פשוט מאוחר...

כיוון שהשבוע האתגר ב-Scrappy Hands הוא "פשוט ונקי", שמחתי על ההזדמנות להעלות לכאן עבודה שהכנתי ממש ממש מזמן לרינת, חברה לקומונה, באחת מן הפעמים הרבות שבהן אירחה אותנו בביתה למפגש. מדובר במארז לקופסת טישו, עשוי מקארדסטוק. הייתה תקופה שהרביתי להכין כאלה (אפשר לראות, למשל, כאן, כאן, כאן וכאן) ואולי באמת הגיע הזמן לחזור לזה.

אמנם בחרתי בקארדסטוק צבעוני מאוד ויש גם חיתוך "מורכב" בקאטלבג, ובכל זאת, אני חושבת שזה עדיין משתייך לז'אנר הקלין-אנד-סימפל, שאני מאוד אוהבת.
הנה עוד כמה זוויות:

 

 

 

כאמור, הקופסה הזו מועלית כחלק מאתגר "נקי ופשוט", והוא הזדמנות לחובבי הז'אנר וגם למי שרוצה להתנסות בו בפעם הראשונה להציג את הפרשנות שלו לעניין. אל תפספסו!

כרטיסים בכחול לבן

שני כרטיסים הכנתי בזמן האחרון לאתגר שלנו ב-Scrappy Hands, שהוקדש, בהשראת יום העצמאות, לצבעים כחול ולבן. למה יצא לי תכלת? כי ככה אני, כנראה... תמיד חייבת להתחכם... ;)
***
האמת היא שכחול היה הצבע המועדף עלי עד לפני עשר שנה בערך. "מועדף" זו לשון המעטה; בגדים, פריטי עיצוב, מצעים, אופניים... הכל היה בכחול. זה הגיע לכאלה רמות, שגם כשקניתי משהו בצבע אחר, יכולתי לגלות אחרי שלושה חודשים, שבכלל לא שמתי לב, ובעצם הדוגמה היא בכחול... משהו על גבול הכפייתיות.
אלא שלא רק שאהבתי מאוד כחול - היו המון צבעים שממש לא אהבתי: ורוד. כתום. צהוב. סגול.
אני חושבת שהשינוי קרה די במקרה. כשמערכת המגזין שעבדתי בו ("מנטה") עברה לבניין חדש, זכיתי בתוקף תפקידי כסגנית עורכת במשרד מדהים, רחב ממדים ומצויד בחלון ענק. מסיבה לא ברורה כל מי שהחליט לפנק אותי במתנה לכבוד החדר החדש, הביא לי משהו בוורוד - ופתאום שמתי לב שבעצם, אני מאוד אוהבת את זה... אחר כך צבענו קיר אחד בסלון בכתום. ממש כתום - לא אפרסק, לא חיוור, לא בהיר - כתום. כשנמאס לנו, וחזרנו ללבן, החלטתי שאני חייבת קצת צבע בעיניים, ואבזרתי את פינת העבודה שלי בשילוב הכי אופטימי בעולם: ורוד וכתום. יחד. עכשיו נשאר לי רק לשכנע את י' שהכי יפה לסלון זה קיר בצבע פוקסיה... אל דאגה, אני עובדת על זה...
***
כיוון שאת צבעי הדגל אני לא יכולה לשנות (נראה לי שזה היה משפר את מצבנו הקוסמופוליטי פלאים, אבל עזבו, פוליטיקאים הם אנשים חסרי מעוף...), נשאר לי להכין לאתגר הנוכחי עבודות בכחול לבן. שלא תגידו שאני לא מוכנה להתפשר... כיוון שבשבוע שעבר לא פרסמתי רשומה, אני מרכזת הפעם את שתי העבודות שהכנתי לאתגר - שתיהן כרטיסי ברכה עם נטייה פרחונית משהו.

והנה כמה תקריבים:

 

 

השבוע הכנתי משהו בסגנון קצת יותר רומנטי:

 

והתקריבים שלו, שריכזתי לקולאז':

מדובר בכרטיס גדול מהרגיל (6.5X6.5 אינץ'), שמבוסס על פרחים של פרימה ושל חברות אחרות, ודפים של Glitz, מקולקציית Cashmere Game היפהפייה. האותיות הן של Authentic, ובנוסף יש כאן שני סוגי סרטים ונקודת אמייל.
אז יום העצמאות עבר, אבל האתגר עדיין לא, אז עכשיו תורכם... יש לכם עוד שבועיים שלמים!

מתארגנים (או: בונבוניירות הילדות שלי)

לפני כמה שנים קניתי ממישהי אוסף כפתורים אדיר ממדים. מאז, אחת לכמה חודשים, אני נתקפת בשגעת, ומחפשת דרך חדשה לארגן אותו - פעם זה לפי סגנון, פעם זה לפי חומר הגלם שלו או הגודל, ובדרך כלל זה לפי צבעים, כשמידת ההקפדה על הגוון משתנה בהתאם למצב הרוח שלי. את הכפתורים אני מאחסנת בצנצנות נוטלה קטנות, שממלאות שתי מגירות שלמות, ויתרונן בכך שהן שקופות.
העניין הוא, שכשאני מחפשת כפתור מסוים, כל השקיפות הזו לא עוזרת... בשלב זה אני לוקחת צנצנת שלמה ושופכת את התוכן שלה על מגש (אם אני ממש מאורגנת) או על השולחן (ואז אני ממשיכה במשך שבועות לגלות עוד ועוד כפתורים שהחליקו ונעלמו ברחבי החדר...) - ומנסה לדלות ממנה את הכפתור הכי מתאים למטרה שלשמה התכנסתי עם עצמי...
ואז זה הבזיק לי - מי אמר שצנצנות שקופות זה העניין? קופסאות שטוחות זה הרבה יותר שימושי! המחשבה הזו ישר מזכירה לי את קופסאות הכפתורים של אמא שלי, שעליהן היא שומרת בדבקות רבה גם היום, למרות שהיא כבר מזמן לא תופרת.
בניגוד אלי, אצל אמא שלי הכפתורים לא היו רק קישוט - הם באמת נועדו למטרה שלשמה נולדו: לכפתר. וכיוון שהיא הרבתה לסרוג ולתפור מכל הבא ליד, גם כשבגד סיים את חייו היא הסירה ממנו את הכפתורים ושמרה אותם בבונבוניירות ריקות שייעדה בדיוק למטרה הזו.
הקופסאות האלה היו בשבילי באמת בונבוניירה: יכולתי לשחק עם האוצר הזה במשך שעות, אם רק היו מרשים לי. אבל כמו שאמרתי, עבור אמא שלי כפתורים לא היו משחק או קישוט, הם היו כלי שימושי וחיוני, ששומרים עליו לשעת הצורך, ולכן הם שימשו למשחק רק באירועים מיוחדים, כמו שפעת, למשל... אולי בגלל זה "להיות חולה" לא נחקק אצלי בזיכרון כטראומה, אלא כשעות של כיף בלתי פוסק, שבו פונקתי בשלל דרכים, כולל בזכות הגדולה של לשחק באוסף הכפתורים של אמא שלי.
***
נזכרתי בכל זה, כשהוחלט שהאתגר החדש ב-Scrappy Hands יהיה "ארגון". חשבתי לעצמי שזו הזדמנות לארגן את הכפתורים מחדש, ולהעניק להם בית שטוח (בלי גינה וגג רעפים...). חשבתי, והתחלתי לחפש קופסאות מתאימות. הפתרון, כמובן, נמצא אצל אמא שלי.

 

לא, לא צריך להגזים, היא לא נתנה לי חלילה את קופסאות הכפתורים שלה, אבל עוד לפני שהספתי לספר לה שאני מחפשת קופסאות שטוחות, היא שלפה ממקום מסתור קופסת בונבוניירה (ריקה! ריקה! גם פולנים בסוף אוכלים את השוקולד שהתגלגל אליהם...) בצורת לב, וסיפרה לי שמצאה אותה בבית כשעשתה סדר, וחשבה שאני בטח אמצא לה שימוש. נו, אתם יודעים, אמא יודעת הכל...
אז לקחתי את הקופסה האדומה ו"טיפלתי" בה קצת: כיסיתי את החלק העליון בנייר מדוגם שכולו ברכות ומילים טובות. עיטרתי את ההיקף בוואשי תואם, והוספתי כתובת מתכתית (שבמקורה הייתה בגוון חרדל וזכתה לשכבת לק ציפורניים אדום ובוהק) וכמה אבני קישוט. את הבסיס כיסיתי גם כן, כדי לשמור על מראה נקי ואחיד.

הנה הקופסה מכמה זוויות:

ואם אתם חושבים שבזה נגמרו הדברים הטובים להפעם, אז הנה עוד אחד: האתגר הנוכחי שלנו טומן בחובו פרס משגע (שכחברת צוות העיצוב אני לא יכולה ליהנות ממנו, אבל אתם דווקא כן!) - שובר קנייה בגובה 150 ש"ח לחנות חומרי היצירה של יהלי! תגידו לי שלא בא לכם להתארגן על פרס כזה...

אז יאללה, לכו להכין משהו לאתגר ההתארגנות שלנו. אני הולכת להמשיך לארגן כפתורים...

ברכת היין (והדרכה גם)

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

כמעט כל אחד בוחר מפעם לפעם בבקבוק משקה כמתנה למארחים, בין אם זה לרגל ליל הסדר, לארוחת שישי או סתם כאות תודה על ההזמנה. כשמגיע שלב אריזת הבקבוק רובנו מסתבכים – העובדה שהוא עגול ומתהדר בצוואר דק ביחס לבסיס, מקשה מאוד על העניין.

אלא שיש שביל זהב בין בקבוק ארוז למהדרין לכזה שנראה כאילו נשלף ברגע האחרון מארון המטבח – תגית אישית, שכוללת מילות ברכה לציון האירוע. והאמת היא, שלעתים היא כל כך יפה, שגם כשמציבים את הבקבוק במרכז השולחן לא מוותרים עליה, בעיקר אם היא מתאימה לאלמנטים אחרים בשולחן המעוצב. אז כדי שלא תגידו שלא חשבתם על זה או לא ידעתם איך מכינים תגית כזו, הנה כל התורה על כוסית יין אחת.

מה צריך?

קארדסטוק - חלק, מדוגם או שניהם

סרגל מתכת

סכין יפנית

חותכן עיגולים או כלי עגול בקוטר 4 ס"מ + עיפרון

מספריים

עצם קיפול

חותמת "חג שמח" + דיו

דבק דו צדדי, דבק נוזלי

קישוטונים – חרוזים, פנינים, סרטי תחרה או סאטן וכו'

מה עושים?

1. חותכים את הקארדסטוק לרצועה שאורכה 20 ס"מ ורוחב 6 ס"מ

2. חורצים את הקארדסטוק במרחק 6 ס"מ מהקצה ומקפלים. החריצה מבטיחה שהקיפול יהיה מדויק ונקי.

3. באמצעות חותכן העיגולים מחוררים עיגול במרכז הריבוע שיצר הקיפול. אין לכם חותכן כזה? תוכלו לקנות אותו בחנויות לחומרי יצירה או לחילופין לגזור ידנית עיגול כזה לאחר שתציירו אותו באמצעות כוס או כלי עגול אחר.

4. בסיס התגית מוכן וכעת אפשר לקשט אותו. קחו את העיגול שגזרתם, וציירו עליו ספירלה מהחוץ כלפי פנים. כשסיימתם, גזרו לפי הקו. הקארדסטוק יקבל צורה כשל קפיץ.

5. גלגלו את ה"קפיץ" (שוב, מבחוץ כלפי פנים), הרפו והניחו לו להתייצב. מרחו דבק בבסיסו, והצמידו את הדפנות שנוצרו כתוצאה מהגלגול אל הבסיס. המתינו לייבוש.

6. הוסיפו מעט דבק במרכז הסליל שיצרתם והדביקו חרוז, חצי פנינה או פריט צבעוני אחר, שישמש כמרכז פרח. הכינו פרחים נוספים משאריות הקארדסטוק והמתינו לייבוש מלא (הדרכה לגרסת שאבי שיק של הפרחים האלה תמצאו כאן).

7. עם דיו בצבע מתאים החתימו את המילים "חג שמח" על קארדסטוק בצבע משלים או מנוגד לזה שבחרתם כבסיס. בדוגמאות שלפניכם נעשה שימוש בחותמת מבית "מסטיקים" (טל' 072-2827780, 39 ₪), שתתאים גם להחתמה על כרטיסי ברכה או כרטיסי ישיבה. לחילופין תוכלו לקנות מדבקות "חג שמח" או לכתוב את הברכה בכתב ידכם.

8. הדביקו את הברכה והקישוטים - הפרחים שהכנתם או כל קישוט אחר לטעמכם על התגית, בחלק שמתחת לקו הקיפול. כעת כשאתם יודעים איך להכין את בסיס התגית, תוכלו להכין כמוהו עוד ועוד, ולקשט כל פעם בסגנון אחר. סיימתם? השחילו את התגית על צוואר הבקבוק והרי לכם יין עם הקדשה אישית.

גם לגביע מגיע

אם כבר הצבתם את הבקבוק על תוויתו החדשה במרכז השולחן, למה לא לקשט באופן דומה גם את גביעי היין? באמצעות חותכן עיגולים בקוטר של 6-5 ס"מ (או כלי בגודל מתאים שישמש כתבנית, בדיוק כמו בתגית), תוכלו להכין לכל ארוחה ולכל בקבוק יין סט תואם – והכל תוך דקות ספורות.

למעשה, תזדקקו לשני גדלים של חותכי עיגולים. ראשית חתכו את העיגול הגדול, ואז חוררו בו עיגול נוסף, קטן יותר. שימו לב: העיגול הקטן לא צריך להיות במרכזו של העיגול הגדול, אלא קרוב לשוליים. כשתסיימו תתקבל מעין טבעת א-סימטרית.

עשו חתך אחד בשולי הטבעת, בנקודה הצרה ביותר שלה, וקשטו אותה ברוח התגית. כעת נשאר לכם להרים מעט את אחד מקצוות הטבעת בנקודת החיתוך, ולהשחיל את רגל הגביע. אם תרצו, תוכלו לכתוב על הטבעת את שמות האורחים, כך שכל אחד ידע בכל שלב איזה גביע הוא שלו. חג שמח!
עוד זווית לתוצאה הסופית:

וככה נראה מדור אפריל במגזין "החיים הטובים":

כרטיסים לחג? בינגו!

ברגעים אלה עושים את דרכם שבעה כרטיסי ברכה מנמל התעופה בן גוריון אל אחיותיי ובני משפחה אחרים, הפזורים ברחבי העולם. והם, כלומר הכרטיסים שלי, לא לבד. אמנםם כבר שמעתי את הטענה ש"פסח זה לא חג של כרטיסים", אבל לפחות כשמדובר בסקראפריות - פסח זה תירוץ נהדר... תוסיפו לזה את הפסחא/איסטר ושאר חגיגות אביב אוניברסליות, ותסכימו אתי שהעובדה שמטוסים הנושאים בימים אלה חבילות דואר לא נופלים מהאוויר על ימין ועל שמאל זה סוג של נס. אולי לא נס חנוכה, אבל נס.

ולי, כאמור, יש חלק במטען הזה. אבל לפחות השתדלתי לא להכביד יותר מדי, וללכת על כרטיסים קלילים, פשוטים, נטולי אלמנטים מכבידים כמו בראדים, כפתורים וצ'יפבורדים. אחד הדברים שסייעו לי בכך היה אתגר הבינגו של Scrappy Hands: לוח בן 9 ריבועים, שממנו צריך לבחור שלושה ריבועים רצופים - לאורך, לרוחב או באלכסון - ולהשתמש באלמנטים המופיעים בהם בפרויקט.

בחרתי בטור הימני - חותמות, תווים ותחרה.
נתחיל מהחותמת - לאחרונה הרחבתי את מלאי חותמות הטקסט העברי שלי עם הסוכריה הזו מבית מסטיקים (39 ש"ח לחותמת גומי איכותית. שווה כל אגורה). אני אוהבת את הגופן הקלאסי והמנוקד - ישר עושה לי אסוציאציה של ישראליות שורשית. והעובדה שלא כתוב באיזה חג מדובר עושה אותה כמובן לשימושית במיוחד.
תווים - השתמשתי במדבקות עגולות שהזמנתי לפני כמה שנים מ-E-Bay ולא הרביתי להשתמש בהן. פתאום הבזיק לי שהן מתיישבות בול במרכז הדויליז האלה. אם תסתכלו טוב, תראו שברובן ברקע יש תווים. מתאים לאתגר? מתאים!
תחרה - טוב, פה יש סוג של תחמון... אני יודעת שיש בבינגו אופציה לדוילי, ושהשתמשתי בדוילי, אבל מה זה דוילי אם לא מפית תחרה? אז זו תחרה. וזה מתאים. ודי להיות קטנוניים...
עכשיו הצצה קצת יותר קרובה לאיך שזה נראה ביחד:

 

 

 והנה שני כרטיסים מאותם חומרים, רק בלי תווים. שלא תגידו שלא גיוונתי... ;) :

בהמשך השבוע אעלה את ההדרכה המובטחת לתגיות הבקבוקים. ובבלוג האתגרים שלנו מחכים לכם גם פרסים, אז אל תפספסו את כל הדברים הטובים האלה שמזדמנים לכם - ובעיקר אל תפספסו הזדמנות לזכייה שווה-שווה.
ואם לא נתראה, שיהיה גם לכם חג שמח!