21.12.12

על סיכות

כמעט שנה עברה מאז שאורית ב. (נו, תפתחי כבר בלוג!) העבירה לנו הדרכה מאלפת בפרצ'מנט, והסימניות אמנם מחכות שאסיים אותן, אבל לפחות את מתנת המארחת הכנתי בזמן. ולא פלא - מדובר במשהו באמת קטן וסמלי, שיכול להשתלב בעבודות המופלאות שהיא מכינה.
כמו שאפשר לראות זו קופסת מתכת מטופלת - עטפתי אותה בסרט דבק מדוגם (מטרום ימי הוואשי), למעלה הדבקתי חתיכת לבד וקישטתי בשילוב של פרחי בד ולבד ובסיכה מתפצלת של Basic Grey. ככה היא נראית סגורה:
ובתוכה עוד פיסת לבד שחור...
ועליו... סיכות מעוטרות!
 
הסיכות עשויות מסיכות פנינה סטנדרטיות, שעליהן השחלתי חרוזים ופרחים שקופים. השימוש בדבק מהיר יצר אפקט של זכוכית ישנה ועמומה. שימוש בדבק אחר יבטיח שקיפות גבוהה יותר (אבל וינטג'ית פחות...).


14.12.12

אתה והחבר'ה

השנה ציינו בני המחזור שלי את יום ההולדת ה-50 שלהם (הם ציינו. אני התעלמתי באלגנטיות...), והתאריך החשוב גרר אחריו בין השאר שורה של פגישות מחזור - בית ספר, גרעין, תנועה, מה לא. אחד המפגשים המרגשים האלה היה של חוג "הראל" - ככה קראו לקבוצה שלנו במחנות העולים, כי במחנות העולים כל דבר צריך להיות מיוחד - לכולם יש קן? לנו היה "מחנה". לכולם יש קבוצה? לנו היה "חוג". לכולם היה שרוך בחולצה? לנו היו כפתורים. וכשכולם במסעות השאירו את התרמיל באוטובוס, אנחנו סחבנו אותו על הגב - והשתכנענו שאנחנו נהנים מזה...
בכל מקרה, למפגש של חוג "הראל" הזה הגיע, בין השאר, בנדה - חבר ילדות שכבר הרבה שנים מתגורר בניו זילנד, ככה שכל פגישה אתו היא סוג של פגישת מחזור וזה תמיד נורא כיף. אלא שהפעם היה בזה משהו נוסף - בשבוע שבו עשינו את פגישת המחזור, בנדה חגג יומולדת 50. מישהי הציעה להכין עוגה ולהפתיע אותו, ואני החלטתי שזה לא מספיק...
כמה ימים לפני כן, כשכמה מהחבר'ה נפגשו אצלי כדי לסכם מי מביא מה למפגש, באופן טבעי נשלפו לשולחן אלבומי התמונות של שנות נעורינו. צחקנו מהן, התעלמנו מהשיער שנעלם לבנים ומהגזרה שהתעבתה אצל הבנות, וישר התחילו כמובן לזרום זיכרונות, שרק תמונות במצלמת פוקט עם נייר קודאק שהאדים עם השנים, יכולות להעלות.
והיה עוד משהו: היו קריאות בנוסח "יה! מי צילם את זה?!?!", "וויי! אף פעם לא ראיתי את התמונה הזאת!", "יו.... אני רוצה את זו! אני רוצה את זו! אין לי אותה!"... אז אמרתי שאפשר לסרוק וכו', אבל האמת היא שכולנו ידענו שנכון שיש רצון ויש כוונה, אבל בדרך כלל זה נעלם איפשהו בין החדשות לבין התור בבנק...
ואז, כשנזכרתי שלבנדה יש יומולדת - ידעתי ישר מה אני הולכת לעשות - למרות שהיו לי פחות מ-48 שעות, כולל להכין פשטידה ועוגה, התיישבתי לסרוק את התמונות ורצתי לחנות להדפיס אותן.
הצצה מהירה בתוצאה העלתה שאין הרבה מה לעשות איתן. עם כל הכבוד לתיקונים בפיקסה, ובעיקר אחרי הגדלות ומחיקות של פרטים מיותרים בתמונה (אף פעם לא הייתי צלמת דגולה...) - מה שהתקבל היה מזעזעז למדי. הפתרון היחיד שהעליתי בדעתי היה להדפיס אותן בשחור לבן, ו"להפוך את הדפקט לאפקט" - שיראו שזה ישן ושלא יצפו ליותר מדי... וזה בדיוק מה שעשיתי.
כפיצוי על המונוטוניות של התמונות בחרתי בדפים מקולקציות שונות של BasicGrey. כאלה שיהיו צבעוניות מספיק - אבל לא נשיות מדי. כתום/שחור/אפור נראה לי שילוב מתאים - ויחד עם נפלאות הביינד-איט-אול יצא אלבום קטן (17X17 בערך), שיש בו 8 דפים דו צדדיים מקארדסטוק שחור + כריכה. בחלק מהמקומות ציינתי תאריכים וכתבתי כמה מלים, בכפולה אחת שילבתי שיר שהיינו שרים בתנועה (ושגם מדבר על גיל 50), ובחלק מהעמודים השארתי לבנדה מקום לכתוב פרטים נוספים.
אני חושבת שהמתנה ריגשה אותו - אני יודעת שאני התרגשתי מכל המפגש הזה ומהזיכרונות שהוא העלה בי, ושנהניתי מאוד להכין את האלבום. בעקבותיו, אגב, הכנתי עוד אחד בפורמט זהה, ללא תמונות, אבל על זה בפוסט נפרד.
אז אחרי כל הקשקשת הזו ולפני שנחגוג 60 - הנה התמונות. והפרחים לצה"ל :)
 








2.12.12

מדברים לקירות

בעקבות הצלחת הקנווסים שהכנו בנישה הצפונית כמתנת יומולדת משותפת לסימוש, הזמינו גם עדי ושולי קנווסים. עדי ביקשה משהו עם ינשוף בחום ותכלת, ושולי רצתה בבושקה באדום ותכלת, על גוניהם השונים.
ביקשו? קיבלו!
על רקע של קארדסטוק מדוגם בצבעים המוזמנים גירדתי רב-און של ינשוף, הוספתי סרט לבד צורני ואבני פנינה, ויישנתי מסביב.
לשולי הכנתי בבושקה (נו, טוב, מטריושקה) הפוכה: גזרתי צורה של בבושקה מתוך קארדסטוק שהטבעתי בקאטל בג. מתחתיו (ישירות על הקנווס, שצבעתי מבעוד מועד) הדבקתי פסים של וואשי ושניים נוספים באלכסון מתחת לראש, כדי ליצור את קו השיער. מעל כל זה הדבקתי "מטפחת ראש" מנייר מדוגם, הוספתי חצי פנינה וציירתי תווי פנים (לא בהצלחה יתרה...). ככה זה נראה בסוף:
מדובר בשתי עבודות פשוטות מאוד, שמקבלות את ה"כוח" שלהן בעיקר מכך שהן נתלות על הקיר עם עוד 10-15 עבודות באותו נושא/באותם צבעים. האפקט המצטבר הוא מרשים מאוד - השבוע הייתי אצל סימוש וראיתי את התוצאה מקרוב וזה בהחלט אפקט מנצח!

29.11.12

צרור ברכות

יש לי המון תירוצים למה אני נעדרת מכאן, אבל אני אחסוך אותם מכם. לעומת זאת אני משתדלת (משתלדת, אמרתי, לא בהכרח מצליחה...) להכין כרטיסים ומתנות ימי הולדת בזמן. אז אחרי היעדרות ממושכת הנה מקבץ כרטיסים מהשנה האחרונה, שאיכשהו לא הזדמן לי להעלות אותם עד עכשיו. אני מתכננת (מתכננת, אמרתי, לא בהכרח מצליחה...) להעלות פוסט דומה עם אסופה של עבודות. נראה מה ייצא מזה, בינתיים, הנה הכרטיסים, בסדר מקרי לגמרי. ובסוף יש גם הארה וטיפ.
ראשונה חביבה - מדינה. היומולדת היה בינואר, ככה שתיכף אפשר לחגוג יומולדת לכרטיס עצמו...
וכרטיס לעידית, מהדפים של שיר בנוביץ':
הכרטיס הזה הוכן עבור עינבלית:
 ועבורו גם הכנתי מעטפה תואמת. הסגנון, אגב, לפי הזמנתה האישית:
גם לרינת הכנתי כרטיס "בהזמנה", כלומר הצבעים הם בחירה שלה - השאר באשמתי... ;-)...:
והנה תקריב:
בניגוד, אגב, לטרנד הנוכחי, לא מדובר בוואשי, אלא בסלוטייפ צבעוני מהסוג הישן, שנגזר במספרי זיג זג. החוט הוא חוט אופים צבעוני (Baker's Twine), עוד חומר שמאוד חביב עלי באחרונה.
והנה עוד כמה כרטיסים:
לאפי חובבת המיניאטורות צירפתי כרטיס זעיר לארגונית הדואר שהכנתי לה - ושעוד תועלה אחר כבוד עם ארגוניות נוספות.
לשולי האהובה הכנתי כרטיס בשמי ובשם אורית ב., לכבוד המעבר לבית החדש:
 הנה תקריב לאלמנטים התלת ממדיים ששילבתי בו:
 המפתח הוא החתמה שנגזרה, ו"מחזיק המפתחות" הוא חיתוך בקאטלבג:
 שולי גם קיבלה באותה הזדמנות מתנת יומולדת. הנה הכרטיס שצורף אליה (האמת היא, שכבר העליתי אותו ברשומה הקודמת, אבל לא נורא, שיהנה מהחשיפה הכפולה...):
ואחרון להפעם הוא כרטיס הברכה שהכנתי לצליל לרגל הולדת בנה. הלכתי על חותמת רקע של מכוניות, כראוי לגבר-גבר והחתמתי גם את המעטפה:
 
 
המון ברכות לכל החוגגות - ושניפגש רק בשמחות!

אה, הבטחתי הארה וטיפ: מי שעוקב(ת) אחרי הבלוג שלי, יודע שלמעט אלבומי הנייר טואלט, אני מקפידה להשתמש בניירות נטולי חומציות ובכלל בחומרים מאיכות מאוד גבוהה. אלא שבכרטיסים זה לא באמת חיוני, ואת ארבעה הכרטיסים הראשונים ברשומה זו - שנעשו אמנם בחומרים קנויים ואיכותיים - אפשר באותה מידה לעשות מחומרים שכבר יש לכם בבית, או מניירות פשוטים שאפשר לקנות בכל חנות למכשירי כתיבה. אז אם בא לכם להכין משהו בהשראתם - ואם בא לכם גם לשלוח לי קישור - אשמח לראות מה הכנתם ולהעלות קישורים גם כאן, אצלי בבלוג. תיהנו!

27.10.12

רק שתי מילים...

אני יודעת, שוב נעלמתי. וגם עכשיו אני בריצה בין לבין לבין. אבל כדי שתדעו שלא נטשתי ולא פרשתי, מעלה משהו קטן.
אז היו אמנם כמה וכמה ימי הולדת שעדיין לא העליתי את העבודות שקשורות בהם, אבל כרגע בא לי כבשה... וכיוון שאין פה שום טייס צרפתי שיצייר לי כזו, נשאר לי להסתפק בכבשה מעשה ידיי.
זו הייתה מתנת יום ההולדת ששולי (שולינקה, האחת והיחידה...) הזמינה - כבשה כמו אלה שהכנתי כבר, אבל גדולה. ואז החלטנו, אורית ואני, למסגר לה תמונה שידענו שהיא התלהבה ממנה, ואני חשבתי לעצמי - מה? ולא תהיה כבשה? אבל שולי פתרה את הבעיה והלכה וקנתה בית חדש... כן, כן, רק בשביל שיהיה תירוץ לכבשה... ;)...
כדי שתראו כמה היא גדולה, הנה תצלום נוסף, עם אבזור לקנה מידה:
ותראו, יש לה ראש טוב...:
לכבשה צורף כמובן גם כרטיס (שבמציאות הוא בהיר יותר, עדין יותר ומתאים יותר משזה נראה כאן...):
מזל טוב, שולינקה - שוב... - גם ליום ההולדת וגם לבית החדש. שתהיי מאושרת בו ובכל מקום אחר!

16.9.12

לכם ולי

ושבעוד שנה אחזור לרשומה הזו ואוכל להוסיף לה עוד כמה תגיות. כאלה למשל: אושר.אהבה.שמחה.יופי.הצלחה.בריאות.שלווה.צחוק.יצירתיות.חברים.עודבריאות.

8.9.12

לארוז לך, או שאת נהנית כאן?

שתי אריזות חדשות של מוצרים מסחריים עוררו את ענייני, למרות שכאמור הן "רק" האריזות. אני בטוחה שתבינו את ההתלהבות שלי.
הראשונה היא של קפה לנדוור (שאגב, רק לאחרונה גיליתי את בית הקפה שלהם בגבעתיים ואני ממליצה עליו בחום: שירות נעים ולא מעיק – למרות שישבנו לפגישת עבודה שנמשכה כמה שעות טובות – מבחר מנות מעניין במחירים שפויים וקפה מצוין!). חובבי הקפה השחור כבר מכירים מן הסתם את השקיות הכחולות המכילות קפה טחון בניחוח נפלא, אלא שעכשיו הן מוצעות במארז סטייליסטי שכולל 3 שקיות (70 ג' כל אחת) וקופסת פח מעוצבת ויפהפייה. אני, כמו שכבר הבנתם, מתעניינת בקופסה... בשלב זה כבר יש לי אחת (גורדי השחקים של ניו יורק), אבל אין לי שום כוונה לחכות עד שהקפה ייגמר וכבר שמתי עין על שני הדגמים הנוספים בסדרה. תסתכלו בעצמכם ותגידו לי אם אפשר שלא להתלהב?
צילום: יוסי סליס
האריזה השנייה לא רק יפה, אלא גם קרובה ללבי, בזכות החומר (נייר. איך לא?) ובזכות הרוח (ידידותיות לסביבה ולקהילה). מדובר במארז שי לראש השנה של חברת "נגאיה", שנושא את השם "תשומת לב אורגנית ואקולוגית לשנה החדשה" (35 ₪). המארז מכיל דבש אורגני מתוצרת מקומית, שנארז בשקית עשויה מעיתונים ממוחזרים, המיוצרת בעבודת יד על ידי אמנים בעלי צרכים מיוחדים. תראו איזה יופי:

צילום יסמין ואריה צלמים
אז זהו - אמנם לא עבודות שלי, אבל כל כך לטעמי, שלא יכולתי שלא לשתף...ואם לא נתראה פה או שם בשבוע הקרוב - שתהיה שנה טובה באמת, כזו שגם האריזה שלה וגם התוכן יפים, נעימים ומלאים כל טוב. ובריאות, המון המון בריאות.

10.8.12

והזוכה היא...

"היא", כי רק נשים נרשמו לבלוג קנדי (נראה לי שזה אופייני לתחום הסקראפבוקינג).
ניגשתי לאתר של Random.org ונתתי לו לבחור באחת מ-50 התגובות. והנה מה שיצא:
בתגובה 41 נכתב:
"מתקנים מדהימים ביופיים. שילובי הצבעים, העבודה המדויקת והיותם שימושיים למגוון שימושים הופכים אותם למתנה אידאלית".
והיא של...
נעמי הרשטיין - פילפילון!
ברכותיי, יקירתי! מחכה לשמוע ממך מה הסגנון שאת מעדיפה ומה הצבעים שאת בוחרת לארגונית שלך.

ותודה לכל מי שהשתתפה. בקרוב - עוד כאלה!

2.8.12

שוף על הינשוף!

לפני חודש בערך אירחה אותנו מדינה למפגש פינצ'וצ'ים. מכירים מסיבות בוטוקס? אז זה אותו דבר, רק בלי בוטוקס... במקום זה יש המון ניירות ומכשירים שמחוררים את הניירות האלה - פאנצ'ים, קאטל בגים, ביג קיקים - מה שבא ברוך הבא.
בקיצור השתלטנו לה על הבית ופרשנו בכל מקום מחוררי צורות, חוץ מאשר בכל המקומות שבהם פרשנו אוכל...
היה ערב כייפי לגמרי, שכל אחת יצאה ממנו עם ערימה של פ'נצ'וצ'ים ורעיונות מלאי השראה מה לעשות אתם. בכל מקרה רציתי גם להשאיר משהו למדינה - תשומת לב קטנה, שתדע שאני מעריכה את ההזמנה הלבבית שלה, אז הכנתי לה שובך פצפון עם ינשוף חכם שיושב בפנים (מחפש צל בחום הזה... אמרתי ינשוף חכם או לא אמרתי?!?).
הנה הוא במלוא ורדרדותו:
 
 והנה הינשוף מציץ בלי להסתכן יותר מדי:
 ככה הוא נראה מהצד:
 
וכשהולכים הביתה, אם הוא לא מסתובב להציץ, זה מה שרואים:
 תודה, מדינה, על קבלת הפנים. עכשיו נשאר רק להחליט מתי עושים עוד מפגש כזה. נגמרו לי כל הפרפרים!!!

1.8.12

מדביקים תגיות

החלפה פרטית עם כספית היא תמיד אתגר עבורי - קודם כל היא נורא נורא מוכשרת ובהתאם לכך גם בררנית... לא מתלהבת מכל דבר... שנית הטעם שלנו שונה למדי - היא אוהבת שאבי שיק - אני מעדיפה C&S, היא אוהבת מיושן - אני מעדיפה עכשווי, היא אוהבת צבעים רכים ופסטליים - אני תנו לי כתום עז, ורוד פוקסיה, ירוק רעל.
ובכל זאת, זו פעם שלישית שאנחנו עושות החלפה פרטית, והפעם קיבלתי ממנה סלסלת בד מהממת, שראיתי אצלה והתלהבתי ממנה. היא, לעומת זאת, עשתה לי חיים קשים: לא אמרה לי מה היא רוצה, אלא שלחה לי איזה 50 תמונות להשראה ואמרה שאבחר מה שבא לי. מה זה חשוב מה בא לי?!?!? הרי זה בשבילה!
אלא שבדיוק כשהתחלתי לשבור את הראש היה לה יומולדת, אז לקחתי מתיקיית ההשראה שלה רעיון (וגם הוא יועלה כאן מתישהו). כשכבר חשבתי שאפשר להירגע נזכרתי שיש החלפה - וחזרתי לשבור את הראש. ידעתי שהיא רוצה כרטיסי ברכה, כי היא לא כל כך מכינה כרטיסים, אבל חשבתי שזה די מבעס לקבל כאלה: קודם כל כי אז זה לא יישאר אצלה, ושנית - למה שהיא תרצה לצרף לעבודה מעשה ידיה כרטיס שמישהי אחרת הכינה? אז חזרתי לתיקיית ההשראה - ואז נפל לי האסימון (מה אני אגיד, שנפל לי הטלכרט? שנטען לי האייפון?): תגיות! ערימה של תגיות! אם היא תרצה היא תוכל לשלב אותן בעבודות שהיא מכינה לאחרים, או אפילו להפוך אותן לכרטיסי ברכה, ואם לא - היא כבר תמצא לזה שימוש אחר. אם היא תאהב אותן כמובן...
עכשיו צפירת ארגעה: היא אהבה אותן. כל כך אהבה שהחליטה להפוך אותן לשרשרת דגלונים ולתלות על הקיר! איזה כיף! מעבר לשמחה הגדולה גם יצא מזה משהו שימושי: בגלל לחץ הזמן (מפתיע, נכון? (-;) לא הספקתי לצלם את התגיות, והשימוש שכספית מצא להן פתר את הבעיה - היא צילמה אותן עבורי כשהן תלויות....
מדובר, כמו שאפשר לראות, בעשר תגיות, חלקן על רקע של נייר מדוגם (Pink Paisley), חלקן על רקע קארדסטוק לבן חלק שעבר יישון/דיסטרס/הטבעה וכו', ושעוטרו בשלל קישוטונים: סרטי סאטן ותחרה, סיכות מתפצלות (של Basic Gray, מדהימות!), כפתורים, פרחי נייר (ממקס סטוק...), פנצ'וצ'ים וצ'יפבורדים, נייר עיתון, וואשי טייפ וחותמות. את כולן חוררתי ושיבצתי בחורים ניטים.
ככה נראית ה"שרשרת" ליד המדפים שכספית הכינה ממגירות ישנות (!!!):
(אגב: אם כבשת הצמר במדף העליון מוכרת לכם - זה לא במקרה...)
והנה גם תמונה של הסלסלה שקיבלתי מכספית:
תודו שהיה לי שווה וחצי! תודה, כספיתוש, על החלפה משגעת!

30.7.12

שוב משחקת באש...

אם חשבתם שבפוסט הזה סיימתי לשחק באש - טעיתם. מרוב התלהבות מהטיפול בקופסת הגפרורים (וגם בגלל איזו תסבוכת קטנה בקומונה) הכנתי החלפה נוספת, לאפי המוכשרת כמו שד! באמת, תסתכלו בפינטרסט שלה - אין דברים כאלה... (כלומר יש, אצלה, והיא גם מוכרת אותם).
אפי אוהבת כל מיני דברים, אבל היא ידועה כפילאית מדופלמת, כלומר חובבת פילים. נראה לי שיש לה בבית פילים מכל חומר אפשרי וכמעט בכל גודל (נו, טוב, לא טבעי) ולכן היה לי ברור שאכין לה משהו עם פיל. ידעתי איך מכניסים ארבעה פילים לפולקסווגן (שניים מקדימה ושניים במושב האחורי...), אבל איך מכניסים פיל לקופסת גפרורים? בסוף הבנתי.... הנה, ככה:
ואם למישהו לא ברור, הנה המוצר המוגמר:
אגב, אל תשאלו אותי מה זה בדיוק, כי אני לא בטוחה שאני יודעת. מה שכן אפשר לתלות את זה... ולהסתכל על זה. כלומר אם זה מוצא חן בעיני המקבל (ת). מה שאומר שחרגתי הפעם ממנהגי והלכתי על משהו ממש לא פרקטי. מבחינה טכנית מדובר במגירה של קופסת גפרורים שצופתה בנייר עיתון (בשפה התאית, כלומר מתאילנד - כדי שהפילים ירגישו בבית... ותודה לעדי), ונכרכה בחוט שפגט (חוט כותנה כלשהו, לא זוכרת איך קוראים לו), שעליו השחלתי תליון מתכת. לתוך המגירה הכנסתי תבליט של פילים שמי יודע מאין התגלגל אלי, ובחלקה העליון נעצתי ווים קטנים שעליהם הרכבתי את משולש המתכת, שהוא בעצם בסיס לעיצוב עגיל.
להחלפה צורף, כמובן, כרטיס זעיר עם פנצ'וץ' עוד יותר זעיר של פיל:
והכל יחד נעטף בססגוניות עזה משהו:
בקיצור זה נראה כך:
לפי ההתלהבות מההחלפה, נראה לי שבקרוב נחזור על האלמנט הזה. מישהו מצטרף?