כרטיסים יש מאין

אזהרת צומאמי: לפניכן מאמי שצריכה המון צומי...

לא, אני לא מתכוונת לעצמי, אלא לרשומה שלפניכן -

לא זוכרת מתי בפעם האחרונה העליתי כל כך הרבה תמונות של פרויקט אחד. 

מאחלת לכן דרך צלחה...

במסגרת מגמת "בואו נעלה לבלוג עבודות מהתקופה המזוזואיקונית" הגעתי גם לסדרת כרטיסים  שהכנתי לאחותי הבכורה, ושגם היום - שלוש שנים אחרי - אני עדיין מאוד אוהבת (את אחותי אני אוהבת גם אחרי יותר מ-50 שנה, זה סיפור אחר...). ניסיונות לחזור על הסגנון הזה הניבו אמנם תוצאות לא רעות, אבל לטעמי פחות יפות מהגרסה הזו.

בחרתי להתחיל מהקופסה שבה ניתנו הכרטיסים: כמו שאפשר לראות הם רבועים, וגודלם 10X10 ס"מ. הם נוצרו בטכניקת "גלויות בהפתעה", שהיא בעצם סוג של קולאז', ושלמדתי מהדרכה אינטרנטית שהעלתה פעם חגית הסופר מוכשרת, כשארגנה החלפת גלויות. אם יש לכן שאריות (למי אין?!?) וחשק להתלכלך קצת - אני ממליצה על הטכניקה הזו בחום. היא יכולה, אגב, לשמש כדפי רקע לעוד מטרות וכבסיס להכנת פינצ'וצ'ים חד פעמיים בעיצובם.
הכרטיסים מורכבים משלוש שכבות: בסיס הכרטיס (בצבע שמנת), דף מדוגם (מי זוכר היום איזה) זהה, ששימש רקע לכל הכרטיסים, והפך אותם מסתם אוסף ל"סדרה", ושכבה של קולאז', שמשלבת שאריות דפים ומדבקות רגילות ומתגרדות, וכמובן החתמות וחיתוכים. הכרטיסים מיועדים למטרות שונות, ולכן שילבתי בהם מגוון מילות ברכה.
בקיצור, הנה מה שיצא מכל הערבוב הזה:

 

 

 

 

 

 

 

והנה גם מקבץ תקריבים:

חכו, זה לא נגמר. יש גם החתמות בתוך הכרטיסים...

 

היו עוד החתמות. חסכתי מכן...
וככה זה נראה ארוז:

 

עכשיו אתן מבינות, שצורפה גם תגית, איך לא...

 

היום, אגב, הייתי עושה עוד שכבה של צבע מדולל מאוד מעל הכל ושל התזות בשחור, אבל אז חשבתי שזה כבר יותר מדי... מה שמוכיח שוב, שכל יום לומדים משהו חדש בגן.
ומה אתן למדתן בזמן האחרון?