מתנה לחג: בלוגים של מוכשרות

כבר הרבה מאוד זמן שאני מנויה על הניוזלטר של מעצבת הפנים קרן בר, שמגיע בתדירות שפויה ומביא אתו תמיד אוצרות מלאים השראה, רעיונות שממלאים אותי בשמחת חיים ותמונות שעושות טוב על הלב. איכשהו, בשבוע שעבר, התפספס לי פוסט ראש השנה המסורתי שלה, שכולו רעיונות למתנות חג של יוצרות ישראליות וקישורים לבלוגים נוספים עם עוד ועוד רעיונות נהדרים ואפילו עם קופוני הנחה למיניהם - אבל לא אלמנה ישראלה (וטוב שכך...).

צילום: קרן בר

נכון, לקנות את המתנות האלה לחג כבר כנראה לא תספיקו, אבל אנחנו הרי מייחלות לש-נ-ה טובה, כלומר יש 365 ימים שבהם אפשר לתת מתנות לעצמנו ולאהובים עלינו, ויותר חשוב - לפנינו 365 ימים בהם נוכל לבלות בבלוגים המופלאים האלה, אז שנוותר על זה? ממש לא. מקסימום לא תיהנו מההנחות שהחנויות השונות מעניקות (למרות שחלקן תקפות עדיין, אז תבדקו).

בקיצור, אם מישהי פה לא מכירה את הבלוג של קרן או פספסה (כמוני עד לפני כמה דקות) את הבלוג הופ הנהדר הזה, זו כנראה אחת המתנות הכי טובות שאני יכולה לתת לכן לשנה החדשה - כ-50 בלוגים, חנויות ואתרים של כישרונות (בעיקר ישראליים, אבל לא רק) שהם הרבה יותר מ"מה לקנות למי", הם רגעים קטנים של יצירתיות, אושר והשראה, בדיוק מה שאני מאחלת לכן לשנה החדשה.

מקווה שתיהנו מכל רגע - עכשיו וכל התש"ף הזו 😍!

נס פך הוואשי

באחרונה, אני ממש מתקשה למצוא זמן ליצור. ולא רק זמן, גם השראה או חשק אין כל כך בנמצא. כדי לא להחליד לגמרי, הצטרפתי ליוזמה מבורכת של שרון שלזינגר באיער, שהתנדבה לרכז תרומה של כרטיסי ברכה לחנוכה לילדים בסיכון.
בהיעדר שני מרכיבים חיוניים (זמן ומוזה. רצון, כמובן, היה לי. בשפע) פניתי לקביים של היצירה: חומרים זמינים, שאפשר להשתמש בהם כפי שהם; השראה מהפינטרסט ועבודה בסרט נע. אני יודעת, עלוב למדי, אבל אני מתנחמת בכך שזה קורה לטובות ביותר, ושנשאר לי שבוע עד לתאריך היעד, אז (כמעט) הכל כשר.
חיפשתי רעיונות שיתאימו לכל הקריטריונים האלה, ופתאום הבזיק לי: וואשי! זה נגיש ( 60 ס"מ מכף ידי), קל לשימוש, ומתאים לנרות כמו כפפה לשלג...

הבעיה הייתה שלא היה לי מושג למי, בעצם, הכרטיסים יישלחו: לא גיל, לא מין, לא העדפות כאלה או אחרות. נשמע כמו מגילת העצמאות, חוסר האפליה הזה, אז התאמתי את עצמי לליברליזם המתפרץ - והכנתי 10 כרטיסים פשוטים, נקיים ומלאים באווירת חג. בינינו? חנוכה או לא חנוכה, כמו שאני מתנהלת, זה די נס שהספקתי בזמן...

אז מה יש שם? בסיס, מאטינג, וואשי קרוע, "להבות" גזורות ביד חופשית מוואשי בצבע זהב, והחתמה של "חג שמח" (סט שקניתי יד שנייה, ללא אריזה. מישהי יודעת של מי זה? הוא שימושי מאוד!) על פס נייר בצבע תואם.

הרקע, אגב, הוא מהסדרה המאוד מוצלחת של Bis Of cake.
ורגע לפני ששלחתי, עוד הספקתי לקשט קצת את המעטפה, שגם לשרון, שכל כך טרחה לארגן את העניין, יהיה שמח:

ואם לא נדבר עד חנוכה (סתם, סתם, בטח שנדבר...), שיהיה לכן חג שמח והרבה נסים קטנים כגדולים!

שנה טובה. עדיין

דואר ישראל התעלה על עצמו בחגים שעברו עלינו לטובה (נגיד...) - תחילת נובמבר, ואני עדיין מקבלת תגובות מהארץ ומהעולם על כרטיסי הברכה ששלחתי בספטמבר. אבל מה זה חשוב? אם זו תהיה שנה טובה, אפילו באיחור, דייני.
מי שעוקבת אחרי הבלוג שלי שמה אולי לב שלפני שני פוסטים, כלומר כאן, בהמשך להדרכה שהכנתי, העליתי הצצה לכרטיס ברכה והבטחתי פוסט בעניינו. בינתיים נפרדנו משצ'ופק, מה שהוסיף פוסט בלתי מתוכנן ובעיקר שקיעה מסוימת בענייני יצירה. גם עכשיו, כשאני כותבת, אני לא יכולה שלא לשים לב לרִיק שאופף את הרצפה למרגלותיי, במקום שבו היה פרוש משטח הרביצה שלה, במקום שבו בילתה את השבועות האחרונים לחייה. עצוב לי ואני מתגעגעת.
***
אני חוזרת לכרטיס שנשלח לפני ראש השנה, והגיע ליעדו - ליטל המוכשרת - לפני שבועיים בערך.

למרות שבתמונה הזו לא רואים עדיין (שנייה, תיכף גם זה יגיע...), זהו כרטיס פופ אפ עומד, שהכנתי מדפים מקולקציית Especially for Her של חברת Fabrika Decoru. לימורוש מציעה את מארזי הדפים מהקולקציה הזו בגדלים 20X20 ו-30X30, כמו גם פריטים נוספים ממנה - כפתורים, חיתוכי נייר ועוד. אני לא מחובבות הסגול, ובעיקר לא מתה על השילוב של סגול וורוד יחד, אבל בפני Especially for Her לא יכולתי לעמוד - דף המשקפיים הורס בעיניי, אני אוהבת את הפונט שבו השתמשו לכיתובים, והמשחקים בשחור לבן והשילוב עם ירוק, כמו גם הדפים הפרחוניים, אהובים עלי במיוחד בקולקציה הזו.
הבחירה בדף המשקפיים היא לא רק בגלל שאני מאוד אוהבת את הדף - חשבתי ששנה חדשה היא זמן טוב להסתכל על הדברים דרך משקפיים ורודים, ובכלל, גם ליטל וגם אני מרכיבות משקפיים - אז זה התאים.
ככה הכרטיס נראה כשפותחים אותו:

כמו שאפשר לראות, הדגשתי את הצבעוניות המועדפת עלי - ורוד וירוק - עם מגוון פרחים (Prima, Petaloo ואחרים), וואשי טייפ ורוד חלק, כמה "פנינים", סרט אורגנזה וניט - גם הם ורודים. כיוון שהאותיות השחורות נראו לי בולטות מדי, ניקדתי אותן בלבן - ואהבתי מאוד את התוצאה.
מאחור, הכרטיס הסגור נראה כך:

ובמצב פתוח (טשטשתי את מילות הברכה האישיות):

 והנה כמה תקריבים:

מי שעומד...

מלפניי...

מאחוריי...

ומתחתיי...

הוא העומד!

שתהיה שנה נפלאה!

דגל כתום. או: הדרכה מהסוג הנוירוטי

לא חסרות סיבות להופעתם הנוכחית של דגלים במחוזותינו  - יום העצמאות, חג הפועלים, יום ההולדת שלי ההולך וקרב... טוב, הגזמתי - אף אחד לא תולה דגלים לכבוד חג הפועלים... ;) מה שלא יהיה, נושא האתגר החדש ב-Scrappy Hands הוא דגלים, והחלטתי לעשות אותם שמחים במיוחד:

נראה פשוט, נכון? אז זהו, שלא...

רק אל תתנו לקו הנקי להטעות אתכם. הזעתי די הרבה על הכרטיס הזה... אבל כמו תמיד, זה לא הוא, זו אני.

1.יכולתי לקחת מדבקות דגלונים שיש לי, אבל למה? ל מ ה ? ? ? הרי אפשר להכין אותם לבד בלי פאנץ' ובלי תבנית. זה כולה משולשים, לא?!

2. בסדר, את השלב הזה צלחתי מהר יחסית - השתמשתי במספרי זיגזג בשביל השכבה התחתונה ובחיתוך רגיל בסכין, "לפי העין", בשביל השכבה השנייה. רק שהעין שלי לא מי יודע כמה...

3. טוב, חתכתי, הדבקתי, ציירתי תיפורים בלבן. לא רואים את הלבן. חזרתי עליהם. עדיין לא רואים. התחלתי ניסיונות בצד - זהב? כסף? טורקיז? בכל זאת כסף? חום? טוב, אז כסף. מעל ללבן. בערך מעל ללבן. ליד הלבן. טוב, די, כבר יכולתי באמת לתפור אותם בזמן הזה. כמה כבר לוקח להשחיל חוט במחט בגילי?!? לא, תמי, את לא מתחילה לתפור עכשיו 4 דגלונים בגודל חצי בול. תציירי כבר ודי. 

זה רק נראה תיפור לבן. זה כסף, תאמינו לי. עברתי עליו 6 פעמים...

4. או קיי, זה כרטיס, אז צריך מילות ברכה. הכי פשוט - חותמת. איזו חותמת? זה דווקא קל - על השולחן מונח סט חדש שהגיע בערב החג הישר מאמריקע... מהדוד שמעון... כלומר Simon Says Stamps. אני צריכה לבחור מתוך מעט אפשרויות. אחת לא הייתה רלוונטית, אז נשארו 6, רק 6. רק?!?

5. בחרתי אחת. החתמתי על רקע לבן. על כתום. על ורוד. על כחול. שוב על כתום. אולי ירוק? רגע - להחתים בשחור או בצבע אחר? בין המילים להחתים את החץ? את הלבבות? לגזור את הלבבות בצבע אחר? טוב, בלי לבבות. אה, עם! עם לבבות! אבל לא מוחתמים, מודבקים! יש! עכשיו רק לבחור איזה מלבבות הלבד בסט הזה שיש בו 24 לבבות והכל בסדר... כמה זמן לוקח לנסות 24 מדבקות? ולהחזיר אותן למקום בדף שלהן? אחת אחת?!? זהו. מצאתי. יש קארדסטוק מוחתם, מודבק על שכבת קארדסטוק נוספת. 

דברים שרואים מכאן לא רואים משום מקום אחר

(5א. בדרך דילגתי די בקלות מעל משוכת "איזה צבע חוט - לבן / צהוב / משולב-כלומר-חוט-אופים / לא, הנה החוט הטבעי הזה בסדר. לא מושלם, אבל בסדר". הדבקתי עליו את הדגלים (בעדינות!!! הטאקי נמרח... טוב, את הדגל הזה נזרוק ונכין חדש...). הנחתי בצד שיתייבשו).

6. הגעתי לרקע. הכי קל - כבר יש ארבעה צבעים דומיננטיים בכרטיס הזה, אז אני לא מוסיפה עוד. רגע, למה בעצם? שיהיה ממש שמח... צהוב! צהוב יהיה מושלם! זה יאיר את הכל! כמו להרים את הראש, להסתכל על הדגלים שתלויים על עמודי החשמל - ולהסתנוור מהשמש! רגע, אני לא רוצה להסתנוור. אני לא רוצה לסנוור. אז על רקע לבן? לא זה אנמי מדי. אולי לבן עם טקסטורה? אולי... שחור?!?! 

תמי, תירגעי. כן, ככה, בדיוק. תנשמי עמוק. זהו? את בסדר? עכשיו תתרכזי - מה יתאים, לא ישעמם מדי, לא יצעק מדי, לא יגרום לאשפוז שלך? טוב, שחור לבן, אבל עדין. איפה יש לי דפים בשחור לבן עדין? יש לי דוגמת שברון שחור לבן, נקודות שחור לבן, אבל עדין? אה, הנה! גלויה עם דוגמה מתוך ספר הצביעה של ג'והאנה בספורד, "הגן הסודי". במקרה שלי זה יותר כמו השיגעון הסודי, חוץ מזה שהוא לא סודי, אבל מילא. יש רקע, זה מה שחשוב. אפשר לסגור עניין, לא?!?

כל כך הרבה שכבות, כל כך מעט כרטיס

7. אז זהו, שלא. הדוגמה על רקע הבסיס הלבן עדיין אנמית. טוב, עוד שכבת רקע. בכתום. לא בוורוד. דיייייייייייייי! היינו שם כבר. נו? שוב הפסקת לנשום?!?  אה, רקע טורקיז. וירוק. רק ירוק? לא, שניהם. איזה קודם? טוב, טורקיז, אבל פס דק. לא, הירוק דק והטורקיז קצת יותר עבה. את בטוחה? לא, אבל נגמר לי הדו"צ ולא בא לי להטעין עכשיו את האקדח, אז אין ברירה. שיישאר ככה.

הלכתי לנוח. נתראה בעוד חמש שנים

 מצחיק מישהו? בטח מצחיק. אז עכשיו נראה אתכן מצטרפות לאתגר. פחחחח... אין לכן אומץ! זה אתגר שדורש ללכת עד הקצה, לקבל החלטות קשות, להתמודד. נראה לכן שאתן מסוגלות לזה?

טוב, נכנעתי... איפה יש פה דגל לבן?

מסירים את המסכות...

פורים הוא זמן טוב להתחכם, נכון? אז באווירת החג ולרגל האתגר החדש של Scrappy Hands - אתגר המסכות - הכנתי כרטיס חדש.

"מסכות???", אתן בטח אומרות לעצמכן (עזבו, תנו לי לחשוב שאתן אומרות משהו לעצמכן...), "איפה היא רואה פה מסכות???". אז זהו, שהיא כן. כלומר אני (נסחפתי, עכשיו אני גם מדברת על עצמי בגוף שלישי...).
"מסכה" היא הטכניקה שבה נוצר הכרטיס הזה. הרעיון, ממש כמו בפורים, הוא להסתיר: על חלק משטח הנייר מניחים מסכה ואז יוצרים דוגמה מעליה - באמצעות דיו, כמו כאן, צביעה, התזת צבע וכו'. אחרי שמסיימים מרימים את המסכה - ונחשף שטח שלא קיבל את הדוגמה הכללית.
המסכה שבחרתי בה הייתה פשוט צורת עיגול, אבל אפשר כמובן להניח מסכות מורכבות הרבה יותר. אחרי שהרמתי אותה החתמתי את המילה "תודה!" מסט החותמות של "הבית של יעלי", שקניתי השבוע ב"מסטיקים" - רק קניתי אותו וכבר השתמשתי בו פעמיים. בעולם שלי זה סימן לקנייה טובה!
הנה תקריב על השטח ה"ממוסך":

באתגר השבוע משתתפות עוד שלוש מחברותיי לצוות העיצוב. מומלץ מאוד להיכנס לבלוגים שלהן ולראות מה הן הכינו בהשראת המסכות...

שולי
זהבית
ציקוש (צביה)

מאחלת לכן חג שמח ומלא השראה. ותגלו לי למה התחפשתן...

ברכת היין (והדרכה גם)

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

כמעט כל אחד בוחר מפעם לפעם בבקבוק משקה כמתנה למארחים, בין אם זה לרגל ליל הסדר, לארוחת שישי או סתם כאות תודה על ההזמנה. כשמגיע שלב אריזת הבקבוק רובנו מסתבכים – העובדה שהוא עגול ומתהדר בצוואר דק ביחס לבסיס, מקשה מאוד על העניין.

אלא שיש שביל זהב בין בקבוק ארוז למהדרין לכזה שנראה כאילו נשלף ברגע האחרון מארון המטבח – תגית אישית, שכוללת מילות ברכה לציון האירוע. והאמת היא, שלעתים היא כל כך יפה, שגם כשמציבים את הבקבוק במרכז השולחן לא מוותרים עליה, בעיקר אם היא מתאימה לאלמנטים אחרים בשולחן המעוצב. אז כדי שלא תגידו שלא חשבתם על זה או לא ידעתם איך מכינים תגית כזו, הנה כל התורה על כוסית יין אחת.

מה צריך?

קארדסטוק - חלק, מדוגם או שניהם

סרגל מתכת

סכין יפנית

חותכן עיגולים או כלי עגול בקוטר 4 ס"מ + עיפרון

מספריים

עצם קיפול

חותמת "חג שמח" + דיו

דבק דו צדדי, דבק נוזלי

קישוטונים – חרוזים, פנינים, סרטי תחרה או סאטן וכו'

מה עושים?

1. חותכים את הקארדסטוק לרצועה שאורכה 20 ס"מ ורוחב 6 ס"מ

2. חורצים את הקארדסטוק במרחק 6 ס"מ מהקצה ומקפלים. החריצה מבטיחה שהקיפול יהיה מדויק ונקי.

3. באמצעות חותכן העיגולים מחוררים עיגול במרכז הריבוע שיצר הקיפול. אין לכם חותכן כזה? תוכלו לקנות אותו בחנויות לחומרי יצירה או לחילופין לגזור ידנית עיגול כזה לאחר שתציירו אותו באמצעות כוס או כלי עגול אחר.

4. בסיס התגית מוכן וכעת אפשר לקשט אותו. קחו את העיגול שגזרתם, וציירו עליו ספירלה מהחוץ כלפי פנים. כשסיימתם, גזרו לפי הקו. הקארדסטוק יקבל צורה כשל קפיץ.

5. גלגלו את ה"קפיץ" (שוב, מבחוץ כלפי פנים), הרפו והניחו לו להתייצב. מרחו דבק בבסיסו, והצמידו את הדפנות שנוצרו כתוצאה מהגלגול אל הבסיס. המתינו לייבוש.

6. הוסיפו מעט דבק במרכז הסליל שיצרתם והדביקו חרוז, חצי פנינה או פריט צבעוני אחר, שישמש כמרכז פרח. הכינו פרחים נוספים משאריות הקארדסטוק והמתינו לייבוש מלא (הדרכה לגרסת שאבי שיק של הפרחים האלה תמצאו כאן).

7. עם דיו בצבע מתאים החתימו את המילים "חג שמח" על קארדסטוק בצבע משלים או מנוגד לזה שבחרתם כבסיס. בדוגמאות שלפניכם נעשה שימוש בחותמת מבית "מסטיקים" (טל' 072-2827780, 39 ₪), שתתאים גם להחתמה על כרטיסי ברכה או כרטיסי ישיבה. לחילופין תוכלו לקנות מדבקות "חג שמח" או לכתוב את הברכה בכתב ידכם.

8. הדביקו את הברכה והקישוטים - הפרחים שהכנתם או כל קישוט אחר לטעמכם על התגית, בחלק שמתחת לקו הקיפול. כעת כשאתם יודעים איך להכין את בסיס התגית, תוכלו להכין כמוהו עוד ועוד, ולקשט כל פעם בסגנון אחר. סיימתם? השחילו את התגית על צוואר הבקבוק והרי לכם יין עם הקדשה אישית.

גם לגביע מגיע

אם כבר הצבתם את הבקבוק על תוויתו החדשה במרכז השולחן, למה לא לקשט באופן דומה גם את גביעי היין? באמצעות חותכן עיגולים בקוטר של 6-5 ס"מ (או כלי בגודל מתאים שישמש כתבנית, בדיוק כמו בתגית), תוכלו להכין לכל ארוחה ולכל בקבוק יין סט תואם – והכל תוך דקות ספורות.

למעשה, תזדקקו לשני גדלים של חותכי עיגולים. ראשית חתכו את העיגול הגדול, ואז חוררו בו עיגול נוסף, קטן יותר. שימו לב: העיגול הקטן לא צריך להיות במרכזו של העיגול הגדול, אלא קרוב לשוליים. כשתסיימו תתקבל מעין טבעת א-סימטרית.

עשו חתך אחד בשולי הטבעת, בנקודה הצרה ביותר שלה, וקשטו אותה ברוח התגית. כעת נשאר לכם להרים מעט את אחד מקצוות הטבעת בנקודת החיתוך, ולהשחיל את רגל הגביע. אם תרצו, תוכלו לכתוב על הטבעת את שמות האורחים, כך שכל אחד ידע בכל שלב איזה גביע הוא שלו. חג שמח!
עוד זווית לתוצאה הסופית:

וככה נראה מדור אפריל במגזין "החיים הטובים":

קרנבל בסלון

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים", מרץ 2015

לברזילאים יש את הקרנבל בריו, לאיטלקים יש את הקרנבל בוונציה, לנו יש את פורים - ולכולם יש מסכות.  מעץ ומנייר, משעשעות ומפחידות, פרימיטיביות ואלגנטיות. היופי והייחוד של המסכות האלה הפך אותן במשך השנים לא רק למרכיב חשוב בחגיגות השונות, אלא גם לקישוט, ויש אפילו מי שצברו אותן לכדי אוסף יקר ערך. אז אולי המסכות שלפניכן לא יוצגו במכירות פומביות, אבל בשבילכם הן יכולות להיות אוצר של ממש – כזה שיגנוב את ההצגה במסיבת פורים או  יוצג לראווה על קירות הבית.
מה צריך?
מסכה לבנה
צבע רקע בגון זהב
נייר עם דוגמה בשחור-לבן, כמו כתב, תווים וכו'
דבק נצנצים
דבק נוזלי
סרט קישוט/פאייטים/פנינים דביקות
ספוג
דיו חום
מה עושים?
1. אם קניתם מסכת פלסטיק, שייפו אותה מעט, כדי שהצבע "יתפוס", וצבעו שכבה ראשונה של צבע בגון זהב.

2. המתינו לייבוש וצבעו שכבה נוספת, עד לכיסוי מלא של המסכה.

3. הדביקו על חלקים ממנה נייר מדוגם שיישנתם (ראו מסגרת). באזור העיניים צרו חתכים קטנים בנייר וקפלו פנימה.

4. רוצים לכסות את רוב המסכה? עשו זאת בחלקים, כדי שהצורה המעוגלת שלה לא תגרום לנייר להתקמט ולהתעבות.

5. הספיגו מעט דיו בספוג, ועברו בתנועות מעגליות באזורים בהם הנייר מקופל, כמו מסגרת העיניים, כדי ליצור אפקט ישן ומהוה.

6. ציירו באמצעות דבק הנצנצים קו לאורך קצות הנייר המדוגם.

7. המשיכו להשתמש בדבק הנצנצים כדי לעטר את המסכה.

8. הדביקו סביב המסכה סרט קישוט, פאייטים, פנינים וכו'. תוכלו להשתמש באותו קישוט בנקודה נוספת במסכה כדי להשלים את האפקט.

מיושן הוא הישן החדש
חובבי הווינטייג' והשאבי שיק יודעים, שמה שנותן לפריטים בסגנונות האלה את האופי שלהם, הוא המראה הישן, המהוה, זה שמעיד על היסטוריה ארוכה של שימוש, ומזכיר טירות אפלוליות ועליות גג טומנות סוד. אלא שכבר מזמן ברור, שכדי לקבל את האפקט הזה לא מוכרחים לנבור בדוכנים של שוק הפשפשים (למרות שזה כיף בפני עצמו) ולא מוכרחים לקנות פריט מקורי עם היסטוריה של ממש. אפשר ליישן. כן, לקחת משהו חדש-דנדש, ובעזרת טיפול מתאים להפוך אותו לכזה שנראה כאילו עבר ידיים רבות, צבר שמנוניות ואבק, השתפשף והתקלף.
בפריטי מתכת התהליך הזה נעשה בדרך כלל באמצעות חומצות מאכלות, עץ ניתן לצבוע בצבע כהה, לכסות בבהיר ולשפשף כדי לחשוף קטעים מהשכבה הכהה, ואילו בנייר אחת הדרכים הפשוטות ביותר, ושיוצרת אפקט מצוין, היא באמצעות דיו. כל מה שצריך הוא ספוג וכרית דיו בגוון מתאים – חום ישתלב כמעט תמיד, אבל לפעמים יתאים דיו בצבע אחר ובלבד שיהיה בגוון כהה מעט מצבע הרקע.

מריחת הדיו נעשית בתנועות מעגליות, תוך שימוש בכמות קטנה מאוד שלו. הרעיון הוא לא להכתים, אלא לבנות שכבות זו על גבי זו, עד לקבלת האפקט הרצוי. בנוסף אפשר לקמט את הנייר, לפרוש אותו ואז לגעת בו בעדינות ישירות עם כרית הדיו. המגע העדין יבטיח שהכרית תגע רק בקמטים המוגבהים ולא תמרח את הנייר כולו. בסיום התהליך אפשר להשתמש בנייר המיושן כרקע, לגזור ממנו צורות, להמשיך לעטר אותו ועוד.
וככה, אגב, ההדרכה הזו נראית במגזין:

 אשמח אם תצרפו קישור לגרסאות שלכם בדף התגובות. ושיהיה חג שמח!