(המון קשקשת וכמעט אין סוף תמונות. אבל כזו ילדה יפה וכאלה תמונות נהדרות שלה, איך יכולתי לבחור מתוכן???)
שלוש שנים בערך אחרי שהכנתי למאיה ספר ברכות לבת המצווה שלה, אני מעלה אותו כאן. האמת היא שכבר ויתרתי, חשבתי שזה די מטופש להעלות עבודה כל כך ישנה, ולא חשוב כמה אני אוהבת אותה, אלא שבזמן האחרון נתקלתי כמה פעמים בבנות שחיפשו רעיונות לספר ברכות, וכל פעם העליתי תמונה או שתיים מהאלבום הזה בקבוצות הסקראפ השונות שאני חברה בהן. בסוף הבנתי שיהיה יותר פשוט להעלות את כולו לכאן - ולשלוח קישור בפעם הבאה שמישהי תבקש ממני לראות אותו.
הכריכה. מסגרת צ'יפבורד שנצבעה בוורוד על רקע שחור לבן, שקצת מנטרל את הסכריניות הכללית |
עכשיו, אחרי המבוא הדי מיותר הזה, נעבור למה שחשוב באמת - איך עושים ספר ברכות שהוא גם אלבום, שהוא מזכרת לא רק מהאורחים, אלא גם מאירועים בחייה של כלת השמחה, ואיך משלבים בין שני החלקים בצורה הכי חלקה, הכי seamless.
הדף הפותח, שתוכנן מראש ללא כנף, כדי שתמונת הפתיחה לא תוסתר |
אחת הבעיות בספרי אורחים הוא שלא יודעים מראש כמה אורחים באמת יכתבו בו וכמה מקום להשאיר לברכות. בספר שיצרתי כאן (יצרתי - כי הוא עשוי מאפס. כולו עבודות יד, - חוץ מהניירות, ...), כל הברכות נכתבו על גבי כנפיים שיצרתי בכל הדפים - ושאפשר לוותר עליהן אם נשארים עם דפים ריקים. כי בואו נודה באמת: דפים ריקים בספר ברכות הם מראה די עצוב... מבחינת התהליך, קודם חתכתי את הדפים, אחר כך יצרתי מצד אחד חיתוך צורני עם בורדר פאנץ', ואז הכנתי את הכנפיים, יצרתי קיפול עם נפח כדי לתת מקום לקישוטונים תלת ממדיים והדבקתי על דפי הבסיס. לסיום הדבקתי דפי רקע מדוגמים, שהסתירו את נקודת ההדבקה של הכנפיים.
כנף פתוחה כלפי ימין. למטה, בפינת הדף המדוגם, אפשר לראות את נקודת החיבור |
במחשב עיצבתי כרטיסיות ג'ורנלינג בגדלים שונים, כאלה שיתאימו גם למי שיש לו הרבה מה לכתוב וגם למי שמקמץ במילים, והדבקתי אותן משני צדיה של כל כנף.
כראוי לאלבום בת מצווה, יש בו 12 כפולות, שבכל אחת מהן יש תמונה מכל צד, אבל כדי לאפשר שילוב של יותר תמונות, חלק מהן מסתירות מאחוריהן תמונות נמוספות באמצעות פלאפים או אקורדיונים. בכל הכפולות, הדף המדוגם משמאל, חוזר על עצמו בכנף מימין, כל התמונות הן על מאטינג לבן - והצבע הדומיננטי (מאוד!) באלבום הוא ורוד, כי זה הצבע האהוב על מאיה (לפחות זה מה שאבא שלה חשב שהיא אוהבת, לפחות בשבוע שבו התחלתי להכין את האלבום...).
בכפולה הראשונה אפשר לראות שהרקע של העמוד השמאלי (למעלה) זהה לרקע של הכנף בדף הימני (מטה) |
השתדלתי לאזן את הוורוד המתקתק באמצעות הרבה שימוש בלבן ושילוב של קישוטוני עץ נייטרליים. בדיעבד, יכול להיות שהייתי צריכה למננן את הוורוד עוד יותר. מה אתן אומרות?
חדות העין ביניכן יבחינו, שהדפים צולמו עוד לפני שחוררתי אותם. בהמשך העליתי גם תקריבים, שבהם אפשר לראות את הספירלה ואת המראה שמתקבל בכפולות.
האלבום, אגב, הוכן בארץ, נשלח לקנדה, שם הוא חיכה למאיה שתגיע לחגוג את
מסיבת הבת מצווה עם כל המשפחה, ואחר כך טס יחד איתה לסינגפור, שבה היא
מתגוררת. בקיצור, הוא טייל הרבה יותר ממני בשנים האחרונות...
אחרי שפותחים את הכנף, אפשר לפתוח את הפלאפ ולגלות מה עוד מסתתר כאן |
וזו הכפולה השלישית:
וזה מה שנגלה בכפולה הזו כשפותחים את הכנף |
אפשר לראות, שבצד אחד של הכנף יש כרטיסיית ג'ורנלינג גדולה, ובצד השני שתיים קטנות יותר | . |
ועוד כמה כפולות:
איזו מהממת, הא? ואני אובייקטיבית |
עם עילי, האחד והיחיד |
וכשפותחים את הפלאפ. השתדלתי שבפלאפים יהיו תמונות מאותה סדרה |
ועוד כמה כפולות:
סבתא וגל בביקור השנתי |
אוכלים כוכבי ים. ככה זה כשאתה אזרח העולם |
בתקריבים של הכפולה הבאה אפשר לראות כמה דוגמאות לקישוטים שמשולבים באלבום. הקיפול של הכנף איפשר לשלב את קישוטוני העץ הבולטים, בלי שהם ילחצו על התמונות או יפריעו לסגירה.
שלוש כפולות אחרונות (צפירת ארגעה למי שכבר התעייפה...)
חוגגת הלואין. או איזה תירוץ אחר להתאפר כשאת בת 10 |
עוד תמונה נהדרת. תמונות שעושות כיף לעצב אלבום |
מצטערת על התמונה המטושטשת. לפחות באחרות לא רעדתי...:
ותקריב:
עוד לפני החגיגה הגדולה בקנדה, חוגגת בבית, בסינגפור, עם סבא וסבתא שבאו לבקר |
לתמונת סיום בחרתי לא רק את התמונה הכי עדכנית, אלא גם את זו שנראתה לי מתאימה מבחינת התוכן שלה. המבט קדימה, לעבר עתיד שבטח יהיה מופלא לפחות כמו מה שהיה עד עכשיו, נראה לי אופטימי וצופן הפתעות כמו שצריך להסתיים אלבום בת מצווה.
שילבתי בדף הזה גם יותר קישוטונים מאשר בכל העמודים האחרים, וקיבצתי בהם מחשבות, עצות ואיחולים, כי בעצם, האלבום הזה הוא לא רק ספר ברכות עבור מי שהשתתף בחגיגה הגדולה (שלצערי לא יכולתי להגיע אליה), אלא גם סוג של ברכה ממני. ברכה ארוכה מהרגיל, ומלאה אהבה, לילדה מוכשרת, יפהפייה ונהדרת!
ולסיום, אמנם שכחתי לצלם את הכריכה האחורית, אבל לפחות אפשר לראות את הנפח המכובד של האלבום:
מקווה שצלחתן את הפוסט הארוך הזה בלי להירדם באמצע. אשמח, כמו תמיד, לשמוע מה חשבתן.
ושנהיה תמיד בשמחות!