הכל, סגול.
עד שסיימתי את האלבום, תאמינו או לא, נטלי, שעלתה לארץ כמה שנים קודם לכן, כבר קיבלה רילוקיישן, ארזה מזוודות, ונסעה למכאן.
אז שלחתי את האלבום לקנדה, לאחותי (שקנתה את הפאנץ', שבזכותו, כזכור, הכל התחיל). היא העבירה אותו לאמא של נטלי, שהעבירה אותו ליעד הסופי, בארצות הברית.
למרות כל הזמן הארוך שהיה לי, בסופו של דבר הצילומים נעשו בחופזה - והם גם נראים ככה. מצטערת (בעיקר בשבילי...).
לקח לי כמעט עוד שנתיים לאסוף את עצמי לכתוב את הפוסט הזה. אבל זה קרה. אתגר ט"ו בשבט של Scrappy Hands הוציא אותו מהבוידעם של הפרויקטים שלא פורסמו. האתגר הפעם הוא ליצור בהשראת צמח - והאלבום הזה נוצר עם קולקציה מאוד מוצלחת של Graphic 45, שנקראת The Secret Garden. יש בו גם כמה דפים בודדים של חברות אחרות, וקארדסטוקים חלקים כמובן, אבל הרוב המוחלט הוא מהקולקציה הוותיקה הזו (שנראה לי שאזלה בינתיים מהשוק).
אז אחרי כל הדיבורים, ואחרי שפיתחתי אצלכם ציפיות שספק אם אצליח לעמוד בהן, הנה סוף סוף תמונות מתוך האלבום המדובר. לא יותר מדי, אבל מספיק כדי להבין את העקרון. ואני מזכירה לכם שוב: 5 שנים - ולא היה לי זמן לצלם כמו שצריך... ;)

 והנה גם קצת פרטים:

ולסיום, קולאז' להתרשמות:

כמו תמיד, למעט הכריכה ולמרות הדוגמאות העמוסות של Graphic 45, העיצוב עצמו די מינימליסטי, כמעט בלי אלמנטים בולטים ואפילו מעט אלמנטים אחרים. אני בטוחה שהתמונות של נטלי יעשו את האלבום, והעיצוב שלו, לתפיסתי, הוא רק רקע.
עכשיו אתם מוזמנים לבקר בבלוגים של חברותיי ל-DT, לקבל גם מהן השראה ולהצטרף לאתגר ט"ו בשבט של Scrappy hands.

שולי

נעמה

צביה

נ"ב
אם מישהו תוהה: כן, החיתוכים שרואים בדפים שמופיעים כאן נעשו, כמובן, עם הפאנץ' המפורסם... אחרי כל זה הרי הייתי חייבת להשתמש בו, לא?
נב"ב
זו הזדמנות להודות לכל מי שהיה מעורב בהגעתו של הפאנץ' המהולל לארץ - אחותי, ויקי ונטלי. למרות כל ההרפקאות (ואולי בגללן) - אני מאוד מעריכה את המאמץ המשותף ומאוד נהנית מהפאנץ' עצמו :) למזלן, בינתיים הקימו את Blitsy ובא לציון גואל...