מחזיקים מעמד (או סיכום ביניים מאוחר)

"מחזיקים מעמד" הייתה כותרת המדור שלי במגזין "החיים הטובים" בחודש מאי - והיא נכונה גם עכשיו.
בינתיים עברה שנה, שחודשים ארוכים מתוכה לא כתבתי פה בכלל, ושבמהלכה חלו לא מעט שינויים בחיי - בעיקר בהיבט התעסוקתי. עזבתי את המגזין - ויחד אתו גם את מדור ההדרכות שלי; החלפתי עבודה במשרה חלקית במכון לטיפולים פסיכולוגיים בעבודה במשרה חלקית אחרת (הפעם במרפאה); נפרדתי - כמו כל ה-DT המוכשר שלנו - מבלוג האתגרים Scrappy Hands, בעקבות ההחלטה לסגור אותו בשלב זה, ובמקביל הצטרפתי לצוות הניהול של קבוצת יוצרות נפגשות בצפון, לצד ערבה דגן שהקימה אותה, ושולמית וינשטיין ישראל, האשה המוכשרת מאחורי סטודיו שלולית, ששותפה גם היא לניהולה.
וזה לא הכל.
בספטמבר הייתי שותפה לארגון "יוצרות יריד" - היריד הרביעי של היוצרות הצפוניות (במסגרת הפעילות של יוצרות נפגשות בצפון) - דוכנים למכירת חומרי שלם ליצירה, הן מיד שנייה והן של חנויות, מעצבות ובעלי עסקים בתחום היצירה שהגיעו ליריד ממקומות שונים בארץ (ArtLi של פיליס, הסדרייה של חיים אליאסף, פרחי שילת (שבינתיים שינתה את שמה ל-Minns), קרן דניס ו-Dew Grace של ליטל. לצד הדוכנים נערכו סדנאות יצירה - טכניקות אמבוסינג (פיליס מ-ArtLi), צביעת חותמות בצבעי מים (שולמית מ"שלולית"), כריכת מחברת (דלית מ"יוצרות מעזות של דלית שחם"), עיצוב לוח שנה דינמי (שולמית הזורע משולינקה) ו"שיק בצ'יק" - סדנה שלי, שבה לימדתי איך לכין 10 כרטיסי ברכה בשעה וחצי מדף מדוגם אחד בלבד. לשמחתי הייתה התלהבות והעברתי את הסדנה פעמיים בזו אחר זו. לקראת פסח הסדנה הייתה אמורה להיערך שוב, אלא שבסופו של דבר העניין לא יצא אל הפועל, ובקרוב אני מקווה לדווח לכן על תאריך חדש של סדנה כזו, שהיא שילוב נפלא בעיניי בין כיף ויצירתיות לטכניקה שחוסכת זמן וחומרי גלם. ובכלל, בקרוב יהיו לי עוד כמה חדשות, שכבר מדגדג לי לספר לכן, אבל זה מוקדם מדי, אז אני מתאפקת. בקושי...
אבל אם נחזור רגע לתחילת הרשומה, הזכרתי בה ש"מחזיקים מעמד" הייתה הכותרת של המדור שלי בגיליון מאי, אלא שגיליתי, שמשום מה לא העליתי את ההדרכה הזו לכאן, לבלוג. אז הנה אני נותנת לה את הבמה הראויה - ולמרות שמדובר בטכניקה לא חדשה, שיש ברחבי הרשת עוד ועוד הסברים לגביה, אם מישהי פספסה או תכננה "מתישהו לעשות את זה", אולי הרשומה הזו תעשה לה חשק, כי ההכנה מאוד פשוטה, האפשרויות העיצוביות אינסופיות (כולל תמונות של הילדים, של חיות מחמד, של פרחי בר או של דוגמאות גאומטריות חביבות עליכן) והתוצאה מאוד שימושית.
אז הנה היא לפניכן. ו... תחזיקו מעמד!

בין אם זה על המקרר, על הפלדלת בכניסה לבית או על לוח מתכת מעוצב, מגנטים הם תמיד שימושיים. תראו איך אפשר לעשות אותם גם אישיים.
חשבונות לתשלום, כרטיס ברכה מפסח שעבר, מתכון שנתלש ממגזין בחדר ההמתנה לרופא השיניים. פתק עם התור הבא לרופא השיניים. אפשר ללמוד על חייו של אדם לא מעט מהצצה חטופה בפריטים שהוא מצמיד עם מגנטים למקרר או לדלת הכניסה. ואם מתעמקים בצורת המגנטים ובאופן שבו הם מסודרים על המשטח, מתגלה מבחן אישיות חושני למדי... העובדה הזו בפני עצמה היא סיבה טובה לעצב מגנטים לטעמכן - עם תמונות של הנכדים, משאריות של הטפט החדש שבחרתן, או עם סתם ניירות יפים שעושים לכן טוב על הלב. וזה גם ממש ממש פשוט.
מה צריך?

• חלוקי זכוכית (נגאצים) - נמכרים בחנויות לחומרי יצירה ובחנויות פרחים
• שאריות נייר מדוגם
• עיפרון
• מספריים
• דבק פלסטי
• מגנטים שטוחים

מה עושים?
1. הניחו את חלוק הזכוכית על גב הנייר המדוגם וסמנו את צורת החלוק.

2. גזרו לפי הסימון (אין צורך לדייק. בהמשך תגזרו את השאריות).

3. מרחו שכבה דקה ואחידה של דבק פלסטי על גב החלוק.

4. הצמידו את הנייר שגזרתן והחליקו אותו, כך שיידבק היטב. שימו לב להצמיד לחלוק הזכוכית את הצד ה"נכון" (המדוגם) של הנייר ולא את גבו, כך שאפשר יהיה לראות את הדוגמה מבעד לזכוכית.

5. המתינו לייבוש, וגזרו את עודף הנייר.

6. מרחו שכבה נוספת של דבק, שתאטום את הנייר, ולפני שהיא מתייבשת הצמידו במרכז את המגנט (שוב: שימו לב להדביק אותו מצדו הנכון, כך שיוכל להיצמד אחר כך למקרר או למשטח מתכת אחר).

מה עוד?

• אם בחרתן להדביק לחלוק הזכוכית תמונות של יקיריכם, שימו לב להשתמש בדבק נטול חומציות, אחרת התמונות יצהיבו.
• במקום נייר תוכלו להשתמש גם בשאריות בדים.
• למרות שמפתה מאוד למחזר את המגנטים הפרסומיים שמשאירים לכן כל יום על דלת הכניסה, הרי שאלה לא חזקים מספיק כדי לשאת את משקלו של חלוק הזכוכית. בחנויות היצירה תוכלו למצוא מגנטים שטוחים בגדלים שונים, שיתאימו בדיוק למה שאתן צריכות.
• רוצות לגוון? בחנויות שבהן מוכרים ציוד וחומרי גלם לעבודות זכוכית תמצאו מגוון עשיר במיוחד של חלוקי זכוכית - שקופים ופנינתיים, בגדלים שונים ואפילו בצורות שונות (ריבועים, לבבות ועוד).
• חוששות שהמגנטים יפלו והזכוכיות יישברו? בחנויות היצירה תמצאו מדבקות עגולות עשויות סיליקון שקוף, שיכולות להתאים גם הן להכנת המגנטים. אם אתן משתמשות בהן, אין כמובן צורך למרוח דבק נוסף כשמצמידים אותן לנייר המדוגם שבחרתן.

קרוב ללב

כל אחד, כאמור, משתמש במגנטים - בבית ובעבודה, מה שהופך אותם למתנת תשומת לב קטנה וחביבה. העובדה שכל כך קל  להכין אותם ושכמעט לא נדרש זמן המתנה, הופכת אותם למתנת רגע אחרון מושלמת. כל מה שצריך הוא לארוז אותם יפה.

• השתמשו באותו נייר שאתו עיצבתן את המגנטים כדי לקשט קופסה קטנה או לעצב כרטיס ברכה קטן (או שניהם), ומה שהתחיל מכמה זכוכיות פשוטות הופך להיות ערכת מתנה מושלמת.

• הניחו שלושה-ארבעה מגנטים מעוצבים באותו סגנון בתוך שקיק בד וקשרו בסרט. אם תתאימו את הבד - כותנה, אורגנזה או יוטה - לצבעים ולאופי המגנטים, תקבלו מתנה שנראית מושקעת ומסוגננת.

עכשיו ספרו לי: איך אתן מחזיקות מעמד?

דוקר אותי ברכות

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

יום העצמאות חלף הלך לו, אבל מי שנולד בארץ (לא חשוב מאיזה עדה...) נשאר צבר לנצח. לכבודו - ולכבוד כל מי שרואה את עצמו ככזה, גם אם לא נולד כאן, מוקדש הפוסט הזה.

 מתוק או קוצני, בצד הדרך או בלב גן בוטני, אם יש צמח שמזוהה עם הישראליות יותר מכל אחד אחר זה ללא ספק הצבר. נכון, היום הרבה יותר קשה למצוא אותו סתם כך ליד גדר או במקומה, אבל מי שהיה כאן בשנות ה-70 או קודם לכן, זוכר שיחי צבר בכל חצר כמעט. האמיצים גם העזו לקטוף אותו, אפילו בידיים חשופות...
אחר כך באו הזנים המתורבתים, אלה שאין בהם קוצים, אבל כמו תמיד - מי שהכיר את הגרסה המקורית לא יחליף אותה בשום צבר מפונפן. אלא אם הוא צבר תוצרת בית, רך ונעים כמו שרק בד לבד יכול להיות. אלא אם הוא צבר שהכנתם בעצמכם. שנתחיל?
מה צריך?
לֶבֶד רך בגווני ירוק - שתי פיסות
ציור של שיח צבר
טוש לסימון בד
סיכות תפירה
מספריים
חוט תפירה ירוק ומחט
אקרילן (או חומר מילוי אחר)
חוט מתכת
עציץ או כלי קיבול אחר
חול / חצץ / חלוקי נחל
מה עושים?
1. מציירים (או מדפיסים) קו מתאר של צמח צבר, ומקפידים שחלקו התחתון (ה"גזע") יהיה ארוך מספיק כדי "לשתול" את הצבר בעציץ. גוזרים את הציור.

2. מניחים הציור שגזרתם על פיסת לבד אחת ומעתיקים אליה את הציור - בהגדלה. איך? מציירים את הקו במרחק של 5-4 מ"מ מסביב לנייר הגזור ולא בצמוד אליו.

3. מצמידים לגב הפיסה המצוירת את גב פיסת הלבד השנייה ומחברים אותן בסיכות. גוזרים לאורך הקו מצדו הפנימי.

4. תופרים מסביב, במרחק של 3-2 מ"מ מקצה הלבד, כך שיישארו שוליים. מתחילים מלמטה, ומשאירים פתח בבסיס הצבר. משתדלים לתפור תכים קטנים, כדי שבהמשך חומר המילוי לא יבצבץ החוצה. בסיום מוציאים את הסיכות.

5. ממלאים את הצבר עם האקרילן. בהתחלה את העלים הבולטים (אם צריך, דוחפים את חומר המילוי בעזרת קצהו השטוח של עיפרון). אחר כך מוסיפים עוד אקרילן במרכז בשתי שכבות - אחת בצמוד לשכבת לבד אחת והשנייה בצמוד לשכבת הלבד השנייה - כך שיישאר ביניהן רווח.

6. מקפלים את חוט הברזל במרכז ויוצרים מעין לולאה. מכניסים את החוט בין שכבות הלבד והאקרילן ומוודאים שהוא מספיק ארוך כדי לבלוט מבסיס הצבר. ממלאים את הצבר עד הסוף ותופרים את הפתח התחתון. אם צריך - מקצרים את חוט הברזל.

כעת נשאר רק "לשתול" את הצבר ולהוסיף חול עד שפת העציץ.

אבני דרך
שיחי צבר הם רק אחד משלל עיצובים שתוכלו ליצור בסדנה לציור על אבנים שעורכת שולמית ישראל-ויינשטיין מ"שלולית".

צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין

מי שחושב שלאבנים אין חיים, לא ראה את העבודות שמכינים תלמידיה של שולמית ויינשטיין, בסדנה לציור על אבנים. באמצעות טכניקות שונות של צביעה, איור והחתמה, ושימוש במגוון כלים, מלמדת שולמית מבוגרים וילדים איך להפוך כל אבן או חלוק נחל לפריט ייחודי, מעוצב ומסוגנן.

צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין

הסדנה נמשכת 3 שעות ומחירה 100 ₪ (כולל כל החומרים, וכן קפה וכיבוד קל). שולמית, האישה מאחורי "שלולית - סדנאות אמנות ויצירה", עורכת את הסדנאות בחיפה, אולם היא שמחה להגיע לכל מקום כדי להדריך קבוצות מאורגנות. כאן או שם מובטחת לכם סדנה כיפית, מעשירה שבסיומה תניחו את אבן הפינה לתחביב חדש, יצירתי ומלא קסם.
פרטים נוסיפים בדף של "שלולית" או בטל' 052-3874061.

וככה נראה המדור במגזין:

ניפגש בשמחות

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

כמעט בכל משפחה יש דמות אחת שתמיד זוכרת את ימי ההולדת של כולם, מתי כל אחד התחתן ואצל מי התארחו כולם בפעם האחרונה בליל הסדר. כניסתם של הסמרטפונים הייתה אמורה להפוך את הזיכרון המשפחתי הזה לקל בהרבה, ויש באמת מי שדואגים לוודא שביום הנכון תופיע תזכורת (ורצוי יומיים קודם, כדי להספיק לקנות מתנה...), ואיכשהו, למרות כל זה, תמיד יש איזו שמחה שנשכחה, איזו דודה שתיעלב כי לא צלצלו לאחל לה מזל טוב, איזו אחיינית שהבטחתם לעצמכם להפתיע אותה ביום ההולדת הבא עם פרחים – ושכחתם.

כדי שכל התאריכים השמחים והחשובים האלה יהיו לכם מול העיניים נולד הלוח הזה, שהוא גם דקורטיבי וגם שימושי. וגם קל מאוד להכין אותו.
מה צריך?
•    עיגולי קרטון/עץ שטוחים בקוטר 4 ס"מ, כמספר האירועים המשפחתיים שיש לכם (ועוד כמה לאירועים שעתידים לבוא)
•    לוח עץ שאורכו מעט יותר מפי 12 מקוטר העיגולים (אם קוטר העיגולים 4 ס"מ, אורך הלוח יהיה 52-50 ס"מ: 12X4 ועוד קצת בשביל רווחים בבין העיגולים). עובי הלוח צריך להיות כסנטימר, כך שאפשר יהיה להבריג ווים בדופן התחתונה שלו, ורוחבו יכול להתחיל מ-3-2 ס"מ ולהגיע גם ל-20, תלוי כמה אתם רוצים לקשט אותו וכמה גדול אתם רוצים שיהיה.
•    12 ווי עין
•    צבע אקרילי + מכחול/מברשת
•    מנקב חורים / מקדח 2 מ"מ
•    טוש / עט
•    טבעות מתכת בקוטר 5-6 מ"מ
•    2 נעצים
•    סרט תלייה
מה עושים?
1. ערכו רשימה של האירועים שברצונכם לשלב בלוח, וחלקו אותה לפי חודשים. הכינו עיגולים כמספר האירועים, וחלקו אותם לשתי ערמות: אלה שישמשו לציון האירוע האחרון בחודש, ואלה שיש במהלך החודש אירועים נוספים אחריהם (למשל אם במאי יש לכם שלושה אירועים, ב-3 לחודש, ב-11 וב-19, בערימה אחת יונח עיגול המיועד לאירוע של ה-19 לחודש ובשנייה שאר העיגולים.

2. סמנו על העיגולים מהערמה הראשונה (האירוע האחרון בחודש) נקודה אחת לניקוב במרחק 2 מ"מ מהקצה ואילו על שאר העיגולים סמנו שתי נקודות לניקוב, גם הן במרחק 2 מ"מ מההיקף, זו מול זו, כלומר על קו האמצע של העיגול (קוטר). נקבו את העיגולים במקומות שסימנתם, ואם ברצונכם לצבוע את העיגולים - זה הזמן לעשות זאת.

3. צבעו את לוח העץ לטעמכם, הפכו אותו, וסמנו את קו האמצע. כעת הניחו עליו את העיגולים מהמרכז כלפי חוץ, כשאתם מקפידים על מרווחים זהים ביניהם. כשהמיקום שלהם מספק אתכם, סמנו  בגב הלוח את מיקום החורים. הסירו את העיגולים, ובהתאם לנקודות שסימנתם, סמנו בדופן התחתונה של הלוח  12 נקודות, והבריגו בהן את ווי העין.

4. הפכו שוב את הלוח, ובחזית כתבו כותרת כלבבכם. מתחתיה, מעל כל וו שחיברתם, כתבו את שם החודש.

5. כתבו על כל עיגול את פרטיו של אירוע אחד: שם החוגג והיום בחודש שבו חל האירוע. למשל, "גל 15", פירושו שגל חוגג את יום הולדתו ב-15 לחודש (ללא ציון שם החודש). שימו לב להשתמש בעיגולים הנכונים: מי שיום הולדתו הוא האחרון בחודש, יופיע על גבי עיגול עם חור אחד, כשהחור נמצא למעלה. את שמות האחרים כתבו כך שהחורים יהיו מעל ומתחת לפרטים.

6. השחילו טבעות בכל החורים. חברו ביניהן באמצעות טבעת נוספת, וצרו שרשרת נפרדת לכל חודש, כשהעיגולים מסודרים לפי סדר האירועים – למעלה המוקדם בחודש ולמטה המאוחר בו.

 

7. באמצעות טבעת נוספת חברו כל שרשרת כזו אל וו העין תחת שם החודש המתאים. כעת חברו לגב הלוח סרט תלייה באמצעות שני נעצים - ותלו את הלוח.

***
אחד מיתרונותיו של הלוח הזה הוא האין סופיות שלו. כל אירוע חדש בהיסטוריה המשפחתית המתהווה, יצטרף בקלות תחת החודש המתאים: אם הוא בתחילת החודש, הוסיפו עיגול צמוד לוו העין, אם הוא בין אירועים קיימים תוכלו לפרק את  הטבעות ולהוסיף אותו במקום המתאים, ואם הוא בסוף חודש תוכלו לנקב חור נוסף בעיגול התחתון, זה שבו ניקבתם רק חור אחד, ולהוסיף עיגול חדש בתחתית השרשרת.
וככה נראית ההדרכה הזו במדור שלי במגזין "החיים הטובים":

לכו להכין גם לכם לוח כזה - ושניפגש בשמחות!

נשברה התחרה...

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים" ובאתר של "קלאב 50"

 

להגיד שהווינטג' באופנה זה לא אנדרסטייטמנט, זה סבתא של האנדרסטייטמנט. או סטייטמענט, אם אתם רוצים להיכנס לאווירה של העיירה הקטנה בפולניה... מה שעוד יכניס אתכם לאווירה הזו הן מפיות התחרה. נכון, בכל אירופה אפשר היה למצוא אותן, וההשפעה הצרפתית הביאה אותן ואת אמנות הסריגה שלהן גם לאסיה ולצפון אפריקה, אבל תודו שכשאתם רואים מפית תחרה, אתם ישר חושבים "ורשה"! 
הפעם אנחנו הולכים לנשל את המזנון ואת מסעד הספה משלל המפיות שהונחו עליהם לאורך ההיסטוריה. אנחנו הולכים לשבור את המסורת ולהפוך את המפית השטוחה לקערית עדינה ותלת ממדית. איך? הנה, תראו.

מה צריך?

מפית תחרה שנסרגה מחוט כותנה (מפית סינתטית לא תתאים).

דבק פלסטי או חומר להקשחת בדים

קערה לערבוב הדבק

מים

כלי זכוכית שישמש כתבנית

קופסת שימורים (מלאה)

כפית

מה עושים?

1. מעבירים את הדבק לקערה. אם הוא סמיך אפשר לדלל אותו במים עד ליחס של 1:1.

2. טובלים את המפית בתערובת הדבק ומוודאים שהיא ספוגה לגמרי בנוזל.

3. מניחים את המפית על התבנית ואת שתיהן יחד על קופסת שימורים או הגבהה אחרת, כך שהמפית התלויה לא תיגע במשטח העבודה.

4. מצמידים את המפית לתבנית, כך שהיא תקבל את הצורה שרציתם. אין בעיה אם המפית גדולה מדי - הקצוות יסתלסלו מעט תוך כדי ייבוש ויתקשו גם הם.

5. מותחים היטב את קצות המפית, שכן הרטיבות של תערובת הדבק גורמת למפית להתכווץ. אם צריך, אפשר לחזור על פעולה זו בשעה הראשונה של תהליך הייבוש. כעת נשאר לחכות לייבוש מוחלט. אם תערובת הדבק שהכנתם הייתה נוזלית, קחו בחשבון שהדבק עלול לטפטף והניחו הכל על צלחת או מגש.

6. כשהמפית יבשה לגמרי – אחרי 24 שעות – מתחילים להפריד אותה בזהירות מהתבנית. מומלץ להיעזר בכפית ולא למשוך את הבד, שכן בגלל התכונות האלסטיות של הדבק, הוא עלול לאבד צורה. הוציאו את התבנית לגמרי – ונשארתם ביד עם קערת תחרה למופת!

שימו לב, שהקערות שתכינו לא יהיו קשיחות, והן נועדו בעיקר לפריטים קלים, לקישוט וליצירת אווירה. כדי לקבל קערה קשיחה תצטרכו להחליף את הדבק הפלסטי בפורצלן סליפ ואת האוויר הפתוח בתנור לשריפת חימר. במהלך הייבוש מפית התחרה תישרף, ומה שיישאר הוא מעטפת דקה של חומר קשיח ועדין במיוחד.

והנה עוד 5 שימושים יצירתיים למפיות תחרה:

מצאתם בבוידעם נדוניה עם שלל מפיות תחרה? גיליתם ערימה של מפיות כאלה בחנות יד שנייה ליד הבית? אל דאגה: לכל מפית שתמצאו – נמצא לכם רעיון מה לעשות איתה. הנה כמה בתור התחלה:

1. לתפור מפיות שונות זו מזו אחת לשנייה ולהפוך אותן לראנר (ארוך) או למפה.

2. להשתמש במפית כסטנסיל - להניח על משטח רקע (נייר, עץ, זכוכית וכו') ולמרוח או להתיז צבע, כך שיעבור בחללים שבין החוטים. חשוב לעבוד עם צבע שמתאים למשטח היעד ולשים לב שהמפית לא סופגת ממנו יותר מדי, כדי שהדוגמה לא תיפגע.

3. עובדים בחומר או בפימו? לחיצה עם מפית תחרה על גבי עלה מרודד של חומר או פימו, תהפוך אותה למעין תבנית. כשתרימו את המפית (בזהירות), תגלו שהדוגמה שלה הוטבעה בעלה.

4. לשדרג חולצת טריקו: מפית תחרה שנתפרה בדיוק במרכז, או דווקא במקומות לא צפויים כמו סמוך לתפר הצד או הכתף, תיתן טאץ' אישי, נשי ורומנטי לחולצת טי פשוטה וסטנדרטית.

5. את האווירה הרומנטית תוכלו לקבל גם בשימוש במפיות תחרה מנייר: למשל אם תשלבו אותן בכרטיסי ברכה, כמו שתוכלו לראות כאן או באלבום תמונות, כמו כאן.
יש לכם עוד רעיונות למיחזור של מפיות תחרה? ספרו לי על זה!

הנרות הללו שאנו מעצבים

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

החורף הוא שעתם היפה של הנרות. לא רק של "הנרות הללו", אלה של חנוכה, אלא גם של כל האחרים, שאנחנו מדליקים בשביל האווירה וההרגשה הטובה. והאמת היא, שממש בקלות אפשר גם להתאים את העיצוב שלהם לטעמכם האישי.

ההתכנסות בבית עם בוא החורף, מביאה אתה ניחוחות של מרק מהביל ועצים בוערים באח, של גשם ושל פריחת הפרדסים. הרצון הזה ליהנות מחמימות, נינוחות וניחוחות עושה מיד חשק להדליק כמה נרות בשביל האווירה. בדיוק לזה מתאימים הנרות המעוצבים שאתם רואים כאן - אפשר להתאים אותם למראה הכללי של החדר, אפשר לכתוב עליהם מילות אהבה ואפשר לעטר אותם בתמונות משפחתיות או לתת כמתנה. מה שלא תעשו אתם, מדובר בתהליך פשוט וקצר - עם תוצאות יפהפיות.

מה צריך?

נרות דקורטיביים

תמונות / טקסטים לעיטור

מפיות רב שכבתיות עם בסיס לבן

נייר אפייה

סלוטייפ

מדפסת

דף A4 למדפסת

מספריים

מייבש שיער / אקדח חום

מה עושים?

1. הפרידו מהמפית את השכבה הלבנה שבבסיסה - זהו נייר העבודה שלכם. גזרו אותו כך שיהיה קטן מדף A4.

2. בעזרת סלוטייפ הדביקו את נייר העבודה לדף שהכנתם מראש, כשאתם משתדלים שיהיה ישר ככל האפשר. ודאו שהסלוטייפ צמוד לחלוטין ואינו בולט מהדף, שכן במקרה כזה הוא עלול להיתפס במדפסת ואפילו להזיק לה.

3. הכניסו את נייר העבודה הצמוד לדף אל תוך המדפסת, בחרו במחשב את התמונה שברצונכם להעתיק לנר, ולחצו "הדפס".

4. בלי להפריד בין נייר העבודה לדף הבסיס גזרו סביב התמונה המודפסת. השתדלו לגזור קרוב אליה ככל האפשר. הפרידו אותה מהדף.

5. הצמידו את התמונה המודפסת אל הנר, כשהצד המודפס פונה כלפי חוץ.

6. עטפו את הנר והתמונה בנייר האפייה. הצמידו היטב, והחזיקו את עודף נייר האפייה ביד אחת – הנייר משמש כעת כידית אחיזה.

7. הפעילו את מייבש השיער על חום בינוני/גבוה וכוונו אותו לעבר הנר. עברו על פני כל שטח התמונה במרחק של כ-20 ס"מ ממנה בתנועות סיבוביות (זהירות על האצבעות!). כתוצאה מהחום והתחממות הנר, בתוך כחצי דקה תתחיל התמונה להתכהות ותיעשה ברורה יותר ויותר. כאשר תראו שהתמונה כולה כהתה כבו את מייבש השיער, המתינו 10-15 שניות והרחיקו את נייר האפייה מהנר. אם צריך, החליקו מעט על התמונה, כדי לוודא שנייר העבודה נצמד לגמרי לנר ולמעשה נספג בתוך השעווה. זהו, הנר מוכן.

ועוד משהו:

* בניגוד לטכניקות של העברת תמונה, כאן פשוט מדביקים את התמונה – השעווה שמתחממת ונמסה נספגת בנייר הדקיק והוא הופך לחלק בלתי נפר מהנר. זה חשוב בעיקר אם אתם רוצים לקשט את הנר במילות ברכה, למשל: במקרה כזה לא תצטרכו להדפיס אותן בכתב ראי, כך שהכל הרבה יותר פשוט.

* במקום מפיות אפשר להשתמש בנייר משי, ובמקום להדפיס תמונה תוכלו לצייר או להיעזר בחותמות. הנייר, אתם יודעים, סופג הכל...

וככה זה נראה במדור שלי, "בשתי ידיים", במגזין "החיים הטובים":

המנון ליקינטון

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים" ובאתר של קלאב 50 

נתחיל מהחיסרון הגדול: ליקינטון שלי, יפה ככל שיהיה, אין ניחוח משכר. הנה, אמרתי את זה. לעומת זאת, גם אין לו דרישות גדולות: הוא לא חייב שמש, הוא לא צריך חומרי דישון, ועל מים בכלל אין מה לדבר. אפשר להכין אותו משאריות נייר או מחומרים ממוחזרים, והוא ייראה נהדר גם באגרטל, גם בעציץ ואפילו כתוספת לאריזה יפה.
מה צריך? 

רצועת נייר צבעוני עבה בגודל 5X30 ס"מ

רצועת נייר ירוק עבה בגודל 6X15 ס"מ

שיפודי עץ

צבע ירוק (אקריל/גואש)

מספריים

דבק דו צדדי/דבק פלסטי

פלורל טייפ ירוק (דבק נייר הנמכר בחנויות יצירה/פרחים)
מה עושים?
1. קפלו את שתי רצועות הנייר לאורכן, במרחק של כס"מ מהקצה. זה לא חייב להיות ישר ומדויק, ונועד רק לסמן עד היכן לגזור אותן. מהרצועה הירוקה, שתשמש כעלים, גזרו מסרק שהשיניים שלו משולשות – השתדלו שהמשולשים יהיו צרים וארוכים. את הרצועה הצבעונית גזרו למסרק ששיניו ישרות. רוחבן צריך להיות 2-3 מ"מ.

2. צבעו את שיפודי העץ בצבע ירוק או עטפו אותן עם הפלורל טייפ. שימו לב: בניגוד לנייר דבק רגיל, הפלורל טייפ הופך לדביק רק כשמותחים אותו, ולכן כשאתם עוטפים את השיפוד הקפידו כל הזמן למתוח אותו, כך שהדבק ישתחרר ממנו, ואז להצמיד את הסרט. אם הוא נקרע, אין צורך להתחיל מחדש - חזרו פשוט על הסנטימטר האחרון עם שכבה נוספת.

3. התחילו לגלגל את "שיני המסרק" של רצועת הנייר הצבעונית. תוכלו להיעזר לשם כך בשיפוד. הקפדנים יגלגלו בכל פעם פס אחד, חסרי הסבלנות יכולים לגלגל 4-3 פסים יחד, ואז להוציא את השיפוד מהצד, כדי שהסלסול לא ייפתח. 

4. הדביקו על החלק השלם של הרצועה (זה שלא גזרתם) דבק דו צדדי, או מרחו שכבה דקה של דבק פלסטי.

5. לפפו את הסרט הצבעוני סביב השיפוד, בקו אלכסוני מלמעלה כלפי מטה. אם בכוונתכם לנעוץ אחר כך את הפרחים בעציץ - שימו לב להדביק את הפרח בקצה השטוח של השיפוד, כך שהחוד יהיה למטה.

6. סיימתם להדביק את הפרח? סיימתם את רוב העבודה! עכשיו לפפו קטע קצר (4-3 ס"מ) של פלורל טייפ סביב בסיס הפרח, כדי להסתיר את נקודת החיבור ולחזק אותו.

7. גזרו את הרצועה הירוקה למקטעים של שלושה משולשים. כל קטע כזה יספיק כדי להקיף את ה"גבעול". הדביקו או מרחו דבק על בסיס הרצועה ולפפו (הפעם בקו ישר) 3-2 ס"מ מתחת לבסיס הפרח.

8. גזרו עוד חתיכה של פלורל טייפ ולפפו סביב בסיס העלה. חזרו על הפעולה 4-3 פעמים, והשתדלו שהעלים יבצבצו מצדדים שונים של ה"גבעול". בעזרת להב המספריים עגלו מעט את העלים כלפי חוץ. אל תמתחו את הנייר יותר מדי, אבל אם בטעות אחד העלים נקרע, תוכלו להוסיף בצמוד רצועת עלים נוספת, או להסתפק בשני עלים באותה נקודה.

חיים בסרט

בחנויות הפרחים (ולפעמים גם בחנויות היצירה) אפשר למצוא פלורל טייפ בצבעים נוספים, בעיקר חום ולבן. הסרט החום יתאים אם תרצו ליצור ענפי עץ  מלאכותיים – במראה טרי או יבש, כמו הסיכה בתמונה כאן. הלבן, לעומת זאת, ייצור מראה פחות טבעי, אבל חגיגי מאוד, ויתאים במיוחד לפרחים שישמשו אתכם כתפאורה לשולחן חגיגי.

לסיום, ההדרכה להכנת היקינטון, כפי שהיא נראית במגזין: