שני כרטיסים הכנתי בזמן האחרון לאתגר שלנו ב-Scrappy Hands, שהוקדש, בהשראת יום העצמאות, לצבעים כחול ולבן. למה יצא לי תכלת? כי ככה אני, כנראה... תמיד חייבת להתחכם... ;)
***
האמת היא שכחול היה הצבע המועדף עלי עד לפני עשר שנה בערך. "מועדף" זו לשון המעטה; בגדים, פריטי עיצוב, מצעים, אופניים... הכל היה בכחול. זה הגיע לכאלה רמות, שגם כשקניתי משהו בצבע אחר, יכולתי לגלות אחרי שלושה חודשים, שבכלל לא שמתי לב, ובעצם הדוגמה היא בכחול... משהו על גבול הכפייתיות.
אלא שלא רק שאהבתי מאוד כחול - היו המון צבעים שממש לא אהבתי: ורוד. כתום. צהוב. סגול.
אני חושבת שהשינוי קרה די במקרה. כשמערכת המגזין שעבדתי בו ("מנטה") עברה לבניין חדש, זכיתי בתוקף תפקידי כסגנית עורכת במשרד מדהים, רחב ממדים ומצויד בחלון ענק. מסיבה לא ברורה כל מי שהחליט לפנק אותי במתנה לכבוד החדר החדש, הביא לי משהו בוורוד - ופתאום שמתי לב שבעצם, אני מאוד אוהבת את זה... אחר כך צבענו קיר אחד בסלון בכתום. ממש כתום - לא אפרסק, לא חיוור, לא בהיר - כתום. כשנמאס לנו, וחזרנו ללבן, החלטתי שאני חייבת קצת צבע בעיניים, ואבזרתי את פינת העבודה שלי בשילוב הכי אופטימי בעולם: ורוד וכתום. יחד. עכשיו נשאר לי רק לשכנע את י' שהכי יפה לסלון זה קיר בצבע פוקסיה... אל דאגה, אני עובדת על זה...
***
כיוון שאת צבעי הדגל אני לא יכולה לשנות (נראה לי שזה היה משפר את מצבנו הקוסמופוליטי פלאים, אבל עזבו, פוליטיקאים הם אנשים חסרי מעוף...), נשאר לי להכין לאתגר הנוכחי עבודות בכחול לבן. שלא תגידו שאני לא מוכנה להתפשר... כיוון שבשבוע שעבר לא פרסמתי רשומה, אני מרכזת הפעם את שתי העבודות שהכנתי לאתגר - שתיהן כרטיסי ברכה עם נטייה פרחונית משהו.
והנה כמה תקריבים:
השבוע הכנתי משהו בסגנון קצת יותר רומנטי:
מדובר בכרטיס גדול מהרגיל (6.5X6.5 אינץ'), שמבוסס על פרחים של פרימה ושל חברות אחרות, ודפים של Glitz, מקולקציית Cashmere Game היפהפייה. האותיות הן של Authentic, ובנוסף יש כאן שני סוגי סרטים ונקודת אמייל.
אז יום העצמאות עבר, אבל האתגר עדיין לא, אז עכשיו תורכם... יש לכם עוד שבועיים שלמים!
***
האמת היא שכחול היה הצבע המועדף עלי עד לפני עשר שנה בערך. "מועדף" זו לשון המעטה; בגדים, פריטי עיצוב, מצעים, אופניים... הכל היה בכחול. זה הגיע לכאלה רמות, שגם כשקניתי משהו בצבע אחר, יכולתי לגלות אחרי שלושה חודשים, שבכלל לא שמתי לב, ובעצם הדוגמה היא בכחול... משהו על גבול הכפייתיות.
אלא שלא רק שאהבתי מאוד כחול - היו המון צבעים שממש לא אהבתי: ורוד. כתום. צהוב. סגול.
אני חושבת שהשינוי קרה די במקרה. כשמערכת המגזין שעבדתי בו ("מנטה") עברה לבניין חדש, זכיתי בתוקף תפקידי כסגנית עורכת במשרד מדהים, רחב ממדים ומצויד בחלון ענק. מסיבה לא ברורה כל מי שהחליט לפנק אותי במתנה לכבוד החדר החדש, הביא לי משהו בוורוד - ופתאום שמתי לב שבעצם, אני מאוד אוהבת את זה... אחר כך צבענו קיר אחד בסלון בכתום. ממש כתום - לא אפרסק, לא חיוור, לא בהיר - כתום. כשנמאס לנו, וחזרנו ללבן, החלטתי שאני חייבת קצת צבע בעיניים, ואבזרתי את פינת העבודה שלי בשילוב הכי אופטימי בעולם: ורוד וכתום. יחד. עכשיו נשאר לי רק לשכנע את י' שהכי יפה לסלון זה קיר בצבע פוקסיה... אל דאגה, אני עובדת על זה...
***
כיוון שאת צבעי הדגל אני לא יכולה לשנות (נראה לי שזה היה משפר את מצבנו הקוסמופוליטי פלאים, אבל עזבו, פוליטיקאים הם אנשים חסרי מעוף...), נשאר לי להכין לאתגר הנוכחי עבודות בכחול לבן. שלא תגידו שאני לא מוכנה להתפשר... כיוון שבשבוע שעבר לא פרסמתי רשומה, אני מרכזת הפעם את שתי העבודות שהכנתי לאתגר - שתיהן כרטיסי ברכה עם נטייה פרחונית משהו.
והתקריבים שלו, שריכזתי לקולאז':
אז יום העצמאות עבר, אבל האתגר עדיין לא, אז עכשיו תורכם... יש לכם עוד שבועיים שלמים!
