קשיי הסתגלות

סגול גורם לי לשבור את השיאים של עצמי. אני דחיינית, אני יודעת, אבל איכשהו, כשאני מכינה אלבום סגול - זה תמיד הופך אצלי לפרויקט אין סופי. ככה קרה לי עם האלבום לנטלי - וככה קרה עם האלבום למָתִּי: מרגע שהתקבלה ההחלטה להכין אותו ועד שסיימתי עברו שנתיים (!) ולקח לי עוד שנתיים לתת לה אותו. למי שתוהה: היא גרה במרחק רבע שעה הליכה ממני... אז למה? בעיקר כי הוא סגול.

סגול הוא צבע שקשה לי להתאים לו צבעים אחרים, שהגוונים שלו מסבכים לי את החיים כי הם "בורחים" גם לכיוון הוורוד וגם לכיוון הכחול, ובכלל, באופן כללי, הוא לא מהצבעים החביבים עלי. אצל מישהי כמוני, זה אומר שכל בחירה שהיא לא אינסטינקטיבית וברורה - כל דף, כל נייר רקע, כל פרח - הופכת לסאגה אינסופית (ראו את ההדרכה הנוירוטית הזו. ללא מילים, כמעט...). ואז, כשהעמוד מוכן, אני לא אוהבת אותו, כי אני לא אוהבת סגול, והכל מתחיל מהתחלה.

קשיי הסתגלות, כבר אמרתי?

במקור האלבום הזה תוכנן כמתנת יומולדת. כשהתאריך עבר, החלטתי שהוא יהיה מתנת פרישה מהעבודה. כשגם זה עבר חשבתי שאתן אותו סתם ככה, בלי סיבה, אלא שאז מתי שברה את הרגל והחלטתי שזו תהיה מתנה לשיפור מצב הרוח. אז החלטתי, ביג דיל. מתי החלימה, עברו כמעט עוד שנתיים, ובשבת לפני שבועיים החלטתי שדי, באמת הגיע הזמן. ועמדתי בזה.

כשחזרתי הביתה אמרתי לעצמי, שאם אני לא עורכת עכשיו את התמונות ומעלה אותן לבלוג - זה פשוט לא יקרה לעולם. ערכתי אותן. עברו עוד שבועיים, והנה אני כאן. מהר לא?!? 😉

התחלתי את הפרויקט עם מעט תמונות יחסית (תודה, מאיה, על העזרה! ובין השאר יש ביניהן תמונות יפהפיות של הדס לוי ושל קרן גיגי), ולכן בחרתי במבנה מינימלי - 6 דפים דו צדדיים + פלאפ דינמי ובכריכה אקורדיונית, שנותנת לאלבום נפח, כך שהוא נראה מרשים ובעל נוכחות למרות מיעוט הדפים ומאפשרת להשתמש בנוחות באלמנטים תלת ממדיים.

הדפים הם מסטאק שיש בו בדיוק את מה שמתי אוהבת - סגול וציפורים. קניתי אותו במיוחד בשביל הפרויקט הזה - ולצערי אני לא זוכרת של מי הוא. זה מה שקורה כשגוררים פרויקט כל כך הרבה זמן. יחד אתו שילבתי קארדסטוקים חלקים בגוונים של סגול ואפור, קישוטוני עץ, פסי תחרה ועוד.

אם תתעייפו מכמות התמונות, אגב, אני לא אעלב. נסחפתי קצת, נראה לי... מצד שני, ויתרתי על שני עמודים, אז גם זה משהו.

כמה תמונות של הפלאפ הדינמי, שהוא מפל תמונות המצויד ב"ידית", כך שכשמושכים אותה, הדפים מתהפכים לבד. קצת קשה לראות את זה בתמונות סטילס, אבל אתן בטוח מכירות את הטכניקה.

ועוד כמה תקריבים, כי אני בטוחה שלא הספיק לכן עד עכשיו:

אז מה אתן אומרות, הסתגלתי?