בואו נדבר גלויות

 לפני שלושה חודשים בערך נערכה ב קומונת "מקום קטן ליצירה" החלפת גלויה. הרעיון היה פשוט - לשלוח גלוית דואר (בלי מעטפה, כמובן) עבודת יד, כשהתנאי הנוסף הוא שיופיעו עליה מלים של שיר.  בגורלי עלתה אורלי, שלצערי הרב אין לה בלוג, כך שלא היה לי שמץ של מושג מה היא אוהבת. אז מה עושים? משהו שאני אוהבת...

כמו שאפשר לראות, בחרתי בשיר של יוסי בנאי "אני וסימון ומואיז הקטן", ומה שיותר קשה לראות הוא שהבלונים גזורים מדף שעליו הדפסתי את מלות השיר. החותמת היא של Prima וזהו הניסיון הראשון שלי להשתמש בקופיקים החדשים שקניתי. ניסיון בוסר, מה עוד שיש לי מעט מאוד גוונים, אבל צריך להתחיל איפשהו, לא?!
בשלב מאוחר יותר, רגע לפני ששלחתי את הגלויה, הוספתי לה גם מסגרת מנוקדת, אלא ששכחתי לצלם שוב, אז תצטרכו להאמין לי שזו הייתה תוספת עדינה מאוד ונחמדה מאוד.
חוץ מזה יש בגלויה עוד טריק: היא הוכנה על גבי כריכה של סטאק דפים של Basic Grey - ולא (רק) בשביל לחסוך קארדסטוק עבה. הסטאקים האלה מעוצבים כך שבחנות אפשר יהיה לתלות אותם, ובגב יש חריצה, שבמאמץ קליל אפשר לשלוף ממנה מתלה. חשבתי שאם אורלי תאהב את הגלויה היא תוכל גם לתלות אותה, מה עוד שהעיצוב שלה מתאים מאוד כתמונה, לדעתי לפחות.
את הרעיון הזה אימצתי חודשיים מאוחר יותר, כשהכנתי גלויה לשחף. שחף היא בתה של בתיה-סימפטיה, חברה שהיכרתי ב"נישה הצפונית" ושכל פגישה איתה היא תמיד צחוקים ושמחה. כשבתיה סיפרה ששחף אוהבת לקבל מכתבים הצטרפתי להתלהבות הכללית, רק במקום מכתב שלחתי לה גלויה.
גם הפעם השתמשתי באופציית המתלה, כדי ששחף תרוויח באותה הזדמנות איזה קישוט קטן לחדר שלה בבסיס. וכייון שהיא באמצע קורס, חיפשתי איזו אמירה שתתן לה השראה. הנה מה שבחרתי בסוף:

הפעם הלכתי על משהו קצת יותר וינטג'י, ושילבתי חותמת של Inkadinkado. הגלויה עשויה שתי שכבות של אותו נייר, שבן פתחתי חלון, דרכו רואים את ההחתמה (שהוספתי לה קצת נצנצים ובלינגים). שכבת הנייר השנייה עברה קצת יישון ואמבוסינג מוזהב.
הנה תקריב אחד:

את הציפור, אגב, החתמתי פעמיים, בשני גוונים, מה שיוצר הצללה מאוד מעניינת. אני מקווה ששחף נהנית מהגלויה לפחות כמו שנהניתי להכין אותה!