כמו שהבטחתי, אני מעלה גם גרסה "גברית" של מגירת הדפוס לתינוק.
ה"תמונה" הוכנה לליעם, בן הדוד של אלה מהרשומה הקודמת. וכן,
אתם צודקים, הקסם זה גנטי - ישר מהדודה-רבתא שלהם, כמובן... ;)
כיוון שהתבקשתי להכין הדרכה של העבודה הזו, ואין לי תמונות שלבים
(למעט שלב ביניים אחד), אני אנסה הפעם לתאר את התהליך באופן שבו מי שרוצה ליצור
עבודה בסגנון, תוכל להיעזר בכללי האצבע האלה (שהם לא באמת כללים, הם יותר ברמה של
"הצעת הגשה").
1. תחשבו סיפור.
ב"סיפור" הכוונה היא שהעבודה לא תיראה כמו אוסף מקרי של
פרטים. אם התמונות לא ממש קשורות זו לזו, חברו ביניהן באמצעות הקישוטים והכיתובים.
במקרה של ליעם, שהוא בן בכור, זהו בעצם סיפור יצירתה של משפחה. יש כאן את עניין
הלידה (תאריך, המילה BORN), ויש כאן אלמנטים שמייצגים את אמו, שהיא מוזיקאית מוכשרת (תווים)
ואת אביו הלמדן (ינשוף). וה"סיפור", אגב, לא צריך לדבר לכולם, אלא קודם
כל למי שעבורו הוא נועד.
2. תחשבו שפה.
הכלל הזה נכון תמיד: הוויזואליות מדברת, והיא צריכה לדבר בשפה מסוימת.
איך יוצרים שפה? בגדול, שומרים על אחידות, לפחות בקו אחד - צבעים, סגנון, חומרים
וכו'. את האחידות הזו אפשר (ורצוי) לשבור, אבל צריך לשים לב ליחס בין הפרטים ששייכים
לשפה לאלה ששוברים אותה.
במגירת הדפוס של ליעם יצרתי שפה באמצעות הצבעים - תכלת, צהוב וחום
כהה. שמרתי על הפאלטה הזו די באדיקות, ובמיוחד לכבודה צבעתי חלק מהאלמנטי בצבע
הרקע. אפילו הינשוף, זכה לשיפוץ, כשהחלפתי את הנוצות האדומות שהיו לו בנוצות בצבע
תכלת.
3. בחרו תמונות.
כיוון שהתמונות כאן קטנות מאוד, האיכות פחות קריטית - רוב התמונות
שתשתמשו בהן יוקטנו מהגודל המקורי, ולכן ייראו טוב יחסית. מה שכן, אם אין בהם
צבעים בולטים שיעזרו לכן בבחירת הפאלטה שבה תעבדו, נסו להדפיס את התמונות בשחור
לבן (כמו שעשיתי במגירת הדפוס של אלה).
והכי חשוב - שימו לב לאן הדמויות מסתכלות בכל תמונה, ומקמו אותן
בהתאם. כדאי שבכל התמונות המבט יופנה לאותו כיוון (שמאלה, ימינה, או ישר לעבר
המתבונן - כמו אצל ליעם) או שהמבטים יצטלבו במרכז העבודה (כמו אצל אלה). באופן זה
אתן מכוונות גם את המבט של הצופה, שאינסינקטיבית עוקב אחר מבטן של הדמויות
בתמונות.
4. בחרו דפי רקע.
מעבר למשחק הצבעים שכבר החלטתן לגביו, נסו לאזן בין דפים מדוגמים
לחלקים (גם דוגמה צפופה בשני צבעים/גוונים קרובים יכולה לתת תחושה של דף חלק), בין
דוגמאות קטנות לגדולות, בין דפים "מקושקשים" לרגועים יותר. אם אתן עובדות
עם קולקציה מוכנה, זה יהיה כמובן קל יותר, אבל זה לא הכרחי.
 |
| לפני הוספת התמונות. שימו לב, שהפריטים עדיין לא מודבקים. better safe then sorry... |
5. אספו קישוטים.
בכל עבודה שאני עושה יש לי מוי הרבה יותר קישוטים משאצטרך לשלוש
עבודות... אבל את לא מוכרחה להיות כמוני. מותר להתמקד מראש: להחליט שעיקר הקישוטים
הם מעץ, למשל (ולהפוך אותם לחלק מהשפה של העבודה).
מה שחשוב כשמעטרים מגירת דפוס הוא לעשות שימוש בעומק של המגירה ולשלב
בעבודה גם קישוטים תלת ממדיים, ולשלב אותם לא רק בתוך התאים אלא גם על פני המסגרות
שלהם.
 |
| קישוטים - לא רק בתוך התאים, אלא גם על גבי המסגרות. רואות מה כתבתי בעיפרון? |
6. צאו לדרך.
הגענו לתכל'ס, מה שאומר, שאפשר סוף סוף להגיע לשלבי העבודה המעשית:
א. אם הצבע הטבעי של מגירת הדפוס לא לטעמך - זה הזמן לצבוע אותה
ולחכות שתתייבש היטב. זכרי שהמשטחים יוסתרו עם הניירות, ולכן הצביעה של פנים התאים
יכולה להיות פחות מדוקדקת (או לא להיות בכלל...).
ב. התחילי להניח חתיכות נייר בתאים השונים - בלי להדביק. כדאי
ששניים-שלושה מהדפים יחזרו על עצמם בשני תאים שאינם סמוכים זה לזה. בתא אחד או
שניים תכנני תמונה ללא רקע (כלומר בגודל התא עצמו).
ג. כמה תמונות את צריכה? פחות מחצי ממספר התאים. כן, כל כך מעט. ככה
כל אחת מהן תזכה למקום של כבוד, ויהיה לך גם מספיק מקום לשלב את ערימת הקישוטים
והכותרות שהכנת.
ד. את יכלה לגזור תמונה או שתיים לפי קווי המתאר של הדמות, אבל אל תעשי את
זה עם כולן. תפסת מרובה לא תפסת, את יודעת.
ה. הניחי את התמונות בתאים - בלי להדביק, והתחילי לשלב קישוטים. את
יכולה להוסיף קישוטים זעירים בתוך תאים שכבר יש בהם תמונות, וקישוטים גדולים
כאלמנט יחיד בתא. שוב, פרופורציה נכונה תיצור אפקט "וואו". ולא, אל תדביקי
עדיין...
ו. כשהמסגרת עם כל האלמנטים מונחת על השולחן - עמדי. נסי להסתכל עליה
כשאת נמצאת ממש מעליה, כאילו שהיא תלויה על הקיר ואת עומדת מולה. האם העין רואה את
התמונה כולה, או נודדת תמיד לאותו מקום? האם התחושה נוחה, או שהעיניים מתרוצצות
בחיפוש אחר מקום להניח עליו את המבט? בקיצור, האם את אוהבת את מה שאת רואה?
אם לא - נסי להחליף בין המרכיבים השונים - לשנות את סדר הרקעים, את
מיקום התמונות או את הקישוטונים. אולי להוסיף משהו? אולי דווקא להוריד? הסתכלי
שוב. את אוהבת את מה שאת רואה? כשהתשובה היא כן -
זה הזמן להדביק הכל ולהיות ממש גאה בעצמך: הצלחת להבין משהו מכל בליל
המילים שהעמסתי כאן...
אה, ולא לשכוח: אם את מעלה לפייסבוק - תייגי אותי, @Tammy Windsberg, שגם אני אהנה מהתוצאה!
ועוד דבר אחד: יישארו כמובן המון שאריות נייר. אני בחרתי לנצל אותן מייד כדי להכין כרטיס ברכה תואם (וזו גם הזדמנות להתנצל על ההבדלים בתאורה, שבגללה שלבים שונים נראו כאילו השתמשתי בצעים שונים לגמרי... האמת נמצאת איפשהו באמצע, כנראה...):
