על טעויות משלמים (או: לקרוא, כדי ללמוד איך לא להרוס במו ידייך מתקן אחסון דפים סופר שווה!)

כשלימורוש הביאה לארץ לפני חודשים אחדים את המתקן לאחסון דפים של Fabrika Decoru לא הייתה שמחה ממני: סוף סוף הגיע לארץ מתקן אחסון שימושי במחיר שפוי (50 ₪ בלבד! מה ששמעתן!), כזה שלא שוקל יותר מהתוכן שלו, ובעיצוב מינימליסטי שאפשר להתאים לכל טעם וסגנון. תוסיפו לכך את העובדה שאפשר לאחסן בו מאות דפים (בהערכה פרטית שלי. לא באמת ספרתי) ושהוא אפילו נכנס לכוורת של איקיאה - ותבינו כמה התלהבתי.

לא יכולתי לבקש יותר מזה, נכון? נכון.

האריזה - אם כבר מדברים על איקיאה - הייתה שטוחה, מה שאמר אתגר הרכבה, דבר משמח בפני עצמו מבחינתי. שבת חמה אחת החלטתי שהגיע הזמן להפסיק להתלהב מרעיון ולהפוך אותו למציאות. זה נראה כמו הדבר הנכון לעשות בצלו של המזגן.

פתחתי את הקופסה, התבוננתי בדף ההוראות (בסיסי וברור. בדיוק מה שצריך) - וניגשתי למלאכה.

כמעט.

שבועיים בערך לקח לי להחליט איך לעצב את הקופסה. אבל את הרפתקאות קבלת ההחלטות שלי אתן כבר מכירות. בסוף היו מונחים לפניי קופסת צבע אקרילי שחור וכמה דפים מדוגמים בשילוב לא שגרתי, אבל כזה שמאוד מוצא חן בעיניי.

אז ניגשתי למלאכה. שוב. הפעם על אמת.

בדף ההוראות רואים את שלבי ההרכבה של המתקן העירום, כמו שהוא מגיע. לא ייחסתי לכך חשיבות מיוחדת.

טעות.

טעות.

טעות.

במקום להתנהג כמו כל צרכנית ממוצעת, להסתכל בהוראות ולעקוב אחריהן, החלטתי להיות יצירתית. להתחכם. "ללכת עם האמת שלי"...

טעות, כבר אמרתי?

ידעתי שרוב השטחים יכוסו בניירות המדוגמים, ולכן הסתפקתי בלצבוע בצבע רקע (שחור) רק את האיזורים שיישארו חשופים.

צבעתי לוח אחרי לוח (יש בסך הכל 7, כולל הלוח הצר בקדמת המתקן), והנחתי להכל להתייבש.

עכשיו נשאר רק לחבר הכל, נכון?

אז זהו, שלא ממש.

-

קפיצה קצרה בזמן, כך שנגיע ישר לשלב המסקנות - אל תצבעו את הלוחות לפני שאתן מרכיבות את המתקן.

פשוט אל.

מתברר, שהמתקן הזה הוא לא רק שימושי ומשתלם, הוא גם תוכנן בצורה מדויקת מאוד (להערכתי, מדובר בחיתוך לייזר, אבל אל תתפסו אותי במילה) ולכן יש בו מקום להמון דפים, אבל אין מקום לצבע...

בכלל לא.

גם לא שכבה דקה של צבע.

בטח לא צבע נוזלי, שמן הסתם נספג בעץ וגורם לו להתרחב.

אגב, הזכרתי כבר שעשיתי טעות?

מה שקרה הוא, שאחרי שהצבע התייבש וניגשתי להרכיב את המתקן - גיליתי שהפינים הרחבים (בטח יש לזה מילה אחרת שאני לא מכירה. אשמח להשכיל) מתקשים להחליק לתוך החריצים. מה זה מתקשים? עבדתי כמו חמור עם פטיש - וזה לא עזר. כלומר זה עזר לי לשבור שניים שלושה פינים, אבל לא מעבר לזה.

אז החלטתי להיות מעודנת וחכמה, וללטש את הפינים עם נייר זכוכית, בהנחה, שמיקרון או שניים של צבע שיירדו, יפתרו את הבעיה.

אבל כמו שכבר כתבתי, בשלב הזה הצבע עצמו לא היה הבעיה היחידה. הנוזלים שחדרו לעץ גרמו לו להתנפח והיה צריך ללטש הרבה יותר משהיה לי כוח.

ולמי שחושבת שאני סתם מתפנקת: מדובר בשיוף של פינים קטנים וסוררים! לא של שולחן מעץ גושני... והעץ רך יחסית, כלומר אי אפשר לשייף בתקיפות.

בעצם אפשר - רק תסתכלו בתמונות ותראו מה קורה...

טעות.

טעות.

טעות.

כבר אמרתי?

כבר הייתי די מיואשת, אבל אז נזכרתי, שמדובר ב"מתקן אחסון שימושי במחיר שפוי (50 ₪ בלבד! מה ששמעתן!), כזה שלא שוקל יותר מהתוכן שלו, ובעיצוב מינימליסטי שאפשר להתאים לכל טעם וסגנון. תוסיפו לכך את העובדה שאפשר לאחסן בו מאות דפים (בהערכה פרטית שלי. לא באמת ספרתי) ושהוא אפילו נכנס לכוורת של איקיאה - ותבינו כמה התלהבתי".

כן, בשלב זה של חיי אני מצטטת לפעמים את עצמי. שתפו אתי פעולה, הייתי די נואשת. להזכירכן, עבדתי שלושה ימים כמו חמור על משהו שלכל אשה שפויה היה לוקח חצי שעה או שעה.

אז סיימתי להרכיב את המתקן, התעלמתי באלגנטיות מהפינים השבורים והדבקתי עליו את ערבוביית הדפים שבחרתי - שניים של חברת The Girls Paperie שאני שומרת עליהם שנים בחירוף נפש, כיוון שהחברה נסגרה והותירה אותי בוכייה ועצובה, ולצדם השלמות של דפים בשחור לבן של חברת Bella Boulevard (שגם היא, נדמה לי, נמכרה כבר, לא?!).

זהו, עכשיו יש לי מתקן מעולה, שאני משתדלת להציב ככה שאראה כמה שפחות את הטעויות שעשיתי אתו, אבל האמת היא שאני מרוצה בכל מקרה, כי אתן יודעות, הוא שימושי, במחיר שפוי, לא שוקל יותר מהתוכן שלו, ובעיצוב (המפוקפק) שלי...

אגב, לימורוש הרחיבה בחודשים האחרונים את קטגוריית האחסון בחנות שלה ויש עוד ועוד פריטים מאותה סדרה. לכו על זה, הם באמת מוצלחים, רק תזכרו - קודם להרכיב ורק אחר כך לצבוע ולקשט.

אה, וכיוון שנעלמתי מכאן להמון המון זמן, זו הזדמנות לאחל לכולכן שנה טובה, מועדים לשמחה ושתהיה שנה של יצירתיות, השראה ובריאות כמובן, המון המון בריאות!.

דברים קטנים באים באריזות גדולות (ותשובה לחידה מהפייסבוק)

בין העבודות ששקעו בעומק מגירת ה"הכנתי,נתתי, אבל לא העליתי לבלוג" שלי, יש כמה אהובות עלי במיוחד. אחת מהן הוכנה במסגרת החלפת קופסת גפרורים בקבוצת ארט קל"ב.
כיוון שזו הייתה החלפת קופסת הגפרורים השנייה שערכנו, כבר היו לי תובנות, והעיקרית שבהן היא שהמון מגירות קטנות זה נחמד, אבל זה פחות שימושי ונוח משנדמה... וגם די צפוי.השאלה הייתה איך עושים קופסה גדולה מקופסאות קטנות... אפשר בכלל? ואולי פשוט לגרום לקופסה גדולה להיראות כאילו נוצרה מקופסאות קטנות?

המון מגירות קטנות, נכון?
אז זהו, שלא...

על גבי אריזה מוכנה (של קרם לחות, אם זה ממש חשוב...) הדבקתי חזיתות של קופסאות גפרורים - מגירה + מסגרת - אחת מהן השארתי ממש פתוח, אחרת רק קצת, ומהשאר חתכתי רק את הקצוות. כדי לבסס את אפקט המגירות הנחתי "בתוכן" קשקושים שונים, ברוח העיצוב הווינטג'י הכללי.
ועכשיו היכונו למבול של תמונות, כי כמו שאמרתי, מאוד נהניתי להכין את העבודה הזו,  לעצב אותה ובעיקר לתכנן אותה.

ואם זה לא מספיק, הנה גם קצת תקריבים:

לכל הדבר הזה הוספתי תגית (שקישטתי עם תגית נוספת, עשויה מ... קופסת גפרורים) וארזתי בשקית נייר, שהכנתי מפלייסמט של מסעדה שישבתי בה.

ולסיום, הדפים הם כמובן של Graphic 45, אי אפשר לפספס את זה, נכון?
ובתשובה לשאלה ששאלתי בדף הפייסבוק שלי - בסך הכל השתמשתי ב-6 קופסאות: 5 קופסאות גפרורים, שבכל אחת מהן ניצלתי את שני הקצוות, וקופסה אחת של קרם לחות...

אלף מילים על תמונה אחת. או קצת יותר

כמו שהבטחתי, אני מעלה גם גרסה "גברית" של מגירת הדפוס לתינוק.

ה"תמונה" הוכנה לליעם, בן הדוד של אלה מהרשומה הקודמת. וכן, אתם צודקים, הקסם זה גנטי - ישר מהדודה-רבתא שלהם, כמובן... ;)

כיוון שהתבקשתי להכין הדרכה של העבודה הזו, ואין לי תמונות שלבים (למעט שלב ביניים אחד), אני אנסה הפעם לתאר את התהליך באופן שבו מי שרוצה ליצור עבודה בסגנון, תוכל להיעזר בכללי האצבע האלה (שהם לא באמת כללים, הם יותר ברמה של "הצעת הגשה").

1. תחשבו סיפור.

ב"סיפור" הכוונה היא שהעבודה לא תיראה כמו אוסף מקרי של פרטים. אם התמונות לא ממש קשורות זו לזו, חברו ביניהן באמצעות הקישוטים והכיתובים. במקרה של ליעם, שהוא בן בכור, זהו בעצם סיפור יצירתה של משפחה. יש כאן את עניין הלידה (תאריך, המילה BORN), ויש כאן אלמנטים שמייצגים את אמו, שהיא מוזיקאית מוכשרת (תווים) ואת אביו הלמדן (ינשוף). וה"סיפור", אגב, לא צריך לדבר לכולם, אלא קודם כל למי שעבורו הוא נועד.

2. תחשבו שפה.

הכלל הזה נכון תמיד: הוויזואליות מדברת, והיא צריכה לדבר בשפה מסוימת. איך יוצרים שפה? בגדול, שומרים על אחידות, לפחות בקו אחד - צבעים, סגנון, חומרים וכו'. את האחידות הזו אפשר (ורצוי) לשבור, אבל צריך לשים לב ליחס בין הפרטים ששייכים לשפה לאלה ששוברים אותה. 

במגירת הדפוס של ליעם יצרתי שפה באמצעות הצבעים - תכלת, צהוב וחום כהה. שמרתי על הפאלטה הזו די באדיקות, ובמיוחד לכבודה צבעתי חלק מהאלמנטי בצבע הרקע. אפילו הינשוף, זכה לשיפוץ, כשהחלפתי את הנוצות האדומות שהיו לו בנוצות בצבע תכלת.

3. בחרו תמונות.

כיוון שהתמונות כאן קטנות מאוד, האיכות פחות קריטית - רוב התמונות שתשתמשו בהן יוקטנו מהגודל המקורי, ולכן ייראו טוב יחסית. מה שכן, אם אין בהם צבעים בולטים שיעזרו לכן בבחירת הפאלטה שבה תעבדו, נסו להדפיס את התמונות בשחור לבן (כמו שעשיתי במגירת הדפוס של אלה).

והכי חשוב - שימו לב לאן הדמויות מסתכלות בכל תמונה, ומקמו אותן בהתאם. כדאי שבכל התמונות המבט יופנה לאותו כיוון (שמאלה, ימינה, או ישר לעבר המתבונן - כמו אצל ליעם) או שהמבטים יצטלבו במרכז העבודה (כמו אצל אלה). באופן זה אתן מכוונות גם את המבט של הצופה, שאינסינקטיבית עוקב אחר מבטן של הדמויות בתמונות.

4. בחרו דפי רקע.

מעבר למשחק הצבעים שכבר החלטתן לגביו, נסו לאזן בין דפים מדוגמים לחלקים (גם דוגמה צפופה בשני צבעים/גוונים קרובים יכולה לתת תחושה של דף חלק), בין דוגמאות קטנות לגדולות, בין דפים "מקושקשים" לרגועים יותר. אם אתן עובדות עם קולקציה מוכנה, זה יהיה כמובן קל יותר, אבל זה לא הכרחי.

לפני הוספת התמונות. שימו לב, שהפריטים עדיין לא מודבקים. better safe then sorry...

 5. אספו קישוטים.

בכל עבודה שאני עושה יש לי מוי הרבה יותר קישוטים משאצטרך לשלוש עבודות... אבל את לא מוכרחה להיות כמוני. מותר להתמקד מראש: להחליט שעיקר הקישוטים הם מעץ, למשל (ולהפוך אותם לחלק מהשפה של העבודה).

מה שחשוב כשמעטרים מגירת דפוס הוא לעשות שימוש בעומק של המגירה ולשלב בעבודה גם קישוטים תלת ממדיים, ולשלב אותם לא רק בתוך התאים אלא גם על פני המסגרות שלהם. 

קישוטים - לא רק בתוך התאים, אלא גם על גבי המסגרות. רואות מה כתבתי בעיפרון?

6. צאו לדרך.

הגענו לתכל'ס, מה שאומר, שאפשר סוף סוף להגיע לשלבי העבודה המעשית:

א. אם הצבע הטבעי של מגירת הדפוס לא לטעמך - זה הזמן לצבוע אותה ולחכות שתתייבש היטב. זכרי שהמשטחים יוסתרו עם הניירות, ולכן הצביעה של פנים התאים יכולה להיות פחות מדוקדקת (או לא להיות בכלל...).

ב. התחילי להניח חתיכות נייר בתאים השונים - בלי להדביק. כדאי ששניים-שלושה מהדפים יחזרו על עצמם בשני תאים שאינם סמוכים זה לזה. בתא אחד או שניים תכנני תמונה ללא רקע (כלומר בגודל התא עצמו).

ג. כמה תמונות את צריכה? פחות מחצי ממספר התאים. כן, כל כך מעט. ככה כל אחת מהן תזכה למקום של כבוד, ויהיה לך גם מספיק מקום לשלב את ערימת הקישוטים והכותרות שהכנת.

ד. את יכלה לגזור תמונה או שתיים לפי קווי המתאר של הדמות, אבל אל תעשי את זה עם כולן. תפסת מרובה לא תפסת, את יודעת.

ה. הניחי את התמונות בתאים - בלי להדביק, והתחילי לשלב קישוטים. את יכולה להוסיף קישוטים זעירים בתוך תאים שכבר יש בהם תמונות, וקישוטים גדולים כאלמנט יחיד בתא. שוב, פרופורציה נכונה תיצור אפקט "וואו". ולא, אל תדביקי עדיין...

ו. כשהמסגרת עם כל האלמנטים מונחת על השולחן - עמדי. נסי להסתכל עליה כשאת נמצאת ממש מעליה, כאילו שהיא תלויה על הקיר ואת עומדת מולה. האם העין רואה את התמונה כולה, או נודדת תמיד לאותו מקום? האם התחושה נוחה, או שהעיניים מתרוצצות בחיפוש אחר מקום להניח עליו את המבט? בקיצור, האם את אוהבת את מה שאת רואה?

אם לא - נסי להחליף בין המרכיבים השונים - לשנות את סדר הרקעים, את מיקום התמונות או את הקישוטונים. אולי להוסיף משהו? אולי דווקא להוריד? הסתכלי שוב. את אוהבת את מה שאת רואה? כשהתשובה היא כן -

זה הזמן להדביק הכל ולהיות ממש גאה בעצמך: הצלחת להבין משהו מכל בליל המילים שהעמסתי כאן...

אה, ולא לשכוח: אם את מעלה לפייסבוק - תייגי אותי, @Tammy Windsberg, שגם אני אהנה מהתוצאה!

ועוד דבר אחד: יישארו כמובן המון שאריות נייר. אני בחרתי לנצל אותן מייד כדי להכין כרטיס ברכה תואם (וזו גם הזדמנות להתנצל על ההבדלים בתאורה, שבגללה שלבים שונים נראו כאילו השתמשתי בצעים שונים לגמרי... האמת נמצאת איפשהו באמצע, כנראה...):

אלה, אלא מה?!?

באיחור של שנתיים, ובתקווה שב-2018 אדחה פחות דברים מבשנים שקדמו לה, אני מעלה עבודה שהכנתי כמתנה לאלה, האחיינית-רבתא שלי (יש דבר כזה?)

העבודה מבוססת על מסגרת מחולקת של חברת Prima וקולקציית ניירות יפהפיים של Kaiser Craft, וכמובן שמשולבים בה חומרים נוספים מהמלאי האינסופי שלי

אני מאוד אוהבת את התוצאה ואת החומרים (ובקרוב אעלה כאן גם גרסה "גברית" שלה, לאחיין-רבא שלי. זה נהיה טרנד המונח הזה, אה?!?), אבל מה שבאמת "עושה" את הפרויקט הזה הוא אלה עצמה - בובית מתוקה עם אופי ויופי כאחד! מי יכול לעמוד בפניה?!?!