‏הצגת רשומות עם תוויות משפחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משפחה. הצג את כל הרשומות

16.2.20

מסע עולמי (שהוא גם ספר ברכות לבת מצווה)

(המון קשקשת וכמעט אין סוף תמונות. אבל כזו ילדה יפה וכאלה תמונות נהדרות שלה, איך יכולתי לבחור מתוכן???) 
שלוש שנים בערך אחרי שהכנתי למאיה ספר ברכות לבת המצווה שלה, אני מעלה אותו כאן. האמת היא שכבר ויתרתי, חשבתי שזה די מטופש להעלות עבודה כל כך ישנה, ולא חשוב כמה אני אוהבת אותה, אלא שבזמן האחרון נתקלתי כמה פעמים בבנות שחיפשו רעיונות לספר ברכות, וכל פעם העליתי תמונה או שתיים מהאלבום הזה בקבוצות הסקראפ השונות שאני חברה בהן. בסוף הבנתי שיהיה יותר פשוט להעלות את כולו לכאן - ולשלוח קישור בפעם הבאה שמישהי תבקש ממני לראות אותו.
הכריכה. מסגרת צ'יפבורד שנצבעה בוורוד על רקע שחור לבן, שקצת מנטרל את הסכריניות הכללית
עכשיו, אחרי המבוא הדי מיותר הזה, נעבור למה שחשוב באמת - איך עושים ספר ברכות שהוא גם אלבום, שהוא מזכרת לא רק מהאורחים, אלא גם מאירועים בחייה של כלת השמחה, ואיך משלבים בין שני החלקים בצורה הכי חלקה, הכי seamless. 
הדף הפותח, שתוכנן מראש ללא כנף, כדי שתמונת הפתיחה לא תוסתר
אחת הבעיות בספרי אורחים הוא שלא יודעים מראש כמה אורחים באמת יכתבו בו וכמה מקום להשאיר לברכות. בספר שיצרתי כאן (יצרתי - כי הוא עשוי מאפס. כולו עבודות יד, - חוץ מהניירות, ...), כל הברכות נכתבו על גבי כנפיים שיצרתי בכל הדפים - ושאפשר לוותר עליהן אם נשארים עם דפים ריקים. כי בואו נודה באמת: דפים ריקים בספר ברכות הם מראה די עצוב... מבחינת התהליך, קודם חתכתי את הדפים, אחר כך יצרתי מצד אחד חיתוך צורני עם בורדר פאנץ', ואז הכנתי את הכנפיים, יצרתי קיפול עם נפח כדי לתת מקום לקישוטונים תלת ממדיים והדבקתי על דפי הבסיס. לסיום הדבקתי דפי רקע מדוגמים, שהסתירו את נקודת ההדבקה של הכנפיים.
כנף פתוחה כלפי ימין. למטה, בפינת הדף המדוגם, אפשר לראות את נקודת החיבור
במחשב עיצבתי כרטיסיות ג'ורנלינג בגדלים שונים, כאלה שיתאימו גם למי שיש לו הרבה מה לכתוב וגם למי שמקמץ במילים, והדבקתי אותן משני צדיה של כל כנף. 
כראוי לאלבום בת מצווה, יש בו 12 כפולות, שבכל אחת מהן יש תמונה מכל צד, אבל כדי לאפשר שילוב של יותר תמונות, חלק מהן מסתירות מאחוריהן תמונות נמוספות באמצעות פלאפים או אקורדיונים. בכל הכפולות, הדף המדוגם משמאל, חוזר על עצמו בכנף מימין, כל התמונות הן על מאטינג לבן - והצבע הדומיננטי (מאוד!) באלבום הוא ורוד, כי זה הצבע האהוב על מאיה (לפחות זה מה שאבא שלה חשב שהיא אוהבת, לפחות בשבוע שבו התחלתי להכין את האלבום...). 
בכפולה הראשונה אפשר לראות שהרקע של העמוד השמאלי (למעלה) זהה לרקע של הכנף בדף הימני (מטה)
השתדלתי לאזן את הוורוד המתקתק באמצעות הרבה שימוש בלבן ושילוב של קישוטוני עץ נייטרליים. בדיעבד, יכול להיות שהייתי צריכה למננן את הוורוד עוד יותר. מה אתן אומרות?
חדות העין ביניכן יבחינו, שהדפים צולמו עוד לפני שחוררתי אותם. בהמשך העליתי גם תקריבים, שבהם אפשר לראות את הספירלה ואת המראה שמתקבל בכפולות.
האלבום, אגב, הוכן בארץ, נשלח לקנדה, שם הוא חיכה למאיה שתגיע לחגוג את מסיבת הבת מצווה עם כל המשפחה, ואחר כך טס יחד איתה לסינגפור, שבה היא מתגוררת. בקיצור, הוא טייל הרבה יותר ממני בשנים האחרונות... 
אחרי שפותחים את הכנף, אפשר לפתוח את הפלאפ ולגלות מה עוד מסתתר כאן
וזו הכפולה השלישית:
וזה מה שנגלה בכפולה הזו כשפותחים את הכנף
אפשר לראות, שבצד אחד של הכנף יש כרטיסיית ג'ורנלינג גדולה, ובצד השני שתיים קטנות יותר.
 ועוד כמה כפולות:
איזו מהממת, הא? ואני אובייקטיבית
עם עילי, האחד והיחיד
וכשפותחים את הפלאפ. השתדלתי שבפלאפים יהיו תמונות מאותה סדרה

ועוד כמה כפולות:
סבתא וגל בביקור השנתי
אוכלים כוכבי ים. ככה זה כשאתה אזרח העולם
בתקריבים של הכפולה הבאה אפשר לראות כמה דוגמאות לקישוטים שמשולבים באלבום. הקיפול של הכנף איפשר לשלב את קישוטוני העץ הבולטים, בלי שהם ילחצו על התמונות או יפריעו לסגירה.
שלוש כפולות אחרונות (צפירת ארגעה למי שכבר התעייפה...)
חוגגת הלואין. או איזה תירוץ אחר להתאפר כשאת בת 10
עוד תמונה נהדרת. תמונות שעושות כיף לעצב אלבום
מצטערת על התמונה המטושטשת. לפחות באחרות לא רעדתי...:
 ותקריב:
עוד לפני החגיגה הגדולה בקנדה, חוגגת בבית, בסינגפור, עם סבא וסבתא שבאו לבקר
לתמונת סיום בחרתי לא רק את התמונה הכי עדכנית, אלא גם את זו שנראתה לי מתאימה מבחינת התוכן שלה. המבט קדימה, לעבר עתיד שבטח יהיה מופלא לפחות כמו מה שהיה עד עכשיו, נראה לי אופטימי וצופן הפתעות כמו שצריך להסתיים אלבום בת מצווה.

שילבתי בדף הזה גם יותר קישוטונים מאשר בכל העמודים האחרים, וקיבצתי בהם מחשבות, עצות ואיחולים, כי בעצם, האלבום הזה הוא לא רק ספר ברכות עבור מי שהשתתף בחגיגה הגדולה (שלצערי לא יכולתי להגיע אליה), אלא גם סוג של ברכה ממני. ברכה ארוכה מהרגיל, ומלאה אהבה, לילדה מוכשרת, יפהפייה ונהדרת!

ולסיום, אמנם שכחתי לצלם את הכריכה האחורית, אבל לפחות אפשר לראות את הנפח המכובד של האלבום:
מקווה שצלחתן את הפוסט הארוך הזה בלי להירדם באמצע. אשמח, כמו תמיד, לשמוע מה חשבתן.
ושנהיה תמיד בשמחות!

22.10.19

חג אסיף, גרסת הסקראפ

מסיבות שאני מבינה וכאלה שאני לא, אני יוצרת הרבה פחות בשנה האחרונה. למעשה, כמעט שלא. אבל אני נוברת לא מעט בעבודות ישנות שלי, ופה ושם מגלה כאלה שלא העליתי לבלוג. אז אם אין יבול חדש, לפחות אני אוספת על הדרך יבולים קודמים. כמו הכרטיס הזה, שהוכן לבת משפחה וניתן לה כבר לפני כמה וכמה חודשים.
אני מאוד אוהבת את כרטיסי הפופ אפ האלה, אבל אני מוכרחה להודות שכל פעם שאני מכינה אחד כזה זו מלחמה חדשה - אני לא מצליחה לזכור בעל פה את המידות או לפענח את הנוסחה המתמטית שלהן כך שאני תמיד צריכה לחזור להוראות כתובות (כמו ההדרכה הזו, למשל. או זו, שהיא אמנם בגרמנית אבל בסנטימטרים), ואם זה לא מספיק, אני תמיד נדרשת להיאבק בקיפולים של הכרטיסים האלה.
דווקא בגלל זה, כנראה, כשאני כבר מכינה כרטיס כזה - אני בסוף מאוד מרוצה ממנו. אתן יודעות, אנחנו מעריכות יותר את מה שהתאמצנו להשיג. כאילו, דא.
אז הנה עוד כמה צילומים, מבחוץ ומבפנים:
כרטיס למורן, מאי 2019

מי שמביט בי מהצד לא יודע מי אני

ככה הוא נראה כשהוא פתוח לרווחה
חוץ מזה, במהלך חג האסיף הפרטי שלי, מצאתי צילומים של עוד כרטיס כזה שהכנתי לחברה להולדת הבן, אז בימים הקרובים, אחרי שאעשה כמה תיקונים בסיסיים לצילומים שלו, אעלה גם אותו.
הדפים המעוצבים, למי שתהתה, הם מקולקציית Twirly Girly היפהפייה של Chickaniddy Crafts, שלדעתי - ולצערי - כבר לא קיימת (אבל פה ושם, למשל ב-A Cherry on Top אפשר עדיין למצוא קצת מוצרים שלה).
ואם זה לא ברור - אני לגמרי ממליצה למי שעוד לא הכינה כרטיס פופ אפ קופצני מהסוג הזה - לנסות. המנגנון שלו תמיד סוחט מחמאות!

19.1.18

אלף מילים על תמונה אחת. או קצת יותר


כמו שהבטחתי, אני מעלה גם גרסה "גברית" של מגירת הדפוס לתינוק.
ה"תמונה" הוכנה לליעם, בן הדוד של אלה מהרשומה הקודמת. וכן, אתם צודקים, הקסם זה גנטי - ישר מהדודה-רבתא שלהם, כמובן... ;)
כיוון שהתבקשתי להכין הדרכה של העבודה הזו, ואין לי תמונות שלבים (למעט שלב ביניים אחד), אני אנסה הפעם לתאר את התהליך באופן שבו מי שרוצה ליצור עבודה בסגנון, תוכל להיעזר בכללי האצבע האלה (שהם לא באמת כללים, הם יותר ברמה של "הצעת הגשה").
printer's tray tutorial הדרכה לעיצוב מגירת דפוס
1. תחשבו סיפור.
ב"סיפור" הכוונה היא שהעבודה לא תיראה כמו אוסף מקרי של פרטים. אם התמונות לא ממש קשורות זו לזו, חברו ביניהן באמצעות הקישוטים והכיתובים. במקרה של ליעם, שהוא בן בכור, זהו בעצם סיפור יצירתה של משפחה. יש כאן את עניין הלידה (תאריך, המילה BORN), ויש כאן אלמנטים שמייצגים את אמו, שהיא מוזיקאית מוכשרת (תווים) ואת אביו הלמדן (ינשוף). וה"סיפור", אגב, לא צריך לדבר לכולם, אלא קודם כל למי שעבורו הוא נועד.
2. תחשבו שפה.
הכלל הזה נכון תמיד: הוויזואליות מדברת, והיא צריכה לדבר בשפה מסוימת. איך יוצרים שפה? בגדול, שומרים על אחידות, לפחות בקו אחד - צבעים, סגנון, חומרים וכו'. את האחידות הזו אפשר (ורצוי) לשבור, אבל צריך לשים לב ליחס בין הפרטים ששייכים לשפה לאלה ששוברים אותה. 
מגירת דפוס printer's tray הדרכה tutorial
במגירת הדפוס של ליעם יצרתי שפה באמצעות הצבעים - תכלת, צהוב וחום כהה. שמרתי על הפאלטה הזו די באדיקות, ובמיוחד לכבודה צבעתי חלק מהאלמנטי בצבע הרקע. אפילו הינשוף, זכה לשיפוץ, כשהחלפתי את הנוצות האדומות שהיו לו בנוצות בצבע תכלת.
3. בחרו תמונות.
כיוון שהתמונות כאן קטנות מאוד, האיכות פחות קריטית - רוב התמונות שתשתמשו בהן יוקטנו מהגודל המקורי, ולכן ייראו טוב יחסית. מה שכן, אם אין בהם צבעים בולטים שיעזרו לכן בבחירת הפאלטה שבה תעבדו, נסו להדפיס את התמונות בשחור לבן (כמו שעשיתי במגירת הדפוס של אלה).
והכי חשוב - שימו לב לאן הדמויות מסתכלות בכל תמונה, ומקמו אותן בהתאם. כדאי שבכל התמונות המבט יופנה לאותו כיוון (שמאלה, ימינה, או ישר לעבר המתבונן - כמו אצל ליעם) או שהמבטים יצטלבו במרכז העבודה (כמו אצל אלה). באופן זה אתן מכוונות גם את המבט של הצופה, שאינסינקטיבית עוקב אחר מבטן של הדמויות בתמונות.
4. בחרו דפי רקע.
מעבר למשחק הצבעים שכבר החלטתן לגביו, נסו לאזן בין דפים מדוגמים לחלקים (גם דוגמה צפופה בשני צבעים/גוונים קרובים יכולה לתת תחושה של דף חלק), בין דוגמאות קטנות לגדולות, בין דפים "מקושקשים" לרגועים יותר. אם אתן עובדות עם קולקציה מוכנה, זה יהיה כמובן קל יותר, אבל זה לא הכרחי.
מגירת דפוס printer's tray הדרכה tutorial
לפני הוספת התמונות. שימו לב, שהפריטים עדיין לא מודבקים. better safe then sorry...
 5. אספו קישוטים.
בכל עבודה שאני עושה יש לי מוי הרבה יותר קישוטים משאצטרך לשלוש עבודות... אבל את לא מוכרחה להיות כמוני. מותר להתמקד מראש: להחליט שעיקר הקישוטים הם מעץ, למשל (ולהפוך אותם לחלק מהשפה של העבודה).
מה שחשוב כשמעטרים מגירת דפוס הוא לעשות שימוש בעומק של המגירה ולשלב בעבודה גם קישוטים תלת ממדיים, ולשלב אותם לא רק בתוך התאים אלא גם על פני המסגרות שלהם. 
מגירת דפוס printer's tray הדרכה tutorial
קישוטים - לא רק בתוך התאים, אלא גם על גבי המסגרות. רואות מה כתבתי בעיפרון?
6. צאו לדרך.
הגענו לתכל'ס, מה שאומר, שאפשר סוף סוף להגיע לשלבי העבודה המעשית:
א. אם הצבע הטבעי של מגירת הדפוס לא לטעמך - זה הזמן לצבוע אותה ולחכות שתתייבש היטב. זכרי שהמשטחים יוסתרו עם הניירות, ולכן הצביעה של פנים התאים יכולה להיות פחות מדוקדקת (או לא להיות בכלל...).
ב. התחילי להניח חתיכות נייר בתאים השונים - בלי להדביק. כדאי ששניים-שלושה מהדפים יחזרו על עצמם בשני תאים שאינם סמוכים זה לזה. בתא אחד או שניים תכנני תמונה ללא רקע (כלומר בגודל התא עצמו).
ג. כמה תמונות את צריכה? פחות מחצי ממספר התאים. כן, כל כך מעט. ככה כל אחת מהן תזכה למקום של כבוד, ויהיה לך גם מספיק מקום לשלב את ערימת הקישוטים והכותרות שהכנת.
ד. את יכלה לגזור תמונה או שתיים לפי קווי המתאר של הדמות, אבל אל תעשי את זה עם כולן. תפסת מרובה לא תפסת, את יודעת.
ה. הניחי את התמונות בתאים - בלי להדביק, והתחילי לשלב קישוטים. את יכולה להוסיף קישוטים זעירים בתוך תאים שכבר יש בהם תמונות, וקישוטים גדולים כאלמנט יחיד בתא. שוב, פרופורציה נכונה תיצור אפקט "וואו". ולא, אל תדביקי עדיין...
ו. כשהמסגרת עם כל האלמנטים מונחת על השולחן - עמדי. נסי להסתכל עליה כשאת נמצאת ממש מעליה, כאילו שהיא תלויה על הקיר ואת עומדת מולה. האם העין רואה את התמונה כולה, או נודדת תמיד לאותו מקום? האם התחושה נוחה, או שהעיניים מתרוצצות בחיפוש אחר מקום להניח עליו את המבט? בקיצור, האם את אוהבת את מה שאת רואה?
אם לא - נסי להחליף בין המרכיבים השונים - לשנות את סדר הרקעים, את מיקום התמונות או את הקישוטונים. אולי להוסיף משהו? אולי דווקא להוריד? הסתכלי שוב. את אוהבת את מה שאת רואה? כשהתשובה היא כן -
זה הזמן להדביק הכל ולהיות ממש גאה בעצמך: הצלחת להבין משהו מכל בליל המילים שהעמסתי כאן...
אה, ולא לשכוח: אם את מעלה לפייסבוק - תייגי אותי, @Tammy Windsberg, שגם אני אהנה מהתוצאה!
מגירת דפוס printer's tray הדרכה tutorialועוד דבר אחד: יישארו כמובן המון שאריות נייר. אני בחרתי לנצל אותן מייד כדי להכין כרטיס ברכה תואם (וזו גם הזדמנות להתנצל על ההבדלים בתאורה, שבגללה שלבים שונים נראו כאילו השתמשתי בצעים שונים לגמרי... האמת נמצאת איפשהו באמצע, כנראה...):
כרטיס ברכה בסגנון מגירת דפוס printer's tray style card




8.1.18

אלה, אלא מה?!?


באיחור של שנתיים, ובתקווה שב-2018 אדחה פחות דברים מבשנים שקדמו לה, אני מעלה עבודה שהכנתי כמתנה לאלה, האחיינית-רבתא שלי (יש דבר כזה?)
העבודה מבוססת על מסגרת מחולקת של חברת Prima וקולקציית ניירות יפהפיים של Kaiser Craft, וכמובן שמשולבים בה חומרים נוספים מהמלאי האינסופי שלי
אני מאוד אוהבת את התוצאה ואת החומרים (ובקרוב אעלה כאן גם גרסה "גברית" שלה, לאחיין-רבא שלי. זה נהיה טרנד המונח הזה, אה?!?), אבל מה שבאמת "עושה" את הפרויקט הזה הוא אלה עצמה - בובית מתוקה עם אופי ויופי כאחד! מי יכול לעמוד בפניה?!?!

26.10.17

יפה שלי

בדיוק לפני 15 שנה*, בסוכות 2002, שמעתי יללות מתוך פח האשפה הירוק - וניגשתי לראות מה הסיפור. התכופפתי, חצי גוף בתוך ה"צפרדע" הענקית, ושלפתי אותה, ומיד אחר כך גם את אחותה. הן היו בנות 4 ימים, מלוכלכות וחסרות אונים, ואין יותר "החיים בזבל" מזה.
עדיין לא רואות, אבל האור בקצה המנהרה כבר נדלק עבורן
בהתחלה קראנו להן נאוה וזהבה. זהבה בגללה - בגלל הפס הזהוב במצח. נאוה היה סוג של ברירת מחדל - הוא השתלב טוב עם זהבה. אבל זה לא תפס. אז ניסינו כל מיני, עד שהגענו לשצ'ופק, שמה של מסעדת הדגים החביבה עלי, ובמקור, דג נהרות פולני. לאחותה, אגב, קראנו במשך חודשים "הקטנה", כי לא מצאנו לה שם. איפשהו, מתישהו, היא הפכה לצ'ופצ'ופית - ובא לציון גואל.
יחד באש ובמים ובעוד כמה דברים...
ב-2007 שצ'ופק חלתה, וכשהגענו איתה לבית החולים הווטרינרי בכרמל, אמרו לנו שהסיכוי שתשרוד עומד על 15%, שכדי שיהיה לה איזשהו סיכוי יידרש אשפוז ממושך, ושאשפוז עולה כמה מאות שקלים ליום, אז שנחליט מה אנחנו עושים אתה. י. הסתכל על הרופא ושאל בחוסר אמון "אתה רוצה להגיד לי שיש אנשים שבשלב הזה אומרים לך "לא, אנחנו לא נטפל בחתול"???".
אז כן, אשפזנו אותה לעשרה ימים, והיא שרדה - כמו גדולה. ואחר כך במשך שבועות הסתובבה בבית מגולחת צוואר, עם צינור הזנה, אבל מתחככת ומגרגרת בכל פעם שבשדה הראייה שלה הופיעה יד עם אופציה לליטוף. בכלל, ככה יכולת לדעת שהיא בסביבה: קודם שמעת מנוע נוהם, ואז היא הגיחה, עם הפרצוף החתולי הכי יפה בעולם וכרס מתנדנדת מצד לצד. 9 ק"ג של יופי ופינוק.
שומעים את הגרגור עד כאן...
השנים הבאות היו משעממות במובן הטוב של המילה. הדיירים על ארבע קצת התחלפו - צ'ייקובסקי, ביאנקה ולבסוף גם ירמיאו הלכו לעולמם, שמשון הגיע, ובשנים האחרונות ההרכב המשפחתי התייצב על זוג עם שלושה חתולים - משפחה פולנית לתפארת, כולל דג נהרות אחד.
כן, היו סימנים של הזדקנות והייתה אפיזודה חולפת של בעיה בכליות בראש השנה שעבר, אבל זו הייתה שצ'ופק - היא התגברה. החלפנו לה את האוכל, הקפדנו שתשתה מספיק ושמחנו בחורף, כשראינו שלמרות הגיל ועודף המשקל היא חוזרת לטפס על המיטה בחדר השינה ולהתכרבל איתנו מתחת לפוך.
את הכי יפה כשנוח לך...
בראש השנה האחרון זה כבר היה סיפור אחר. הווטרינרית אבחנה כשל כלייתי אקוטי, ולמרות שעם אנטיביוטיקה והרבה תשומת לב על החלק של ה"אקוטי" שצ'ופק התגברה, הכשל הכלייתי כבר היה יותר מסובך. עכשיו ידענו שזה עניין של זמן, ולא הרבה זמן.
אז ליטפנו אותה כמה שאפשר, עברנו להאכיל אותה מחוץ למטבח, כדי שלא תתפתה לשתות מיד אחר כך ולהקיא, והתלבטנו, בעיקר התלבטנו. לא רצינו שתסבול, אבל גם לא רצינו למהר להיפרד ממנה.
השבוע, בראשון בערב, אחרי החמרה נוספת במצב, החלטנו שזה הזמן. שאין טעם למשוך את זה עוד יום, עוד יומיים, כשברור שלא טוב לה. במרפאה הסתכלו עליה - והסכימו אתנו. "לא האמנתי שעם כאלה תוצאות היא תחזיק חודש", אמר לי הווטרינר, "ועוד שתמשיך להיות כזו טובה בחדר הטיפולים וכזו יפה... כל כך יפה..."
אחר כך, כשבכיתי, הוא הוסיף "שלא יציק לך המצפון, עשית נכון".
"לא מציק לי המצפון", עניתי לו, "אני פשוט עצובה. נורא נורא עצובה". ויצאתי.

***
אני חושבת שנתנו לך חיים טובים, שצ'ופק. אני יודעת שהשתדלנו.
היי שלום, יפה שלי.

* אחרי שהעליתי בפייסבוק את התמונה של שצ'ופק עם שנות חייה, התברר שטעיתי. שבעצם היא נולדה ב-2003 והייתה אתנו 14 שנים. כיוון שכבר היו המון תגובות חמות ותומכות ומחזקות בפוסט בקיר שלי ובקבוצת People&Cats, ולא יכולתי לערוך את הפוסט בלי לאבד אותן, החלטתי להשאיר את זה כמו שזה. לא נראה לי שזה כזה חשוב עכשיו אם הייתה בת 14 או בת 15. חשוב שהייתה.