לא יודעת אם הזכרתי את זה פעם, אבל יש לי שלוש אחיות, ושלושתן מתגוררות בחו"ל. השנה שלחתי לכולן אותה מתנה - מארז של כרטיסי ברכה למטרות שונות. כיוון שלכל אחת מהן יש טעם אחר, גם הכרטיסים שהכנתי לכל אחת מהן היו שונים בסגנון שלהם ובטכניקה שבה הוכנו.
את הסדרה הראשונה - בקו נקי ומינימליסטי - הכנתי דווקא לאחות השלישית, שמבחינה קלנדרית היא השנייה שחוגגת יומולדת... נכון שזה נשמע כמו מבחן פסיכומטרי? בכל מקרה, הכנתי אותה כבר לקראת יום הולדתה הקודם, כלומר זה שנחגג ב-2013 - ואיכשהו לא שלחתי. אז השנה אמרתי "לא עוד!", ולקראת פברואר, שבו חל יום ההולדת של האחות השנייה, התיישבתי והכנתי גם לה סדרה משלה. הצליח לי - כי לגמרי במקרה היא הגיעה לביקור בשבוע של יום ההולדת שלה - והנה הייתה לי מתנה מוכנה!
עכשיו אתם מצפים לראות תמונות...
אז זהו, שאין.
מרוב הפתעה לא הספקתי לצלם... חשבתי שאעשה את זה בהמשך, ועד שזזתי היא נסעה שוב - ולקחה איתה את הכרטיסים. אני רק יכולה לספר שהם היו בעלי מראה אתני משהו, אולי קצת הודי, שהרקע היה בורדו ועליו הודבק ריבוע של קארדסטוק מדוגם בגוונים של בורדו, כתום ושחור.
ואז הגיע חודש אפריל, שבו שתי האחרות חוגגות. מתנה אחת כבר הייתה מוכנה משנה שעברה, זוכרים? אז זו לא בעיה להכין עוד אחת, נכון?
אז זהו, שלא.
עד שזזתי - אפריל חלף הלך. וכיוון שהמתנה לא הייתה מוכנה - לא שלחתי גם את זו שכן הכנתי, כדי שלא לעורר תחושת קיפוח... חשבתי לעצמי שלא נורא, סופ"ש אחד ויש עוד סדרה. קלי קלות, נכון?
אז זהו, שלא ממש. את הסדרה השלישית הכנתי בטכניקה של קולאז', מה שהצריך זמן ייבוש והאריך את התהליך כולו. לא נורא, במאי היא הייתה מוכנה. עכשיו נשאר רק לשלוח את שתי החבילות. פשוט, נכון?
אז זהו, שכמעט.
לקח לי עוד חודשיים לצלם, לכתוב ברכה ממני, לארוז, להתרגז על שביתת הדואר, לחכות עוד קצת. בסוף שלחתי את שתי החבילות ביולי... לפני שבועיים בערך הן הגיעו ליעדן, ונשאר רק להעלות את הפוסטים. פשוט, נכון?
אז זהו, שזהו.
כמו שאמרתי כבר, לאחותי השנייה הכנתי סדרה בקו נקי, כמו שהיא אוהבת (אני חושבת...) ועם די הרבה כתום, כי גם את זה היא אוהבת.
ככה נראתה המתנה הסגורה:
אני יודעת מה אתם חושבים "זה לא כזה נקי...". אבל אני חושבת שבמציאות, בגלל המסגרות הדקות והמדויקות, ולמרות הדוגמה המקושקשת משהו, מתקבל מראה נקי ובסיסי. חוץ מזה, חכו שתראו את הבפנוכו. יותר נקי מזה אני לא חושבת שאפשר.
רק לפני כן עוד תמונה של הקופסה, הפעם עם התגית, שהיוותה בעצם את הברכה ממני:
וזה מה שחיכה בפנים:
לא צילמתי כל כרטיס בנפרד, אבל אתם מבינים את הפרינציפ: בסיס לבן בגודל 20X10 שקופל לשניים, עליו ריבוע צבעוני שהעברתי בקאטלבג כדי להטביע בו דוגמה ועליו הדבקתי בדבק תלת ממדי פס של קארדסטוק זהה לבסיס, עם החתמה של ברכה וחוט אופים - שניהם בצבע תואם לריבוע. פשוט מאוד, בסיסי מאוד ונקי מאוד, כלבבי (וכלבבה של אחותי, אני מקווה...).
והנה, סתם בשביל הכיף, מקבץ תמונות נוסף:
***
אז זו הסדרה הראשונה שהכנתי. את השנייה, כאמור, לא צילמתי, ואת השלישית אעלה עוד כמה ימים.
פשוט, לא? ;)
על רקע כרטיס קראפט בסיסי (מהקנייה ב-13Art), החתמתי בסטאזון לבן חותמת של המפטון ארט שמאוד משעשעת אותי, הוספתי שעון מסדרת ה-Sheers של Maya Road, שקניתי לפני המון שנים (רואים? רואים איך השחלתי את מוטיב הזמן גם כאן?!? חחח...). עליו הדבקתי מרכז פרח, של Prima אני חושבת, וסיימתי עם קו מקווקו מסביב.
כמו שמרמזת הכותרת, אני ממש קצרה בזמן כרגע (...), אז הנה עוד כמה תמונות - ואני עפה... Time flies, אתם יודעים... ;)
אה, עוד שני דברים: קודם כל לכרטיס הזה, כמו לכל כדור, יש כתובת והיא תצטרך לחכות, כי היומולדת של בעלת הכתובת רק עוד חודשיים... שנית, שאלה שהעסיקה אותי תוך כדי עבודה: הכרטיס הזה מדבר על וינטג' ועושה שימוש באלמנטים וינטג'יים (השעון עם הספרות הרומיות, מרכז הפרח המקוצ'קץ', החותמת המהוהה), אבל הקו הכללי שלו נקי ועכשווי - שמתם לזה לב? מה חשבתם בעניין? אשמח אם תספרו לי.
