ספרים להחלפה

והפעם: נוסטלגיה, המון תמונות והצעה אחת מפתה (אולי...)
לפני כמה שנים, במסגרת מה שקראנו "החלפת שינה", הכנתי למיכל המוכשרת את ספר הלילה טוב. לקח לי המון זמן להכין אותו, אבל בסופו של דבר אהבתי מאוד את התוצאה. והתברר שלא רק אני - גם סימוש היצירתית (ונטולת הבלוג...), שבאה אלי עם הצעה - "בואי נעשה החלפה פרטית - את תכיני לי ספר מטופל, מה בא לך שאכין לך?". לא הייתי צריכה לחשוב הרבה - סימוש היא מולטי טאלנט, וזו היתה הזדמנות ליהנות מיצירה סרוגה מעשה ידיה - הזמנתי משטח רביצה לחתולים, וקיבלתי אחד יפהפה, מרופד בפרווה (סינתטית!) שמונח אחר כבוד למרגלות הטלוויזיה ומשמש את כל החתולים בהנאה רבה.
אבל רגע, סימה רצתה החלפה - כלומר גם לי היה חלק בדיל הזה. הכנתי אותה מראש שזה פרויקט שייקח חודשים - ולא אכזבתי... אני חושבת שלקח לי חצי שנה להכין אותו... רציתי להשתמש באלמנטים דומים לאלה שיצרתי בספר הראשון, אבל גם לגוון עם רעיונות חדשים. והנחת היסוד הנוספת הייתה שהוא חייב להיות בצבעים של סימוש - בורדו, זהב ושמנת. אלה, למי שהספיק להכיר אותי, ממש לא הצבעים שלי, אבל זה הרעיון בהחלפה - שהצד השני יקבל מה ש*הוא* רוצה...
כל הסיפור הזה התרחש לפני למעלה משנתיים, ואל תשאלו למה הוא מעולם לא הועלה כאן. והנה בא האתגר החדש של Scrappy hands, שעוסק כראוי לחודש יוני ושבוע הספר, ב... ספרים. ואם זו לא סיבה להוציא את (תמונות) הספר של סימוש מהבוידעם, לנקות את האבק ולחשוף את הפרויקט הזה קבל עם ועדה, אני לא יודעת מה כן.
ואזהרה אחרונה: יש המון תמונות... מי שאין לה סבלנות מוזמנת לקפוץ ישר לתגובות ולהגיד לי כמה זה מקסים... סתאאאאם! אתן יכולות גם להסתפק בסתם השתפכות קלילה... ;)

כמו שאפשר להבין מהכותרת, הספר מוקדש לחברות, אז באופן טבעי בדף הפותח יש הקדשה מ"עוד חברה":

מימין יש גם כיס ומשמאל הסתפקתי בעיטור מוזהב.

והנה הכפולה הראשונה (לא שיש הרבה...3 בסך הכל):

 

מימין יצרתי שקע, שבתוכו "הטבעתי" את התמונה ועיטרתי בתחרה. משמאל יצרתי כיס מקיפול של דפים.

והנה התגית המבצבצת ממנו במלוא הדרה. הרקדנית, למתעניינות, עשויה מחיתוך בקאטלבג ופרח נייר שכיווצתי ויצרתי ממנו חצאית.

ומצדה השני - הדפסה צבעונית על שקף:

הכפולה הבאה כוללת גם היא שקע, הפעם משמאל והפעם טמנתי בו פנקס, שבו סימוש יכולה לכתוב כל מה שבא לה וקשור בחברים. למשל למי הכינה איזו החלפה... ;)

הכפולה הזו הרבה פחות ורודה והרבה יותר בורדו מכפי שהיא נראית בצילום. משולבים בה אלמנטים כמו משחת עיצוב, הדפסה על נייר פרגמנט, תחרה ועוד.
הנה תקריבים (ואל תשאלו למה לא צילמתי את הפנקס. פשלה שלי...):

 

הכפולה האחרונה היא למעשה הכרטכה האחורית הפנימימת, וגם בה יש כיס ותגית:

ככה נראית התגית מלפנים:

והנה היא מאחור, הפעם הדפסה על שקף של חותמת דיגיטלית של הירו ארטס:

 לסיום, עוד כמה תקריבים של הכריכה הקדמית:

 

האמת היא, שכל התמונות האלה עשו לי חשק להכין עוד ספר כזה... מי שרוצה מוזמנת לכתוב ולהציע לי מה בא לה להכין לי. אולי נעשה גם אנחנו החלפה פרטית... אמרתי החלפה, לא אמרתי החלפה מהירה, אגב...

חוץ מזה, אתגר הספרים שלנו מחכה לכן, אל תפספסו אותו:

 

ואחרי שנים, החלטתי לחזור ולהשתתף בעצמי באתגרים, אז הנה אלה שבחרתי הפעם:

Here are the challenges I joined with my altered book:

Anything goes at Things to alter

Anything goes at More mixed media challenge

Monochromatic at Off the rails Scrapbooking 

Anything goes at Rhedd's Creative spirit
Alter Something at Incy Wincy Designs
Texture or Embossing Paste at A vintage journey
Birds and Bees at Anything but Cute 

נשברה התחרה...

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים" ובאתר של "קלאב 50"

 

להגיד שהווינטג' באופנה זה לא אנדרסטייטמנט, זה סבתא של האנדרסטייטמנט. או סטייטמענט, אם אתם רוצים להיכנס לאווירה של העיירה הקטנה בפולניה... מה שעוד יכניס אתכם לאווירה הזו הן מפיות התחרה. נכון, בכל אירופה אפשר היה למצוא אותן, וההשפעה הצרפתית הביאה אותן ואת אמנות הסריגה שלהן גם לאסיה ולצפון אפריקה, אבל תודו שכשאתם רואים מפית תחרה, אתם ישר חושבים "ורשה"! 
הפעם אנחנו הולכים לנשל את המזנון ואת מסעד הספה משלל המפיות שהונחו עליהם לאורך ההיסטוריה. אנחנו הולכים לשבור את המסורת ולהפוך את המפית השטוחה לקערית עדינה ותלת ממדית. איך? הנה, תראו.

מה צריך?

מפית תחרה שנסרגה מחוט כותנה (מפית סינתטית לא תתאים).

דבק פלסטי או חומר להקשחת בדים

קערה לערבוב הדבק

מים

כלי זכוכית שישמש כתבנית

קופסת שימורים (מלאה)

כפית

מה עושים?

1. מעבירים את הדבק לקערה. אם הוא סמיך אפשר לדלל אותו במים עד ליחס של 1:1.

2. טובלים את המפית בתערובת הדבק ומוודאים שהיא ספוגה לגמרי בנוזל.

3. מניחים את המפית על התבנית ואת שתיהן יחד על קופסת שימורים או הגבהה אחרת, כך שהמפית התלויה לא תיגע במשטח העבודה.

4. מצמידים את המפית לתבנית, כך שהיא תקבל את הצורה שרציתם. אין בעיה אם המפית גדולה מדי - הקצוות יסתלסלו מעט תוך כדי ייבוש ויתקשו גם הם.

5. מותחים היטב את קצות המפית, שכן הרטיבות של תערובת הדבק גורמת למפית להתכווץ. אם צריך, אפשר לחזור על פעולה זו בשעה הראשונה של תהליך הייבוש. כעת נשאר לחכות לייבוש מוחלט. אם תערובת הדבק שהכנתם הייתה נוזלית, קחו בחשבון שהדבק עלול לטפטף והניחו הכל על צלחת או מגש.

6. כשהמפית יבשה לגמרי – אחרי 24 שעות – מתחילים להפריד אותה בזהירות מהתבנית. מומלץ להיעזר בכפית ולא למשוך את הבד, שכן בגלל התכונות האלסטיות של הדבק, הוא עלול לאבד צורה. הוציאו את התבנית לגמרי – ונשארתם ביד עם קערת תחרה למופת!

שימו לב, שהקערות שתכינו לא יהיו קשיחות, והן נועדו בעיקר לפריטים קלים, לקישוט וליצירת אווירה. כדי לקבל קערה קשיחה תצטרכו להחליף את הדבק הפלסטי בפורצלן סליפ ואת האוויר הפתוח בתנור לשריפת חימר. במהלך הייבוש מפית התחרה תישרף, ומה שיישאר הוא מעטפת דקה של חומר קשיח ועדין במיוחד.

והנה עוד 5 שימושים יצירתיים למפיות תחרה:

מצאתם בבוידעם נדוניה עם שלל מפיות תחרה? גיליתם ערימה של מפיות כאלה בחנות יד שנייה ליד הבית? אל דאגה: לכל מפית שתמצאו – נמצא לכם רעיון מה לעשות איתה. הנה כמה בתור התחלה:

1. לתפור מפיות שונות זו מזו אחת לשנייה ולהפוך אותן לראנר (ארוך) או למפה.

2. להשתמש במפית כסטנסיל - להניח על משטח רקע (נייר, עץ, זכוכית וכו') ולמרוח או להתיז צבע, כך שיעבור בחללים שבין החוטים. חשוב לעבוד עם צבע שמתאים למשטח היעד ולשים לב שהמפית לא סופגת ממנו יותר מדי, כדי שהדוגמה לא תיפגע.

3. עובדים בחומר או בפימו? לחיצה עם מפית תחרה על גבי עלה מרודד של חומר או פימו, תהפוך אותה למעין תבנית. כשתרימו את המפית (בזהירות), תגלו שהדוגמה שלה הוטבעה בעלה.

4. לשדרג חולצת טריקו: מפית תחרה שנתפרה בדיוק במרכז, או דווקא במקומות לא צפויים כמו סמוך לתפר הצד או הכתף, תיתן טאץ' אישי, נשי ורומנטי לחולצת טי פשוטה וסטנדרטית.

5. את האווירה הרומנטית תוכלו לקבל גם בשימוש במפיות תחרה מנייר: למשל אם תשלבו אותן בכרטיסי ברכה, כמו שתוכלו לראות כאן או באלבום תמונות, כמו כאן.
יש לכם עוד רעיונות למיחזור של מפיות תחרה? ספרו לי על זה!

מראה של סתיו

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים" ובאתר קלאב 50

עונות המעבר שלנו קצרות מדי מכדי לשנות את כל הבית בהשראתן, ובניגוד לחברינו מעבר לים אפילו חג סתווי ראוי לשמו אין לנו. התוצאה היא שאנחנו עורכים בבית הרבה יותר שינויים לקראת החורף והקיץ, מאשר לקראת הסתיו והאביב. ובכל זאת, כל הדיבורים האלה על "מראה סתיו 2015" ועל "ירידה משמעותית בטמפרטורות" עושים חשק להכניס הביתה איזה שלכת קטנה (שלא לדבר על דלעת גדולה...).
העניין הוא, שדלעות, מעוצבות ככל שיהיו, הן לא ממש חלק מהתרבות הישראלית, ועלי שלכת במיליון גוונים לא מרבים להתעופף בגנים הציבוריים הקרובים למקום מגוריכם. וחוץ מזה, גם אם גדל לכם בגינה עץ מייפל שמשיר כל טוב, צריך לקחת בחשבון שעלים טבעיים נוטים להתפורר (במקרה הטוב) או להעלות עובש (בכל המקרים האחרים), אז לפעמים עדיף ללכת בלי ולהרגיש עם. מה עוד שבחנויות היצירה וה"הכל בדולר" למיניהן יש מגוון מרשים למדי של פרחי נייר ובד, עלי כותרת, אבקנים ועלים בכל גוני הקשת. אחרי שתפשטו על אחת כזו, ותארגנו לכם את שאר החומרים, הדרך למראה מעוצבת ברוח הסתיו תתגלה כקצרה במיוחד.
מה צריך?
מראה עם מסגרת רחבה (כאן נעשה שימוש ב-Malma של איקאה)
40-50 עלי כותרת מנייר או בד, חלקים ומדוגמים
10-20 עלים מנייר או בד
6-7 פרחי נייר או בד
דבק פלסטי
מספריים
מה עושים?
1. מיינו את עלי הכותרת, והניחו בנפרד את הפרחים השלמים והעלים.

2. התחילו בעלי הכותרת החלקים. הפכו והניחו מעט דבק במרכזו של כל פרח. שימו לב לא להשתמש בדבק מהיר, שכן תוך כדי עבודה ייתכן שתצטרכו להזיז את הפרחים כדי להבטיח מראה טבעי יותר.

3. הדביקו את עלי הכותרת החלקים על המסגרת באופן אקראי. הדביקו רק במרכז, כך שבהמשך תוכלו להכניס חלק מהפרחים שהודבקו בשכבה השנייה מתחת לשכבה הראשונה.

4. הדביקו את עלי הכותרת המדוגמים בין החלקים. אין הכרח להסתיר לגמרי את הבסיס (אלא אם הצבע שלו אינו לטעמכם והתעצלתם לשנות אותו...), אבל השתדלו שעלי הכותרת – ובהמשך גם העלים הרגילים – יסתירו את הקצוות.

5. הדביקו את העלים – הניחו אותם בין הפרחים, מתחתיהם ומעליהם.

6. פזרו את הפרחים השלמים בין העלים ועלי הכותרת והדביקו גם אותם.

7. אם נשארו בקצוות מקומות גלויים שאתם רוצים להסתיר, תוכלו לגזור חתיכות קטנות של עלים או עלי כותרת, ולהדביק אותן במקומות אלה. שימו לב שקווי החיתוך יוסתרו.

8. חברו שני ווים והשחילו בהם חוט או סרט לתלייה.

אחרי שתתלו את המראה, לא תפסיקו להסתכל על עצמכם עד בוא החורף, שגם עכשיו, בתחילת נובמבר, מבושש להגיע...

המראה הזו, משתלבת נפלא באתגר הסתיו של Scrappy Hands. תכינו גם כזו, או שתלכו על פרויקט אחר לגמרי?

ולכל ה"ילדים" שמסתובבים פה, ועדיין לא שייכים לקבוצת הגיל של 50+ ולכן לא קוראים את מגזין "החיים הטובים", הנה מה שאתם מפסידים...:

וכדי לראות עוד רעיונות להשראה סתווית, למה שלא תציצו בבלוגים של חברותיי לצוות העיצוב של Scrappy Hands?
זהבית
שיר
נעמה
שולי
מאיה
ציקוש

מתארגנים (או: בונבוניירות הילדות שלי)

לפני כמה שנים קניתי ממישהי אוסף כפתורים אדיר ממדים. מאז, אחת לכמה חודשים, אני נתקפת בשגעת, ומחפשת דרך חדשה לארגן אותו - פעם זה לפי סגנון, פעם זה לפי חומר הגלם שלו או הגודל, ובדרך כלל זה לפי צבעים, כשמידת ההקפדה על הגוון משתנה בהתאם למצב הרוח שלי. את הכפתורים אני מאחסנת בצנצנות נוטלה קטנות, שממלאות שתי מגירות שלמות, ויתרונן בכך שהן שקופות.
העניין הוא, שכשאני מחפשת כפתור מסוים, כל השקיפות הזו לא עוזרת... בשלב זה אני לוקחת צנצנת שלמה ושופכת את התוכן שלה על מגש (אם אני ממש מאורגנת) או על השולחן (ואז אני ממשיכה במשך שבועות לגלות עוד ועוד כפתורים שהחליקו ונעלמו ברחבי החדר...) - ומנסה לדלות ממנה את הכפתור הכי מתאים למטרה שלשמה התכנסתי עם עצמי...
ואז זה הבזיק לי - מי אמר שצנצנות שקופות זה העניין? קופסאות שטוחות זה הרבה יותר שימושי! המחשבה הזו ישר מזכירה לי את קופסאות הכפתורים של אמא שלי, שעליהן היא שומרת בדבקות רבה גם היום, למרות שהיא כבר מזמן לא תופרת.
בניגוד אלי, אצל אמא שלי הכפתורים לא היו רק קישוט - הם באמת נועדו למטרה שלשמה נולדו: לכפתר. וכיוון שהיא הרבתה לסרוג ולתפור מכל הבא ליד, גם כשבגד סיים את חייו היא הסירה ממנו את הכפתורים ושמרה אותם בבונבוניירות ריקות שייעדה בדיוק למטרה הזו.
הקופסאות האלה היו בשבילי באמת בונבוניירה: יכולתי לשחק עם האוצר הזה במשך שעות, אם רק היו מרשים לי. אבל כמו שאמרתי, עבור אמא שלי כפתורים לא היו משחק או קישוט, הם היו כלי שימושי וחיוני, ששומרים עליו לשעת הצורך, ולכן הם שימשו למשחק רק באירועים מיוחדים, כמו שפעת, למשל... אולי בגלל זה "להיות חולה" לא נחקק אצלי בזיכרון כטראומה, אלא כשעות של כיף בלתי פוסק, שבו פונקתי בשלל דרכים, כולל בזכות הגדולה של לשחק באוסף הכפתורים של אמא שלי.
***
נזכרתי בכל זה, כשהוחלט שהאתגר החדש ב-Scrappy Hands יהיה "ארגון". חשבתי לעצמי שזו הזדמנות לארגן את הכפתורים מחדש, ולהעניק להם בית שטוח (בלי גינה וגג רעפים...). חשבתי, והתחלתי לחפש קופסאות מתאימות. הפתרון, כמובן, נמצא אצל אמא שלי.

 

לא, לא צריך להגזים, היא לא נתנה לי חלילה את קופסאות הכפתורים שלה, אבל עוד לפני שהספתי לספר לה שאני מחפשת קופסאות שטוחות, היא שלפה ממקום מסתור קופסת בונבוניירה (ריקה! ריקה! גם פולנים בסוף אוכלים את השוקולד שהתגלגל אליהם...) בצורת לב, וסיפרה לי שמצאה אותה בבית כשעשתה סדר, וחשבה שאני בטח אמצא לה שימוש. נו, אתם יודעים, אמא יודעת הכל...
אז לקחתי את הקופסה האדומה ו"טיפלתי" בה קצת: כיסיתי את החלק העליון בנייר מדוגם שכולו ברכות ומילים טובות. עיטרתי את ההיקף בוואשי תואם, והוספתי כתובת מתכתית (שבמקורה הייתה בגוון חרדל וזכתה לשכבת לק ציפורניים אדום ובוהק) וכמה אבני קישוט. את הבסיס כיסיתי גם כן, כדי לשמור על מראה נקי ואחיד.

הנה הקופסה מכמה זוויות:

ואם אתם חושבים שבזה נגמרו הדברים הטובים להפעם, אז הנה עוד אחד: האתגר הנוכחי שלנו טומן בחובו פרס משגע (שכחברת צוות העיצוב אני לא יכולה ליהנות ממנו, אבל אתם דווקא כן!) - שובר קנייה בגובה 150 ש"ח לחנות חומרי היצירה של יהלי! תגידו לי שלא בא לכם להתארגן על פרס כזה...

אז יאללה, לכו להכין משהו לאתגר ההתארגנות שלנו. אני הולכת להמשיך לארגן כפתורים...

קרנבל בסלון

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים", מרץ 2015

לברזילאים יש את הקרנבל בריו, לאיטלקים יש את הקרנבל בוונציה, לנו יש את פורים - ולכולם יש מסכות.  מעץ ומנייר, משעשעות ומפחידות, פרימיטיביות ואלגנטיות. היופי והייחוד של המסכות האלה הפך אותן במשך השנים לא רק למרכיב חשוב בחגיגות השונות, אלא גם לקישוט, ויש אפילו מי שצברו אותן לכדי אוסף יקר ערך. אז אולי המסכות שלפניכן לא יוצגו במכירות פומביות, אבל בשבילכם הן יכולות להיות אוצר של ממש – כזה שיגנוב את ההצגה במסיבת פורים או  יוצג לראווה על קירות הבית.
מה צריך?
מסכה לבנה
צבע רקע בגון זהב
נייר עם דוגמה בשחור-לבן, כמו כתב, תווים וכו'
דבק נצנצים
דבק נוזלי
סרט קישוט/פאייטים/פנינים דביקות
ספוג
דיו חום
מה עושים?
1. אם קניתם מסכת פלסטיק, שייפו אותה מעט, כדי שהצבע "יתפוס", וצבעו שכבה ראשונה של צבע בגון זהב.

2. המתינו לייבוש וצבעו שכבה נוספת, עד לכיסוי מלא של המסכה.

3. הדביקו על חלקים ממנה נייר מדוגם שיישנתם (ראו מסגרת). באזור העיניים צרו חתכים קטנים בנייר וקפלו פנימה.

4. רוצים לכסות את רוב המסכה? עשו זאת בחלקים, כדי שהצורה המעוגלת שלה לא תגרום לנייר להתקמט ולהתעבות.

5. הספיגו מעט דיו בספוג, ועברו בתנועות מעגליות באזורים בהם הנייר מקופל, כמו מסגרת העיניים, כדי ליצור אפקט ישן ומהוה.

6. ציירו באמצעות דבק הנצנצים קו לאורך קצות הנייר המדוגם.

7. המשיכו להשתמש בדבק הנצנצים כדי לעטר את המסכה.

8. הדביקו סביב המסכה סרט קישוט, פאייטים, פנינים וכו'. תוכלו להשתמש באותו קישוט בנקודה נוספת במסכה כדי להשלים את האפקט.

מיושן הוא הישן החדש
חובבי הווינטייג' והשאבי שיק יודעים, שמה שנותן לפריטים בסגנונות האלה את האופי שלהם, הוא המראה הישן, המהוה, זה שמעיד על היסטוריה ארוכה של שימוש, ומזכיר טירות אפלוליות ועליות גג טומנות סוד. אלא שכבר מזמן ברור, שכדי לקבל את האפקט הזה לא מוכרחים לנבור בדוכנים של שוק הפשפשים (למרות שזה כיף בפני עצמו) ולא מוכרחים לקנות פריט מקורי עם היסטוריה של ממש. אפשר ליישן. כן, לקחת משהו חדש-דנדש, ובעזרת טיפול מתאים להפוך אותו לכזה שנראה כאילו עבר ידיים רבות, צבר שמנוניות ואבק, השתפשף והתקלף.
בפריטי מתכת התהליך הזה נעשה בדרך כלל באמצעות חומצות מאכלות, עץ ניתן לצבוע בצבע כהה, לכסות בבהיר ולשפשף כדי לחשוף קטעים מהשכבה הכהה, ואילו בנייר אחת הדרכים הפשוטות ביותר, ושיוצרת אפקט מצוין, היא באמצעות דיו. כל מה שצריך הוא ספוג וכרית דיו בגוון מתאים – חום ישתלב כמעט תמיד, אבל לפעמים יתאים דיו בצבע אחר ובלבד שיהיה בגוון כהה מעט מצבע הרקע.

מריחת הדיו נעשית בתנועות מעגליות, תוך שימוש בכמות קטנה מאוד שלו. הרעיון הוא לא להכתים, אלא לבנות שכבות זו על גבי זו, עד לקבלת האפקט הרצוי. בנוסף אפשר לקמט את הנייר, לפרוש אותו ואז לגעת בו בעדינות ישירות עם כרית הדיו. המגע העדין יבטיח שהכרית תגע רק בקמטים המוגבהים ולא תמרח את הנייר כולו. בסיום התהליך אפשר להשתמש בנייר המיושן כרקע, לגזור ממנו צורות, להמשיך לעטר אותו ועוד.
וככה, אגב, ההדרכה הזו נראית במגזין:

 אשמח אם תצרפו קישור לגרסאות שלכם בדף התגובות. ושיהיה חג שמח!