14.10.10

מייללים בחצר

(You can find a brief version in English at the end of the Hebrew one)
"אבו-ג'ילדה השודד
מכלבים לא מפחד.
זנבות ארבעה מציצים,
כיתת חתולים אמיצים"

(ע. הלל)
אני בינתיים בחתול השני בכיתת האמיצים... הפעם הוא הוקדש (אם כי באיחור ממושך ומביך) ל"חתולי8", שהתלהבה מקודמו והציעה שאעשה סדנה. למה סדנה אם את יכולה לקבל מוכן, חשבתי לעצמי - וחיכיתי להזדמנות טובה (כאילו שצריך...) - יומולדת-חגיגה-נחמדת.
למעשה, באמת ניצלתי את ההזדמנות כדי להכין סדנה מצולמת, אלא שבאיזשהו שלב כל כך נהניתי מהעשייה, ששכחתי להמשיך לצלם. בהזדמנות אעלה את מה שהכנתי ואולי גם אעשה השלמות. נראה כבר.
בינתיים קבלו את... - חתולי8, אני צריכה עדכון: איך קוראים לה? כבר נתת לה שם? - בינתיים ההצעה של ע.הלל נראית לי מספיק טובה, אז הנה לולה, בכבודה ובעצמה:
כמו שאפשר לראות היא גנדרנית משהו, אבל גם קצת מדופרסת... אני מקווה שבבית החדש היא תחייך יותר.
הנה תקריבים מזווית קצת אחרת:
אפשר לראות כאן, שה"איפור" כולל שימוש בסטיקלס, אחד החומרים החביבים עלי ביותר. אני רק מחכה שימציאו גרסה שלו שמתייבשת מייד - וכל העבודות שלי יהיו מצופות בו (בעיקר בכתום תפוז המדהים שלהם...)המיני עשוי מקרטון ביצוע, מצופה קארדסטוק חום (מהחבילה האינסופית של Georgia Pacific, שמציעה 150 דפי קארדסטוק 200 ג' נטולי חומציות בגודל A4 ב...24 ש"ח!) וכמעט כל הניירות המדוגמים הם מקיט שנקרא Meow Scrap Kit של חברת Daisy Hill. בנוסף השתמשתי בקארדסטוק שחור, חצאי פנינים, כפתורים, סרטים וכמה צ'יפבורדים של We R memory Keepers. אני חושבת שזה הכל.
הנה הכפולה הראשונה:
כל מיקומי התמונות, אגב, נעשו כך, שאפשר להכניס אתהתמונות מאחורי המסגרות, ואת הרקע החום אפשר להשאיר או לוותר עליו (הוא מושחל ולא מודבק) - בהתאם לטעמה של חתולי8, לגודל התמונות שהיא תכניס ולצבעים שלהן.
וזו הכפולה השנייה:
לצד הקווים של הג'ורנלינג (חותמת גומי אנ-מאונטד ללא פרטים מזהים...) הוספתי גם קווים בעט ג'ל לבן - אני יודעת שיש לחתולי8 חולשה מיוחדת לעט הזה...
והכפולה השלישית והאחרונה:
המסגרת השמאלית חביבה עלי במיוחד:
היא נעשתה מנייר קראפט עבה, שקיבלתי פעם מתנה (ועכשיו שוב... לאור ההצלחה) מסתיוlove, הלא היא הנדי-ליידי. קצת משחק עם דיו דיסטרס נתן לנייר מראה מקסים של עור משופשף, כמו כורסה מלפני 50 שנה... לאור חיבתם של חתולים לכורסאות טובעניות, זה נראה לי מאוד מתאים. ויש כאן גם קצת רב-אונים של EK Success.
ולסיום, הגב - פשוט מאוד, עם סוג של מחמאה עצמית... (-: אבל זה מותר, בין חובבי חתולים, לא?!
עוד תקריבים אפשר לראות בהמשך, בגרסה האנגלית של הפוסט הזה.
אני אשמח לשמוע יללות תגובה...
Lola
I'll save from you my translation to a great nonesence song by the Israeli poet, Ayn Hilel. What you should know is that it's about stray cats, one of them goes by the name Lola. Well, here's a close-up of MY Lola:
I made her (or is it a him? after all she's a mini-album) as a birthday present for my scrappy friend Chatuli8 (the Hebrew version of cat8. that's easier, isn't it?), who really liked my previous cat. It's made out of gray cardboard, solid CS by Georgia Pacific, Meow Scrap Kit by Daisy Hill, some of We R Memory Keepers chipboard and misc. embellishments.
Here are some more close-ups:
 
I'd love to hear what you thought of Lola...

12.10.10

טריפונס, פעם שנייה

(You can find a brief version in English at the end of the Hebrew one)
 כמובטח, אני מעלה גם את הטריפונס השני, זה שהכנתי למיכל, חברתי מהנישה הצפונית. למיכל אין בלוג (נו, אולי תפתחי כבר?) אז אני לא יכולה להראות לכם את העבודות היפות שלה, אבל אני יכולה לספר, שבמפגש יום ההולדת שלה, שבמהלכו הדריכה אותנו  מוריה66 בהכנת עץ חרוזים מקסים, הפגין בעלה של מיכל יכולות קולינריות מדהימות!
כמתנת יומולדת הכנתי למיכל, כאמור, את הטריפונס הזה:
וככה הוא נראה מצידו האחורי, כשלידו כרטיס הברכה התואם:
את שניהם הכנתי מהניירות המדהימים של Fancy Pants. מדובר בקולקציית This Girl מסדרת Kraft Kuts, שתמיד כיף לחזור אליה. המון בלינגים, קצת רב אונים וטוש הג'ל הלבן הנאמן היו התוספות היחידות שנדרשו לדפים הכל כך יפים.
הנה כמה תקריבים:
 
 
מזל טוב, מיכל - ועד מאה ועשרים שנות יצירה, שמחה ואושר!

Trifonas 2.0
As promised, here is the second Trifonas, which I made for Michal. This one is made with Fancy pants great collection - Kraft Kuts. I used lots of bling and lots of white gel pen, as you can see:
Here's a close up of the card I made her:
 And another close up of the Trifonas itself:
What do you think?

קבלו את... טריפונס!

(You can find a brief version in English at the end of the Hebrew one)
חצי שנה לקח לי להחליט מה אני עושה עם תחתיות הבירה, שניתנו לי בזמנו על ידי משרד היח"צ שעבדתי בו, אחרי שהפרויקט עבורו הוכנו - הסתיים, ושרידיו תפסו מקום מיותר במחסן של המשרד. כמו ג'אנקית טיפוסית כשמציעים לי חומרים למיחזור אני לא יודעת להגיד לא. קודם כל לוקחת, מאחסנת באין-מקום שלי ומקווה שמתישהו יבוא רעיון שימושי. 
אז כאמור, לקח לי חצי שנה, אבל מרגע שזה הבזיק לי, לפני חודש בערך, אני בשוונג, וכבר הכנתי 3 מתנות יומולדת מהתחתיות הללו (אחת שכחתי לצלם, אז מ. תצטרך לארח אותי למטרה הזו... ראי הוזהרת! (-:...).
הרעיון היה פשוט - ליצור אלמנט דקורטיבי, שאפשר לתלות אותו כמו שהוא, צמוד לקיר, ואפשר לתלות אותו על וו עציצים, ככה שהוא מסתובב ברוח, ולהדביק מצידו השני, במקום שהכנתי לכך, תמונות אישיות. כל הסיפור הזה אומר שזה לא בדיוק תליון, זה לא מיני אלבום, זו גם לא תמונה. מה זה כן? לא יודעת. אני חושבת שאקרא לזה טריפונס... כן, כמו הזמר - זה מגונדר כמוהו, מורכב משלושה חלקים ושייך במקור לטברנה (תחתיות בירה או לא תחתיות בירה?!?). מה יהיה אם אכין כזה מארבע תחתיות? דיה לצרה וגו'...
אז תכירו, הנה טריפונס הראשון (טוב, השני... הראשון מסתובב ושר ביוונית...):
וזה הגב שלו:
הטריפונס הזה הוכן עבור חן, הסקראפרית הכי חמודה בעולם! יש בה משהו, שתמיד גורם לי לחייך כשאני חושבת עליה, ולחבק - כשאני רואה אותה. מה שכן, פישלתי... משום מה חשבתי שהיא אוהבת וינטג'. בדיעבד אולי הייתי צריכה להחליף בין הטריפונס שלה לזה של מיכל, שאולי הייתה מעדיפה משהו יותר וינטג'י על זה שהכנתי לה (שיעלה בפוסט נפרד. אחרת זו תהיה מגילה אינסופית), אבל אני מקווה ששתיהן אוהבות את הטעות שלי...
וכמה מלים טכניות: נורא קל להכין את הטריפונס. תחתיות בירה הן בעצם קרטון ביצוע דק, כך שקל לחורר אותן וקל לעבוד איתן - הן תופסות צבע ודבק וכל מה שביניהם. אחרי שהדבקתי נייר במידה הנכונה מצד אחד ועיגלתי את הפינות, הדבקתי גם מהצד השני - וחוררתי: שני חורים למעלה ושניים למטה. 3 טבעות מחברות בין כל שני חורים (אפשר להסתפק באחת, אבל זה נראה לי פחות יפה) ומאפשרות תנועה נינוחה כשהטריפונס תלוי בין שמיים לארץ (או בין וו לכלום...). בשלב הזה מה שנשאר הוא לקשט (החלק הכי כייפי בסיפור) ולקשור סרט לתלייה. קלי קלות, לא? מבחינת ניירות, רובם מסדרת Funky Vintage של Making Memories  (ותודה לדורלי - על הדפים ועל התזכורת). 
הנה כמה תקריבים לטריפונס של חן:
 
 
וכרטיס הברכה התואם:
 
חוץ מהנייירות המשגעים האלה, השתמשתי בנייר קראפט לכרטיס, ומגוון קישוטונים: חצאי פנינים ובלינגים, סיכות, רב-אונים וחיתוכי קאטלבג (ה-LOVE המדהים, שנעשה מנייר חום שיושן עם דיו דיסטרס של טים הולץ וקיבל מראה של עור או זמש), כמה פרחים של פרימה וזהו פחות או יותר.
Trifonas, the scrapbook version
I'm not sure if you are familiar with Trifonas - a great Greek folk singer, born in Cyprus, who's been popular in Israel since the 70's. Anyway, I thought I'll name my new creative obsession after him. After all it's just as primped, it has its own Tri-someting (three parts. for now) and originally it came from a tavern - MY Trifonas is made of beer coasters. What do you think?
Anyway, here's my first Trifonas, which was made my scrappy friend Chen. You can also get a glimpse of the matching card I made her for her birthday.
For both of them I used mostly the Funky Vintage DP by Making Memories (Thanks, Dorly, for reminding me where I got it from!), as well as miscellaneous embellishments.
Here is another close up of the card:
Since this is one of my first vintage work I'd love to hear what you thought about it!

7.10.10

עוד מכירה

 (This is a sale-post, open to Israeli residents only, due to expensive shipping costs. Please scroll down for translated posts or feel free to use the Translation gadget at the top of this page. Thanks!)
העליתי הערב (הלפנות-בוקר, ליתר דיוק...) בארטאזאכן, פורום היד השנייה האמנותית של תפוז, ערכה לעיצוב אלבום 30X30 שאני מציעה למכירה. כמו תמיד קוראות (וקוראי) הבלוג שמנויות (ומנויים... מה יהיה?) עליו, במייל או בעוקבים, ייהנו מ-10% הנחה. רק אל תשכחו ליידע אותי שאתם כאלה כשתחליטו לקנות את הערכה.
פוסט "אמיתי", עם תמונות של שתי עבודות חדשות מסוגן עבורי, שמשלבות מיחזור, אלמנט דקורטיבי ומיני-מיני אלבום, יעלה תוך יומיים-שלושה. בינתיים, הנה הצצה בשביל לעורר את התיאבון שלכם...

3.10.10

נא להכין כרטיסים לביקורת...

(You can find a brief version in English at the end of the Hebrew one)
(זו אני מדברת לעצמי בקול רם... נראה אתכם נוסעים ברכבת יום-יום במשך שנים ולא מפתחים הרגלים מוזרים... ואני לא מתכוונת לזה שאני מדברת לעצמי בקול רם, זה לא מוזר... אני מדברת על... טוב, נו, לא חשוב...).
השבוע, כמו שאתם רואים, אני עושה השלמות ומעלה עבודות בקצב משופר. וככה, בחיפוש בתיקייה, גיליתי כמה כרטיסים ממש ישנים, שאיכשהו לא זכו להצטרף לפנתיאון של המאה ה-21 - האינטרנט.
בין השאר, גיליתי את כרטיס הברכה הזה:
 
הוא הוכן לפסח לזוג חברים טובים, ומשום מה כשהגענו אליהם – הוא לא היה באריזת המתנה. כיוון שידעתי שהכנסתי אותו זה נראה לי מאוד מוזר,  ולא הבנתי איך כרטיס תופס כנפיים וממריא לו. כשיצאנו מהם, הרבה אחרי חצות, פתאום אני רואה שהוא מונח בכניסה לחדר המדרגות, על הרצפה – ולמרבית הפלא לא הייתה עליו אפילו טביעת רגל אחת (אפילו לא פחמנית...). בכל מקרה, אני לא יודעת של מי הנייר המדוגם, כיוון שהוא הגיע אלי באיזו חבילה של החלפה או משהו כזה. הנייר המדוגם בכרטיסים הוא מסדרת Funky Vintage של מייקינג ממוריז - ותודה לדורלי, שלא רק עדכנה אותי בעניין, אלא בכלל אחראית לכך שהניירות האלה הגיעו אלי במקור...
כיוון שאהבתי מאוד את התוצאה, השתמשתי חודשיים אחר כך באותו שילוב חומרים כדי להכין כרטיס ברכה ללוריין, אשתו של אלון. הפעם ויתרתי על הסרט התכלת ושמרתי נאמנות לקראפט החביב עלי.
 
ואם כבר אנחנו בענייני אלון ולוריין, אז הנה עוד כרטיס, ששלחתי להם גם לפני חודשיים בערך, כדי לברך אותם על המעבר לסינגפור. עכשיו נשאר לי לשכנע אותם לעבור למלזיה, ולפתח יחסי ידידות קרובים עם איירין טאן – ואני מסודרת...
הכרטיס הזה נעשה בעזרת מסיכה של Heidi Swapp וחותמת של טים הולץ. אני מוכרחה להודות שכל עניין המאסקינג עדיין חדש לי ודורש תרגול, כי בינתיים אני לא ממש מרוצה מהתוצאות. ואם למישהו יש טיפים בעניין – אשמח לשמוע אותם...
אחרון חביב הוא כרטיס לחתונה שחברה ביקשה שאכין, כשהרעיון הוא לעשות שימוש בצבעים ובסגנון של ההזמנה לאותה חתונה. גם שם היו פסים לאורך בצבעוניות דומה, ואלמנטים מרחפים נוספים. מה שכן, רק מאוחר יותר קלטתי שהצילום הוא לפני הוספת הכותרת, מה שמסביר את הריקנות... התמונה הנוספת היא של המעטפה שלתוכה הוכנסה הברכה, שגם בה עשיתי שימוש באותה חותמת פרפר (מתוך In the Garden של Anna Griffin).
זהו להפעם. מחר, כמו שכבר כתבתי, חוזרים לשגרה, ואני לא רק מקווה למצוא בשגרה הזו זמן לכתוב יותר, אלא לנסות לשלב את הכתיבה כאן בשגרה. במלים אחרות, להחליט על יום קבוע שבו אני כותבת – בין אם יש לי זמן ובין אם לא, בין אם כבר כתבתי באותו שבוע ובין אם לא. נראה אם זה יעבוד.
ואתם, שיש לכם בלוגים, מה אתם עושים – כותבים כשבא? כותבים כשיש זמן? כותבים בזמנים קבועים? אשמח לשמוע ואולי לאמץ רעיונות.
Ready, Set, Card
As I didn't write for some time I have a pile of cards that didn't get their deserved attention and were left out in the darkness of my hard-drive.
The first one, for instance, is a Passover card... Yes, from about 5 months ago... I made it for two very dear friends, and it's like it was destined for life of solitary... First it was lost on the way to their house. We found it later that night and I was surprised (and happy!) to see that after it was lying on the floor for a few hours in the front yard no one stepped on it. Now its picture is saved as well...
The next card was made with the same materials, as I loved the combination. This one is a birthday card (da... let's see... it says 'happy birthday'... it must be a wedding card!) for Lorraine, Alon's wife. What I like better about it is that I left out the blue ribbon and stuck to the Kraft paper. I think it works great!
Here is another card for Lorraine and Alon. This one was sent to them when they moved to Singapore, awhile ago. I'm still hoping they'll consider moving to Malaysia... any scrapper who reads this knows why... That's right, Irene Tan... If she can't come here at least I'll send my "Singaporean" family to her... she might have some scraps for me... lol...
Anyway, for their card I used Heidi Swapp bird mask and Tim Holtz stamp. I still need a lot of masking practice (So you hear that Alon? that's another reason to get friends with Irene Tan...).
Last but not least is a wedding card I made on a friends request. She brought with her the invitation and asked me to make a card in the same style, so I did: they are both very colorful, with vertical stripes and some "flying objects", which I interpreted as butterflies. I stamped them again on the envelope (using the one from In the Garden collection by Anna Griffin).
That's it for today. I'm hoping to get back to blogging on a more regular basis, and I'm thinking of writing on a set day. I'd love to hear how often do you blog and on what basis, so maybe I'll get an idea from one of you on how to do it. 


Challenges:
Turquoise, Red and Pink at the Corrosive Challenge

2.10.10

"אחרי החגים" כבר כאן

(You can find a brief version in English at the end of the Hebrew one)
 זהו, עוד יום אחד והחגי(ם)גה נגמרת. לא עוד גשרים, חצאי ימי עבודה, או תירוצים של "רק חזרתי מחופש ועוד לא התאפסתי". אפילו לעצמאית כמוני, שלא צריכה לצאת בבוקר למשרד ולא מדווחת לאף אחד מתי היא מתחילה לעבוד מאוחר, מתי היא יוצאת מוקדם ומתי היא בכלל בחופש, יש איזו תחושה שצריך לחלץ עצמות ולחזור לשגרה.
אז רגע-לפני אני מעלה כמה מכרטיסי הברכה ששלחתי לפני החגים – שניים באווירה וינטג'ית (וחדשה לגמרי עבורי) ואחד מינימליסטי ורגוע בשתי גרסאות – בטורקיז ובכתום.
את שני הכרטיסים הראשונים, שבהם השתמשתי בין השאר בדף של Webster Pages, במשטח שעם ובסרטי תחרה, עשיתי במפגש החודשי של מועדון הסקראפ החדש שמארגנת חיפושולי. מדובר בסניף הצפוני של המועדון של קרנושי, שהולך ומתרחב ושולח זרועות לכל חלקי הארץ. עכשיו גם אנחנו, בקריות, על המפה – ואנחנו נשארים
במפה, במפיות, בניירות ובקארדסטוקים...
הכרטיס השלישי, על שתי גרסאותיו, מבוסס על חותמת שקניתי לא מזמן. היא נקראת Dandelion, מגיעה
מבית היוצר של We Are Memory Keepers ומה שהכי נחמד בה הוא שהיא חותמת דו שלבית: בהתחלה מחתימים את קו המתאר של הפרח, בצבע אחד, ואחר כך את עלי הכותרת - בצבע או בגוון אחר (אפשר כמובן גם באותו צבע, אבל זה מאבד, בעיניי, את הייחוד).
אחרי שהחתמתי את קו המתאר בשחור על נייר קראפט או נייר ממוחזר בגוון בהיר, החתמתי את עלי הכותרת –
פעם בטורקיז ופעם בכתום, ובאותו גוון גם החתמתי את שולי הכרטיס. לסיום הוספתי בלינגים בגון תואם ואת הברכה בכתב ידי. זהו, ובדיוק כמו שאני אוהבת – מינימליסטי, נקי ופשוט.
שככה תהיה השנה הזו: פשוטה, נקייה, מינימליסטית (בעיקר בחדשות רעות) ואהובה. לא צריך יותר מזה, נכון? 
It's gonna be a very good year…
Rosh Hashana, the Jewish new year celebration just passed by, along with Yom Kipur (Day of Atonement) and Sukkot (Feast of Tabernacles). We are all back to normal, and I can show some of the greeting cards I made and sent in the last few weeks.
The first two cards are my first attempt at vintage style – it's not my style at all, but part of my new year's resolution is "trying new things" – so here it is. I already made another project in that style
and as soon as I can I'll upload it too, the point is I'm starting to kind of like it. OK… I said "kind of"… For these pages I used amongst other things, Webster Pages CS, cork and lace.
The other two cards are actually two versions of the same card. For this one – which is much more my style, I used We Are Memory Keepers 2-stage clear stamp, Dandelion. I stamped it once in turquoise and once in orange and added some matching bling.
It goes with the sketch challenge at Waltzing Mouse:
 Here's a close-up:

I wish you all a very happy new year!

Other Challenges:
Red, white and black at Stampin' B's
3 DP at Paper Cutz

1.10.10

חזרתי! חזרתי!

(You can find a brief version in English at the end of the Hebrew one)
לא שהייתי איפשהו... פשוט לא הייתי כל כך כאן, בבלוג. התגעגעתם? כי אני כן! מאוד! אז בלי לבזבז יותר מדי זמן, הנה כמה עבודות מהזמן האחרון, לא בהכרח לפי סדר הגיוני כלשהו... 
קצת לפני ראש השנה החלטנו בנישה הצפונית להיפגש ולהכין כרטיסי ברכה לחג – ואחר כך להגריל אותם בינינו. כיוון שיש לנו כמה בנות מסתוריות, שהתעקשו להסתתר או להחתים אותי על הצהרת סודיות –  נשאר לי רק להיענות לבקשה שלהן מכל הלב, לא? ומה נשאר בתמונות? בעיקר אווירה, וקצת סתיוlove, שאצלה נערך המפגש.
לאור המיקום, חשבתי שזו הזדמנות להביא לה משהו קטן לאות הערכה על כל ההשקעה שלה בקומונה והרצון שלה לעזור לכל אחד, מתי שצריך. אז הכנתי לה קופסה מטופלת, ראשונה שלי למיטב זכרוני, וצירפתי עטים פורחים וכרטיס ברכה.
מדובר בקופסת שימורים פשוטה, שמאז המצאת ה-OneTouch (פותחן קופסאות שימורים הפועל על סוללות ועושה את העבודה לבד. כן, מה ששמעתם), הפכה לחומר גלם נגיש, נוח והרבה יותר בטיחותי (הפותחן חותך בלי להשאיר שפה חדה. כבר אמרתי שהוא משהו? ותודה לגיסי, שדואג לי לאספקת גאדג'טים סדירה). ציפיתי אותה בניירות מדוגמים, הדבקתי בלינגים ואחר כך חוררתי עם הקרופ-א-דייל והשחלתי שרוך עור מסביב.
העטים יזכו כאן לפוסט נפרד, כי בפורום רעיונות מקוריים ביקשו שאעלה הדרכה עבורם. אם לא בא לכם לשוטט
בפורום (למרות שהוא לגמרי שווה את זה. בעיקר בזכות מנהלת העל המדהימה שלו, KarinDi), בימים הקרובים
תמצאו את אותה הדרכה גם כאן. שירות אישי או לא שירות אישי? בכל מקרה מדובר בעטים פשוטים שעליהם
הדבקתי כפתורים כך שנוצר מראה של פרח פורח. מה שנחמד הוא, שהצבעים של הפרחים מותאמים לצבעים של הדיו בעטים, ככה שמספיק לראות אותם כדי לדעת אם מדובר בעט כחול, אדום או שחור.
ועכשיו לשלב ההתנצלויות: משהו במצלמה השתבש לי באותו יום, והתמונות יצאו בגוון כחול מזעזע. תיקנתי ככל שיכולתי, אבל כמו שאפשר לראות – לא יכולתי הרבה. וזה כל כך הרגיז אותי, שבסוף אפילו לא צילמתי תמונה של הכל יחד, אז לאור זה, אני אסתפק הפעם בקולאז'...
באותו מפגש נתתי גם לעדיLee מתנת יום הולדת מאוחרת – מיני אלבום שבו תוכל להציג את התמונות האהובות
עליה מהשנה החולפת. זה המיני המי יודע כמה כבר שאני מכינה מגלילי נייר טואלט ריקים – ואני לא מפסיקה להתלהב מהרעיון. כיוון שגם הוא צולם באותו יום, כמובן שגם הצילומים שלו נראים כמו אסון צבע...
 
 
 
 
 I'm Back! I'm Back!
It's been awhile since I uploaded any pics, or posted anything… Sorry for that, but you know how it is… Anyway I'm back – and I hope you're all well.
To get back to business I decided to upload some pics from one of our scrap gathering (I was asked by all the girls, except the brave StavLove to cover their faces, so I did it from bottom of my heart...). This one was held at StavLove's house, so I thought it's a great opportunity to bring her a little something – an altered container, with flower decorated pens (I'll upload a short how-to for these in a few days) and a card. Unfortunately the I massed up with the camera that day, so the pictures aren't doing it any justice... Sorry for that too...
The container is a standard can covered with DP, on which I added some bling. Then, using my beloved crop-a-dile I punched holes along its edge and "sewed" it with a leather ribbon - Very
simple and very cute, if I may say so.
The pens were decorated with buttons, each in a matching color to the pen's ink. This is really the simplest and most tiny project you can think of – but I love it. It adds color and flair to any desk or work surface.
Last but not least is a mini album I made for AdiLee. Yeah… you guessed right… it's another toilet paper roll mini album… but isn't it cute??? Here are the tags and an overall look on the album and the card that accompanied it. If you scroll up a little bit you can see the rest, and the title that says "Moments 2010".
 
Challenges:
Buttons (I love those pens!) at Pals Paper Arts