29.11.09

אמברגו בפרסום

אתמול עשיתי לי "יום סקראפ". יש כל כך הרבה ימי הולדת בתקופה הקרובה, שזו הזדמנות לטבוע בים של ניירת מהסוג הטוב (כן, הסוג הפחות טוב הוא חשבונות, ענייני מע"מ ושות'). חוץ מזה, מפאת חוסר מקום ועודף חתולים, שיטת העבודה שלי נחלקת לשניים: או שאני הולכת לעשות משהו ספציפי (כרטיס, דף אלבום וכו') - ואני מוציאה רק את מה שאני צריכה לאותה מטרה, או שאני פותחת שולחן, תרתי משמע, פורשת מסביב קופסאות, מגירות, תיקיות וכו', וטובעת בים של ניירות למשך שעות ארוכות. וזה הכי כיף.
אז אתמול הלכתי על הגרסה המורחבת. הייתה לי רשימה של כרטיסים שרציתי לעשות לקראת כל מיני ימי הולדת ואירועים אחרים, ולהפתעתי הרבה גיליתי בערב שהספקתי את כולה, למעט אחת. הישג לא רע בשביל דחיינית כמוני... הייתי שמחה מאוד להעלות אותן עוד היום, אלא שלפחות חלק מה"מיועדים" קוראים את הבלוג הזה (כן, כן... כבר יש קוראים קבועים... איזה כיף!), אז אני אחכה עוד כמה ימים עם זה.

בינתיים, זו הזדמנות להעלות כמה כרטיסי יום הולדת שכבר הגיעו ליעדיהם... מי שכבר ראה אותם יסלח לי על זה שאני קצת חוזרת על עצמי. קצת חוזרת על עצמי. קצת חוזרת על עצמי. טוב, די. תירגעי.
 
הכרטיס הזה הוכן עבור גיסי, שהוא - טוב, לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה - חובב רכיבה. האופניים עצמם הודפסו ישירות על הבריסטול, ואז הצמדתי לגלגלים עיגולי נייר עם סיכות מתפצלות, כך שהם מסתובבים. הבלונים מחוברים עם חוטי מתכת דקיקים ומוסיפים גם לעומק וגם לתחושת התנועה.
עוד כרטיס שאני מאוד אוהבת, ושלמרות שלא כתוב בו "מזל טוב" נשלח גם הוא לכבוד יום הולדת, הפעם לאחת מאחיותיי (יש לי מלאי של כאלה... אחיות, כלומר...) הוא זה, שבו השתמשתי בחותמת מקסימה של AllNight Media:

---
אחד היתרונות של כרטיסים שניתנים באופן אישי, ולא נשלחים בדואר, הוא שאפשר לטפל גם במעטפה שמתלווה אליהם. הכרטיס הבא קיבל טיפול כזה, ואפילו חלקו הפנימי זכה להתייחסות.
ככה הוא נראה כשמוציאים אותו מהמעטפה:

ככה נראה כרטיס עצמו מבחוץ:


וככה הוא נראה מבפנים:

העלים פונצצ'ו עם הערכה המתחלפת של Fiskars, החותמת היא של Class Act והפרח נעשה באמבוסינג קר עם תבנית של AllNight Media. הניירות, כמו תמיד, מוצו עד תום, ולצערי אני לא זוכרת של מי הם... מתברר שסקראפבוקינג הוא לא עיסוק לבעלי זיכרון קצר...
טוב, נראה לי שזה מספיק להיום. אולי אני אספיק לעשות עוד איזה כרטיסון אחד קטן הערב...



24.11.09

פעמיים כי טל

טוב, אם אני כבר בעניין של ברכות לאחיינים, ובעיקר לכאלה שקוראים להם טל - הנה עוד כרטיס, הפעם לטל הגדול, לרגל קבלת הדוקטורט.



כמו שאפשר להבין, השגיאה בטקסט מכוונת, ונועדה לשלב את שמו במלה congratulations. הכובע גם הוא משלב בין אהבת הילדות שלו לספרי ד"ר סוס לבין המצנפת, המוכרת מטקסי קבלת תואר. אני אוהבת את התוספת של ה-eyelet והחוט השזור, שנותנים לכרטיס טקסטורה ותלת ממדיות.

בקיצור, טל, תודה שנתת לי סיבה טובה להכין כרטיס קצת פחות שגרתי... (-:
ובהזדמנות זו - עוד כמה כרטיסים מהבוידעם:


העוגה היא מדף מדבקות של The Paper Studio, שמוקדש, איך לא, ליום הולדת 40. המספר הוא מתוך אחת מחבילות הראב-און הכי אהובות עלי, מספרים מנצנצים מבית American Traditional Designs. מה שמזכיר לי - הגיע הזמן למצוא מלה עברית (סבירה וידידותית) ל-RubOn... ולא, שפשפון לא עובר... (-:
מה שכן, דף הרקע הוורוד נוצל (לצערי) עד תום, ואני לא זוכרת של מי הוא. אם מישהו מזהה - אשמח לדעת (ולהזמין עוד. הוא משגע בעיניי!).

והנה משהו קטן, פשוט מאוד - שנעשה על כרטיסיית קיטלוג פשוטה - ושאני אוהבת מאוד:


האות B היא החתמה מסט חותמות ספוג שזכיתי בו פעם (Pabbles). עליו יש ראב-און מתוך הסווטש בוק של Karen Russell ולידו מדבקת Flex Words של Creative Imaginations. אבל מה שאני הכי אוהבת הן דווקא... הנקודות המוזהבות שמקשטות את הראב-און ואת פינת הצ'יפבורד - אלה הן השאריות (!) שנותרות על הדף אחרי שמסירים ממנו את המדבקות עצמן (פינות בצבע נחושת). זה לא משנה כמה כסף אני אוציא על חומרים, מכשירים וסדנאות - בסוף אני תמיד הכי מתלהבת כשאני משתמשת באיזו שטות שבכלל לא תוכננה למטרה הזו...

ואחרון אחרון להיום - משהו קצת אחר:





למה אחר? כי הכרטיס הזה עשוי בעיקר מהחתמות ואמבוסינג: עם דיו מים ואבקה שקופה יצרתי את הרקע - פרחים שקופים ומבריקים (Daisy Pattern של All Night Media). השכבה השנייה כוללת החתמת טקסט פשוטה וכוכבית מבריקה (שוב אמבוסינג). פאנץ' בורדר של פיסקארס, קצת החתמה באדום מסביב ושוב אמבוסינג שקוף - ו... זהו. בלי הדבקות, כמעט בלי חיתוכים, בלי סרטים, ובכל זאת מעניין ומלא טקסטורות. איזה כיף!


22.11.09

מוכנים, היכון ו...

בסוף החלטתי לקפוץ למים.

אחרי שנים של כתיבה עבור אחרים, הגיע הזמן לכתוב בשבילי. בשביל הכיף. בשביל קליפות התפוזים שלי... וכיוון שאחד הדברים שאני נורא נהנית מהם בזמן האחרון הם כרטיסי הברכה שאני מכינה, זו גם התמונה הראשונה שאני מעלה. מדובר בכרטיס תלת ממדי, שהכנתי לכבוד יום ההולדת של טל, האחיין הכי  - אם אני אגיד קטן הוא בטח ייעלב, אם אני אגיד חמוד האחרים ייעלבו - צעיר שלי (וואו... יצאתי מזה הפעם...).

 
את הרעיון לבנות כרטיס בצורת קובייה הונגרית  (Rubik's Cube moving card) מצאתי כאן, אלא שהוראות לא היו, ועניין האוריגמי לא דיבר אלי. אז התחלתי לשבור את הראש ובסוף בניתי את הקובייה משלוש תיבות, שהכנתי מבריסטול, כשכל אחת מהן יוצרת, בעצם, שכבה נפרדת.
שתי השכבות התחתונות מחוברות ביניהן בסיכה מתפצלת, כך שהן מסתובבות:


שתי השכבות העליונות מחוברות עם רצועת בריסטול נוספת, שעליה כתבתי את הברכה.


זהו. טל קיבל את הכרטיס, ואני עברתי את המשוכה של הפוסט הראשון. עכשיו צריך רק לכתוב בתדירות סבירה. פיס אוף קייק, לא? (-;