אחרי כ-50 כרטיסי שנה טובה שהכנתי ושלחתי השנה, אני חושבת שהגיע הזמן למשהו אחר. אבל לפני שאני מראה לכם את מה שהכנתי לאתגר החדש של Scrappy hands, תמונה של חלק מיבול הערה"ש-תשע"ו שלי:
עכשיו כשאני חושבת על זה, אני כנראה היחידה שבמקום להעלות פוסט סיכום שנה מעלה פוסט סיכום שנות טובות. נו, טוב, גם זה משהו באווירת החג...
בינתיים כאמור המשכתי הלאה. כלומר חשבתי שהגיע הזמן להכין כרטיס עם ברכה אחרת, שלא קשורה לשנה החדשה. והנה בא אתגר האותיות של Scrappy hands ונתן לי רעיון - אם כבר אותיות, אז למה לא סיניות?
השתמשתי בקרעי עיתון מקנדה שהביא לי בזמנו אחד האחיינים שלי ושאני ממצה עד תום. עליו החתמתי כותרת מסט של Kaiser Craft, שמה שמאפיין גם אותה הן האותיות - היא טיפוגרפית מאוד והסגנון העכשווי שלה מאוד לטעמי. פרפר שפינצ'צ'תי נראה לי מה שחסר כאן, כדי למצות את מוטיב ה"לחלום בגדול" עד תומו: גדול כמו סין, חסר גבולות כמו מעוף הפרפר.
הנה גם שני תקריבים:
אבל מה שגדול באמת הן התמונות הבאות שצילמתי של הכרטיס. תגידו לי שראיתן סטיילינג יותר סטייליסטי מזה...:
או שיש משהו יותר חלומי מזה:
שמשון הגיבור, המלך הבלתי מעורער של הבית, לא התרגש בכלל מהעובדה שאני מצלמת את הכרטיס, והמשיך לחלום על זנבות עכברים או כדי שמנת אינסופיים... לא יכולתי שלא לצלם גם אותו.
ועכשיו, לאור השעה שבה אני כותבת את הפוסט הזה, אני חושבת שהברכה הכי טובה שאני יכולה לשלוח לכם היא חלומות פז... ובכלל, שלא תפסיקו לחלום. או להשתתף באתגרים שלנו... ;)
עכשיו כשאני חושבת על זה, אני כנראה היחידה שבמקום להעלות פוסט סיכום שנה מעלה פוסט סיכום שנות טובות. נו, טוב, גם זה משהו באווירת החג...
בינתיים כאמור המשכתי הלאה. כלומר חשבתי שהגיע הזמן להכין כרטיס עם ברכה אחרת, שלא קשורה לשנה החדשה. והנה בא אתגר האותיות של Scrappy hands ונתן לי רעיון - אם כבר אותיות, אז למה לא סיניות?
השתמשתי בקרעי עיתון מקנדה שהביא לי בזמנו אחד האחיינים שלי ושאני ממצה עד תום. עליו החתמתי כותרת מסט של Kaiser Craft, שמה שמאפיין גם אותה הן האותיות - היא טיפוגרפית מאוד והסגנון העכשווי שלה מאוד לטעמי. פרפר שפינצ'צ'תי נראה לי מה שחסר כאן, כדי למצות את מוטיב ה"לחלום בגדול" עד תומו: גדול כמו סין, חסר גבולות כמו מעוף הפרפר.
הנה גם שני תקריבים:
אבל מה שגדול באמת הן התמונות הבאות שצילמתי של הכרטיס. תגידו לי שראיתן סטיילינג יותר סטייליסטי מזה...:
או שיש משהו יותר חלומי מזה:
שמשון הגיבור, המלך הבלתי מעורער של הבית, לא התרגש בכלל מהעובדה שאני מצלמת את הכרטיס, והמשיך לחלום על זנבות עכברים או כדי שמנת אינסופיים... לא יכולתי שלא לצלם גם אותו.
ועכשיו, לאור השעה שבה אני כותבת את הפוסט הזה, אני חושבת שהברכה הכי טובה שאני יכולה לשלוח לכם היא חלומות פז... ובכלל, שלא תפסיקו לחלום. או להשתתף באתגרים שלנו... ;)