3.7.19

פאולוניה: אל נוכח האָיִּן

"באחת הספינות, החוזרת,
בודדים אל עצמנו נשוב, פנלופה שלנו, לחוף.
ערפל. דמדומים לבנים.
לא נדע אל נכון אם כבר ערב
או זה אד שעולה מן הים.
או הוא בוקר עבות.
או הוא סוף"
(לו נחיה בשירה הנוגה - נתן יונתן, שירים לאורך החוף, ספריית פועלים 1962)
 
"הגט טקסי של השאול". אנוביס (צילום: סדן הפקת אמנות)
נתן יונתן הוא רק אחת הרוחות שליוו אותי כשסובבתי בין סירות העץ של אתי גדיש דה-לנגה, שמוצגות בתערוכת היחיד החדשה שלה, "פאולוניה" (אוצרת: טל רואי דה-לנגה). גם נוח והתיבה שלו נכחו שם. וכמה מהרוחות הפרטיות שלי.

והיו כמובן גם רוחות אחרות, מדיפות ריח מלוח של ים, ומרחבים, ופרידה. וביניהן הטקסטים החשופים של גדיש דה לנגה:
"הלוואי,
שהסירות שלי
תשוטנה לבדן,
ללא כנפיים
ובלי גלים,
ותשכונה בליבות
רבים..."
אתי גדיש דה-לנגה. מסע תחת משא (צילום: סדן הפקת אמנות)
התערוכה של גדיש דה לנגה, המוצגת בגלריה "פריסקופ" בתל אביב עד לסוף השבוע, נושאת את שמו של העץ ממנו עשויים הפסלים הנמצאים במרכזה. פאולוניה, המוכר גם כ"עץ הקיסרית", הוא צמח בעל מבנה בוטני ייחודי: במרכז הגזע שלו ובענפיו עוברים צינורות חלולים, המשמשים להובלת מים ומינרלים, המזינים את הצמח. גדיש דה-לנגה לא נוגעת בצינורות אלה, אלא מותירה אותם כמו שהם - חללים בעלי נוכחות. כמו החללים בחיינו - אלה שנותרים בעקבות אובדן, אלה שמדגישים את האין, את החסר. בין לבין היא משלבת חומרים טבעיים כמו ברזל חלוד, זכוכית, גומי, שעווה, חומרים שמעבירים גם הם תחושות של שבר, בלאי, כניעה.
סירותיה המינימליסטיות והחשופות של גדיש דה-לנגה נראות כאילו הוסר מהן משא כבד של אבל ואובדן, והושלך למעמקים. עכשיו הן יוצאות לדרך חדשה או חוזרות לחוף מבטחים, ניצבות על חרטומן, עמודי טוטם שננעצו בחול הרך, או תלויות על מוטות מתכת דקים, מתנדנדות באוויר, מפליגות לשום מקום. 
לשמר את הגסות הטבעית של העץ (צילום: סדן הפקת אמנות)
התחושה המיתית שהתערוכה עוררה בי התעצמה למראה עבודה שבה נראה אנוביס, אל השאול המצרי, המוביל את המתים לעולם הבא, כשהוא נוהג בסירה שמוטוות ברזל חלודים נעוצים בה. זהו רמז לסיפור של גדיש דה לנגה עצמה, שיצרה את האלמנטים הפיסוליים שלה במקביל להתמודדות ארוכה וכואבת עם מחלתה של אמה ועם הפרידה ממנה. "היה לי צורך להסיר מעלי מטען כבד, לשחרר, להתנתק - והסירות סייעו לי בתהליך הזה", היא אומרת, והעצב ניכר בקולה גם כעת.
הניתוק הזה מתבטא בהחלטתה לחשב מסלול מחדש גם במישור המקצועי. גדיש לה לנגה, שהיא בוגרת "המדרשה" ובעלת תואר שני באמנות מאוניברסיטת ברייטון הול, עסקה עד לפני שלוש שנים בעיקר בציור, ושילבה בין עשייה אמנותית ללימוד מבוגרים וילדים והשתתפות בפרויקטים קהילתיים, עיצוב תפאורות ועוד. בעקבות האובדן שחוותה, הרגישה צורך לשנות - היא הפסיקה ללמד, התכנסה בסטודיו שלה והחלה לפסל בעץ. לכאורה, הבחירה בפאולוניה הייתה אקראית - הוא היה זמין ונוח לעבודה - אלא שמבט אחד במעגן הסירות הניצב במרכז הגלריה, מחזק את התחושה שלא מדובר ביד המקרה. שהפאולוניה - על החללים המוזרים בענפיו - הצליח דווקא למלא, להשלים ולצקת משמעות חדשה בחייה של גדיש דה לנגה.וכמה טוב שכך.
פאולוניה - גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב. נעילה: 6.7

26.9.18

על טעויות משלמים (או: לקרוא, כדי ללמוד איך לא להרוס במו ידייך מתקן אחסון דפים סופר שווה!)


כשלימורוש הביאה לארץ לפני חודשים אחדים את המתקן לאחסון דפים של Fabrika Decoru לא הייתה שמחה ממני: סוף סוף הגיע לארץ מתקן אחסון שימושי במחיר שפוי (50 ₪ בלבד! מה ששמעתן!), כזה שלא שוקל יותר מהתוכן שלו, ובעיצוב מינימליסטי שאפשר להתאים לכל טעם וסגנון. תוסיפו לכך את העובדה שאפשר לאחסן בו מאות דפים (בהערכה פרטית שלי. לא באמת ספרתי) ושהוא אפילו נכנס לכוורת של איקיאה - ותבינו כמה התלהבתי.
לא יכולתי לבקש יותר מזה, נכון? נכון.
האריזה - אם כבר מדברים על איקיאה - הייתה שטוחה, מה שאמר אתגר הרכבה, דבר משמח בפני עצמו מבחינתי. שבת חמה אחת החלטתי שהגיע הזמן להפסיק להתלהב מרעיון ולהפוך אותו למציאות. זה נראה כמו הדבר הנכון לעשות בצלו של המזגן.
פתחתי את הקופסה, התבוננתי בדף ההוראות (בסיסי וברור. בדיוק מה שצריך) - וניגשתי למלאכה.
כמעט.
שבועיים בערך לקח לי להחליט איך לעצב את הקופסה. אבל את הרפתקאות קבלת ההחלטות שלי אתן כבר מכירות. בסוף היו מונחים לפניי קופסת צבע אקרילי שחור וכמה דפים מדוגמים בשילוב לא שגרתי, אבל כזה שמאוד מוצא חן בעיניי.
אז ניגשתי למלאכה. שוב. הפעם על אמת.
בדף ההוראות רואים את שלבי ההרכבה של המתקן העירום, כמו שהוא מגיע. לא ייחסתי לכך חשיבות מיוחדת.
טעות.
טעות.
טעות.
במקום להתנהג כמו כל צרכנית ממוצעת, להסתכל בהוראות ולעקוב אחריהן, החלטתי להיות יצירתית. להתחכם. "ללכת עם האמת שלי"...
טעות, כבר אמרתי?
ידעתי שרוב השטחים יכוסו בניירות המדוגמים, ולכן הסתפקתי בלצבוע בצבע רקע (שחור) רק את האיזורים שיישארו חשופים.
צבעתי לוח אחרי לוח (יש בסך הכל 7, כולל הלוח הצר בקדמת המתקן), והנחתי להכל להתייבש.
עכשיו נשאר רק לחבר הכל, נכון?
אז זהו, שלא ממש.
-
קפיצה קצרה בזמן, כך שנגיע ישר לשלב המסקנות - אל תצבעו את הלוחות לפני שאתן מרכיבות את המתקן.
פשוט אל.
מתברר, שהמתקן הזה הוא לא רק שימושי ומשתלם, הוא גם תוכנן בצורה מדויקת מאוד (להערכתי, מדובר בחיתוך לייזר, אבל אל תתפסו אותי במילה) ולכן יש בו מקום להמון דפים, אבל אין מקום לצבע...
בכלל לא.
גם לא שכבה דקה של צבע.
בטח לא צבע נוזלי, שמן הסתם נספג בעץ וגורם לו להתרחב.
אגב, הזכרתי כבר שעשיתי טעות?
מה שקרה הוא, שאחרי שהצבע התייבש וניגשתי להרכיב את המתקן - גיליתי שהפינים הרחבים (בטח יש לזה מילה אחרת שאני לא מכירה. אשמח להשכיל) מתקשים להחליק לתוך החריצים. מה זה מתקשים? עבדתי כמו חמור עם פטיש - וזה לא עזר. כלומר זה עזר לי לשבור שניים שלושה פינים, אבל לא מעבר לזה.
אז החלטתי להיות מעודנת וחכמה, וללטש את הפינים עם נייר זכוכית, בהנחה, שמיקרון או שניים של צבע שיירדו, יפתרו את הבעיה.
אבל כמו שכבר כתבתי, בשלב הזה הצבע עצמו לא היה הבעיה היחידה. הנוזלים שחדרו לעץ גרמו לו להתנפח והיה צריך ללטש הרבה יותר משהיה לי כוח.
ולמי שחושבת שאני סתם מתפנקת: מדובר בשיוף של פינים קטנים וסוררים! לא של שולחן מעץ גושני... והעץ רך יחסית, כלומר אי אפשר לשייף בתקיפות.
בעצם אפשר - רק תסתכלו בתמונות ותראו מה קורה...
טעות.
טעות.
טעות.
כבר אמרתי?
כבר הייתי די מיואשת, אבל אז נזכרתי, שמדובר ב"מתקן אחסון שימושי במחיר שפוי (50 ₪ בלבד! מה ששמעתן!), כזה שלא שוקל יותר מהתוכן שלו, ובעיצוב מינימליסטי שאפשר להתאים לכל טעם וסגנון. תוסיפו לכך את העובדה שאפשר לאחסן בו מאות דפים (בהערכה פרטית שלי. לא באמת ספרתי) ושהוא אפילו נכנס לכוורת של איקיאה - ותבינו כמה התלהבתי".
כן, בשלב זה של חיי אני מצטטת לפעמים את עצמי. שתפו אתי פעולה, הייתי די נואשת. להזכירכן, עבדתי שלושה ימים כמו חמור על משהו שלכל אשה שפויה היה לוקח חצי שעה או שעה.
אז סיימתי להרכיב את המתקן, התעלמתי באלגנטיות מהפינים השבורים והדבקתי עליו את ערבוביית הדפים שבחרתי - שניים של חברת The Girls Paperie שאני שומרת עליהם שנים בחירוף נפש, כיוון שהחברה נסגרה והותירה אותי בוכייה ועצובה, ולצדם השלמות של דפים בשחור לבן של חברת Bella Boulevard (שגם היא, נדמה לי, נמכרה כבר, לא?!).
זהו, עכשיו יש לי מתקן מעולה, שאני משתדלת להציב ככה שאראה כמה שפחות את הטעויות שעשיתי אתו, אבל האמת היא שאני מרוצה בכל מקרה, כי אתן יודעות, הוא שימושי, במחיר שפוי, לא שוקל יותר מהתוכן שלו, ובעיצוב (המפוקפק) שלי...
אגב, לימורוש הרחיבה בחודשים האחרונים את קטגוריית האחסון בחנות שלה ויש עוד ועוד פריטים מאותה סדרה. לכו על זה, הם באמת מוצלחים, רק תזכרו - קודם להרכיב ורק אחר כך לצבוע ולקשט.
אה, וכיוון שנעלמתי מכאן להמון המון זמן, זו הזדמנות לאחל לכולכן שנה טובה, מועדים לשמחה ושתהיה שנה של יצירתיות, השראה ובריאות כמובן, המון המון בריאות!.

3.5.18

כרטיס טיסה? כרטיס ברכה!

כמו שכבר בטח הבנתן, "כרטיס בתוך קופסה" הוא אחד הכרטיסים החביבים עלי ביותר. לא יפתיע אתכן לשמוע, אם כך, שאחרי שצילמתי את ההדרכה להכנה של כרטיס כזה, נכנסתי לסוג של טרנס, והכנתי בזה אחר זה עוד כמה כרטיסים כאלה.
Card in a box
אני לא אלאה אתכן בכולם, אבל יש אחד שאהבתי במיוחד (בינינו, אני בכלל עוד לא יודעת למי הוא יישלח... ואני נהנית להסתכל עליו כשהוא עומד על השולחן) - מדובר בכרטיס שהכנתי מחבילת החיתוכים
 מקולקציית Let's Travel של חברת ScrapMir, ושאותה ואת הדפים מאותה קולקציה תוכלו למצוא אצל לימורוש.
Card in a box
הדרכה, כאמור, תוכלו למצוא כאן, ולחדות העין, שרואות שיש הבדלים דקים בין שני הכרטיסים, הנה הסבר:
1. הכרטיס הזה קצת יותר גדול - החלק התחתון שלו גבוה בסנטימטר, מה שמדגיש את הצורה ה"ארגזית" שלו. אהבתי את זה כי זה עשה לי אסוציאציה של ארגזי האחסון שבהם השתמשו הנוסעים במאה ה-18 וה-19, אלא שיצאו למסעות אמיתיים לגילוי העולם (ולא לשופינג בברלין...).
Card in a box
2. אין על חבילות חיתוכים לכרטיסים האלה! בלי לשבור את הראש יש מגוון של אלמנטים שמתאימים אחד לשני מבחינת נושא וצבעוניות, בדרך כלל יש שילובים של כותרות ואלמנטים גרפיים אחרים, בכל חבילה יש פריטים במגוון גדלים ככה שיש פריטים שמתאימים לחלק הקדמי של הכרטיס ולחלק האחורי שלו. בקיצור - החבילות האלה ממש נולדו למטרה הזו. גם דף חיתוכים, אגב, יתאים מאוד, רק שחבילות החיתוכים המוכנות חוסכות הרבה עבודת גזירה ומבטיחות חיתוך אחיד ומדויק.
Card in a box
3. יישנתי את כל חלקי הכרטיס, חוץ מהבסיס - את הדפים המדוגמים שמודבקים על הבסיס, את איזור הכתיבה בגב הכרטיס, את כל האלמנטים המקשטים. 
Card in a box
4. הוספתי חבק לסגירת הכרטיס - האמת היא, שאחרי שפתחתי וסגרתי את הכרטיס 40 פעם, החבק מתקפל בדיוק בנקודות שבהן הכרטיס מתקפל, ולכן כבר לא כל כך מהדק אותו, אבל הוא ממשיך את אפקט "ארגז הנסיעות", אז אני אוהבת אותו.
Card in a box
5. ציפיתי בדפים מדוגמים גם את חלקו הפנימי של הכרטיס - בניגוד לכרטיס יום ההולדת,  שכולו בצבעי שחור וזהב ולא היה צורך לצפות אותו מבפנים (כי שחור זה שחור זה יפה...), בכרטיס הנוכחי פחות אהבתי את הקראפט החשוף מבפנים. אבל זה סתם עניין של טעם, לא ממש אחת מתרי"ג מצוות...
Card in a box
מי שמחפשת עוד רעיונות יכולה להתחיל בכרטיסים קודמים שהכנתי (כאן, כאן וכאן) והכי טוב - להיכנס ללוח הפינטרסט שלי שמוקדש כולו לכרטיסים בקופסה. אין גבול לרעיונות ולעיצובים שנשים יצירתיות מכל העולם מעלות לרשת!

נו, מתי תראו לי את הכרטיסים שהכנתן אתן לפי ההדרכה הזו? אם אתן מעלות אותם לדף הפייסבוק שלכן, אשמח אם תתייגו אותי (tammy Windsberg), שלא אפספס...
ואם כבר התחלתן לתכנן את נסיעות הקיץ שלכן, שתהיה לכן נסיעה טובה!