דוקר אותי ברכות

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

יום העצמאות חלף הלך לו, אבל מי שנולד בארץ (לא חשוב מאיזה עדה...) נשאר צבר לנצח. לכבודו - ולכבוד כל מי שרואה את עצמו ככזה, גם אם לא נולד כאן, מוקדש הפוסט הזה.

 מתוק או קוצני, בצד הדרך או בלב גן בוטני, אם יש צמח שמזוהה עם הישראליות יותר מכל אחד אחר זה ללא ספק הצבר. נכון, היום הרבה יותר קשה למצוא אותו סתם כך ליד גדר או במקומה, אבל מי שהיה כאן בשנות ה-70 או קודם לכן, זוכר שיחי צבר בכל חצר כמעט. האמיצים גם העזו לקטוף אותו, אפילו בידיים חשופות...
אחר כך באו הזנים המתורבתים, אלה שאין בהם קוצים, אבל כמו תמיד - מי שהכיר את הגרסה המקורית לא יחליף אותה בשום צבר מפונפן. אלא אם הוא צבר תוצרת בית, רך ונעים כמו שרק בד לבד יכול להיות. אלא אם הוא צבר שהכנתם בעצמכם. שנתחיל?
מה צריך?
לֶבֶד רך בגווני ירוק - שתי פיסות
ציור של שיח צבר
טוש לסימון בד
סיכות תפירה
מספריים
חוט תפירה ירוק ומחט
אקרילן (או חומר מילוי אחר)
חוט מתכת
עציץ או כלי קיבול אחר
חול / חצץ / חלוקי נחל
מה עושים?
1. מציירים (או מדפיסים) קו מתאר של צמח צבר, ומקפידים שחלקו התחתון (ה"גזע") יהיה ארוך מספיק כדי "לשתול" את הצבר בעציץ. גוזרים את הציור.

2. מניחים הציור שגזרתם על פיסת לבד אחת ומעתיקים אליה את הציור - בהגדלה. איך? מציירים את הקו במרחק של 5-4 מ"מ מסביב לנייר הגזור ולא בצמוד אליו.

3. מצמידים לגב הפיסה המצוירת את גב פיסת הלבד השנייה ומחברים אותן בסיכות. גוזרים לאורך הקו מצדו הפנימי.

4. תופרים מסביב, במרחק של 3-2 מ"מ מקצה הלבד, כך שיישארו שוליים. מתחילים מלמטה, ומשאירים פתח בבסיס הצבר. משתדלים לתפור תכים קטנים, כדי שבהמשך חומר המילוי לא יבצבץ החוצה. בסיום מוציאים את הסיכות.

5. ממלאים את הצבר עם האקרילן. בהתחלה את העלים הבולטים (אם צריך, דוחפים את חומר המילוי בעזרת קצהו השטוח של עיפרון). אחר כך מוסיפים עוד אקרילן במרכז בשתי שכבות - אחת בצמוד לשכבת לבד אחת והשנייה בצמוד לשכבת הלבד השנייה - כך שיישאר ביניהן רווח.

6. מקפלים את חוט הברזל במרכז ויוצרים מעין לולאה. מכניסים את החוט בין שכבות הלבד והאקרילן ומוודאים שהוא מספיק ארוך כדי לבלוט מבסיס הצבר. ממלאים את הצבר עד הסוף ותופרים את הפתח התחתון. אם צריך - מקצרים את חוט הברזל.

כעת נשאר רק "לשתול" את הצבר ולהוסיף חול עד שפת העציץ.

אבני דרך
שיחי צבר הם רק אחד משלל עיצובים שתוכלו ליצור בסדנה לציור על אבנים שעורכת שולמית ישראל-ויינשטיין מ"שלולית".

צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין

מי שחושב שלאבנים אין חיים, לא ראה את העבודות שמכינים תלמידיה של שולמית ויינשטיין, בסדנה לציור על אבנים. באמצעות טכניקות שונות של צביעה, איור והחתמה, ושימוש במגוון כלים, מלמדת שולמית מבוגרים וילדים איך להפוך כל אבן או חלוק נחל לפריט ייחודי, מעוצב ומסוגנן.

צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין

הסדנה נמשכת 3 שעות ומחירה 100 ₪ (כולל כל החומרים, וכן קפה וכיבוד קל). שולמית, האישה מאחורי "שלולית - סדנאות אמנות ויצירה", עורכת את הסדנאות בחיפה, אולם היא שמחה להגיע לכל מקום כדי להדריך קבוצות מאורגנות. כאן או שם מובטחת לכם סדנה כיפית, מעשירה שבסיומה תניחו את אבן הפינה לתחביב חדש, יצירתי ומלא קסם.
פרטים נוסיפים בדף של "שלולית" או בטל' 052-3874061.

וככה נראה המדור במגזין:

הנה הכנתי לך פרחים

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים" ובאתר של Club 50

החגים הבאים עלינו לטובה מאתגרים אותנו לא רק במטבח, אלא גם בעיצוב שולחן החג ובמציאת מתנות לאורחים ולמארחים. כמה טוב שאפשר להכין פריט אחד שיתאים לכל המטרות האלה וגם יאפשר לנצל שאריות בד ולעשות את הכל תוך פחות משעה.

פרחי הבד שאתם רואים כאן הם פריט כזה. תוכלו להכין אותם מבדי כותנה, לבד, או כל בד גמיש אחר. ככל שעיגולי הבד שתגזרו יהיו גדולים יותר – התוצאה תהיה פרח גדול יותר. בכל מקרה, עיגול בקוטר של כ-6-7 ס"מ ייתן תוצאה יפה ומרשימה.

מה נחוץ:

שאריות בד

כוס או כלי עגול שישמשו כתבנית

עיפרון

מספריים

מגהץ

חוט ומחט בצבע תואם לבדים

כפתורים דקורטיביים

דבק בד מסוג "גוטרמן" וכו'

הוראות הכנה:

1. בעזרת העיפרון והכלי העגול מציירים עיגולים על 5 פיסות בד (אין צורך למחוק אחר כך את הסימון). בנוסף גוזרים עוד שניים-שלושה עיגולים קטנים (כ-2 ס"מ קוטר), רצוי מבד לבד, שישמשו כמרכז הפרח.

שלב 1: מציירים עיגול על הבד

2. גוזרים את חמשת העיגולים. מגהצים אותם כשהם פרושים. מקפלים אותם לחצי ואחר כך שוב לחצי ובכל שלב מגהצים שוב. הגיהוץ נועד להקל את התפירה בהמשך.

שלב 2: גוזרים, מקפלים ומגהצים

3. משחילים חוט כפול למחט, קושרים בקצה ומתחילים בתפירה: מכניסים את המחט בקצה אחד של הקשת שנוצרה כתוצאה מקיפול עיגולי הבד, ויוצרים תכים קטנים במרווחים שווים לכל אורך הקשת.

שלב 4-3: תופרים עלה כותרת ראשון

4. כשמגיעים לקצה השני של הקשת מותחים מעט את החוט, כדי שהבד יתכווץ.

5. מבלי לגזור את החוט או לקשור אותו, מתחילים לתפור באותו אופן את העיגול השני. שוב מותחים את החוט ומכווצים מעט את פיסת הבד השנייה.

שלב 5: ממשיכים לעלה השני

 6. ממשיכים באותו אופן עד שתופרים את חמשת עלי הכותרת.

שלב 6: מסיימים לתפור את כל עלי הכותרת

7. מותחים את החוט ככל האפשר (בלי לקרוע אותו!), ומשחילים את המחט בעלה הראשון. קושרים את החוט. מתקבל פרח עם חמישה עלי כותרת, שבמרכזו חור.

שלב 7: מותחים וסוגרים את הפרח

8. מבלי לגזור את החוט תופרים לפרח את אחד מעיגולי הלבד הקטנים. אפשר לעשות שתי שכבות של עיגולים כאלה, או לחילופין לוותר עליהם לגמרי.

שלב 8: תופרים את עיגולי הלבד במרכז הפרח

9. במרכז הפרח – על עיגולי הלבד או במקומם – תופרים כפתור דקורטיבי, קושרים היטב את החוט וגוזרים אותו.

שלב 10: מוסיפים כפתור לקישוט

בשלב זה סיימתם לתפור את הפרח. ההמשך תלוי במה שתרצו לעשות אתו:

• רוצים להוסיף אותו כקישוט לתיק או לבגד? פשוט תפרו אותו או הדביקו בדבק בד.
• כדי ליצור זר צבעוני, הכינו כמה פרחים, והדביקו כל אחד מהם על שיפוד עץ, או השחילו בגב הפרח חוט מתכת ירוק, שייראה כגבעול.
• מחפשים מתנה לחברה? תשומת לב אישית למארחת? הצמידו לגב הפרח סיכת בגד, וכסו את הבסיס שלה בעיגול לבד, שעליו מרחתם דבק בד. המתינו לייבוש מלא, והנה לכם סיכה דקורטיבית.
• לחילופין תוכלו להניח מגנט עגול על גב הפרח, וכמו בסיכת הבגד, לכסות אותו בעיגול לבד, שעליו מרחתם דבק בד. קיבלתם מגנט מעוצב, שאפשר להצמיד למקרר, להשתמש בו על לוח מודעות ועוד.

שתהיה שנת פריחה ולבלוב!

ללחוץ על הקלאץ', או לתפור אותו?!?

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים", ספטמבר 2014

באחרונה חזר לאופנה הקלאץ'. לא, לא זה שבמכונית, אלא אותו תיק יד קטן ואלגנטי משהו, בעל אבזם מתכת קפיצי, שעל פי רוב נושאים אותו בכף היד. מי שרוצה קלאץ' מבד מעוצב, שלא רק יהיה בדיוק לטעמה אלא גם מעשה ידיה, מומלץ שתפנה לעצמה זמן (ו-300 ₪) לסדנה היצירתית של הגר מ"כותונת" – חנות הבדים האינטרנטית והשיקית – ומאיה מ-Pikulabags.

שילוב בדים שעושה שמח. כמה מהקלאצ'ים שנתפרו במהלך הסדנה

הסדנה נערכת בסטודיו של "סיפור כיסוי" בדרום תל אביב, נמשכת כשלוש שעות, ומתחילה בהזמנה לבחור מתוך מגוון הבדים של "כותונת", שמעמידה הגר לרשות משתתפות הסדנה. אחר כך תקבלו הדרכה בשימוש במכונת תפירה (אם עד היום לא הזדמן לכן להשתמש בכזו), בהעתקת גזרה, בשימוש בחומרים כמו אקרילן למילוי וחומר מקשיח, וכמובן בהתקנה של מסגרת המתכת, שמעניקה לקלאץ' את צליל הסגירה המפורסם שלו.

פירות הסדנה. לא רק על הכתף הם נראים מעולה |(השמאלי הוא שלי, לי, לי, לי, לי, לי....)

והנה כמה תקריבים להישג שלי מהסדנה. קחו בחשבון שזה כבר אחרי כביסה... כן, אני משתמשת בו כל כך הרבה, שכבר הגעתי לשלב הזה. לזכותו ייאמר, שהוא עמד יפה באתגר (רק חבל שהתעצלתי לגהץ אותו לפני הצילום).

הגר ומאיה דואגות לא רק ללמד אתכן טיפים וטריקים בדרך לקאטש הנכסף, אלא גם מעניקות לכל משתתפת שי קטן ובעיקר המון תשומת לב ויחס אישי, כך שכל אחת יוצאת עם מוצר מוגמר ו..מושלם! האווירה בסדנה נינוחה וקלילה, כזו שמעודדת יצירתיות, וגם אם כולן לומדות להכין את אותו פריט, שתי המדריכות הלבביות מאפשרות לכל אחת להתקדם בקצב שלה. מדהים לגלות בתום שלוש שעות לא רק איזה תיק נפלא תפרה כל משתתפת, אלא כמה מגוונים התיקים השונים, בזכות העובדה שכל אחת בוחרת את הגזרה וצירוף הבדים שהיא אוהבת.

מה עושים עם זה? אמתכם, בפעולה (צילמה, פירגנה ולא איבדה ריכוז לרגע: הגר דגן-ניר, "כותונת")

הכי חשוב: בשבוע הבא, ב-9.9.14, עורכות הגר ומאיה סדנת קלאץ' כזו בשעות הערב בתל אביב. מי שרוצה להירשם, להעניק את הסדנה כמתנת חג או סתם לשמוע עוד פרטים, יכולה עשות זאת באמצעות האתר של "כותונת", וכן אצל הגר, בטלפון 054-5621895. חוץ מזה, למרות שהפוסט נכתב כולו בלשון נקבה, הסדנה מתאימה, כמובן, גם לגברים :).