מחזיקים מעמד (או סיכום ביניים מאוחר)

"מחזיקים מעמד" הייתה כותרת המדור שלי במגזין "החיים הטובים" בחודש מאי - והיא נכונה גם עכשיו.
בינתיים עברה שנה, שחודשים ארוכים מתוכה לא כתבתי פה בכלל, ושבמהלכה חלו לא מעט שינויים בחיי - בעיקר בהיבט התעסוקתי. עזבתי את המגזין - ויחד אתו גם את מדור ההדרכות שלי; החלפתי עבודה במשרה חלקית במכון לטיפולים פסיכולוגיים בעבודה במשרה חלקית אחרת (הפעם במרפאה); נפרדתי - כמו כל ה-DT המוכשר שלנו - מבלוג האתגרים Scrappy Hands, בעקבות ההחלטה לסגור אותו בשלב זה, ובמקביל הצטרפתי לצוות הניהול של קבוצת יוצרות נפגשות בצפון, לצד ערבה דגן שהקימה אותה, ושולמית וינשטיין ישראל, האשה המוכשרת מאחורי סטודיו שלולית, ששותפה גם היא לניהולה.
וזה לא הכל.
בספטמבר הייתי שותפה לארגון "יוצרות יריד" - היריד הרביעי של היוצרות הצפוניות (במסגרת הפעילות של יוצרות נפגשות בצפון) - דוכנים למכירת חומרי שלם ליצירה, הן מיד שנייה והן של חנויות, מעצבות ובעלי עסקים בתחום היצירה שהגיעו ליריד ממקומות שונים בארץ (ArtLi של פיליס, הסדרייה של חיים אליאסף, פרחי שילת (שבינתיים שינתה את שמה ל-Minns), קרן דניס ו-Dew Grace של ליטל. לצד הדוכנים נערכו סדנאות יצירה - טכניקות אמבוסינג (פיליס מ-ArtLi), צביעת חותמות בצבעי מים (שולמית מ"שלולית"), כריכת מחברת (דלית מ"יוצרות מעזות של דלית שחם"), עיצוב לוח שנה דינמי (שולמית הזורע משולינקה) ו"שיק בצ'יק" - סדנה שלי, שבה לימדתי איך לכין 10 כרטיסי ברכה בשעה וחצי מדף מדוגם אחד בלבד. לשמחתי הייתה התלהבות והעברתי את הסדנה פעמיים בזו אחר זו. לקראת פסח הסדנה הייתה אמורה להיערך שוב, אלא שבסופו של דבר העניין לא יצא אל הפועל, ובקרוב אני מקווה לדווח לכן על תאריך חדש של סדנה כזו, שהיא שילוב נפלא בעיניי בין כיף ויצירתיות לטכניקה שחוסכת זמן וחומרי גלם. ובכלל, בקרוב יהיו לי עוד כמה חדשות, שכבר מדגדג לי לספר לכן, אבל זה מוקדם מדי, אז אני מתאפקת. בקושי...
אבל אם נחזור רגע לתחילת הרשומה, הזכרתי בה ש"מחזיקים מעמד" הייתה הכותרת של המדור שלי בגיליון מאי, אלא שגיליתי, שמשום מה לא העליתי את ההדרכה הזו לכאן, לבלוג. אז הנה אני נותנת לה את הבמה הראויה - ולמרות שמדובר בטכניקה לא חדשה, שיש ברחבי הרשת עוד ועוד הסברים לגביה, אם מישהי פספסה או תכננה "מתישהו לעשות את זה", אולי הרשומה הזו תעשה לה חשק, כי ההכנה מאוד פשוטה, האפשרויות העיצוביות אינסופיות (כולל תמונות של הילדים, של חיות מחמד, של פרחי בר או של דוגמאות גאומטריות חביבות עליכן) והתוצאה מאוד שימושית.
אז הנה היא לפניכן. ו... תחזיקו מעמד!

בין אם זה על המקרר, על הפלדלת בכניסה לבית או על לוח מתכת מעוצב, מגנטים הם תמיד שימושיים. תראו איך אפשר לעשות אותם גם אישיים.
חשבונות לתשלום, כרטיס ברכה מפסח שעבר, מתכון שנתלש ממגזין בחדר ההמתנה לרופא השיניים. פתק עם התור הבא לרופא השיניים. אפשר ללמוד על חייו של אדם לא מעט מהצצה חטופה בפריטים שהוא מצמיד עם מגנטים למקרר או לדלת הכניסה. ואם מתעמקים בצורת המגנטים ובאופן שבו הם מסודרים על המשטח, מתגלה מבחן אישיות חושני למדי... העובדה הזו בפני עצמה היא סיבה טובה לעצב מגנטים לטעמכן - עם תמונות של הנכדים, משאריות של הטפט החדש שבחרתן, או עם סתם ניירות יפים שעושים לכן טוב על הלב. וזה גם ממש ממש פשוט.
מה צריך?

• חלוקי זכוכית (נגאצים) - נמכרים בחנויות לחומרי יצירה ובחנויות פרחים
• שאריות נייר מדוגם
• עיפרון
• מספריים
• דבק פלסטי
• מגנטים שטוחים

מה עושים?
1. הניחו את חלוק הזכוכית על גב הנייר המדוגם וסמנו את צורת החלוק.

2. גזרו לפי הסימון (אין צורך לדייק. בהמשך תגזרו את השאריות).

3. מרחו שכבה דקה ואחידה של דבק פלסטי על גב החלוק.

4. הצמידו את הנייר שגזרתן והחליקו אותו, כך שיידבק היטב. שימו לב להצמיד לחלוק הזכוכית את הצד ה"נכון" (המדוגם) של הנייר ולא את גבו, כך שאפשר יהיה לראות את הדוגמה מבעד לזכוכית.

5. המתינו לייבוש, וגזרו את עודף הנייר.

6. מרחו שכבה נוספת של דבק, שתאטום את הנייר, ולפני שהיא מתייבשת הצמידו במרכז את המגנט (שוב: שימו לב להדביק אותו מצדו הנכון, כך שיוכל להיצמד אחר כך למקרר או למשטח מתכת אחר).

מה עוד?

• אם בחרתן להדביק לחלוק הזכוכית תמונות של יקיריכם, שימו לב להשתמש בדבק נטול חומציות, אחרת התמונות יצהיבו.
• במקום נייר תוכלו להשתמש גם בשאריות בדים.
• למרות שמפתה מאוד למחזר את המגנטים הפרסומיים שמשאירים לכן כל יום על דלת הכניסה, הרי שאלה לא חזקים מספיק כדי לשאת את משקלו של חלוק הזכוכית. בחנויות היצירה תוכלו למצוא מגנטים שטוחים בגדלים שונים, שיתאימו בדיוק למה שאתן צריכות.
• רוצות לגוון? בחנויות שבהן מוכרים ציוד וחומרי גלם לעבודות זכוכית תמצאו מגוון עשיר במיוחד של חלוקי זכוכית - שקופים ופנינתיים, בגדלים שונים ואפילו בצורות שונות (ריבועים, לבבות ועוד).
• חוששות שהמגנטים יפלו והזכוכיות יישברו? בחנויות היצירה תמצאו מדבקות עגולות עשויות סיליקון שקוף, שיכולות להתאים גם הן להכנת המגנטים. אם אתן משתמשות בהן, אין כמובן צורך למרוח דבק נוסף כשמצמידים אותן לנייר המדוגם שבחרתן.

קרוב ללב

כל אחד, כאמור, משתמש במגנטים - בבית ובעבודה, מה שהופך אותם למתנת תשומת לב קטנה וחביבה. העובדה שכל כך קל  להכין אותם ושכמעט לא נדרש זמן המתנה, הופכת אותם למתנת רגע אחרון מושלמת. כל מה שצריך הוא לארוז אותם יפה.

• השתמשו באותו נייר שאתו עיצבתן את המגנטים כדי לקשט קופסה קטנה או לעצב כרטיס ברכה קטן (או שניהם), ומה שהתחיל מכמה זכוכיות פשוטות הופך להיות ערכת מתנה מושלמת.

• הניחו שלושה-ארבעה מגנטים מעוצבים באותו סגנון בתוך שקיק בד וקשרו בסרט. אם תתאימו את הבד - כותנה, אורגנזה או יוטה - לצבעים ולאופי המגנטים, תקבלו מתנה שנראית מושקעת ומסוגננת.

עכשיו ספרו לי: איך אתן מחזיקות מעמד?

דוקר אותי ברכות

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

יום העצמאות חלף הלך לו, אבל מי שנולד בארץ (לא חשוב מאיזה עדה...) נשאר צבר לנצח. לכבודו - ולכבוד כל מי שרואה את עצמו ככזה, גם אם לא נולד כאן, מוקדש הפוסט הזה.

 מתוק או קוצני, בצד הדרך או בלב גן בוטני, אם יש צמח שמזוהה עם הישראליות יותר מכל אחד אחר זה ללא ספק הצבר. נכון, היום הרבה יותר קשה למצוא אותו סתם כך ליד גדר או במקומה, אבל מי שהיה כאן בשנות ה-70 או קודם לכן, זוכר שיחי צבר בכל חצר כמעט. האמיצים גם העזו לקטוף אותו, אפילו בידיים חשופות...
אחר כך באו הזנים המתורבתים, אלה שאין בהם קוצים, אבל כמו תמיד - מי שהכיר את הגרסה המקורית לא יחליף אותה בשום צבר מפונפן. אלא אם הוא צבר תוצרת בית, רך ונעים כמו שרק בד לבד יכול להיות. אלא אם הוא צבר שהכנתם בעצמכם. שנתחיל?
מה צריך?
לֶבֶד רך בגווני ירוק - שתי פיסות
ציור של שיח צבר
טוש לסימון בד
סיכות תפירה
מספריים
חוט תפירה ירוק ומחט
אקרילן (או חומר מילוי אחר)
חוט מתכת
עציץ או כלי קיבול אחר
חול / חצץ / חלוקי נחל
מה עושים?
1. מציירים (או מדפיסים) קו מתאר של צמח צבר, ומקפידים שחלקו התחתון (ה"גזע") יהיה ארוך מספיק כדי "לשתול" את הצבר בעציץ. גוזרים את הציור.

2. מניחים הציור שגזרתם על פיסת לבד אחת ומעתיקים אליה את הציור - בהגדלה. איך? מציירים את הקו במרחק של 5-4 מ"מ מסביב לנייר הגזור ולא בצמוד אליו.

3. מצמידים לגב הפיסה המצוירת את גב פיסת הלבד השנייה ומחברים אותן בסיכות. גוזרים לאורך הקו מצדו הפנימי.

4. תופרים מסביב, במרחק של 3-2 מ"מ מקצה הלבד, כך שיישארו שוליים. מתחילים מלמטה, ומשאירים פתח בבסיס הצבר. משתדלים לתפור תכים קטנים, כדי שבהמשך חומר המילוי לא יבצבץ החוצה. בסיום מוציאים את הסיכות.

5. ממלאים את הצבר עם האקרילן. בהתחלה את העלים הבולטים (אם צריך, דוחפים את חומר המילוי בעזרת קצהו השטוח של עיפרון). אחר כך מוסיפים עוד אקרילן במרכז בשתי שכבות - אחת בצמוד לשכבת לבד אחת והשנייה בצמוד לשכבת הלבד השנייה - כך שיישאר ביניהן רווח.

6. מקפלים את חוט הברזל במרכז ויוצרים מעין לולאה. מכניסים את החוט בין שכבות הלבד והאקרילן ומוודאים שהוא מספיק ארוך כדי לבלוט מבסיס הצבר. ממלאים את הצבר עד הסוף ותופרים את הפתח התחתון. אם צריך - מקצרים את חוט הברזל.

כעת נשאר רק "לשתול" את הצבר ולהוסיף חול עד שפת העציץ.

אבני דרך
שיחי צבר הם רק אחד משלל עיצובים שתוכלו ליצור בסדנה לציור על אבנים שעורכת שולמית ישראל-ויינשטיין מ"שלולית".

צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין

מי שחושב שלאבנים אין חיים, לא ראה את העבודות שמכינים תלמידיה של שולמית ויינשטיין, בסדנה לציור על אבנים. באמצעות טכניקות שונות של צביעה, איור והחתמה, ושימוש במגוון כלים, מלמדת שולמית מבוגרים וילדים איך להפוך כל אבן או חלוק נחל לפריט ייחודי, מעוצב ומסוגנן.

צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין

הסדנה נמשכת 3 שעות ומחירה 100 ₪ (כולל כל החומרים, וכן קפה וכיבוד קל). שולמית, האישה מאחורי "שלולית - סדנאות אמנות ויצירה", עורכת את הסדנאות בחיפה, אולם היא שמחה להגיע לכל מקום כדי להדריך קבוצות מאורגנות. כאן או שם מובטחת לכם סדנה כיפית, מעשירה שבסיומה תניחו את אבן הפינה לתחביב חדש, יצירתי ומלא קסם.
פרטים נוסיפים בדף של "שלולית" או בטל' 052-3874061.

וככה נראה המדור במגזין:

עטפתם לבד?

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים" ובאתר של "קלאב 50"

להשקיע במתנה זה לא בהכרח לשלם עליה הרבה. מתנה מושקעת היא קודם כל כזו שבחרתם מתוך מחשבה על מי שמקבל אותה, ואפילו כזו שעטפתם בתשומת לב. יש חנויות  שבהן באמת משקיעים באריזה - החל בנייר מעוצב וסרטים מתאימים וכלה בקיפולים יוצאי דופן, אבל מה עושים אם קניתם את המתנה בחנויות שבהן מסתפקים באריזה סטנדרטית, בלי להתייחס לאירוע, לעונה או לאופנה? או גרוע מזה, בחנות שבה לא אורזים בכלל? ומה אם המתנה שלכם בכלל לא נקנתה, אלא הכנתם אותה לבד? בדיוק בשביל המצבים האלה אנחנו כאן - עם חמישה רעיונות לאריזות מעוצבות, אבל מחומרים שיש בכל בית.

1. הרומנטית

למה מתאים? למתנות רכות בעלות צורה לא מוגדרת, כמו צעיף משי, או אפילו עוגיות תוצרת בית.
מה צריך? שקית נייר חום, מפית תחרה מנייר, סרט בד, דבק, שדכן סיכות, מחורר.
מה עושים? מקפלים את השקית בקו ישר ומהדקים עם שדכן סיכות. מורחים מעט דבק במרכז המפית, מצמידים חצי מהמפית לשקית ומקפלים גם אותה. יוצרים חור בחלק העליון של המפית המקופלת. משחילים את הסרט וקושרים.
איך מגוונים? משתמשים בשקית צבעונית ומשלבים סרט בד בצבע מתאים; משתמשים בשקית נייר לבנה ומעטרים במפית תחרה צבעונית. 

2. היצירתית

למה מתאים? לאריזה של פריטים קשיחים. למי שרוצה עטיפה מדוגמת ונתקע רק עם נייר אריזה חלק. למי שרוצה להפגין יצירתיות.
מה צריך? נייר אריזה חלק, עיפרון עם מחק, כרית דיו או צבע אקרילי, חוט אריזה בגוון זהה לזה של הדיו/הצבע, דבק דו צדדי.
מה עושים? עוטפים את המתנה וסוגרים את האריזה עם דבק דו צדדי, כך שכל השטח החשוף יהיה נייר (ולא סלוטייפ, למשל). טובלים את המחק שבקצה העיפרון בכרית הדיו או בצבע האקרילי ומחתימים על גבי האריזה בסדר קבוע או בצורה אקראית. ממתינים לייבוש מלא וכורכים עם חוט בצבע תואם.
איך מגוונים? משלבים צבעים עזים יותר. במקום להחתים, משתמשים במדבקות של עיגולים, לבבות, כוכבים או כל צורה אחרת, או מציירים על גבי האריזה ביד חופשית.

3. המכופתרת

למה מתאים? לכל דבר שאפשר לקשור בחוט. למתנות גבריות. למתנות שנשלחות בדואר. לחובבות תפירה.
מה צריך? נייר אריזה מדוגם, חוט שמשון, כפתור בעל 4 חורים, דבק.
מה עושים? עוטפים את המתנה בנייר ומדביקים אותו. משחילים את החוט בשני חורים של הכפתור שאינם סמוכים זה לזה, ומושכים עד שהכפתור ממוקם כשליש מקצה החוט. מניחים את הכפתור במרכז המתנה העטופה, ומושכים את החוט משני צדיו לגב האריזה. מצליבים ומעבירים קדימה את החלק הארוך יותר של החוט. מעבירים אותו דרך שני החורים האחרים שבכפתור, מותחים ומעבירים שוב לגב המתנה. קושרים את שני הקצוות.
איך מגוונים? מוסיפים לאורך החוט כפתורים בעלי שני חורים, ויוצרים עניין באמצעות משחק עם צבעים שונים וגדלים שונים שלכפתורים. משלבים כפתורים עם צורות מעניינות - סירות, פרחים, חיות וכו'.  

4. הפרחונית

למה מתאים? למתנות קטנות. למתנות שניתנות באופן אישי או שמונחות על גבי צלחות מסביב לשולחן.
מה צריך? נייר אריזה בגווני ירוק, פרחי נייר או משי, דבק דו צדדי, דבק נוזלי.
מה עושים? עוטפים את המתנה, ומקפידים שנקודות הסגירה יהיו בחלקה העליון והתחתון של המתנה (אם יש משמעות לכיוון, למשל אם ארזתם בקבוקונים קטנים וכו'). מדביקים למעלה פרח, עם או בלי עלים.
איך מגוונים? במקום פרח אפשר להדביק אבנים צבעוניות, כפתורים וכו'. אם מניחים את המתנות על גבי צלחות הסועדים, אפשר להפוך אותן לחלק מהעיצוב הכללי, ואפילו כתוספת למראה האביבי של שולחן החג.

5. האלגנטית

למה מתאים? לספרים או לכל אריזה שטוחה ובעלת שטח פנים רחב יחסית. ליצירת אריזה מרשימה, עם אלמנטים מורכבים, בקו אלגנטי או רשמי.
מה צריך? נייר עטיפה חלק, סלוטייפ, דבק דו צדדי, וואשי טייפ, מחורר צורות או מספרי זיגזג, כרטיס ברכה או תגית.
מה עושים? גוזרים נייר שאורכו כ-10 ס"מ יותר מאורך המתנה, ורוחבו גדול ממנה לפחות ב-50% (ככל שהנייר רחב יותר אפשר ליצור יותר קפלים). חותכים פאה אחת (לרוחב) עם מחורר צורות או מספרי זיגזג כך שמקבלים חיתוך מדוגם. מתחילים ליצור קפלי אקורדיון מהצד עם החיתוך המדוגם כלפי פנים, כאשר בכל קיפול משאירים שוליים שיבלטו מעט. ממשיכים עד שהנייר המקופל גדול מספיק כדי לעטוף את המתנה, אבל לא גדול מדי. אם רוצים, מדביקים את השכבות באמצעות נייר דו צדדי, ומשאירים קפל אחד לא מודבק, כדי להכניס בו כרטיס ברכה. עוטפים את המתנה כרגיל, מבלי לפגוע בקפלים, ומדביקים מאחור עם סלוטייפ. מדביקים לאורך אחד הקפלים פס של וואשי טייפ, וחתיכה נוספת של וואשי טייפ מדביקים על הכרטיס/התגית. כותבים מילות ברכה על הכרטיס/התגית, ומשחילים לאחד הקפלים כך שיבלטו מעט החוצה.
איך מגוונים? במקום וואשי מותחים סרט תחרה או יוטה וקושרים או מדביקים מאחור.

והכי חשוב: שיהיה חג שמח!

היהלום שבכתר

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

ההדרכה הזו פורסמה במקור בחודש פברואר, לכבוד "יום האישה הבינלאומי". כמו תמיד, את המדורים שמתפרסמים במגזין אני מעלה לאתר אחרי שהמגזין כבר ירד מהמדפים, ולכן התירוץ של יום האישה כבר לא ממש רלוונטי, אבל מצד שני מי צריך תירוץ כשיש הדרכה כל כך פשוטה להכנת מתנה כל כך אישית וחמודה? 

מה צריך?

• חוט מתכת דק (לעיצוב תכשיטים או לסידור פרחים)
• חרוזים, רצוי עגולים או בעלי צורה אורגנית קרובה לעיגול
• טבעת מתכת בקוטר של 3-4 מ"מ
• שרשרת מתאימה, שרוך עור וכו'
• קאטר

מה עושים?
1. מבלי לחתוך את החוט מהסליל, השחילו עליו את החרוזים שבחרתם. מספרם יכול להשתנות, אבל כדאי להתחיל עם אחד או שלושה.

2. הצמידו את החרוזים המושחלים זה לזה וצרו מבנה לטעמכן. השחילו פעם שנייה את קצה חוט התיל לחרוז הראשון, כך שהקצה שלו יוסתר.

3. כעת התחילו ללפף את החוט סביב החרוזים. המטרה היא שהחרוזים ייראו כאילו היו ביצים המונחות בקן. המשיכו ללפף עד שהעובי יתאים לטעמכן. השאירו זנב חוט באורך של כ-20 ס"מ - וחתכו אותו.

4. העבירו את זנב החוט בין שניים מהחרוזים ועטפו בו את חוטי ה"קן" בנקודה אחת. חזרו על פעולה זו 3-4 פעמים תוך שאתן מהדקות את החוט. הצמידו אותו בתחתית המבנה לאורך מסגרת ה"קן", והשחילו אותו שוב בין שני החרוזים הבאים. חזרו על פעולה זו בכל נקודה המפרידה בין שני חרוזים (אם התליון שלכן מורכב משלושה חרוזים, יהיו 3 נקודות כאלה; אם הוא מורכב מחמישה חרוזים, יהיו 5 נקודות הפרדה. אם יש לכן רק חרוז מרכזי אחד, תוכלו להסתפק בליפוף של נקודה אחת). הקפידו להצמיד את החוט בצד אחד של המבנה, שיהיה בהמשך צדו האחורי, זה שצמוד לגוף ואינו גלוי.

 5. הפכו את התליון שיצרתן והשחילו בחלקו האחורי טבעת. החליטו אם אתן רוצות שיראו אותה או שאתן מעדיפות אותה נסתרת וקבעו את מקומה בהתאם לכך.

6. השחילו בטבעת שהוספתן שרשרת, שרוך עור וכו'. כל מה שנותר לכן לעשות הוא לענוד את התכשיט לצווארה של הזוכה המאושרת.

החלטה עיצובית
נכון, הכנתן תליון, אבל הוא יכול להיות כל דבר שתחליטו. כי זה מה שנחמד בעבודות יד - החופש שהן מעניקות לנו להחליט מה יעלה בגורלן ולמה בדיוק הן יהפכו. כך גם עם ה"קן" שבניתן. 

• הוא יכול להיות תכשיט, אבל לא חייב להיות תליון: אם תכינו שני "קנים" זהים ובמקום על שרשרת תתלו אותם על בסיסים של עגיל – תקבלו, כמובן, זוג עגילים. אם תדביקו אותו על בסיס של טבעת, הוא יהיה קישוט נפלא לאצבעות כף היד, ואם תדביקו אותו על סיכה, הוא יוכל לקשט את דש המעיל או החולצה, ואפילו צעיף או כובע.
• הקן שיצרתן יכול לשמש לשמירת זכרונות: הדביקו בגבו מגנט, והשתמשו בו כדי להצמיד למקרר תמונה של בתכן, אמכן או כל אישה אחרת שיקרה ללבכן. טוב, גם תמונה של גבר תתאים...
• יש לכן קופסת פח או קרטון שחביבה עליכן במיוחד? הצמידו את ה"קן" למכסה באמצעות דבק מגע, וקיבלתן ידית בעיצוב אישי.

וככה נראה המדור בגיליון פברואר, שבו כאמור התפסרסמה ההדרכה הזו:

ניפגש בשמחות

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

כמעט בכל משפחה יש דמות אחת שתמיד זוכרת את ימי ההולדת של כולם, מתי כל אחד התחתן ואצל מי התארחו כולם בפעם האחרונה בליל הסדר. כניסתם של הסמרטפונים הייתה אמורה להפוך את הזיכרון המשפחתי הזה לקל בהרבה, ויש באמת מי שדואגים לוודא שביום הנכון תופיע תזכורת (ורצוי יומיים קודם, כדי להספיק לקנות מתנה...), ואיכשהו, למרות כל זה, תמיד יש איזו שמחה שנשכחה, איזו דודה שתיעלב כי לא צלצלו לאחל לה מזל טוב, איזו אחיינית שהבטחתם לעצמכם להפתיע אותה ביום ההולדת הבא עם פרחים – ושכחתם.

כדי שכל התאריכים השמחים והחשובים האלה יהיו לכם מול העיניים נולד הלוח הזה, שהוא גם דקורטיבי וגם שימושי. וגם קל מאוד להכין אותו.
מה צריך?
•    עיגולי קרטון/עץ שטוחים בקוטר 4 ס"מ, כמספר האירועים המשפחתיים שיש לכם (ועוד כמה לאירועים שעתידים לבוא)
•    לוח עץ שאורכו מעט יותר מפי 12 מקוטר העיגולים (אם קוטר העיגולים 4 ס"מ, אורך הלוח יהיה 52-50 ס"מ: 12X4 ועוד קצת בשביל רווחים בבין העיגולים). עובי הלוח צריך להיות כסנטימר, כך שאפשר יהיה להבריג ווים בדופן התחתונה שלו, ורוחבו יכול להתחיל מ-3-2 ס"מ ולהגיע גם ל-20, תלוי כמה אתם רוצים לקשט אותו וכמה גדול אתם רוצים שיהיה.
•    12 ווי עין
•    צבע אקרילי + מכחול/מברשת
•    מנקב חורים / מקדח 2 מ"מ
•    טוש / עט
•    טבעות מתכת בקוטר 5-6 מ"מ
•    2 נעצים
•    סרט תלייה
מה עושים?
1. ערכו רשימה של האירועים שברצונכם לשלב בלוח, וחלקו אותה לפי חודשים. הכינו עיגולים כמספר האירועים, וחלקו אותם לשתי ערמות: אלה שישמשו לציון האירוע האחרון בחודש, ואלה שיש במהלך החודש אירועים נוספים אחריהם (למשל אם במאי יש לכם שלושה אירועים, ב-3 לחודש, ב-11 וב-19, בערימה אחת יונח עיגול המיועד לאירוע של ה-19 לחודש ובשנייה שאר העיגולים.

2. סמנו על העיגולים מהערמה הראשונה (האירוע האחרון בחודש) נקודה אחת לניקוב במרחק 2 מ"מ מהקצה ואילו על שאר העיגולים סמנו שתי נקודות לניקוב, גם הן במרחק 2 מ"מ מההיקף, זו מול זו, כלומר על קו האמצע של העיגול (קוטר). נקבו את העיגולים במקומות שסימנתם, ואם ברצונכם לצבוע את העיגולים - זה הזמן לעשות זאת.

3. צבעו את לוח העץ לטעמכם, הפכו אותו, וסמנו את קו האמצע. כעת הניחו עליו את העיגולים מהמרכז כלפי חוץ, כשאתם מקפידים על מרווחים זהים ביניהם. כשהמיקום שלהם מספק אתכם, סמנו  בגב הלוח את מיקום החורים. הסירו את העיגולים, ובהתאם לנקודות שסימנתם, סמנו בדופן התחתונה של הלוח  12 נקודות, והבריגו בהן את ווי העין.

4. הפכו שוב את הלוח, ובחזית כתבו כותרת כלבבכם. מתחתיה, מעל כל וו שחיברתם, כתבו את שם החודש.

5. כתבו על כל עיגול את פרטיו של אירוע אחד: שם החוגג והיום בחודש שבו חל האירוע. למשל, "גל 15", פירושו שגל חוגג את יום הולדתו ב-15 לחודש (ללא ציון שם החודש). שימו לב להשתמש בעיגולים הנכונים: מי שיום הולדתו הוא האחרון בחודש, יופיע על גבי עיגול עם חור אחד, כשהחור נמצא למעלה. את שמות האחרים כתבו כך שהחורים יהיו מעל ומתחת לפרטים.

6. השחילו טבעות בכל החורים. חברו ביניהן באמצעות טבעת נוספת, וצרו שרשרת נפרדת לכל חודש, כשהעיגולים מסודרים לפי סדר האירועים – למעלה המוקדם בחודש ולמטה המאוחר בו.

 

7. באמצעות טבעת נוספת חברו כל שרשרת כזו אל וו העין תחת שם החודש המתאים. כעת חברו לגב הלוח סרט תלייה באמצעות שני נעצים - ותלו את הלוח.

***
אחד מיתרונותיו של הלוח הזה הוא האין סופיות שלו. כל אירוע חדש בהיסטוריה המשפחתית המתהווה, יצטרף בקלות תחת החודש המתאים: אם הוא בתחילת החודש, הוסיפו עיגול צמוד לוו העין, אם הוא בין אירועים קיימים תוכלו לפרק את  הטבעות ולהוסיף אותו במקום המתאים, ואם הוא בסוף חודש תוכלו לנקב חור נוסף בעיגול התחתון, זה שבו ניקבתם רק חור אחד, ולהוסיף עיגול חדש בתחתית השרשרת.
וככה נראית ההדרכה הזו במדור שלי במגזין "החיים הטובים":

לכו להכין גם לכם לוח כזה - ושניפגש בשמחות!

נשברה התחרה...

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים" ובאתר של "קלאב 50"

 

להגיד שהווינטג' באופנה זה לא אנדרסטייטמנט, זה סבתא של האנדרסטייטמנט. או סטייטמענט, אם אתם רוצים להיכנס לאווירה של העיירה הקטנה בפולניה... מה שעוד יכניס אתכם לאווירה הזו הן מפיות התחרה. נכון, בכל אירופה אפשר היה למצוא אותן, וההשפעה הצרפתית הביאה אותן ואת אמנות הסריגה שלהן גם לאסיה ולצפון אפריקה, אבל תודו שכשאתם רואים מפית תחרה, אתם ישר חושבים "ורשה"! 
הפעם אנחנו הולכים לנשל את המזנון ואת מסעד הספה משלל המפיות שהונחו עליהם לאורך ההיסטוריה. אנחנו הולכים לשבור את המסורת ולהפוך את המפית השטוחה לקערית עדינה ותלת ממדית. איך? הנה, תראו.

מה צריך?

מפית תחרה שנסרגה מחוט כותנה (מפית סינתטית לא תתאים).

דבק פלסטי או חומר להקשחת בדים

קערה לערבוב הדבק

מים

כלי זכוכית שישמש כתבנית

קופסת שימורים (מלאה)

כפית

מה עושים?

1. מעבירים את הדבק לקערה. אם הוא סמיך אפשר לדלל אותו במים עד ליחס של 1:1.

2. טובלים את המפית בתערובת הדבק ומוודאים שהיא ספוגה לגמרי בנוזל.

3. מניחים את המפית על התבנית ואת שתיהן יחד על קופסת שימורים או הגבהה אחרת, כך שהמפית התלויה לא תיגע במשטח העבודה.

4. מצמידים את המפית לתבנית, כך שהיא תקבל את הצורה שרציתם. אין בעיה אם המפית גדולה מדי - הקצוות יסתלסלו מעט תוך כדי ייבוש ויתקשו גם הם.

5. מותחים היטב את קצות המפית, שכן הרטיבות של תערובת הדבק גורמת למפית להתכווץ. אם צריך, אפשר לחזור על פעולה זו בשעה הראשונה של תהליך הייבוש. כעת נשאר לחכות לייבוש מוחלט. אם תערובת הדבק שהכנתם הייתה נוזלית, קחו בחשבון שהדבק עלול לטפטף והניחו הכל על צלחת או מגש.

6. כשהמפית יבשה לגמרי – אחרי 24 שעות – מתחילים להפריד אותה בזהירות מהתבנית. מומלץ להיעזר בכפית ולא למשוך את הבד, שכן בגלל התכונות האלסטיות של הדבק, הוא עלול לאבד צורה. הוציאו את התבנית לגמרי – ונשארתם ביד עם קערת תחרה למופת!

שימו לב, שהקערות שתכינו לא יהיו קשיחות, והן נועדו בעיקר לפריטים קלים, לקישוט וליצירת אווירה. כדי לקבל קערה קשיחה תצטרכו להחליף את הדבק הפלסטי בפורצלן סליפ ואת האוויר הפתוח בתנור לשריפת חימר. במהלך הייבוש מפית התחרה תישרף, ומה שיישאר הוא מעטפת דקה של חומר קשיח ועדין במיוחד.

והנה עוד 5 שימושים יצירתיים למפיות תחרה:

מצאתם בבוידעם נדוניה עם שלל מפיות תחרה? גיליתם ערימה של מפיות כאלה בחנות יד שנייה ליד הבית? אל דאגה: לכל מפית שתמצאו – נמצא לכם רעיון מה לעשות איתה. הנה כמה בתור התחלה:

1. לתפור מפיות שונות זו מזו אחת לשנייה ולהפוך אותן לראנר (ארוך) או למפה.

2. להשתמש במפית כסטנסיל - להניח על משטח רקע (נייר, עץ, זכוכית וכו') ולמרוח או להתיז צבע, כך שיעבור בחללים שבין החוטים. חשוב לעבוד עם צבע שמתאים למשטח היעד ולשים לב שהמפית לא סופגת ממנו יותר מדי, כדי שהדוגמה לא תיפגע.

3. עובדים בחומר או בפימו? לחיצה עם מפית תחרה על גבי עלה מרודד של חומר או פימו, תהפוך אותה למעין תבנית. כשתרימו את המפית (בזהירות), תגלו שהדוגמה שלה הוטבעה בעלה.

4. לשדרג חולצת טריקו: מפית תחרה שנתפרה בדיוק במרכז, או דווקא במקומות לא צפויים כמו סמוך לתפר הצד או הכתף, תיתן טאץ' אישי, נשי ורומנטי לחולצת טי פשוטה וסטנדרטית.

5. את האווירה הרומנטית תוכלו לקבל גם בשימוש במפיות תחרה מנייר: למשל אם תשלבו אותן בכרטיסי ברכה, כמו שתוכלו לראות כאן או באלבום תמונות, כמו כאן.
יש לכם עוד רעיונות למיחזור של מפיות תחרה? ספרו לי על זה!