דוקר אותי ברכות

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

יום העצמאות חלף הלך לו, אבל מי שנולד בארץ (לא חשוב מאיזה עדה...) נשאר צבר לנצח. לכבודו - ולכבוד כל מי שרואה את עצמו ככזה, גם אם לא נולד כאן, מוקדש הפוסט הזה.

 מתוק או קוצני, בצד הדרך או בלב גן בוטני, אם יש צמח שמזוהה עם הישראליות יותר מכל אחד אחר זה ללא ספק הצבר. נכון, היום הרבה יותר קשה למצוא אותו סתם כך ליד גדר או במקומה, אבל מי שהיה כאן בשנות ה-70 או קודם לכן, זוכר שיחי צבר בכל חצר כמעט. האמיצים גם העזו לקטוף אותו, אפילו בידיים חשופות...
אחר כך באו הזנים המתורבתים, אלה שאין בהם קוצים, אבל כמו תמיד - מי שהכיר את הגרסה המקורית לא יחליף אותה בשום צבר מפונפן. אלא אם הוא צבר תוצרת בית, רך ונעים כמו שרק בד לבד יכול להיות. אלא אם הוא צבר שהכנתם בעצמכם. שנתחיל?
מה צריך?
לֶבֶד רך בגווני ירוק - שתי פיסות
ציור של שיח צבר
טוש לסימון בד
סיכות תפירה
מספריים
חוט תפירה ירוק ומחט
אקרילן (או חומר מילוי אחר)
חוט מתכת
עציץ או כלי קיבול אחר
חול / חצץ / חלוקי נחל
מה עושים?
1. מציירים (או מדפיסים) קו מתאר של צמח צבר, ומקפידים שחלקו התחתון (ה"גזע") יהיה ארוך מספיק כדי "לשתול" את הצבר בעציץ. גוזרים את הציור.

2. מניחים הציור שגזרתם על פיסת לבד אחת ומעתיקים אליה את הציור - בהגדלה. איך? מציירים את הקו במרחק של 5-4 מ"מ מסביב לנייר הגזור ולא בצמוד אליו.

3. מצמידים לגב הפיסה המצוירת את גב פיסת הלבד השנייה ומחברים אותן בסיכות. גוזרים לאורך הקו מצדו הפנימי.

4. תופרים מסביב, במרחק של 3-2 מ"מ מקצה הלבד, כך שיישארו שוליים. מתחילים מלמטה, ומשאירים פתח בבסיס הצבר. משתדלים לתפור תכים קטנים, כדי שבהמשך חומר המילוי לא יבצבץ החוצה. בסיום מוציאים את הסיכות.

5. ממלאים את הצבר עם האקרילן. בהתחלה את העלים הבולטים (אם צריך, דוחפים את חומר המילוי בעזרת קצהו השטוח של עיפרון). אחר כך מוסיפים עוד אקרילן במרכז בשתי שכבות - אחת בצמוד לשכבת לבד אחת והשנייה בצמוד לשכבת הלבד השנייה - כך שיישאר ביניהן רווח.

6. מקפלים את חוט הברזל במרכז ויוצרים מעין לולאה. מכניסים את החוט בין שכבות הלבד והאקרילן ומוודאים שהוא מספיק ארוך כדי לבלוט מבסיס הצבר. ממלאים את הצבר עד הסוף ותופרים את הפתח התחתון. אם צריך - מקצרים את חוט הברזל.

כעת נשאר רק "לשתול" את הצבר ולהוסיף חול עד שפת העציץ.

אבני דרך
שיחי צבר הם רק אחד משלל עיצובים שתוכלו ליצור בסדנה לציור על אבנים שעורכת שולמית ישראל-ויינשטיין מ"שלולית".

צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין

מי שחושב שלאבנים אין חיים, לא ראה את העבודות שמכינים תלמידיה של שולמית ויינשטיין, בסדנה לציור על אבנים. באמצעות טכניקות שונות של צביעה, איור והחתמה, ושימוש במגוון כלים, מלמדת שולמית מבוגרים וילדים איך להפוך כל אבן או חלוק נחל לפריט ייחודי, מעוצב ומסוגנן.

צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין

הסדנה נמשכת 3 שעות ומחירה 100 ₪ (כולל כל החומרים, וכן קפה וכיבוד קל). שולמית, האישה מאחורי "שלולית - סדנאות אמנות ויצירה", עורכת את הסדנאות בחיפה, אולם היא שמחה להגיע לכל מקום כדי להדריך קבוצות מאורגנות. כאן או שם מובטחת לכם סדנה כיפית, מעשירה שבסיומה תניחו את אבן הפינה לתחביב חדש, יצירתי ומלא קסם.
פרטים נוסיפים בדף של "שלולית" או בטל' 052-3874061.

וככה נראה המדור במגזין: