כרטיסים יש מאין

אזהרת צומאמי: לפניכן מאמי שצריכה המון צומי...

לא, אני לא מתכוונת לעצמי, אלא לרשומה שלפניכן -

לא זוכרת מתי בפעם האחרונה העליתי כל כך הרבה תמונות של פרויקט אחד. 

מאחלת לכן דרך צלחה...

במסגרת מגמת "בואו נעלה לבלוג עבודות מהתקופה המזוזואיקונית" הגעתי גם לסדרת כרטיסים  שהכנתי לאחותי הבכורה, ושגם היום - שלוש שנים אחרי - אני עדיין מאוד אוהבת (את אחותי אני אוהבת גם אחרי יותר מ-50 שנה, זה סיפור אחר...). ניסיונות לחזור על הסגנון הזה הניבו אמנם תוצאות לא רעות, אבל לטעמי פחות יפות מהגרסה הזו.

בחרתי להתחיל מהקופסה שבה ניתנו הכרטיסים: כמו שאפשר לראות הם רבועים, וגודלם 10X10 ס"מ. הם נוצרו בטכניקת "גלויות בהפתעה", שהיא בעצם סוג של קולאז', ושלמדתי מהדרכה אינטרנטית שהעלתה פעם חגית הסופר מוכשרת, כשארגנה החלפת גלויות. אם יש לכן שאריות (למי אין?!?) וחשק להתלכלך קצת - אני ממליצה על הטכניקה הזו בחום. היא יכולה, אגב, לשמש כדפי רקע לעוד מטרות וכבסיס להכנת פינצ'וצ'ים חד פעמיים בעיצובם.
הכרטיסים מורכבים משלוש שכבות: בסיס הכרטיס (בצבע שמנת), דף מדוגם (מי זוכר היום איזה) זהה, ששימש רקע לכל הכרטיסים, והפך אותם מסתם אוסף ל"סדרה", ושכבה של קולאז', שמשלבת שאריות דפים ומדבקות רגילות ומתגרדות, וכמובן החתמות וחיתוכים. הכרטיסים מיועדים למטרות שונות, ולכן שילבתי בהם מגוון מילות ברכה.
בקיצור, הנה מה שיצא מכל הערבוב הזה:

 

 

 

 

 

 

 

והנה גם מקבץ תקריבים:

חכו, זה לא נגמר. יש גם החתמות בתוך הכרטיסים...

 

היו עוד החתמות. חסכתי מכן...
וככה זה נראה ארוז:

 

עכשיו אתן מבינות, שצורפה גם תגית, איך לא...

 

היום, אגב, הייתי עושה עוד שכבה של צבע מדולל מאוד מעל הכל ושל התזות בשחור, אבל אז חשבתי שזה כבר יותר מדי... מה שמוכיח שוב, שכל יום לומדים משהו חדש בגן.
ומה אתן למדתן בזמן האחרון?

ספרים להחלפה

והפעם: נוסטלגיה, המון תמונות והצעה אחת מפתה (אולי...)
לפני כמה שנים, במסגרת מה שקראנו "החלפת שינה", הכנתי למיכל המוכשרת את ספר הלילה טוב. לקח לי המון זמן להכין אותו, אבל בסופו של דבר אהבתי מאוד את התוצאה. והתברר שלא רק אני - גם סימוש היצירתית (ונטולת הבלוג...), שבאה אלי עם הצעה - "בואי נעשה החלפה פרטית - את תכיני לי ספר מטופל, מה בא לך שאכין לך?". לא הייתי צריכה לחשוב הרבה - סימוש היא מולטי טאלנט, וזו היתה הזדמנות ליהנות מיצירה סרוגה מעשה ידיה - הזמנתי משטח רביצה לחתולים, וקיבלתי אחד יפהפה, מרופד בפרווה (סינתטית!) שמונח אחר כבוד למרגלות הטלוויזיה ומשמש את כל החתולים בהנאה רבה.
אבל רגע, סימה רצתה החלפה - כלומר גם לי היה חלק בדיל הזה. הכנתי אותה מראש שזה פרויקט שייקח חודשים - ולא אכזבתי... אני חושבת שלקח לי חצי שנה להכין אותו... רציתי להשתמש באלמנטים דומים לאלה שיצרתי בספר הראשון, אבל גם לגוון עם רעיונות חדשים. והנחת היסוד הנוספת הייתה שהוא חייב להיות בצבעים של סימוש - בורדו, זהב ושמנת. אלה, למי שהספיק להכיר אותי, ממש לא הצבעים שלי, אבל זה הרעיון בהחלפה - שהצד השני יקבל מה ש*הוא* רוצה...
כל הסיפור הזה התרחש לפני למעלה משנתיים, ואל תשאלו למה הוא מעולם לא הועלה כאן. והנה בא האתגר החדש של Scrappy hands, שעוסק כראוי לחודש יוני ושבוע הספר, ב... ספרים. ואם זו לא סיבה להוציא את (תמונות) הספר של סימוש מהבוידעם, לנקות את האבק ולחשוף את הפרויקט הזה קבל עם ועדה, אני לא יודעת מה כן.
ואזהרה אחרונה: יש המון תמונות... מי שאין לה סבלנות מוזמנת לקפוץ ישר לתגובות ולהגיד לי כמה זה מקסים... סתאאאאם! אתן יכולות גם להסתפק בסתם השתפכות קלילה... ;)

כמו שאפשר להבין מהכותרת, הספר מוקדש לחברות, אז באופן טבעי בדף הפותח יש הקדשה מ"עוד חברה":

מימין יש גם כיס ומשמאל הסתפקתי בעיטור מוזהב.

והנה הכפולה הראשונה (לא שיש הרבה...3 בסך הכל):

 

מימין יצרתי שקע, שבתוכו "הטבעתי" את התמונה ועיטרתי בתחרה. משמאל יצרתי כיס מקיפול של דפים.

והנה התגית המבצבצת ממנו במלוא הדרה. הרקדנית, למתעניינות, עשויה מחיתוך בקאטלבג ופרח נייר שכיווצתי ויצרתי ממנו חצאית.

ומצדה השני - הדפסה צבעונית על שקף:

הכפולה הבאה כוללת גם היא שקע, הפעם משמאל והפעם טמנתי בו פנקס, שבו סימוש יכולה לכתוב כל מה שבא לה וקשור בחברים. למשל למי הכינה איזו החלפה... ;)

הכפולה הזו הרבה פחות ורודה והרבה יותר בורדו מכפי שהיא נראית בצילום. משולבים בה אלמנטים כמו משחת עיצוב, הדפסה על נייר פרגמנט, תחרה ועוד.
הנה תקריבים (ואל תשאלו למה לא צילמתי את הפנקס. פשלה שלי...):

 

הכפולה האחרונה היא למעשה הכרטכה האחורית הפנימימת, וגם בה יש כיס ותגית:

ככה נראית התגית מלפנים:

והנה היא מאחור, הפעם הדפסה על שקף של חותמת דיגיטלית של הירו ארטס:

 לסיום, עוד כמה תקריבים של הכריכה הקדמית:

 

האמת היא, שכל התמונות האלה עשו לי חשק להכין עוד ספר כזה... מי שרוצה מוזמנת לכתוב ולהציע לי מה בא לה להכין לי. אולי נעשה גם אנחנו החלפה פרטית... אמרתי החלפה, לא אמרתי החלפה מהירה, אגב...

חוץ מזה, אתגר הספרים שלנו מחכה לכן, אל תפספסו אותו:

 

ואחרי שנים, החלטתי לחזור ולהשתתף בעצמי באתגרים, אז הנה אלה שבחרתי הפעם:

Here are the challenges I joined with my altered book:

Anything goes at Things to alter

Anything goes at More mixed media challenge

Monochromatic at Off the rails Scrapbooking 

Anything goes at Rhedd's Creative spirit
Alter Something at Incy Wincy Designs
Texture or Embossing Paste at A vintage journey
Birds and Bees at Anything but Cute 

כי מגיע לךְ

יום האישה הבינלאומי, מסוג האירועים שיותר משהם מעידים על שינוי, הם מעידים על הצורך בו, חלף הלך לו, ואני נשארתי עם התחושה, שאם מעמדן של נשים ומצבן של נשים היה כפי שנכון שיהיה, לא היה צריך לחגוג את העניין או להשתמש במילים כמו "העצמה נשית".
עד שדברים באמת ישתנו, עד שאנחנו נשנה אותם, עד שאני אשנה אותם, הכנתי תגית. אני יודעת, זה דבילי, אבל לפעמים דבילי זה כל מה שיש לנו, וזה יותר טוב מכלום. כמו יום האישה, כמו "העצמה נשית" - זה די דבילי, תודו, אבל זה יותר טוב מכלום.

הבסיס לתגית הוא פרסום של רשת Comme Il Faut, ולצערי אני לא יודעת מי המאיירת. זה נראה לי רקע מתאים לציטוט של ג'יין גנטרי, גורו המכירות האמריקאית, שאולי לא התכוונה דווקא לנשים, כשאמרה "תעזי להיות ראויה לתשומת לב", אבל זה מסוג המשפטים שצריך לומר בעיקר לנשים. ובעיקר שאנחנו צריכות לומר לעצמנו. "תעזי להיות ראויה לתשומת לב", שזה כמו להגיד תעזי להיות מהממת, סקסית, חכמה. תעזי להיות מי שאת.בלי להתנצל, ובעיקר בלי להתבייש.

אני מעלה את התגית הזו כעבודת השראה בבלוג האתגרים שלנו, Scrappy Hands, כחלק מאתגר התגיות (אתגר מס' 60), וזו הזדמנות להזכיר שמדובר בבלוג שפונה אמנם לכולם, ללא הבדל מין, צבע, דת או חוסר דת - אבל מי שמניעות אותו הן כולן נשים - מוכשרות, יצירתיות, יפות, מהממות
מאיה
נעמה
שולי
ציקוש
אסנת
שיר
זהבית

תבקרו בבלוגים שלהן - הן ראויות לכל תשומת הלב :)

ותגידו לי מה אתן חושבות על כל זה. זה באמת מעניין אותי לשמוע.

נשברה התחרה...

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים" ובאתר של "קלאב 50"

 

להגיד שהווינטג' באופנה זה לא אנדרסטייטמנט, זה סבתא של האנדרסטייטמנט. או סטייטמענט, אם אתם רוצים להיכנס לאווירה של העיירה הקטנה בפולניה... מה שעוד יכניס אתכם לאווירה הזו הן מפיות התחרה. נכון, בכל אירופה אפשר היה למצוא אותן, וההשפעה הצרפתית הביאה אותן ואת אמנות הסריגה שלהן גם לאסיה ולצפון אפריקה, אבל תודו שכשאתם רואים מפית תחרה, אתם ישר חושבים "ורשה"! 
הפעם אנחנו הולכים לנשל את המזנון ואת מסעד הספה משלל המפיות שהונחו עליהם לאורך ההיסטוריה. אנחנו הולכים לשבור את המסורת ולהפוך את המפית השטוחה לקערית עדינה ותלת ממדית. איך? הנה, תראו.

מה צריך?

מפית תחרה שנסרגה מחוט כותנה (מפית סינתטית לא תתאים).

דבק פלסטי או חומר להקשחת בדים

קערה לערבוב הדבק

מים

כלי זכוכית שישמש כתבנית

קופסת שימורים (מלאה)

כפית

מה עושים?

1. מעבירים את הדבק לקערה. אם הוא סמיך אפשר לדלל אותו במים עד ליחס של 1:1.

2. טובלים את המפית בתערובת הדבק ומוודאים שהיא ספוגה לגמרי בנוזל.

3. מניחים את המפית על התבנית ואת שתיהן יחד על קופסת שימורים או הגבהה אחרת, כך שהמפית התלויה לא תיגע במשטח העבודה.

4. מצמידים את המפית לתבנית, כך שהיא תקבל את הצורה שרציתם. אין בעיה אם המפית גדולה מדי - הקצוות יסתלסלו מעט תוך כדי ייבוש ויתקשו גם הם.

5. מותחים היטב את קצות המפית, שכן הרטיבות של תערובת הדבק גורמת למפית להתכווץ. אם צריך, אפשר לחזור על פעולה זו בשעה הראשונה של תהליך הייבוש. כעת נשאר לחכות לייבוש מוחלט. אם תערובת הדבק שהכנתם הייתה נוזלית, קחו בחשבון שהדבק עלול לטפטף והניחו הכל על צלחת או מגש.

6. כשהמפית יבשה לגמרי – אחרי 24 שעות – מתחילים להפריד אותה בזהירות מהתבנית. מומלץ להיעזר בכפית ולא למשוך את הבד, שכן בגלל התכונות האלסטיות של הדבק, הוא עלול לאבד צורה. הוציאו את התבנית לגמרי – ונשארתם ביד עם קערת תחרה למופת!

שימו לב, שהקערות שתכינו לא יהיו קשיחות, והן נועדו בעיקר לפריטים קלים, לקישוט וליצירת אווירה. כדי לקבל קערה קשיחה תצטרכו להחליף את הדבק הפלסטי בפורצלן סליפ ואת האוויר הפתוח בתנור לשריפת חימר. במהלך הייבוש מפית התחרה תישרף, ומה שיישאר הוא מעטפת דקה של חומר קשיח ועדין במיוחד.

והנה עוד 5 שימושים יצירתיים למפיות תחרה:

מצאתם בבוידעם נדוניה עם שלל מפיות תחרה? גיליתם ערימה של מפיות כאלה בחנות יד שנייה ליד הבית? אל דאגה: לכל מפית שתמצאו – נמצא לכם רעיון מה לעשות איתה. הנה כמה בתור התחלה:

1. לתפור מפיות שונות זו מזו אחת לשנייה ולהפוך אותן לראנר (ארוך) או למפה.

2. להשתמש במפית כסטנסיל - להניח על משטח רקע (נייר, עץ, זכוכית וכו') ולמרוח או להתיז צבע, כך שיעבור בחללים שבין החוטים. חשוב לעבוד עם צבע שמתאים למשטח היעד ולשים לב שהמפית לא סופגת ממנו יותר מדי, כדי שהדוגמה לא תיפגע.

3. עובדים בחומר או בפימו? לחיצה עם מפית תחרה על גבי עלה מרודד של חומר או פימו, תהפוך אותה למעין תבנית. כשתרימו את המפית (בזהירות), תגלו שהדוגמה שלה הוטבעה בעלה.

4. לשדרג חולצת טריקו: מפית תחרה שנתפרה בדיוק במרכז, או דווקא במקומות לא צפויים כמו סמוך לתפר הצד או הכתף, תיתן טאץ' אישי, נשי ורומנטי לחולצת טי פשוטה וסטנדרטית.

5. את האווירה הרומנטית תוכלו לקבל גם בשימוש במפיות תחרה מנייר: למשל אם תשלבו אותן בכרטיסי ברכה, כמו שתוכלו לראות כאן או באלבום תמונות, כמו כאן.
יש לכם עוד רעיונות למיחזור של מפיות תחרה? ספרו לי על זה!

לבשתי כרטיס

אתגר חדש עלה ב-Scrappy Hands, והפעם הוא כולל פרס שווה במיוחד - את ספר הצביעה "הגן הסודי", מתנת הוצאת מודן. נושא האתגר הוא ג'ינס, ככה שאתן יכולות לוותר הפעם על מיטב מחלצותיכן, לעבור למשהו יותר נוח, ולחשוב מה אתן מכינות לאתגר הזה.
הנה מה שאני הכנתי:

אני יודעת שלא רואים כאן אפילו חוט ג'ינס אחד... התחכמתי, כהרגלי. מה שמייצג את הג'ינס בכרטיס הזה הוא התגית, שהוצמדה לג'ינס שקניתי ממש מזמן. אהבתי את הכיתוב וידעתי שיום אחד הוא ישמש אותי. כשהוחלט על האתגר הנוכחי שלפתי אותה, עיגלתי פינות, עשיתי קצת דיסטרסינג והוספתי חוט רפיה בגוון ג'ינס (אהה!), נקודות אמייל צבעוניות וניירות רקע של Simple Stories - וזהו. קל ופשוט.

אגב, חוויות אישיות מצביעת "גן הסודי" תוכלו לקרוא כאן בקרוב. בינתיים הנה הצצה לכריכת הספר, שכאמור יוגרל החודש בין המשתתפות באתגר הג'ינס שלנו:

 

יאללה, אפשר ללכת להתלבש...

מתארגנים (או: בונבוניירות הילדות שלי)

לפני כמה שנים קניתי ממישהי אוסף כפתורים אדיר ממדים. מאז, אחת לכמה חודשים, אני נתקפת בשגעת, ומחפשת דרך חדשה לארגן אותו - פעם זה לפי סגנון, פעם זה לפי חומר הגלם שלו או הגודל, ובדרך כלל זה לפי צבעים, כשמידת ההקפדה על הגוון משתנה בהתאם למצב הרוח שלי. את הכפתורים אני מאחסנת בצנצנות נוטלה קטנות, שממלאות שתי מגירות שלמות, ויתרונן בכך שהן שקופות.
העניין הוא, שכשאני מחפשת כפתור מסוים, כל השקיפות הזו לא עוזרת... בשלב זה אני לוקחת צנצנת שלמה ושופכת את התוכן שלה על מגש (אם אני ממש מאורגנת) או על השולחן (ואז אני ממשיכה במשך שבועות לגלות עוד ועוד כפתורים שהחליקו ונעלמו ברחבי החדר...) - ומנסה לדלות ממנה את הכפתור הכי מתאים למטרה שלשמה התכנסתי עם עצמי...
ואז זה הבזיק לי - מי אמר שצנצנות שקופות זה העניין? קופסאות שטוחות זה הרבה יותר שימושי! המחשבה הזו ישר מזכירה לי את קופסאות הכפתורים של אמא שלי, שעליהן היא שומרת בדבקות רבה גם היום, למרות שהיא כבר מזמן לא תופרת.
בניגוד אלי, אצל אמא שלי הכפתורים לא היו רק קישוט - הם באמת נועדו למטרה שלשמה נולדו: לכפתר. וכיוון שהיא הרבתה לסרוג ולתפור מכל הבא ליד, גם כשבגד סיים את חייו היא הסירה ממנו את הכפתורים ושמרה אותם בבונבוניירות ריקות שייעדה בדיוק למטרה הזו.
הקופסאות האלה היו בשבילי באמת בונבוניירה: יכולתי לשחק עם האוצר הזה במשך שעות, אם רק היו מרשים לי. אבל כמו שאמרתי, עבור אמא שלי כפתורים לא היו משחק או קישוט, הם היו כלי שימושי וחיוני, ששומרים עליו לשעת הצורך, ולכן הם שימשו למשחק רק באירועים מיוחדים, כמו שפעת, למשל... אולי בגלל זה "להיות חולה" לא נחקק אצלי בזיכרון כטראומה, אלא כשעות של כיף בלתי פוסק, שבו פונקתי בשלל דרכים, כולל בזכות הגדולה של לשחק באוסף הכפתורים של אמא שלי.
***
נזכרתי בכל זה, כשהוחלט שהאתגר החדש ב-Scrappy Hands יהיה "ארגון". חשבתי לעצמי שזו הזדמנות לארגן את הכפתורים מחדש, ולהעניק להם בית שטוח (בלי גינה וגג רעפים...). חשבתי, והתחלתי לחפש קופסאות מתאימות. הפתרון, כמובן, נמצא אצל אמא שלי.

 

לא, לא צריך להגזים, היא לא נתנה לי חלילה את קופסאות הכפתורים שלה, אבל עוד לפני שהספתי לספר לה שאני מחפשת קופסאות שטוחות, היא שלפה ממקום מסתור קופסת בונבוניירה (ריקה! ריקה! גם פולנים בסוף אוכלים את השוקולד שהתגלגל אליהם...) בצורת לב, וסיפרה לי שמצאה אותה בבית כשעשתה סדר, וחשבה שאני בטח אמצא לה שימוש. נו, אתם יודעים, אמא יודעת הכל...
אז לקחתי את הקופסה האדומה ו"טיפלתי" בה קצת: כיסיתי את החלק העליון בנייר מדוגם שכולו ברכות ומילים טובות. עיטרתי את ההיקף בוואשי תואם, והוספתי כתובת מתכתית (שבמקורה הייתה בגוון חרדל וזכתה לשכבת לק ציפורניים אדום ובוהק) וכמה אבני קישוט. את הבסיס כיסיתי גם כן, כדי לשמור על מראה נקי ואחיד.

הנה הקופסה מכמה זוויות:

ואם אתם חושבים שבזה נגמרו הדברים הטובים להפעם, אז הנה עוד אחד: האתגר הנוכחי שלנו טומן בחובו פרס משגע (שכחברת צוות העיצוב אני לא יכולה ליהנות ממנו, אבל אתם דווקא כן!) - שובר קנייה בגובה 150 ש"ח לחנות חומרי היצירה של יהלי! תגידו לי שלא בא לכם להתארגן על פרס כזה...

אז יאללה, לכו להכין משהו לאתגר ההתארגנות שלנו. אני הולכת להמשיך לארגן כפתורים...