14.8.16

החופש הגדול של המוזה

כמעט חודש לא העליתי פוסט, ולא במקרה. אמנם יצרתי פה ושם, אפילו השתתפתי בהחלפה אחת מהנה במיוחד (התוצאות, אולי בשבוע הבא), אבל בגדול, יותר משיצרתי - קניתי חומרי גלם ליצירה. אתן יודעות, בקטנה: חבילה אחת מבליטסי, איזה שתי קניות ב"הזדמנות שנייה" ועוד קנייה בסיימון סייז. מה שבטוח הוא, שאם היה שם Sale של השראה - הייתי עושה מנוי חודשי...
אלא שבינתיים עלה עוד אתגר ב-Scrappy Hands והייתי חייבת ליצור משהו בנושא חופשה. בהתחשב בעובדה שבערך 10 שנים לא יצאתי לחופשה של ממש, קיוויתי לקבל "פטור", אבל לא הלך לי. מצד שני, גם השראה לזה לא הייתה לי יותר מדי. אלא שאז חזרתי לעבודות של חברותיי לצות העיצוב של Scrappy Hands, נעמה מ"איגרת שאומרת" ושולי מ"שולינקה" - ובאה לציון גואלת. או לפחות תגית.
הרקע הם שני קארדסטוקים חלקים, שאחד מהם יישנתי קצת עם דיו. עליהם הוספתי מדבקת צ'יפבורד שחיכתה לייעוד שלה בערך אותו פרק זמן שאני מחכה לחופש (...) וחותמת של  Art Impressions - מיצרניות החותמות האהובות עלי. מדובר בחותמות שמאופיינות בהמון הומור, בטקסטים שנונים וברעיונות עיצוביים לא שגרתיים - החל בדמויות שמנות, זקנות ומלאות חיים, וכלה בסטים של חותמות, שבהם זוכים ישבני הדמויות לכבוד מלכים. שווה להציץ באתר שלהם, ולו בשביל הצחוקים.
הבחירה בחותמת הזו נעשתה בהשראתה של נעמה, כמו שכבר הזכרתי קודם לכן. לנעמה יש סטודיו מרהיב, שבו היא מעצבת כרטיסים ואלבומים ללקוחות שונים לצד חוגים וסדנאות שהיא מעבירה למי שרוצה להתנסות בעצמו בחוויית הסקראפ. הקירות בסטודיו שלה עמוסים חותמות, והיא מפליאה לעשות בהן שימוש, שמשאיר אותי נפעמת כל פעם מחדש. אז אני לא מתיימרת לצבוע יפה כמוה, אבל אחת העבודות האחרונות שלה עשתה לי חשק לשחק קצת בצבעי המים שלי - והתוצאה היא הדמות ששילבתי בתגית הזו.
השראה נוספת קיבלתי כאמור משולי, חברה אהובה ויקרה שלי, שלימדה אותי לא מעט על סקראפ, על יצירה ועל החיים בכלל. לאורך השנים שאנחנו מכירות,  ראיתי אותה גדלה, מתפתחת ובעיקר צוברת אומץ ותעוזה, ועושה צעדים גדולים למען עצמה ולמען המשפחה (המקסימה!) שלה. מה שמעניין הוא, שאפשר היה לראות במקביל שינויים בעבודות שלה, בעולם היצירה שלה, בצבעים שהיא בוחרת לעבוד איתם, בחומרים, באלמנטים. מתוך עולם היצירה העשיר והגדול שלה בחרתי לשלב בעבודה הזו משהו קטן מאוד, ששולי מרבה להשתמש בו, ושבעיניי מבטא מהרבה בחינות את השינוי שחל בה: פאייטים מוזהבים. אלמנט עדין מאוד, קטן מאוד, כמעט בלתי מורגש, שבשימוש נכון יכול להקפיץ דף שלם, לפזר בו ברק, זוהר, גלאם בלי לעשות הרבה רעש, בלי לעורר מהומות.
אז תודה לכן, נעמונת ושולינקה, על ההשראה שאתן מפזרות סביבכן ובעיקר על החברות שלכן, שהיא יקרה לי מפז.
---
מי ששרדה עד כאן, מוזמנת להצטרף לאתגר החופשה של Scrappy Hands ואם גם אתן מחפשות השראה לאתגר הזה, תוכלו למצוא עוד ממנה בבלוגים הבאים:
שולי
זהבית
אסנת
ואם אתן יוצאות לחופש, תיהנו גם בשמי!

17.7.16

לרגל החום

אתגר קיצי עלה בשבוע שעבר ב-Scrappy Hands, ומיד כשראיתי אותו, ידעתי שזו הזדמנות לעשות השקה מאוחרת של סט חותמות מקסים, שקניתי לפני כמה שנים, ואיכשהו נותר מיותם: All Shoes של Hero Arts.
אלא שבין ההחלטה לביצוע עברו הרבה מים בקישון... קודם כל הניסיון שלי בצביעת חותמות אפסי - יש לי אמנם עפרונות מים ומברשות מים וכל מה שצריך, אבל זה לא אומר שהשתמשתי בהם יותר מדי... התלבטתי אם באמת ללכת על זה, ובסוף החלטתי לקפוץ ל(צבעי)מים הקרים... זה מה שיצא לי:
 בשלב זה כדאי לציין שנושא האתגר הוא... כפכפים (או קבקבים, אם יש פה מישהו יותר רציני...):
החתמתי את הכפכפים (אני מתעקשת...) כמה וכמה פעמים על קארדסטוק לבן, גזרתי וצבעתי אותם. כשסיימתי הדבקתי על כל כפכף בלינג ורדרד אחד, כדי לעשות עוד יותר שמח.

אח"כ התחלתי לחפש עם מה לעשות רקע. מרוב שלא הצלחתי לבחור צבע וטקסטורה, הלכתי על כל הקופה... במילים אחרות - התפשרתי על ארבע שכבות "בלבד":
ורוד מבריק, מעליו נייר מדוגם בגווני צהוב ואדום, עוד שכבה של ורוד מבריק ולסיום קארדסטוק לבן שצבעתי בדיו דיסטרס, מה שיצר מראה לא אחיד ו"מאטי" מאוד. הוספתי חותמת מהסט המשגע של סיימון סייז, ששימש אותי גם בכרטיס הקפה הזה - ולכאורה סייימתי.
עכשיו נשאר החלק של המבחן הפסיכומטרי
יש לך 10 כפכפים: כמה מהם ייכנסו בכרטיס ברכה ובאיזה סדר?
 אני לא יודעת מה אתן חושבות, אבל הרגשתי שדווקא הלך לי לא רע במבחן...
הנה כמה הוכחות לטענה שלי:
 כאן אפשר לראות שאחד הכפכפים הוגבה באמצעות דבק תלת ממדי, בשביל ליצור עוד עניין במראה הכללי:
 וכאן רואים טוב יותר את השכבות השונות:
וכאן סתם תמונה לפרידה, כי מחר הכרטיס הזה יוצא לדרכו... והיא ארוכה מאוד, הדרך הזו...
עכשיו תורכם לחלוץ נעליים, ולהראות מה אתם יודעים לעשות עם כפכפים... האתגר מחכה לכם עד 7.8.16, בהצלחה!

26.6.16

קפה זריז ודי...

אחרי כל הפוסטים האחרונים על תהליכי יצירה מורכבים ומייגעים משהו, הגיע הזמן גם לקצת אופטימיות. או במילה אחת, אחרת: סקיצה.
אין בשבילי משהו שמפעיל את מיצי היצירה יותר מסקיצה טובה, בסיסית, קלאסית. אולי בגלל שבסופו של דבר, בבסיסו של דבר, אני - קשה לי אפילו להגיד את זה, שלא לדבר על להודות שחור על גבי בלוג - מרובעת ותבניתית. גם כשאני ניגשת לאלבום של 30 דפים, ברגע שהחלטתי איך ייראו העמודים מבחינת מבנה - הכל רץ. כן, זה אפילו מקל את תהליך בחירת הדפים (שהוא, כמו שכבר "רמזתי" בפוסטים האחרונים, תהליך סיזיפי ואינסופי עבורי), כי מבט אחד בסקיצה ואני לפחות יודעת איפה יבואו דפים חלקים ואיפה מדוגמים. זה מסדר לי את הראש, בקיצור.
ולכן, כמו שאומרים בספרי ילדים, מה רבה הייתה שמחתי כשראיתי שהאתגר הפעם ב-Scrappy Hands הוא אתגר סקיצה. ישר לקחתי כוס קפה וישבתי לנוח... וישר יצא הכרטיס הזה:
אין כאן יותר מדי התחכמויות.
מה כן יש?
בסיס של נייר מדוגם (שארית של אריזה של חומרי יצירה)
משמאל 3 שכבות של שאריות ניירות מדוגמים, כשעל העליון חותמת מסט חדש שקניתי לא מזמן מ-Simaon Says Stamp, ושעונה כשקוראים לו Choose Happy.
מימין: 3 החתמות של ספל קפה מאותו סט מקסים. וקו ביד חופשית סביב כל אחת מהן.
יש כאן קצת דיו דיסטרס, קצת קשקוש בטוש אדום ואפילו קצת מריחות של ג'לטו'ס - וזהו.
אה ויש כאן כרטיס שמתוכנן למישהי שקוראת את הבלוג הזה, אז אני לא אספר למי, כי לא שלחתי אותו עדיין...
וזו הסקיצה שעל פיה הוא הוכן:
כמו שאפשר לראות שמרתי עליה די באדיקות, רק עיוותתי את הפרופורציות. בכל מקרה זו דוגמה לסקיצה כלבבי: קלאסית, לא מתחכמת יתר על המידה, לא מכתיבה אם ואיפה תהיה הכותרת. בסיס טוב לזרום איתו.
הנה עוד תמונה של הכרטיס, למרות שאין בה שום שינוי משמעותי:
רוצות לראות מה עשו חברותיי לצוות בהשראת הסקיצה הזו? כדאי לכן לבקר בבלוגים שלהן:
שולי
אסנת (שגם העלתה השבוע הדרכה נהדרת למיני אלבום)
ציקוש

 עכשיו יש לכן המון מקורות השראה. תציצו שוב בסקיצה - לכו על זה. מבטיחה לכן שתיהנו!

Challenges
Anything Goes @ Simon Says Stamp (using their stamp set, how can I resist?!?)
Anything goes @ Scrapbook Stamp Society

13.6.16

ספרים להחלפה

והפעם: נוסטלגיה, המון תמונות והצעה אחת מפתה (אולי...)
לפני כמה שנים, במסגרת מה שקראנו "החלפת שינה", הכנתי למיכל המוכשרת את ספר הלילה טוב. לקח לי המון זמן להכין אותו, אבל בסופו של דבר אהבתי מאוד את התוצאה. והתברר שלא רק אני - גם סימוש היצירתית (ונטולת הבלוג...), שבאה אלי עם הצעה - "בואי נעשה החלפה פרטית - את תכיני לי ספר מטופל, מה בא לך שאכין לך?". לא הייתי צריכה לחשוב הרבה - סימוש היא מולטי טאלנט, וזו היתה הזדמנות ליהנות מיצירה סרוגה מעשה ידיה - הזמנתי משטח רביצה לחתולים, וקיבלתי אחד יפהפה, מרופד בפרווה (סינתטית!) שמונח אחר כבוד למרגלות הטלוויזיה ומשמש את כל החתולים בהנאה רבה.
אבל רגע, סימה רצתה החלפה - כלומר גם לי היה חלק בדיל הזה. הכנתי אותה מראש שזה פרויקט שייקח חודשים - ולא אכזבתי... אני חושבת שלקח לי חצי שנה להכין אותו... רציתי להשתמש באלמנטים דומים לאלה שיצרתי בספר הראשון, אבל גם לגוון עם רעיונות חדשים. והנחת היסוד הנוספת הייתה שהוא חייב להיות בצבעים של סימוש - בורדו, זהב ושמנת. אלה, למי שהספיק להכיר אותי, ממש לא הצבעים שלי, אבל זה הרעיון בהחלפה - שהצד השני יקבל מה ש*הוא* רוצה...
כל הסיפור הזה התרחש לפני למעלה משנתיים, ואל תשאלו למה הוא מעולם לא הועלה כאן. והנה בא האתגר החדש של Scrappy hands, שעוסק כראוי לחודש יוני ושבוע הספר, ב... ספרים. ואם זו לא סיבה להוציא את (תמונות) הספר של סימוש מהבוידעם, לנקות את האבק ולחשוף את הפרויקט הזה קבל עם ועדה, אני לא יודעת מה כן.
ואזהרה אחרונה: יש המון תמונות... מי שאין לה סבלנות מוזמנת לקפוץ ישר לתגובות ולהגיד לי כמה זה מקסים... סתאאאאם! אתן יכולות גם להסתפק בסתם השתפכות קלילה... ;)
כמו שאפשר להבין מהכותרת, הספר מוקדש לחברות, אז באופן טבעי בדף הפותח יש הקדשה מ"עוד חברה":
מימין יש גם כיס ומשמאל הסתפקתי בעיטור מוזהב.

והנה הכפולה הראשונה (לא שיש הרבה...3 בסך הכל):
 
מימין יצרתי שקע, שבתוכו "הטבעתי" את התמונה ועיטרתי בתחרה. משמאל יצרתי כיס מקיפול של דפים.
והנה התגית המבצבצת ממנו במלוא הדרה. הרקדנית, למתעניינות, עשויה מחיתוך בקאטלבג ופרח נייר שכיווצתי ויצרתי ממנו חצאית.
ומצדה השני - הדפסה צבעונית על שקף:
הכפולה הבאה כוללת גם היא שקע, הפעם משמאל והפעם טמנתי בו פנקס, שבו סימוש יכולה לכתוב כל מה שבא לה וקשור בחברים. למשל למי הכינה איזו החלפה... ;)
הכפולה הזו הרבה פחות ורודה והרבה יותר בורדו מכפי שהיא נראית בצילום. משולבים בה אלמנטים כמו משחת עיצוב, הדפסה על נייר פרגמנט, תחרה ועוד.
הנה תקריבים (ואל תשאלו למה לא צילמתי את הפנקס. פשלה שלי...):
 
הכפולה האחרונה היא למעשה הכרטכה האחורית הפנימימת, וגם בה יש כיס ותגית:
ככה נראית התגית מלפנים:
והנה היא מאחור, הפעם הדפסה על שקף של חותמת דיגיטלית של הירו ארטס:
 לסיום, עוד כמה תקריבים של הכריכה הקדמית:

 
האמת היא, שכל התמונות האלה עשו לי חשק להכין עוד ספר כזה... מי שרוצה מוזמנת לכתוב ולהציע לי מה בא לה להכין לי. אולי נעשה גם אנחנו החלפה פרטית... אמרתי החלפה, לא אמרתי החלפה מהירה, אגב...
חוץ מזה, אתגר הספרים שלנו מחכה לכן, אל תפספסו אותו:

 

ואחרי שנים, החלטתי לחזור ולהשתתף בעצמי באתגרים, אז הנה אלה שבחרתי הפעם:
Here are the challenges I joined with my altered book:
Anything goes at Things to alter
Anything goes at More mixed media challenge
Monochromatic at Off the rails Scrapbooking 
Anything goes at Rhedd's Creative spirit
Alter Something at Incy Wincy Designs
Texture or Embossing Paste at A vintage journey
Birds and Bees at Anything but Cute 

29.5.16

דוקר אותי ברכות

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"
יום העצמאות חלף הלך לו, אבל מי שנולד בארץ (לא חשוב מאיזה עדה...) נשאר צבר לנצח. לכבודו - ולכבוד כל מי שרואה את עצמו ככזה, גם אם לא נולד כאן, מוקדש הפוסט הזה.
 מתוק או קוצני, בצד הדרך או בלב גן בוטני, אם יש צמח שמזוהה עם הישראליות יותר מכל אחד אחר זה ללא ספק הצבר. נכון, היום הרבה יותר קשה למצוא אותו סתם כך ליד גדר או במקומה, אבל מי שהיה כאן בשנות ה-70 או קודם לכן, זוכר שיחי צבר בכל חצר כמעט. האמיצים גם העזו לקטוף אותו, אפילו בידיים חשופות...
אחר כך באו הזנים המתורבתים, אלה שאין בהם קוצים, אבל כמו תמיד - מי שהכיר את הגרסה המקורית לא יחליף אותה בשום צבר מפונפן. אלא אם הוא צבר תוצרת בית, רך ונעים כמו שרק בד לבד יכול להיות. אלא אם הוא צבר שהכנתם בעצמכם. שנתחיל?
מה צריך?
לֶבֶד רך בגווני ירוק - שתי פיסות
ציור של שיח צבר
טוש לסימון בד
סיכות תפירה
מספריים
חוט תפירה ירוק ומחט
אקרילן (או חומר מילוי אחר)
חוט מתכת
עציץ או כלי קיבול אחר
חול / חצץ / חלוקי נחל
מה עושים?
1. מציירים (או מדפיסים) קו מתאר של צמח צבר, ומקפידים שחלקו התחתון (ה"גזע") יהיה ארוך מספיק כדי "לשתול" את הצבר בעציץ. גוזרים את הציור.
2. מניחים הציור שגזרתם על פיסת לבד אחת ומעתיקים אליה את הציור - בהגדלה. איך? מציירים את הקו במרחק של 5-4 מ"מ מסביב לנייר הגזור ולא בצמוד אליו.
3. מצמידים לגב הפיסה המצוירת את גב פיסת הלבד השנייה ומחברים אותן בסיכות. גוזרים לאורך הקו מצדו הפנימי.

4. תופרים מסביב, במרחק של 3-2 מ"מ מקצה הלבד, כך שיישארו שוליים. מתחילים מלמטה, ומשאירים פתח בבסיס הצבר. משתדלים לתפור תכים קטנים, כדי שבהמשך חומר המילוי לא יבצבץ החוצה. בסיום מוציאים את הסיכות.
5. ממלאים את הצבר עם האקרילן. בהתחלה את העלים הבולטים (אם צריך, דוחפים את חומר המילוי בעזרת קצהו השטוח של עיפרון). אחר כך מוסיפים עוד אקרילן במרכז בשתי שכבות - אחת בצמוד לשכבת לבד אחת והשנייה בצמוד לשכבת הלבד השנייה - כך שיישאר ביניהן רווח.
6. מקפלים את חוט הברזל במרכז ויוצרים מעין לולאה. מכניסים את החוט בין שכבות הלבד והאקרילן ומוודאים שהוא מספיק ארוך כדי לבלוט מבסיס הצבר. ממלאים את הצבר עד הסוף ותופרים את הפתח התחתון. אם צריך - מקצרים את חוט הברזל.
כעת נשאר רק "לשתול" את הצבר ולהוסיף חול עד שפת העציץ.


אבני דרך
שיחי צבר הם רק אחד משלל עיצובים שתוכלו ליצור בסדנה לציור על אבנים שעורכת שולמית ישראל-ויינשטיין מ"שלולית".
צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין
מי שחושב שלאבנים אין חיים, לא ראה את העבודות שמכינים תלמידיה של שולמית ויינשטיין, בסדנה לציור על אבנים. באמצעות טכניקות שונות של צביעה, איור והחתמה, ושימוש במגוון כלים, מלמדת שולמית מבוגרים וילדים איך להפוך כל אבן או חלוק נחל לפריט ייחודי, מעוצב ומסוגנן.
צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין
הסדנה נמשכת 3 שעות ומחירה 100 ₪ (כולל כל החומרים, וכן קפה וכיבוד קל). שולמית, האישה מאחורי "שלולית - סדנאות אמנות ויצירה", עורכת את הסדנאות בחיפה, אולם היא שמחה להגיע לכל מקום כדי להדריך קבוצות מאורגנות. כאן או שם מובטחת לכם סדנה כיפית, מעשירה שבסיומה תניחו את אבן הפינה לתחביב חדש, יצירתי ומלא קסם.
פרטים נוסיפים בדף של "שלולית" או בטל' 052-3874061.

וככה נראה המדור במגזין: