הציפור הכחולה

הפעם פוסט שמוקדש למתנת יום ההולדת הקודם של עדי האחת והיחידה, שמצליחה למצוא זמן לסרוג צעיפים ולתרום אותם לכל נזקק באשר הוא, לבשל מעדנים ולהיראות כל פעם יותר ויותר טוב! אני חושדת שהיא מסתירה מכולם את העובדה שהיא גילתה את מעיין הנעורים... (ובניסיון להתחנף ולגרום לה לגלות לי את הסוד, אני כבר מתכננת עוד פוסט שיוקדש למתנת יום ההולדת הנוסף שהיא חגגה לא מזמן).
אבל נתחיל מחגיגות 2012... ידעתי שעדי התלהבה מהשובכים האלה, שהיא אוהבת וינטג' ושהיא מתה על השילוב של חום וטורקיז, אז זה מה שהכנתי לה:

זה לא ממש וינטג', בטח לא בסגנון של עדי, אבל השתדלתי... הנה כמה תקריבים וזוויות נוספות:

 

 

 

וכמובן שבלי כרטיס תואם אי אפשר...

 

(עכשיו נחכה ונראה אם ההתחנפות עזרה לי...).

Just added this project to the January "share with us" on CropStop.

א-קפלה

לא, לא התחלתי לכתוב פתאום על מוזיקה... אני עדיין בענייני נייר, והפעם ליתר דיוק בעניין קיפול ניירות. מדובר במתנת יום ההולדת הקודם של נעמה (וזו הזדמנות להזכיר לה לרמוז לי מה היא רוצה השנה...) - קנווס שכולו עשוי עיגולי קארדסטוק מקופלים (טכניקה שהתאהבתי בה אחרי שראיתי את העבודה המדהימה הזו). הגרסה שלי הרבה פחות עשירה, או הרבה יותר נקייה, תלוי איך מסתכלים על זה, אבל אני מאוד אוהבת אותה וגם את הרקע, שנעשה באמצעות שימוש במסכה:

והנה קצת תקריבים וזוויות נוספות:

לתמונה צורף הכרטיס הזה:

 וככה הוא נראה מקרוב:

 

ובסגנון אחר לגמרי - התגית שהכנתי לנעמה, במסגרת מתנת הקומונה המשותפת:

 ומאחור:

 ותקריבים, כי כבר צילמתי...

מתישהו גם יוצגו פה התמונות של המתנה לנעמה ליום ההולדת הנוכחי. העיקר שיהיו לך אושר, שמחה ובריאות, ושתמשיכי ליצור ולהצליח עוד ועוד!

מן המוכן, תרתי משמע

קטע שכתבתי למדור התרבות במגזין "החיים הטובים" ולאתר האינטרנט של "קלאב 50":
נדמה שהביקור בתערוכת "מן המוכן – 100 שנים ל-Ready Made", המוצגת במוזיאון חיפה לאמנות, מתרחש בשני מישורים בו זמנית: מצד אחד מדובר בתערוכה של אמנות מודרנית, שלמוצגים בה נלוות אמירות עכשוויות מאוד, שהן הרבה מעבר לאסתטיקה של המוצגים עצמם. בה בעת החומרים שמהם עשויים המוצגים הם ישנים, מוכרים, ו...כן, אפילו חביבים ברובם. הדואליות הזו מלווה את המבקר לאורך כל התערוכה, שהיא ככל הנראה אקט הכבוד המרשים ביותר לו זכה זרם ה"רדי מייד" בישראל. מדובר, למי שמתעצל לנבור באנציקלופדיה (או שכבר הפך אותה ליצירת אמנות), בהענקה של משמעות חדשה לחפץ מוכן, באמצעות שינוי הייעוד שלו או האמירה המקורית שלשמה נוצר. מי שייסד את הזרם הזה, לפני 100 שנים בדיוק, הוא מרסל דושאן הצרפתי, כשחיבר גלגל אופניים לשרפרף מטבח, והציג את הפריט החדש בסטודיו שלו. כמה מהגרסאות ליצירה המכוננת הזו מוצגות אף הן בתערוכה, לצד עבודות אחרות של דושאן ובעיקר לצד עבודות של אמנים ישראלים היוצרים באמצעות מדיה שונים. כך, למשל, מציג כאן צחי חכמון את "מנהרה": סדרה של מזרנים זוגיים משומשים, שמצא ברחבי תל אביב וגוש דן, אותם הצמיד זה לזה ופער בהם פתח. לכאורה מדובר בחומר רך, עוטף ומנחם, אלא שעם החיתוך נחשפו החומרים הקשים שמהם יוצרו המזרנים, קפיצים וחוטי מתכת, שהמעבר דרכם בלתי אפשרי ובוודאי לא נעים ולא נוח.

"מנהרה" של צחי חכמון. הצד השני של הרוך והנוחות

בחלל אחר מוצג פרויקט מרתק, חוצה ימים ויבשות, של בתיה שני, שכבר כ-20 שנה שולחת מעטפות מעוצבות מעשה ידיה לכתובות פרי דמיונה ברחבי העולם. אחרי שהן עושות דרך ארוכה, הן חוזרות אליה בצירוף חותמות הדואר השונות, ובעיקר ההכרזה "כתובת לא קיימת", או "הנמען אינו ידוע". בתערוכה היא מציגה אלפי מעטפות כאלה, שכל אחת מהן היא סיפור בפני עצמו – הן מבחינה עיצובית והן מבחינה רעיונית.

"אין רחוב כזה בחיפה" של בתיה שני. תסתכלו בקנקן

בסך הכל מוצגות בתערוכה עבודות של 37 אמנים, המציגים עולמות שונים מאוד, מעוררי מחשבה ורגשות הנעים בין עניין, נועם וגעגועים לכעס וחרדה (כמו ההנחיות המוגדלות לשעת חרום של אסף סטי, שמזדקפות מול המבקר בתערוכה כשהוא יוצא מן המעלית או עולה בגרם המדרגות).
נעילה: ינואר 2014
כתובת: מוזיאון חיפה לאמנות
טלפון: 04-9115997

זה תלוי

באיחור של חודשים רבים אני מעלה תמונות של מתנת יום ההולדת שהכנתי לאביבה-מחוסרת-הבלוג (תפתחי כבר ותשוויצי באלבומים שלך ובתמונות שאת יוצרת!).

יש פה הסוואה טובה, אז לא בטוח שתשימו מיד לב, שמדובר בעצם במתלים - למגבות, למשל.
הרעיון הגיע מזוג מתלים שמצאתי בפינת המוזלים של "גולף-כיתן", מתלים בסגנון כפרי-צרפתי, שאני בטוחה שרבים יעדיפו על פני הגרסה המקושקשת שלי, אבל אני מוכרחה להודות שדי נמאס לי לראות בכל מקום את אותם מתלים ואת אותם פריטים... (ואת זה אני אומרת כאיקיאה-ג'אנקי מוצהרת).
אז קניתי, פירקתי, הדבקתי נייר מעוצב של Basic Grey, הוספתי כיתוב עם אותיות של American Crafts, הרכבת בחזרה את הווים, ו... Voila! (טוב, המבטא הצרפתי נשאר להם...).

צירפתי כמובן כרטיס, שכמו המתלים נעשה במחשבה על פאלטת הצבעים שאביבה אוהבת. שמחתי מאוד לראות את התגובה המתלהבת שלה. איזה כיף זה!

באהבה

כרטיס שהוכן על בסיס סקיצה לדף אלבום, שהועלתה לקומונה ע"י שולי חיפושולי המשקיענית. במקור, הפס המקופל אמור היה להיות סדרה של תמונות שהונחו בחפיפה קלה אחת על השנייה. ברגע שראיתי את הסקיצה - ראיתי את הכרטיס הזה, ככה שלא הייתה כאן שום התלבטות (חוץ - כמובן - מבחירת הנייר).

הניירות המדוגמים הם שני צדדים של אותו קארדסטוק (של י הוא? אני באמת לא זוכרת), בנוסף יש כאן קארדסטוק חלק כתום, ירקרק (שנראה כאן תכלת, משום מה) ולבן, פרח של Bo Bunny, אני חושבת, ובראד של My Mind's Eye (כנראה...). תסלחו לי על חוסר הנחרצות, אבל אני פשוט לא זוכרת ומתעצלת לקום לבדוק...;-)
והנה גם כמה תקריבים:

ותודה לשולינקה, על ההשראה שהיא מעוררת בי!

עבודה עברית

בזמן שאני עובדת על החלפה חדשה, נזכרתי שעדיין לא העליתי את התמונות מההחלפה הקודמת, ההחלפה המשרדית.
הרעיון היה פשוט (ושלי...): החלפה שבמרכזה משהו שמתאים לסביבת העבודה של מקבלת הההחלפה, בין אם זה משרד, חדר יצירה, רפת או מטבח... בגורלי עלתה מדינה, שעובדת בחברה לעמילות מכס ומבלה שעות ארוכות במשרד.
כדי לעשות לה קצת נעים בעיניים הכנתי לה מסגרת עם אמירה ללקוחות עצבניים (...), קופסה לכרטיסי ביקור, מעטפות ושאר קשקושים משרדיים, דפי ממו אישיים וכרטיס ברכה. הכל כמובן מאותם ניירות מדוגמים ותואמים או לפחות באותם צבעים.
את המשפט במסגרת קצת קשה לראות בגלל ההשתקפות... (וגם כי הצילום ממש רע!)

למי שמתקשה לראות, כתוב כאן
"כשצועקים אני שומעת, כשמדברים אני מבינה"...
הקופסה היא מיחזור של אריזת בישום לחדר, ככה שיש לה גם ניחוח נעים, וחבל שאי אפשר להעביר אותו דרך המסך. כאן היא נראית עם שאר פריטי ההחלפה:

 

ככה נראים דפי הממו כשהם כרוכים בחבק מנייר מדוגם:

והנה הצצה לצבעים השונים שלהם, שהם כמובן צבעי ההחלפה כולה:

זהו, עוד החלפה חלפה עברה לה. חכו שתראו מה עשיתי להחלפה הבאה...

יומולדת שנה וחצי שמח!

ושוב המתנות שלי חוגגות יומולדת... כלומר לפני שנה וחצי בערך נתתי אותן, ועד עכשיו דחיתי את הטיפול בתמונות. וכיוון שאני באמת אוהבת את מה שעשיתי כאן, החלטתי שגם אחרי שנה וחצי אפשר להעלות את התמונות.
את יום ההולדת הזה חגגו עידית ועוד שתי חברות (וכיוון ששמות משפחתן מופיעים על המתנה, אני לא מציינת מי הן או מפנה לבלוגים שלהן. אשמח לעשות זאת אם אקבל את אישורן), והכנתי להן את אותה מתנה: לוח עד. כלומר לוח שנה ללא ימים, שאפשר לציין בו תאריכי חשובים שחוזרים על עצמם מדי שנה - יום הולדת, יום נישואים, המפגש השנתי אצל דודה ברכה, תאריך האימוץ של האוגר המשפחתי וכו'.

התחלתי עם בנייה של קובץ ב-word, שאותו הדפסתי על דפים מדוגמים - בשני לוחות השתמשתי בניירות שעיצבה שיר בנוביץ, ובשלישי שילבתי דפים של MAMBI ושל Basic Grey. כמובן שנעזרתי בידידי הטוב, הביינד-איט-אול, שהופך את עניין הכריכה לפשוט ומדויק.

הנה כמה תמונות מהלוחות השונים:

בראש כל עמוד שילבתי נייר כמו זה ששימש לשער:

 

 

והנה, תמונה קבוצתית אחרונה:

 

אני חושבת, אגב, שהיום הייתי בוחרת לפחות לחלק מהן בצבעים אחרים ו/או בסגנון עיצובי אחר, אבלאני מקווה שגם ככה הן אהבו את המתנה שלהן ושהיא משמשת אותן גם היום.

טובה, טובה...

 

השנה שלחתי ממש מעט כרטיסי ברכה לכבוד השנה החדשה. למעשה, התמקדתי רק בחברותיי לקומונה. האחרים נאלצו להסתפק בשיחת טלפון, אבל אני בטוחה שהם קיבלו זאת בהבנה.
בכל מקרה השבוע בשעה טובה ובתודה לדואר ישראל, הופיעו סימנים ראשונים שהכרטיסים הגיעו ליעדיהם, כך שאפשר להעלות תמונות ובעיקר לדחות הצידה את כל התירוצים להיעלמות החוזרת שלי מכאן. נו, שוין, כבר התרגלתם מן הסתם.
אבל בואו נחזור לכרטיסי הברכה.
הראשון הוכן בכלל במפגש שבו הכנו כרטיסי ברכה כתרומה למעון לניצולי שואה. בתיה ראתה אותו ואמרה "זה שלי!". אז שמרתי אותו, איבדתי אותו, מצאתי שוב - ושלחתי לה...

ויש גם תקריב:

אחרי שמצאתי אותו, המשכתי להכין נוספים. חלק מהכרטיסים הם בקו זהה לזה שעשיתי בשנה שעברה. בסופו של דבר החלוקה הסכמטית בין נייר מדוגם לנייר חלק וביניהם סרט - חביבה עלי מאוד, אז המשכתי בה:

 

אחר כך הכנתי עוד כמה:

אלא שאז נזכרתי בערימת הוואשי טייפ שלי, ובקופסה שבה אני מחזיקה מלאי חיתוכי קאטל בג. השילוב ביניהם היווה את הבסיס לכרטיס הזה:

ואז  השתמשתי בקישוטונים מוכנים והכנתי את זה:

ואחריהם באו זה וזה וזה וזה... 

(חדי העין שביניכם יבחינו באחד הכרטיסים בתמונה הבאה בתפוח שעם מוכר... מדובר בשריד ארכיאולוגי מקיט שנקנה במסגרת מועדון הסקראפ שארגנו לפני כמה שנים פיית מרציפן, קרן וכמובן שולי האחת והיחידה. עוד הוכחה שבטבע - ובסקראפ - שום דבר לא הולך לאיבוד...)

וכשסיימתי להכין ולצלם, בא זה:

שתהיה לכם שנה נהדרת... וגם זה!

דרך צלחה

במקום העבודה החדש שלי נפרדנו מאחת העובדות, שיצאה לדרך חדשה. כיוון שהיא גם אישה מקסימה וגם עוסקת בעצמה באמנות, חשבתי שהיא תשמח לכרטיס ברכה בעבודת יד. ואכן, הכנתי כזה וצירפתי אותו למתנה שקיבלה מהצוות. כמו תמיד, צילמתי במהירות, כך שאין הפעם זוויות.
מה כן יש? נייר רקע מדוגם (לא זוכרת של מי...), אותיות של "מסטיקים", מפית תחרה מ"חג פעמית" (או איך שנקראת רשת החנויות הזו, שבה יש אוצרות למי שמארח - או עוסק ביצירה), קארדסטוק של Basic Grey, שהוחתם בחותמת של טים הולץ עם דיו דיסטרס, ופרפר מסאטן (גם הוא מאותה רשת) שעליו כמה בלינגים.

לכאורה, הרבה שכבות. בפועל, אני חושבת שהכרטיס עדין מאוד. מה אתם אומרים?

תוצרת הארץ

לכבוד יום העצמאות שעבר חלף לו, ערכנו בקומונה החלפה של תגיות כחול לבן. כל משתתפת התבקשה להכין 5 תגיות בגווני כחול לבן, בגודל אחיד (5X9, נדמה לי) בצירוף כרטיס ברכה ואריזה נחמדה.
שמחתי לגלות שהפעם אני מכינה את ההחלפה לרינת, חברה נהדרת ויצירתית, שאוהבת מאוד קופסאות...
ככה נראתה האריזה, פתוחה - וסגורה:

בנייר המעוצב שילבתי כמה חתיכות של וואשי טייפ. אהבתי את העובדה שהמילה Love מופיעה על הנייר, לא רק בגלל שאני מאוד אוהבת את רינת, אלא גם בגלל שהכינוי שלה ב"תפוז" הוא סתיוlove... משחק משעשע שכזה... ;-)...
בקופסה המתינו חמש תגיות, בדיוק לפי תנאי ההחלפה:

 

 

מי שקצת בעניינים תזהה שיש כאן מגוון של טכניקות: אמבוסינג קר וחם, החתמות, שימוש במסכות, חיתוכים בקאטלבג ובפאנצ'ים ועוד. חשבתי שלמישהי רב גונית כמו רינת - מגיעות תגיות רבגוניות לא פחות... בנוסף הן עוצבו כך שאם רינת תרצה היא תוכל להפוך אותן בקלות לכרטיסי ברכה.
לאריזה צורף כרטיס בגודל תואם, וככה זה נראה יחד:

 על פס הציפורים, אגב, מגיעה תודה לאורית-אין-לי-כוח-לבלוג-ברל, שהיא תמיד מקור השראה אינסופי!