והפרחים לסימוש

בורדו, שמנת וזהב. קלאסי. פרחים. יופי. וינטג'. חמימות. תחרה. עוד פרחים. המון פרחים.
אם הייתי צריכה לכתוב מילות מפתח לבית של סימוש, אלה בטוח היו חלק מהן. ועם אלה שיחקתי בראש, כשהכנתי לה מתנת יומולדת. בסופו של דבר לא הכנסתי את הכל, כמובן, אבל כמו שאפשר לראות יש שם בורדו, יש משהו וינטג'י וקלאסי, ויש פרחים. המון פרחים.

לקחתי  משטח MDF שעוצב כמו קרש חיתוך מוארך, וכיסיתי אותו בדפי ספר ישנים. המשכתי את האפקט המיושן עם קצת דיו דיסטרס של Tim Holtz, הוספתי תחרה ואותיות מנופחות ועל כל זה הצמדתי ענף פרחי Prima עשיר במיוחד: יש בו פרחים מסוגים שונים, עלים, לבבות ומה לא, בעצם. הנה כמה תקריבים:

 

 

זו הזדמנות, סימוש, לאחל לך שוב אושר ובריאות, נחת ושמחה, יצירתיות והשראה אין קץ!

מפולניה באהבה

ליום ההולדת הקודם של אפי הכנתי לה מכל לקופסת טישו, מהסוג שכבר הכנתי כמה וכמה פעמים (ושלשמחתי, תמיד נוחל הצלחה). החיבה של אפי לדוגמאות מאוד עדינות (היא אוהבת פילים! יש חיה יותר עדינה מזו?!?) הובילה אותי לסטאק יפהפה בשם Sweet Childhood של המעצבת הפולנייה הכל-כך מוכשרת, Karola Witczak ושל חברת The Scrap Cake, שלצערי סגרה את שעריה בטרם עת...
כמה חבל, שניירות כל כך יפים "זכו" לצילומים כל כך רעים... בלחץ הזמן לא שמתי לב לצל ולעוד כמה דברים... מזל שאפי קיבלה את הקופסה עצמה, ולא את הצילום שלה...
הנה התמונות בכל זאת:

 

והנה הכרטיס, שששילבתי בו דף מאותה קולקציה:

מזל טוב, אפי, לכבוד יום ההולדת הנוסף שחגגת לאחרונה. עד 120 שנים של אושר, שמחה, יצירה ובריאות!

הציפור הכחולה

הפעם פוסט שמוקדש למתנת יום ההולדת הקודם של עדי האחת והיחידה, שמצליחה למצוא זמן לסרוג צעיפים ולתרום אותם לכל נזקק באשר הוא, לבשל מעדנים ולהיראות כל פעם יותר ויותר טוב! אני חושדת שהיא מסתירה מכולם את העובדה שהיא גילתה את מעיין הנעורים... (ובניסיון להתחנף ולגרום לה לגלות לי את הסוד, אני כבר מתכננת עוד פוסט שיוקדש למתנת יום ההולדת הנוסף שהיא חגגה לא מזמן).
אבל נתחיל מחגיגות 2012... ידעתי שעדי התלהבה מהשובכים האלה, שהיא אוהבת וינטג' ושהיא מתה על השילוב של חום וטורקיז, אז זה מה שהכנתי לה:

זה לא ממש וינטג', בטח לא בסגנון של עדי, אבל השתדלתי... הנה כמה תקריבים וזוויות נוספות:

 

 

 

וכמובן שבלי כרטיס תואם אי אפשר...

 

(עכשיו נחכה ונראה אם ההתחנפות עזרה לי...).

Just added this project to the January "share with us" on CropStop.

א-קפלה

לא, לא התחלתי לכתוב פתאום על מוזיקה... אני עדיין בענייני נייר, והפעם ליתר דיוק בעניין קיפול ניירות. מדובר במתנת יום ההולדת הקודם של נעמה (וזו הזדמנות להזכיר לה לרמוז לי מה היא רוצה השנה...) - קנווס שכולו עשוי עיגולי קארדסטוק מקופלים (טכניקה שהתאהבתי בה אחרי שראיתי את העבודה המדהימה הזו). הגרסה שלי הרבה פחות עשירה, או הרבה יותר נקייה, תלוי איך מסתכלים על זה, אבל אני מאוד אוהבת אותה וגם את הרקע, שנעשה באמצעות שימוש במסכה:

והנה קצת תקריבים וזוויות נוספות:

לתמונה צורף הכרטיס הזה:

 וככה הוא נראה מקרוב:

 

ובסגנון אחר לגמרי - התגית שהכנתי לנעמה, במסגרת מתנת הקומונה המשותפת:

 ומאחור:

 ותקריבים, כי כבר צילמתי...

מתישהו גם יוצגו פה התמונות של המתנה לנעמה ליום ההולדת הנוכחי. העיקר שיהיו לך אושר, שמחה ובריאות, ושתמשיכי ליצור ולהצליח עוד ועוד!

מן המוכן, תרתי משמע

קטע שכתבתי למדור התרבות במגזין "החיים הטובים" ולאתר האינטרנט של "קלאב 50":
נדמה שהביקור בתערוכת "מן המוכן – 100 שנים ל-Ready Made", המוצגת במוזיאון חיפה לאמנות, מתרחש בשני מישורים בו זמנית: מצד אחד מדובר בתערוכה של אמנות מודרנית, שלמוצגים בה נלוות אמירות עכשוויות מאוד, שהן הרבה מעבר לאסתטיקה של המוצגים עצמם. בה בעת החומרים שמהם עשויים המוצגים הם ישנים, מוכרים, ו...כן, אפילו חביבים ברובם. הדואליות הזו מלווה את המבקר לאורך כל התערוכה, שהיא ככל הנראה אקט הכבוד המרשים ביותר לו זכה זרם ה"רדי מייד" בישראל. מדובר, למי שמתעצל לנבור באנציקלופדיה (או שכבר הפך אותה ליצירת אמנות), בהענקה של משמעות חדשה לחפץ מוכן, באמצעות שינוי הייעוד שלו או האמירה המקורית שלשמה נוצר. מי שייסד את הזרם הזה, לפני 100 שנים בדיוק, הוא מרסל דושאן הצרפתי, כשחיבר גלגל אופניים לשרפרף מטבח, והציג את הפריט החדש בסטודיו שלו. כמה מהגרסאות ליצירה המכוננת הזו מוצגות אף הן בתערוכה, לצד עבודות אחרות של דושאן ובעיקר לצד עבודות של אמנים ישראלים היוצרים באמצעות מדיה שונים. כך, למשל, מציג כאן צחי חכמון את "מנהרה": סדרה של מזרנים זוגיים משומשים, שמצא ברחבי תל אביב וגוש דן, אותם הצמיד זה לזה ופער בהם פתח. לכאורה מדובר בחומר רך, עוטף ומנחם, אלא שעם החיתוך נחשפו החומרים הקשים שמהם יוצרו המזרנים, קפיצים וחוטי מתכת, שהמעבר דרכם בלתי אפשרי ובוודאי לא נעים ולא נוח.

"מנהרה" של צחי חכמון. הצד השני של הרוך והנוחות

בחלל אחר מוצג פרויקט מרתק, חוצה ימים ויבשות, של בתיה שני, שכבר כ-20 שנה שולחת מעטפות מעוצבות מעשה ידיה לכתובות פרי דמיונה ברחבי העולם. אחרי שהן עושות דרך ארוכה, הן חוזרות אליה בצירוף חותמות הדואר השונות, ובעיקר ההכרזה "כתובת לא קיימת", או "הנמען אינו ידוע". בתערוכה היא מציגה אלפי מעטפות כאלה, שכל אחת מהן היא סיפור בפני עצמו – הן מבחינה עיצובית והן מבחינה רעיונית.

"אין רחוב כזה בחיפה" של בתיה שני. תסתכלו בקנקן

בסך הכל מוצגות בתערוכה עבודות של 37 אמנים, המציגים עולמות שונים מאוד, מעוררי מחשבה ורגשות הנעים בין עניין, נועם וגעגועים לכעס וחרדה (כמו ההנחיות המוגדלות לשעת חרום של אסף סטי, שמזדקפות מול המבקר בתערוכה כשהוא יוצא מן המעלית או עולה בגרם המדרגות).
נעילה: ינואר 2014
כתובת: מוזיאון חיפה לאמנות
טלפון: 04-9115997