פתיחת העונה

לא מרגישה מי יודע כמה ועמוסה (בדברים טובים, אבל עמוסה) - אז רק כמה מילים על כרטיס אחד לאתגר אחד - עם פרס אחד שווה במיוחד.
האתגר החדש ב-Scrappy Hands עוסק בקיץ, ולמרות שאני מעדיפה את החורף, או לפחות את האביב, נרתמתי למשימה - שמש, צבעים עזים, שאריות נייר ודף רקע שהוא בעצם אריזה של מוצרים של Prima הניבו את התוצאה הבאה:

 הנה שני תקריבים:

כמו שהזכרתי, הכרטיס הוכן עבור אתגר הקיץ שלנו שכולל הפעם פרס שווה במיוחד: שובר מתנה בסכום של 150 ש"ח מתנת רעותא יצירה. ברור שאתם מצטרפים ומנסים לזכות בו. בהצלחה!

אני סלסלתי, ואתם?

כבר שבועיים ב-Scrappy  Hands נערך אתגר סלסלות, ואני אמנם עומדת ביעד ומכינה עבודות בהשראתו, אבל להעלות אותן לכאן זה כבר כנראה אתגר גדול מדי עבורי בתקופה הנוכחית. דברים טובים קורים מימין ומשמאל - וזמן אָין.
בהשראת הדברים הטובים האלה הכנתי הפעם תגית תודה, והסלסלה המלאה כל טוב מתאימה גם היא לאווירה הכללית:

הבסיס הוא שתי שכבות של קארדסטוק - לבן וירוק. דף הרקע הוא מסטאק של Recollection, האותיות של קספ שימושי והסלסלה של Pebbles. בנוסף יש כאן שני סרטים: האחד מעוטר במילים Thank You בצבעים שונים, והשני הוא סרט ירוק עם הטבעה של פרחים. חומרים פשוטים ובסיסיים, שמכניסים הרבה אביב ואוויר נקי לעבודה, לא?!?
כאמור, התגית היא חלק מאתגר 40 של Scrappy Hands ואתן מוזמנות להשתתף בו!

הנה עוד זוויות של התגית:

זו גם הזדמנות להגיד לכן תודה על הביקורים פה ועל התגובות, אז...

פשוט מאוחר...

כיוון שהשבוע האתגר ב-Scrappy Hands הוא "פשוט ונקי", שמחתי על ההזדמנות להעלות לכאן עבודה שהכנתי ממש ממש מזמן לרינת, חברה לקומונה, באחת מן הפעמים הרבות שבהן אירחה אותנו בביתה למפגש. מדובר במארז לקופסת טישו, עשוי מקארדסטוק. הייתה תקופה שהרביתי להכין כאלה (אפשר לראות, למשל, כאן, כאן, כאן וכאן) ואולי באמת הגיע הזמן לחזור לזה.

אמנם בחרתי בקארדסטוק צבעוני מאוד ויש גם חיתוך "מורכב" בקאטלבג, ובכל זאת, אני חושבת שזה עדיין משתייך לז'אנר הקלין-אנד-סימפל, שאני מאוד אוהבת.
הנה עוד כמה זוויות:

 

 

 

כאמור, הקופסה הזו מועלית כחלק מאתגר "נקי ופשוט", והוא הזדמנות לחובבי הז'אנר וגם למי שרוצה להתנסות בו בפעם הראשונה להציג את הפרשנות שלו לעניין. אל תפספסו!

כרטיסים בכחול לבן

שני כרטיסים הכנתי בזמן האחרון לאתגר שלנו ב-Scrappy Hands, שהוקדש, בהשראת יום העצמאות, לצבעים כחול ולבן. למה יצא לי תכלת? כי ככה אני, כנראה... תמיד חייבת להתחכם... ;)
***
האמת היא שכחול היה הצבע המועדף עלי עד לפני עשר שנה בערך. "מועדף" זו לשון המעטה; בגדים, פריטי עיצוב, מצעים, אופניים... הכל היה בכחול. זה הגיע לכאלה רמות, שגם כשקניתי משהו בצבע אחר, יכולתי לגלות אחרי שלושה חודשים, שבכלל לא שמתי לב, ובעצם הדוגמה היא בכחול... משהו על גבול הכפייתיות.
אלא שלא רק שאהבתי מאוד כחול - היו המון צבעים שממש לא אהבתי: ורוד. כתום. צהוב. סגול.
אני חושבת שהשינוי קרה די במקרה. כשמערכת המגזין שעבדתי בו ("מנטה") עברה לבניין חדש, זכיתי בתוקף תפקידי כסגנית עורכת במשרד מדהים, רחב ממדים ומצויד בחלון ענק. מסיבה לא ברורה כל מי שהחליט לפנק אותי במתנה לכבוד החדר החדש, הביא לי משהו בוורוד - ופתאום שמתי לב שבעצם, אני מאוד אוהבת את זה... אחר כך צבענו קיר אחד בסלון בכתום. ממש כתום - לא אפרסק, לא חיוור, לא בהיר - כתום. כשנמאס לנו, וחזרנו ללבן, החלטתי שאני חייבת קצת צבע בעיניים, ואבזרתי את פינת העבודה שלי בשילוב הכי אופטימי בעולם: ורוד וכתום. יחד. עכשיו נשאר לי רק לשכנע את י' שהכי יפה לסלון זה קיר בצבע פוקסיה... אל דאגה, אני עובדת על זה...
***
כיוון שאת צבעי הדגל אני לא יכולה לשנות (נראה לי שזה היה משפר את מצבנו הקוסמופוליטי פלאים, אבל עזבו, פוליטיקאים הם אנשים חסרי מעוף...), נשאר לי להכין לאתגר הנוכחי עבודות בכחול לבן. שלא תגידו שאני לא מוכנה להתפשר... כיוון שבשבוע שעבר לא פרסמתי רשומה, אני מרכזת הפעם את שתי העבודות שהכנתי לאתגר - שתיהן כרטיסי ברכה עם נטייה פרחונית משהו.

והנה כמה תקריבים:

 

 

השבוע הכנתי משהו בסגנון קצת יותר רומנטי:

 

והתקריבים שלו, שריכזתי לקולאז':

מדובר בכרטיס גדול מהרגיל (6.5X6.5 אינץ'), שמבוסס על פרחים של פרימה ושל חברות אחרות, ודפים של Glitz, מקולקציית Cashmere Game היפהפייה. האותיות הן של Authentic, ובנוסף יש כאן שני סוגי סרטים ונקודת אמייל.
אז יום העצמאות עבר, אבל האתגר עדיין לא, אז עכשיו תורכם... יש לכם עוד שבועיים שלמים!

מתארגנים (או: בונבוניירות הילדות שלי)

לפני כמה שנים קניתי ממישהי אוסף כפתורים אדיר ממדים. מאז, אחת לכמה חודשים, אני נתקפת בשגעת, ומחפשת דרך חדשה לארגן אותו - פעם זה לפי סגנון, פעם זה לפי חומר הגלם שלו או הגודל, ובדרך כלל זה לפי צבעים, כשמידת ההקפדה על הגוון משתנה בהתאם למצב הרוח שלי. את הכפתורים אני מאחסנת בצנצנות נוטלה קטנות, שממלאות שתי מגירות שלמות, ויתרונן בכך שהן שקופות.
העניין הוא, שכשאני מחפשת כפתור מסוים, כל השקיפות הזו לא עוזרת... בשלב זה אני לוקחת צנצנת שלמה ושופכת את התוכן שלה על מגש (אם אני ממש מאורגנת) או על השולחן (ואז אני ממשיכה במשך שבועות לגלות עוד ועוד כפתורים שהחליקו ונעלמו ברחבי החדר...) - ומנסה לדלות ממנה את הכפתור הכי מתאים למטרה שלשמה התכנסתי עם עצמי...
ואז זה הבזיק לי - מי אמר שצנצנות שקופות זה העניין? קופסאות שטוחות זה הרבה יותר שימושי! המחשבה הזו ישר מזכירה לי את קופסאות הכפתורים של אמא שלי, שעליהן היא שומרת בדבקות רבה גם היום, למרות שהיא כבר מזמן לא תופרת.
בניגוד אלי, אצל אמא שלי הכפתורים לא היו רק קישוט - הם באמת נועדו למטרה שלשמה נולדו: לכפתר. וכיוון שהיא הרבתה לסרוג ולתפור מכל הבא ליד, גם כשבגד סיים את חייו היא הסירה ממנו את הכפתורים ושמרה אותם בבונבוניירות ריקות שייעדה בדיוק למטרה הזו.
הקופסאות האלה היו בשבילי באמת בונבוניירה: יכולתי לשחק עם האוצר הזה במשך שעות, אם רק היו מרשים לי. אבל כמו שאמרתי, עבור אמא שלי כפתורים לא היו משחק או קישוט, הם היו כלי שימושי וחיוני, ששומרים עליו לשעת הצורך, ולכן הם שימשו למשחק רק באירועים מיוחדים, כמו שפעת, למשל... אולי בגלל זה "להיות חולה" לא נחקק אצלי בזיכרון כטראומה, אלא כשעות של כיף בלתי פוסק, שבו פונקתי בשלל דרכים, כולל בזכות הגדולה של לשחק באוסף הכפתורים של אמא שלי.
***
נזכרתי בכל זה, כשהוחלט שהאתגר החדש ב-Scrappy Hands יהיה "ארגון". חשבתי לעצמי שזו הזדמנות לארגן את הכפתורים מחדש, ולהעניק להם בית שטוח (בלי גינה וגג רעפים...). חשבתי, והתחלתי לחפש קופסאות מתאימות. הפתרון, כמובן, נמצא אצל אמא שלי.

 

לא, לא צריך להגזים, היא לא נתנה לי חלילה את קופסאות הכפתורים שלה, אבל עוד לפני שהספתי לספר לה שאני מחפשת קופסאות שטוחות, היא שלפה ממקום מסתור קופסת בונבוניירה (ריקה! ריקה! גם פולנים בסוף אוכלים את השוקולד שהתגלגל אליהם...) בצורת לב, וסיפרה לי שמצאה אותה בבית כשעשתה סדר, וחשבה שאני בטח אמצא לה שימוש. נו, אתם יודעים, אמא יודעת הכל...
אז לקחתי את הקופסה האדומה ו"טיפלתי" בה קצת: כיסיתי את החלק העליון בנייר מדוגם שכולו ברכות ומילים טובות. עיטרתי את ההיקף בוואשי תואם, והוספתי כתובת מתכתית (שבמקורה הייתה בגוון חרדל וזכתה לשכבת לק ציפורניים אדום ובוהק) וכמה אבני קישוט. את הבסיס כיסיתי גם כן, כדי לשמור על מראה נקי ואחיד.

הנה הקופסה מכמה זוויות:

ואם אתם חושבים שבזה נגמרו הדברים הטובים להפעם, אז הנה עוד אחד: האתגר הנוכחי שלנו טומן בחובו פרס משגע (שכחברת צוות העיצוב אני לא יכולה ליהנות ממנו, אבל אתם דווקא כן!) - שובר קנייה בגובה 150 ש"ח לחנות חומרי היצירה של יהלי! תגידו לי שלא בא לכם להתארגן על פרס כזה...

אז יאללה, לכו להכין משהו לאתגר ההתארגנות שלנו. אני הולכת להמשיך לארגן כפתורים...