16.1.10

למישהו יש מגהץ?

השבוע חגגנו יומולדת לר., ובהמשך להחלטתי הטרייה, הברכה הייתה מוכנה בזמן. אלא שאז גיליתי, שכשאת מתחילה להכין ברכות לחברים שלך יש לזה מחיר. זה התחיל ב"אתם רוצים לקנות יחד מתנה?", הצעה מפתה מאוד מבחינתי, כי איכשהו כמעט תמיד אני זו שמתרוצצת לחפש מתנות. המשיך ב"אני חושב שנקנה לו חולצה ועניבה, הוא יצטרך להרחיב את המלתחה שלו לכבוד העבודה החדשה...", ואז, לפני שהספקתי להגיד "היום יום הולדת", התבשרתי ש"כן, קנינו. את יכולה להכין כרטיס בצורת עניבה?". זה מה שנקרא בפולנית שוטפת "נו, מה אני כבר יכולה לעשות? אני כבר אנוח בקבר...".
בקיצור, התחלתי לחשוב ולחפש רעיונות להשראה. ראיתי כמה כרטיסים של חולצות עם עניבה, ואז זה הבזיק לי: כבר עשיתי כמה כרטיסי ברכה, שבהם הפרחים יושבים בתוך עציץ (ובהזדמנות אני גם אעלה אותם לכאן), אבל חולצה בתוך ז'קט (יעקובית!!! כן, כן... ככה אומרים ז'קט בעברית, ידעתם את זה?!?) - זה עוד לא עשיתי.
אז זהו, שזה היה שלשום. עכשיו כבר כן עשיתי כזה. והנה התמונות שיוכיחו את טענותיי.
---
זו החולצה, ובכוונה אני מתחילה ממנה, כי הסריקה לא יצאה משהו, והחולצה הלבנה די הולכת לאיבוד על הרקע הבהיר. מהפשלה הזו אפשר רק להשתפר...

והנה היעקובית (כן, אני מתעקשת להמשיך עם השטות הזו...):

הכפתורים, אגב, הם ניקובים של מטבעות מתכת דקיקים שמשמשים לעיטור בגדים אתניים. ככה זה נראה כשמכינים בגדים ליציאה:

וככה זה נראה בשלבי ההתארגנות, רגע לפני שיוצאים מהבית:

ועכשיו שני תקריבים - הראשון של הצווארון (אוף, שוב צריך לגהץ...):

והשני, של דש היעקובית (טוב, הבנו אותך, תירגעי...):


והנה בהופעה מלאה - טאדאם!


תגידו ת'אמת: לא הייתם קונים דירה ממישהו שלבוש ככה?!?

15.1.10

בזכות המונוטוניות

אני יודעת, זה נורא אופנתי לדבר על גיוון, שילוב, אפילו ערבוב, אבל מה לעשות שב-Lucy's Cards הכריזו על אתגר שכל עניינו מונוכרומטיות? הייתי מוכרחה הרי למצוא כותרת רלוונטית, שגם תמשוך קצת תשומת לב, לא? בכל מקרה, שמחתי על העניין כי זה השתלב לי טוב עם נושא אחר, זה של caardwarks, שאתגר עם הסקיצה הזו:

עכשיו תגידו לי "אתגר? מה כל כך אתגר אותך?" ואני מבטיחה לא לתת לכם לחכות יותר מדי עם התשובה. הנה היא באה: תגידו לי, מה זה הפסים האלה במרווחים לא ברורים??? ברגע הראשון חשבתי שזה נראה כמו גזרה לווילון, ושהפסים הם המקומות שבהם יהיו הכיווצים למשיכת הווילון למעלה... אחר כך החלטתי שאני צריכה לפצח את זה. אני מודה, שהצצה קצרה במתמודדות האחרות באתגר הוכיחה לי שחוץ ממני אף אחד כנראה לא  חשב שזו סקיצה מוזרה, ושיש שם עבודות שכמעט שכנעו אותי ללכת לתלות וילונות - אבל בכל זאת אני פה. וגם הכרטיס. ואם הצילום נראה לכם פחות מוצלח מהרגיל, זה כי הוא לא רגיל. למעשה הוא לא צילום, הוא סריקה. ככה זה בחיים, מתפשרים.
רק שלפני שאני מראה לכם אותו - הנה עוד אתגר, שבדיעבד גיליתי שגם לו הכרטיס מתאים. הפעם הוא של UDI או במלים אחרות Utah Divas International וזהו אתגר השראה שעניינו הנוף מחלון ביתה של עורכת האתגר:


עכשיו תשאלו אותי מה הקשר בין התמונה שתיכף תראו לכרטיס? גם לזה יש לי תשובה: קודם כל הצבעוניות. שנית, אולי ביוטה מה שרואים מהחלון זה שלג, אצלי זה ים (טוב, לא ממש מהחלון, אבל אם הולכים איזה 800 מטר מגיעים לחוף. זה קרוב מספיק...), ודבר שלישי - וזה כבר ממש סימן מהשמיים / הארה קוסמית / משהו אחר עם עשבי מרפא וקסמי וודו - אם תהפכו את התמונה, תראו שיש ממש דמיון! (ואם תנגנו תקליטים של הביטלס אחורה תגלו שיש לכם פטפון...).
בקיצור, הנה הכרטיס שהתאים לי לשלושה אתגרים (מדהים אותי, אגב, לראות אנשים שמצליחים לצלוף בכרטיס אחד ל-12 ו-14 אתגרים, אבל זה בסדר גם לשם אני אגיע מתישהו):


דף הרקע הוא של Adironit ונקרא snowballs, נדמה לי. עליו הדבקתי דף של K&Company מתוך קולקציית Citronalla - קניית הנייר הכי מוצלחת שלי בזמן האחרון. הפד הזה, שמכיל 48 דפי קארדסטוק עם נצנצים וציפויי לקה, פשוט הורס! הדף שהשתמשתי בו הפעם הוא אחד הרגועים בפד, שכולל שילובים משגעים של צהוב-כתום-ורוד-ירוק לימון ותכלת. אני פשוט מאוהבת בו!
בנוסף השתמשתי בסטיקלס דיסטרס להדגשת המעבר בין שני סוגי הניירות, במחורר רגיל ניקבתי עיגולים וקשקשתי עליהם בטוש (כחול, לפי צו המונוכרומטיות) והוספתי גם כמה ברווזים לקינוח. האמת היא שלפי טורי הבלונים הייתי צריכה כמה צוללנים, אבל זה כבר שייך לסרט אחר.
טוב, אני הולכת לראות אם יש לי עוד משהו להעלות לאחד האתגרים. אם כן, נתראה אחר כך. אם לא, נתראה יותר מאוחר. מה שיבוא קודם.

11.1.10

עכשיו זה רשמי - התמכרתי.

השעה ארבע וחצי לפנות בוקר. ברבע לתשע אני צריכה לצאת לתחנת הרכבת, לעוד יום עבודה. ובכל זאת אני פה. למה? בגלל שלוש בשלישי. כן, הכל בגלל בלוג האתגרים החדש...
החלטתי, שאני לא יכולה לוותר על השתתפות באתגר הראשון. זה מין ציון דרך כזה. וכיוון שאני עצמי ירוקה בעניין של האתגרים, הסמליות שבהשתתפות באתגר הראשון התעצמה עוד יותר. אלא שלמרות שהכרטיס הלך לי מהר, הצילום שלו התעכב, ורק כרגע נחת על הדסקטופ שלי. עכשיו אם תיזכרו במה שכתבתי בשורה הראשונה - שאני בתל אביב היום - ובכך שהיום בשמונה בערב האתגר נסגר - תבינו למה אני יושבת לכתוב פוסטים בארבע וחצי בבוקר...
אז קודם כל - הסקיצה:

שנית, לפני שאני שוכחת, הנה הכרטיס:


למי הוא מיועד אני לא יכולה מן הסתם לומר, וזה ייקח עוד זמן עד שהוא יועבר ליעדו, אבל בינתיים הכי בקיצור, מה היה לי פה:
כל הניירות הם מסדרת Blue Poppy של K&Company - כולל הרקע, הריבועים והפרח הגזור. העלה הירוק הוא חיתוך לייזר שקיבלתי פעם - אבל אין לי מושג של מיהו. חוץ מזה הוספתי את הסרט ואת הבראד וציטוט של ג'ונתן סוויפט מתוך פנקס רב-אונים של Karen Russel - וזהו.

כמו שאמרתי, זה היה קל מאוד, בעיקר בגלל שהשתמשתי בניירות מקולקציה אחת. ומה שיותר חשוב - אני אוהבת את התוצאה... עכשיו אני הולכת להוסיף תגובה בשלוש בשלישי... נראה מה הבנות שם יחשבו על הכרטיס הזה...

10.1.10

אבידות ומציאות

קודם כל חוב ישן. לפני כמעט חודש הבטחתי שאם וכאשר אמצא צילום של כרטיס הברכה ששלחתי לאלון, אבא של מיה, אעלה אותו. והנה עוד הוכחה שצריך/אפשר/מותר להיות אופטימיים. הכרטיס התגלה בנבכי ההארד-דיסק שלי (אני חושבת שמשפט אחד בו משולבות המלים "נבכי" ו"הארד דיסק" כמעט שמצדיק פוסט בפני עצמו...) - ואני שמחה להעלות אותו, למרות שהיו בו תקלות בהשפעת אקדח החום...
זו, אגב, הכרה בחשיבות התכנון המוקדם - כל מה שמצריך שימוש באקדח חום רצוי לעשות לפני שמשתמשים בדבקים למיניהם. החום נוטה להמיס (לפחות את חלקם), הניירות מתקפלים והחיים הם לא מה שהיה פעם... או לפחות הכרטיס לא.
בכל מקרה לאלון, אבא עסוק שמתרוצץ על קו קליפורניה-סינגפור, הכנתי כרטיס שהוא בעצם אופציה לחיים - את מה שיפה בעינייך קח איתך לכל מקום, תמיד, בכל דרך - גם אם זה אומר לשים פרחים בכיס האחורי. זה לא חשוב מה יקרה להם - זה מה שהם יתנו לך. במלים אחרות:

מזל טוב, שוב, אלוני, והמון אהבה!
עוד כרטיס שאבד - הפעם לא בנבכי-אתם-יודעים-מה, אלא בדואר (אני הולכת ומשתכנעת שיש לי מעריץ עלום בדואר הישראלי או הקנדי שאוסף את הכרטיסים שלי... כבר סיפרתי כאן על המעטפה שהגיעה ליעדה, מודבקת בסלוטייפ - וריקה??? זה באמת שיא השיאים...) הוא זה שהכנתי למורן.
 
אז נכון שעבר המון זמן, ונכון שכבר שלחתי לה אותו במייל, ובכל זאת, שני קצוות אחרונים בעניין הזה: קודם כל שתהיי מאושרת ושמחה - תמיד ובכל מקום, ושנית - אני עדיין מקווה שהכרטיס יצוץ פתאום. כמו הסיפור הזה על מכתב שהגיע באיחור של חמישים שנה... אמרתי כבר משהו על אופטימיות?

7.1.10

הקהל לוחץ...

קיבלתי "תלונות", שכבר כמה ימים לא העליתי כלום, ושאי אפשר ככה והגיע הזמן וכו' וכו' וכו'... אז איך אני יכולה שלא להיכנע?
בשבוע שעבר חגגנו יומולדת לא'. למעשה חגגנו לה בהמשכים. בשישי הוזמנו אליה לקפה-עוגה-ושות', והאמת היא שבין הקור בחוץ לחום מתחת לפוך לא היה לי חשק לצאת מהבית. מי שלא נשברו מהיעדר הטמפרטורות בחוץ והחליטו לחגוג איתו היו ר' וא' (א' אחרת. יש לי כמה כאלה, משום מה. אני שוקלת להוציא מכרז לחברות בצ', ג' ונ'... אבל הסטנדרט גבוה, וספק אם אמצא עוד חברות כמו אלה שיש לי...). לפני שיצאו, קיבלו ר' וא' או קיי לתת את המתנה שקנינו יחד, והתבקשו להודיע לכלת השמחה, שהכרטיס יימסר בהזדמנות נפרדת.
לא חיכינו לזה הרבה זמן. למחרת נפגשנו לסרט (היהודי הטוב, The Seriuos Man - מוזר, מצחיק ומומלץ), ואחר כך, כשישבנו לשתות קפה, נתתי לה את הכרטיס, שקצר הצלחה אמיתית.



הכנתי אותו עם סט החותמות החדש שקניתי לא מזמן דווקא ב"פנאי לי". אני אומרת "דווקא", כי חנות היצירה הזו אמנם מלאה כל טוב, אבל במה שנוגע לעיצוב אלבומים היא בסיסית למדי. בעיקר מציעה דפים ומדבקות. בחותמות הם חלשים, ובכל זאת כל פעם שאני בסביבה (אזור עזריאלי, ת"א, למתעניינות) אני מציצה, והנה הצליח לי. הסט נקרא In the Garden והוא של Anna Griffin. לצערי אני לא מוצאת כרגע תמונה שלו. בהזדמנות אצלם ואעלה לכאן.


אז מה עשיתי?
החתמתי מסביב לדף הרקע קצת דיו חום. גזרתי מאותו נייר מלבן קטן והחתמתי עליו ברכה (מאותו סט), ואחר כך עשיתי אמבוסינג שקוף על כל שטח המלבן. הדבקתי אותו על דף הרקע, וככה למרות שזה אותו נייר, שטח הברכה נראה קצת שונה ובולט יותר.
אח"כ לקחתי חוט בצבע שמנת, הדבקתי אותו על דף הרקע מפינה לפינה ואז הדבקתי את הדף כולו על כרטיס חלק בצבע קרם.
החתמתי את הפרפר שלוש פעמים בצבעים שונים, והוספתי אמבוסינג שקוף.

את הפרפרים הדבקתי על החוט רק באזור הגוף, כך שאפשר להרים את הכנפיים. פרפר אחד גם החתמתי בתוך הכרטיס (אבל לזה אין הוכחה...).
בקיצור, הנה מה שיצא. נכון יפה?

והכי חשוב - מזל טוב, יקירתי! הרבה אושר, שמחה ובעיקר בריאות!!!

2.1.10

הבטחות צריך לקיים...

האמת היא, שתכננתי להעלות את התמונות האלה אתמול, ביום הראשון של השנה. ולמה? כי זה בעצם האלבום ה"רשמי" הראשון שהכנתי (אם להתעלם ממה שכתבתי כאן), וחשבתי שאם כבר אני מעלה משהו ישן כל כך, לפחות שיהיה לי תירוץ טוב. הראשון לראשון נראה לי תירוץ מצוין.
לפני התמונות - כמה מלות הסבר: את האלבום הכנתי לפני 3 שנים בערך לאיירין, אחות מס' 2 (כולן כמובן מספר אחת, אבל היא נולדה שנייה...). לא היה לי כאמור שום ניסיון בסקראפבוקינג, ומעבר לעובדה שאפשר לראות את זה בתוצאה, לחוסר הניסיון היו כמה השפעות על התהליך כולו:
  • לא היה שום תכנון מראש. כלום. אפילו לא חילקתי את התמונות לדפים, אלא התקדמתי תוך כדי תנועה. ההחלטה העקרונית היחידה הייתה שזה יהיה אלבום אחיות - כלומר היא ואנחנו מיום שנולדה ועד לאחרונה. בלי בני זוג, ילדים, הורים, דודים וכו'. רק ארבע המוזות (ויש אומרים - המדוזות...).
  • לא היו לי חומרים וציוד - ומה שהיה לא הצטיין באיכות מדהימה. רוב הניירות, למשל, הם לא אסיד-פרי. כשהתחלתי אותו בכלל לא ידעתי שיש ניירות מיוחדים, דבקים ייעודיים ותעשייה שלמה וחובקת עולם. בשלב ההוא שיא התחכום עבורי היה "סרגל קריעה"...
  • הכל לקח המון זמן.
מצד שני, כשאני חושבת על זה - לקח לי הרבה יותר זמן להעלות את האלבום הזה (שלא לדבר על להתחיל את הבלוג) מאשר להכין אותו, ככה שזה לא כל כך נורא.
אז הנה, מהכריכה עם החלון האליפטי - ועד לחיוכי הפרידה. חוץ מזה, תודו - מתי בפעם האחרונה עיצבתם אלבום עם כזאת חתיכה בשער?!?
 
הלו, זה רדיו?

הקרדיט לרוב התמונות כאן, אגב, מגיע לאמא שלנו, שעשתה כמעט נסים עם מצלמת קודאק מהסוג הנשלף, כמו אלה שרואים היום בעיקר בסרטים ישנים. סרט הצילום היה בן 8 תמונות, והיא הקדישה לא מעט מחשבה לכל תמונה. שימו לב לטור המדוגם... אתם מדמיינים מה היא הייתה עושה עם מצלמה דיגיטלית???

איירין ועלה, אחותנו הבכורה.
 
איירין ומיקה, השלישית בסדרה...
 
והנה, סוף סוף הגיעה האחות שכולן חיכו לה... (-:.. הציטוט, אגב, הוא אגדה אורבנית (שלפחות לי באופן אישי ברור שהיא התרחשה במציאות), לפיו איירין, האמצעית בין השלוש, שמחה כשנולדתי ולו בשביל שתהיה לה בת ברית במלחמה באחיות שהקיפו אותה עד אז ועשו יד אחת נגדה. אני מקווה שלא אכזבתי, יקירתי...
 
טוב, כשאמרתי שרק האחיות נכנסו לאלבום שיקרתי... גם הכלבים המשפחתיים זכו למקום מכובד. ואלה שלא מצאתי תמונות שלהם קיבלו לפחות אזכור על גבי הרקע (השלב הבא - דף בפייסבוק).
 
סתם של יום חול בחלון הראווה של בית קפה (באוטווה, נדמה לי. אבל אני לא בטוחה).
  
אני חושבת שאחת האהבות המשותפות לארבעתנו (לא, אוכל זו אהבה שלי בלבד...) הם פרחים. תשלחו לנו זר (רצוי פרחי בר. אנחנו לא בעניין של ורדים וציפור גן עדן) - ותעשו אותנו מאושרות...
איירין ומיקה ברחובות אוטווה עם לואיג'י (הי"ד...). כבר אמרתי שלכלבים יש יחס מיוחד אצלנו (ולחתולים אצל חלק מאיתנו)?
צילום מליל סדר אצל איירין בבית. כמו תמיד בארוחות חג, אפשר לזהות את המארחת לפי זה שהיא הכי עייפה... ולאיירין יש סיבה טובה: היא אלופת העולם בלארגן ארוחות מתוקתקות מקיפול המפיות ועד 6 סוגי קינוח שאף אחד לא דומה לקודמו ושכל אחד מהם זוכה להגשה אחרת ויוצאת דופן. מממממ...
עוד בדיחה פנימית: לנקרב הוא שיבוש לשון מפולנית, שמערבב בין להציע את המיטה ללערוך את השולחן וכל זה על משקל ההטיה העברית. ואני שואלת: מתי אוכלים???????
 
זה עמוד שאני מאוד אוהבת. הוא מבוסס על צילום אופנה ממגזין, שעליו הוספתי כפתורים ואת "צילומי האופנה" של איירין, מה שיצר אפקט מעניין ולא שגרתי. הכותרת, אגב, היא תלת ממדית, מה שלא כל כך רואים כאן. התגית, כהוכחה לכמה האלבום לא תוכנן, היא החלטה של רגע לשלב המלצות על מקומות שיעניינו אותה באזור שבו התגוררה באותה תקופה. רק שבסוף שילבתי רק שתי המלצות כאלה...
 
עוד הצצה בראי - ועוד שינוי תסרוקת. אני עדיין מחכה שתצבעי לבלונד... 
 
כן, כן, אני יודעת... השקפים שעליהם הדפסתי את הכותרות יוצאים נורא בצילומים... אני מתנחמת בכך שבמציאות הם לא כל כך בולטים... כבר הזכרתי שזה האלבום הראשון שעיצבתי???
זה העמוד שאני הכי אוהבת באלבום. גם את העיצוב וגם את הטקסט, שמצחיק אותי עד היום. הוא כל כך משקף את "שיחות הגינה" של האחיות שלי, שאני לא חושבת שיש מישהו ששמע אותן מדברות על הגינות שלהן ולא חושב שזה ציטוט מדויק...
וזהו... הנה עמוד החיוכים שהבטחתי... כמו שאמרתי בהתחלה - הבטחות צריך לקיים, נכון?

 אני חושבת שזה לגמרי מספיק להיום. שתהיה לכולכם (גם לי! גם לי!) שנה נהדרת!

כן נזכה לשנה הבאה...


זוכרים את ההתלהבות שלי מהסטיקלס בפוסט הקודם? אז האמת היא שהקרדיט להתלהבות מגיע לאליס מ-My Punch. את הסטיקלס ההוא קניתי עם עוד ערימה של חומרים ומוצרים בסייל חנוכה שהיא עשתה, ומפה לשם, בלי לשים לב התמכרתי... לסטיקלס ולחנות. 

והנה היום אני מגלה, שהגברת פתחה בלוג חדש - ובנוסף היא מציעה בלוגלידה מדהימה. כל מה שצריך לעשות הוא להירשם ו...לקוות! רק אל תקוו יותר מדי - כי אני לגמרי בונה על הקנדי הזה... (-:...
בקיצור, תראו מה מחכה שם:

אז אליס - וכולם בעצם - שתהיה שנה של התחלות טובות והמשכים טובים עוד יותר!


נ"ב
אל תמהרו ללכת... אני מתכננת להעלות עוד פוסט אחד הערב. נראה איך יילך לי עם כל התמונות.