יפה שלי

בדיוק לפני 15 שנה*, בסוכות 2002, שמעתי יללות מתוך פח האשפה הירוק - וניגשתי לראות מה הסיפור. התכופפתי, חצי גוף בתוך ה"צפרדע" הענקית, ושלפתי אותה, ומיד אחר כך גם את אחותה. הן היו בנות 4 ימים, מלוכלכות וחסרות אונים, ואין יותר "החיים בזבל" מזה.

עדיין לא רואות, אבל האור בקצה המנהרה כבר נדלק עבורן

בהתחלה קראנו להן נאוה וזהבה. זהבה בגללה - בגלל הפס הזהוב במצח. נאוה היה סוג של ברירת מחדל - הוא השתלב טוב עם זהבה. אבל זה לא תפס. אז ניסינו כל מיני, עד שהגענו לשצ'ופק, שמה של מסעדת הדגים החביבה עלי, ובמקור, דג נהרות פולני. לאחותה, אגב, קראנו במשך חודשים "הקטנה", כי לא מצאנו לה שם. איפשהו, מתישהו, היא הפכה לצ'ופצ'ופית - ובא לציון גואל.

יחד באש ובמים ובעוד כמה דברים...

ב-2007 שצ'ופק חלתה, וכשהגענו איתה לבית החולים הווטרינרי בכרמל, אמרו לנו שהסיכוי שתשרוד עומד על 15%, שכדי שיהיה לה איזשהו סיכוי יידרש אשפוז ממושך, ושאשפוז עולה כמה מאות שקלים ליום, אז שנחליט מה אנחנו עושים אתה. י. הסתכל על הרופא ושאל בחוסר אמון "אתה רוצה להגיד לי שיש אנשים שבשלב הזה אומרים לך "לא, אנחנו לא נטפל בחתול"???".
אז כן, אשפזנו אותה לעשרה ימים, והיא שרדה - כמו גדולה. ואחר כך במשך שבועות הסתובבה בבית מגולחת צוואר, עם צינור הזנה, אבל מתחככת ומגרגרת בכל פעם שבשדה הראייה שלה הופיעה יד עם אופציה לליטוף. בכלל, ככה יכולת לדעת שהיא בסביבה: קודם שמעת מנוע נוהם, ואז היא הגיחה, עם הפרצוף החתולי הכי יפה בעולם וכרס מתנדנדת מצד לצד. 9 ק"ג של יופי ופינוק.

שומעים את הגרגור עד כאן...

השנים הבאות היו משעממות במובן הטוב של המילה. הדיירים על ארבע קצת התחלפו - צ'ייקובסקי, ביאנקה ולבסוף גם ירמיאו הלכו לעולמם, שמשון הגיע, ובשנים האחרונות ההרכב המשפחתי התייצב על זוג עם שלושה חתולים - משפחה פולנית לתפארת, כולל דג נהרות אחד.
כן, היו סימנים של הזדקנות והייתה אפיזודה חולפת של בעיה בכליות בראש השנה שעבר, אבל זו הייתה שצ'ופק - היא התגברה. החלפנו לה את האוכל, הקפדנו שתשתה מספיק ושמחנו בחורף, כשראינו שלמרות הגיל ועודף המשקל היא חוזרת לטפס על המיטה בחדר השינה ולהתכרבל איתנו מתחת לפוך.

את הכי יפה כשנוח לך...

בראש השנה האחרון זה כבר היה סיפור אחר. הווטרינרית אבחנה כשל כלייתי אקוטי, ולמרות שעם אנטיביוטיקה והרבה תשומת לב על החלק של ה"אקוטי" שצ'ופק התגברה, הכשל הכלייתי כבר היה יותר מסובך. עכשיו ידענו שזה עניין של זמן, ולא הרבה זמן.
אז ליטפנו אותה כמה שאפשר, עברנו להאכיל אותה מחוץ למטבח, כדי שלא תתפתה לשתות מיד אחר כך ולהקיא, והתלבטנו, בעיקר התלבטנו. לא רצינו שתסבול, אבל גם לא רצינו למהר להיפרד ממנה.
השבוע, בראשון בערב, אחרי החמרה נוספת במצב, החלטנו שזה הזמן. שאין טעם למשוך את זה עוד יום, עוד יומיים, כשברור שלא טוב לה. במרפאה הסתכלו עליה - והסכימו אתנו. "לא האמנתי שעם כאלה תוצאות היא תחזיק חודש", אמר לי הווטרינר, "ועוד שתמשיך להיות כזו טובה בחדר הטיפולים וכזו יפה... כל כך יפה..."
אחר כך, כשבכיתי, הוא הוסיף "שלא יציק לך המצפון, עשית נכון".
"לא מציק לי המצפון", עניתי לו, "אני פשוט עצובה. נורא נורא עצובה". ויצאתי.

***
אני חושבת שנתנו לך חיים טובים, שצ'ופק. אני יודעת שהשתדלנו.
היי שלום, יפה שלי.

* אחרי שהעליתי בפייסבוק את התמונה של שצ'ופק עם שנות חייה, התברר שטעיתי. שבעצם היא נולדה ב-2003 והייתה אתנו 14 שנים. כיוון שכבר היו המון תגובות חמות ותומכות ומחזקות בפוסט בקיר שלי ובקבוצת People&Cats, ולא יכולתי לערוך את הפוסט בלי לאבד אותן, החלטתי להשאיר את זה כמו שזה. לא נראה לי שזה כזה חשוב עכשיו אם הייתה בת 14 או בת 15. חשוב שהייתה.

אחרי המבול. או החגים. מה שיבוא קודם

אחרי כ-50 כרטיסי שנה טובה שהכנתי ושלחתי השנה, אני חושבת שהגיע הזמן למשהו אחר. אבל לפני שאני מראה לכם את מה שהכנתי לאתגר החדש של Scrappy hands, תמונה של חלק מיבול הערה"ש-תשע"ו שלי:

עכשיו כשאני חושבת על זה, אני כנראה היחידה שבמקום להעלות פוסט סיכום שנה מעלה פוסט סיכום שנות טובות. נו, טוב, גם זה משהו באווירת החג...
בינתיים כאמור המשכתי הלאה. כלומר חשבתי שהגיע הזמן להכין כרטיס עם ברכה אחרת, שלא קשורה לשנה החדשה. והנה בא אתגר האותיות של Scrappy hands ונתן לי רעיון - אם כבר אותיות, אז למה לא סיניות?

השתמשתי בקרעי עיתון מקנדה שהביא לי בזמנו אחד האחיינים שלי ושאני ממצה עד תום. עליו החתמתי כותרת מסט של Kaiser Craft, שמה שמאפיין גם אותה הן האותיות - היא טיפוגרפית מאוד והסגנון העכשווי שלה מאוד לטעמי. פרפר שפינצ'צ'תי נראה לי מה שחסר כאן, כדי למצות את מוטיב ה"לחלום בגדול" עד תומו: גדול כמו סין, חסר גבולות כמו מעוף הפרפר.

הנה גם שני תקריבים:

אבל מה שגדול באמת הן התמונות הבאות שצילמתי של הכרטיס. תגידו לי שראיתן סטיילינג יותר סטייליסטי מזה...:

או שיש משהו יותר חלומי מזה:

שמשון הגיבור, המלך הבלתי מעורער של הבית, לא התרגש בכלל מהעובדה שאני מצלמת את הכרטיס, והמשיך לחלום על זנבות עכברים או כדי שמנת אינסופיים... לא יכולתי שלא לצלם גם אותו.
 ועכשיו, לאור השעה שבה אני כותבת את הפוסט הזה, אני חושבת שהברכה הכי טובה שאני יכולה לשלוח לכם היא חלומות פז... ובכלל, שלא תפסיקו לחלום. או להשתתף באתגרים שלנו... ;)

ירמיאו, 2012-1998

רק מי שהכיר אותך - יבין.

פססס...פססס... פססס...

הפוסט האחרון שהעלתה עינת קסלר, עם הדף המקסים שמופיע בו, הזכיר לי שעדיין לא העליתי את הדף שהכנתי לספר השמן של חתולי. לא, לספר השמן של 2011 - זה בטח עוד ייקח חודשים בקצב שלי. אני מתכוונת לספר של 2010. כיוון שלא הגעתי אז ליומולדת (זה כנראה לא היה רחוק מספיק... (-:...), ביקשתי מליאור שתשלח לי תמונה, כדי שאכין לה דף כמו כל מי שחגגה אתה. היא שלחה לי שלוש תמונות לבחירה - כולן של מנגו ז"ל זצ"ל (כפי שחתולי8 תיקנה אותי, בצדק!), חתולתה האהובה - ואני החלטתי ש"ויהי מה" אני מכניסה את שלושתן בדף שגודלו 20X20. החלטתי - ועשיתי.

דף הרקע הדו"צ הוא של Sassafras מקולקציית Anthem הססגונית. הבילוי של מנגו על הספרים ישר עשה לי אסוציאציה של חתולה מבית פולני טוב (או בית טוב אחר) עם חינוך וקולטורה... ומה יותר קולטורה מפסנתר?!? העובדה שבדף עם הקלידים גם אין ירוק (בניגוד לדפים האחרים בקולקציה) הפכה אותו למושלם עבור מי שמצהירה על עצמה ללא עת שהיא שונאת ירוק (למה?!? זה צבע של דשא ותפוחי עץ!).
הכותרת, אגב, שווה התייחסות בפני עצמה:

ההצללה הושגה באמצעות שתי שכבות מהאותיות המקסימות של "תוצרת הארץ", כשהאותיות התכולות מודבקות בהסטה קלה מעל לאותיות בצבע יין. טריק נחמד, שיוצר אפקט מקסים, בעיניי.
אבל רגע; אתם בטח תוהים איפה התמונה השלישית (שנאמר: "ואני החלטתי ש"ויהי מה" אני מכניסה את שלושתן בדף"...). אז זהו, שהיא שם. תסתכלו טוב...

ראיתם?

לא ראיתם?

הנה עוד פעם:

(צחוקים אתך, תמי, תישארי...). התמונה השלישית, שלא נראתה לי שייכת לאותה סדרה, הודבקה על גב המאטינג של אחת התמונות האחרות. כדי שלליאור יהיה מקום לכתוב את תאריכי התמונות (טוב, גם כדי שהקיפול יעבוד כמו שצריך...) יצרתי תוספת של קארדסטוק שלא נראית כשהתמונה "סגורה". יתרון נוסף: התוספת יוצרת הגבהה, ככה ששתי התמונות לא יימעכו כנגד התמונה השלישית אם הספר השמן יונח ולא יעמוד. בקיצור - הכל מתוכנן... נגיד (-:
בגב כתבתי כותרת נוספת באותן אותיות (בלי הצללה, שהייתה אובדת על הרקע האדום):

וכמובן שלא יכולתי לוותר על סימן ההיכר הכבר-לא-חדש שלי: פרח מקופל (יש, כמובן, הדרכה להכנתו). הנה תקריב (שגם מגלה שכתבתי איחולים בכתב ידי...):

מדף נוסף בקולקציה גזרתי שוב את השוליים של הפסנתר, ובינם לבין דף הרקע הוספתי סרט אורגנזה מסולסל, כיאה לגברת מגונדרת כמנגו...
התוספת המקופלת שמאפשרת "לדפדף" עובדת טוב גם בלי ציר, אבל אני מוכרחה להודות שאני מאוד אוהבת את הציר שעינת שילבה בדף שלה. אני בטוחה שתהיה לי הזדמנות לנצל את ההשראה הזו...

Challenges

Hand made flowers @ Lothian (1.10.11) - Realizing that these flowers have become almost my trademark I made this tutorial.

מייללים בחצר

(You can find a brief version in English at the end of the Hebrew one)

"אבו-ג'ילדה השודד
מכלבים לא מפחד.
זנבות ארבעה מציצים,
כיתת חתולים אמיצים"
(ע. הלל)
אני בינתיים בחתול השני בכיתת האמיצים... הפעם הוא הוקדש (אם כי באיחור ממושך ומביך) ל"חתולי8", שהתלהבה מקודמו והציעה שאעשה סדנה. למה סדנה אם את יכולה לקבל מוכן, חשבתי לעצמי - וחיכיתי להזדמנות טובה (כאילו שצריך...) - יומולדת-חגיגה-נחמדת.
למעשה, באמת ניצלתי את ההזדמנות כדי להכין סדנה מצולמת, אלא שבאיזשהו שלב כל כך נהניתי מהעשייה, ששכחתי להמשיך לצלם. בהזדמנות אעלה את מה שהכנתי ואולי גם אעשה השלמות. נראה כבר.
בינתיים קבלו את... - חתולי8, אני צריכה עדכון: איך קוראים לה? כבר נתת לה שם? - בינתיים ההצעה של ע.הלל נראית לי מספיק טובה, אז הנה לולה, בכבודה ובעצמה:

כמו שאפשר לראות היא גנדרנית משהו, אבל גם קצת מדופרסת... אני מקווה שבבית החדש היא תחייך יותר.
הנה תקריבים מזווית קצת אחרת:

אפשר לראות כאן, שה"איפור" כולל שימוש בסטיקלס, אחד החומרים החביבים עלי ביותר. אני רק מחכה שימציאו גרסה שלו שמתייבשת מייד - וכל העבודות שלי יהיו מצופות בו (בעיקר בכתום תפוז המדהים שלהם...)המיני עשוי מקרטון ביצוע, מצופה קארדסטוק חום (מהחבילה האינסופית של Georgia Pacific, שמציעה 150 דפי קארדסטוק 200 ג' נטולי חומציות בגודל A4 ב...24 ש"ח!) וכמעט כל הניירות המדוגמים הם מקיט שנקרא Meow Scrap Kit של חברת Daisy Hill. בנוסף השתמשתי בקארדסטוק שחור, חצאי פנינים, כפתורים, סרטים וכמה צ'יפבורדים של We R memory Keepers. אני חושבת שזה הכל.
הנה הכפולה הראשונה:

כל מיקומי התמונות, אגב, נעשו כך, שאפשר להכניס אתהתמונות מאחורי המסגרות, ואת הרקע החום אפשר להשאיר או לוותר עליו (הוא מושחל ולא מודבק) - בהתאם לטעמה של חתולי8, לגודל התמונות שהיא תכניס ולצבעים שלהן.
וזו הכפולה השנייה:

לצד הקווים של הג'ורנלינג (חותמת גומי אנ-מאונטד ללא פרטים מזהים...) הוספתי גם קווים בעט ג'ל לבן - אני יודעת שיש לחתולי8 חולשה מיוחדת לעט הזה...
והכפולה השלישית והאחרונה:

המסגרת השמאלית חביבה עלי במיוחד:

היא נעשתה מנייר קראפט עבה, שקיבלתי פעם מתנה (ועכשיו שוב... לאור ההצלחה) מסתיוlove, הלא היא הנדי-ליידי. קצת משחק עם דיו דיסטרס נתן לנייר מראה מקסים של עור משופשף, כמו כורסה מלפני 50 שנה... לאור חיבתם של חתולים לכורסאות טובעניות, זה נראה לי מאוד מתאים. ויש כאן גם קצת רב-אונים של EK Success.
ולסיום, הגב - פשוט מאוד, עם סוג של מחמאה עצמית... (-: אבל זה מותר, בין חובבי חתולים, לא?!

עוד תקריבים אפשר לראות בהמשך, בגרסה האנגלית של הפוסט הזה.
אני אשמח לשמוע יללות תגובה...

Lola

I'll save from you my translation to a great nonesence song by the Israeli poet, Ayn Hilel. What you should know is that it's about stray cats, one of them goes by the name Lola. Well, here's a close-up of MY Lola:

I made her (or is it a him? after all she's a mini-album) as a birthday present for my scrappy friend Chatuli8 (the Hebrew version of cat8. that's easier, isn't it?), who really liked my previous cat. It's made out of gray cardboard, solid CS by Georgia Pacific, Meow Scrap Kit by Daisy Hill, some of We R Memory Keepers chipboard and misc. embellishments.

Here are some more close-ups:

 

I'd love to hear what you thought of Lola...

החלפת חתולים

(You can find a brief version in English at the end of the Hebrew one)

יש לנו בבית ארבעה חתולים - ירמיאו (שלא יודע לעשות מיאו), ביאנקה (שהיא חרשת בעין אחת ועיוורת בשתי האוזניים. או להיפך), ושתי אחיות, שצ'ופק וצ'ופצ'ופית, ששוקלות יחד 12 קילו - צ'ופצ'ופית (בתמונה) שוקלת כמו חתול נורמלי, 4 קילו. שצ'ופק, שקיבלה את שמה ממסעדת הדגים החביבה עלי בתל אביב, שוקלת שמונה... אף אחד, כולל שני וטרינרים, שאליהם פנינו כשמצאנו אותן בגיל 4-5 ימים בתוך מכולת אשפה, לא האמין שהן ישרדו. ועכשיו אנחנו מדברים על שמונה קילו, כן?

לאור זאת, אתם יכולים להבין, שכשהוכרז בקומונה הצפונית על "החלפת חתולים" היה לי ברור שהפעם אין ברירה, אני אצטרך לעבוד, כי את החתולים שלנו אני לא מחליפה...

ההחלפה יועדה ל-vanila881, מה ששימח אותי, כי פגשתי אותה כמה פעמים (וחיבבתי מאוד מהפעם הראשונה). הבעיה הייתה, שאין לה בלוג, ככה שהיה לי קשה למצוא מה היא אוהבת וממה היא יכולה ליהנות; היתרון היה, שידעתי שיש לה שלושה בנים. אחרי כמה תרגילי ריגול והפעלת סוכנות סמויות (תודה עדיLEE וסתיוLOVE) היו לי השמות שלהם, ויצאתי לדרך.

החלטתי להכין לה אלבום לתמונות של הבנים ושל המשפחה כולה. ואיפה החתול, אתם שואלים? טוב, כמו שאמרתי, נאלצתי לעבוד הפעם - הכנתי אלבום בצורת חתול.

האלבום עשוי מקרטון ביצוע שחתכתי לפי שרטוט שמצאתי באינטרנט (ועשיתי בו שינויים כך שיתאים למטרה). אחרי שחתכתי 5 חתולים (טוב, זה נשמע נורא... תיכף אני אמצא איזה ניסוח פחות אלים...), הדבקתי קארדסטוק כחול כהה. אחר כך, לפי אותה גזרה - אבל מוקטנת מעט - הכנתי עוד שכבה, הפעם מניירות מדוגמים. הקפדתי שכל כפולה תהיה מאותו רקע, ולמעט נגיעות בכתום בכפולה הראשונה ובוורוד באחרונה, כולו, כמו שאפשר לראות, בגוונים של כחול וירוק. בנים, אתם יודעים. כמו חתול אריסטוקרטי הוספתי בשער סרט לצוואר (ומהצד השני הלכתי עוד צעד קדימה עם אבזם מכובד), ובכל כפולה הכנתי מאטינג לשתיים-שלוש תמונות, מקום לג'ורנלינג, כותרת (לא מחייבת מדי... אני הרי לא מכירה את המצולמים) ונגיעה של קישוטונים. בגדול שמרתי על קו נקי יחסית, גם אם לא ממש מינימליסטי.

ככה נראות ארבע הכפולות:

אה, ובשער הכנתי לחתול-תעלול שפם מכובד מחוט מתכת (לסידור פרחים), סידרתי לו דשא שיהיה לו איפה לרבוץ, והוספתי תגית (שיש כמה בנות שיזהו מה מקורה. מעניין מי תנחש...).

לאלבום צירפתי כרטיס מאותם ניירות, אבל הרבה יותר קטן ומרומז. חשבתי שעוד חתול בגודל כמעט טבעי יהיה כבר יותר מדי - ואולי בכלל יהיו שריטות ומהומות....

זהו להפעם. אני מקווה ש-vanilla881 אוהבת אותו ושהיא גם תנצל את הכישרון והיצירתיות שלה כדי למלא אותו בתמונות וכיתובים. אני כבר מתכננת בינתיים את ההחלפה הבאה...

Cat Swap
Those who know me probably think to themselves: noway she'll swao her cats"... and they are right.
So when the girls in the northern commune decided to go for a cart swap I knew this time I'll have to make an effort, so no one tries to take one of the four amazing cats we have...

I went for an album, which i dedicated to Vanilla881 and her 3 sons.
After drawing a sketch (based on a ready made drawing), I cut 5 copies and covered them with navy cardstock. Then I cut another 10 pieces slightly smaller of patterend papers, glued them, added titles, matting, some embellishments, the boys names (on the tales) and journaling die-cuts. Each son recieved a double spread, and I designated one for the whole family (where instead of a name I wrote "Together" in Hebrew). I embelllished the front cover (not forgetting to add wired wiskers...), did some finishes on the back - and that's it.

From the scraps and the leftovers i made a sweet little card, nothing as dominant as the album. I thought there were enough big-cats in the package as it is...

Anyway, I hope Vanilla will enjoy it!

Materials:
DP: Pebbles - Carefree; Oriental Trading - Winter paper; Kraft; Plain Cardstock
Embellishments: October Afternoon - Cherry Hill; Pink Paislee - Fetching; Ribbons; Buttons; Eyelets; misc.
Hebrew Fonts: Kessem Shimushi
Stamp: House Mouse

Challenges:
Fiber, Ribbon or Lace: http://meljensdesignsdt.blogspot.com 23.6
Something old (Ribbon, eyelets etc.): http://paperplaychallenges.blogspot.com 24.6
Shapes Cards: http://craftycatzweeklychallenge.blogspot.com 25.6
Around the house (a bra tag...): http://frosteddesigns.blogspot.com 25.6
Something sticky (Grass Rub-On): http://suchins.blogspot.com 25.6

Something Old: http://lexiscreations.blogspot.com 26.6
Xtra Dimention: http://abc-challenge.blogspot.com 28.6
 Ribbons and Bows: http://cutedaisymay.blogspot.com 1.7
Blue: http://stampedbyhand.blogspot.com 1.7
Shades of Blue: http://gingersnapcreations.blogspot.com 25.7
Something New (Well, it's a new swap... and a new friendship) http://housemouse-challenge.blogspot.com 5.7



 

אזהרת רווח (במלים אחרות: פוסט ארוך ומרווח במיוחד)

את האלבומים הראשונים "עיצבתי" בגיל 15 או 16. לא קראתי לזה סקראפבוקינג, ספק אם בכלל היכרתי את המלה הזו, וכדי לאסוף את החומרים ששימשו לעיצובם לא התרוצצתי אחוזת אמוק בחנויות לעבודת יד בחיפוש אחר נייר נטול חומציות או חותמות של אחד, טים הולץ. מי בכלל ידע מה זה חותמות?

ובכל זאת, האלבומים עם התמונות מהבוץ בשדות של לוחמי הגטאות, מהשירות הצבאי, אפילו מהנסיעה הראשונה שלי לחו"ל אחרי הצבא, היו מבחינות רבות יותר קרובים לסקראפבוקינג מכל מה שאני עושה עכשיו. לא היה שם חיתוך אחד בקאטלבאג, שום צ'יפבורד של Making Memories ואף פנצ'וץ' לרפואה... לעומת זאת היו כרטיסי אוטובוס ומטבעות מודבקים בסלוטייפ, תמונות מבריקות עם מסגרת כמו שבפוטו ליד הבית ידעו לפתח וכותרות שנגזרו ממודעות בעיתוני נשים מחו"ל. זה היה בסיסי לגמרי והניירות הפשוטים החמירו כנראה את מצבן של התמונות וגרמו להן להצהיב מהר יותר - אבל גם היום אלה האלבומים שהכי מרגש אותי להסתכל בהם. לא רק בגלל התמונות, אלא בעיקר בגלל האופן שבו התייחסתי אליהן, החשיבות שייחסתי לשימור שלהן, הפרטים הקטנים שכתבתי ("עם חזי, יהודה ובוקי, שבת לפני יום כיפור, בדרך לג'זין, לבנון" לצד "אוטווה, קנדה. הו הימים הטובים של 1983"). אבל כמו שזה התחיל ככה זה נפסק. שנים לא סידרתי תמונות, וכשקנינו את המצלמה הדיגיטלית הראשונה הפסקנו, כמו כולם, להדפיס תמונות, ושמרנו אותן על הכונן.

---

למה חזרתי לעיצוב האלבומים? אני לא באמת יודעת. אבל עד שתהיה לי תשובה, הנה דוגמה של אלבום כזה.

הכנתי אותו כמתנת יום הולדת 40 לרונית, אחות של יעקב, שותפי לחיים, והוא בעצם תמונה משפחתית  עכשווית - אין בו תמונות ילדות, אלא צילומים עדכניים של בני המשפחה (שכולם, למעט השניים שבהם הוא מופיע, צולמו על ידי יעקב). כיוון שרונית היא חוזרת בתשובה, שיבצתי באלבום ציטוטים של רבנים ידועים, עם העדפה לנחמן מברסלב, שלזרם שלו היא שייכת, והוספתי תאריכים עבריים ליד התאריכים הלועזיים.

ככה הוא נראה מבחוץ:

וזו הכריכה:

העמוד הפותח הוא היחיד שיש בו תמונה מלבנית ולכן גם המבנה שלו שונה משל שאר העמודים (את תמונות הפנים טשטשתי כמובן במכוון):

בשאר הכפולות העמוד הימני הוא תמיד זה עם הציטוט, כשהעיגול המזוגזג הוא תמיד בדוגמה של הפס המדוגם בחלקו הימני של העמוד שמולו, והרקע לציטוט הוא אותו נייר כמו זה שמשמש רקע לתמונה. כיוון שהעמודים האלה זהים כמעט לחלוטין, אני אוותר הפעם על ההעלאה שלהם. בכל מקרה, כך הם נראים:

ואלה העמודים השמאליים, בזה אחר זה:

 

 

(זה אנחנו, הזוג המלכותי, תופסים שמש גלילית. מימין - חתול. ולא במקרה)

 

 

 

 

 

 

(זהו, תיכף המסע נגמר...). זה העמוד האחרון, והוא עשוי שתי וערב של הניירות המדוגמים שבהם השתמשתי באלבום כולו. חשבתי שיהיה בזה ביטוי סמלי למשפחה עצמה, שהיא שתי וערב של אנשים, שהם הורים וילדים, סבים ונכדים, בני ובנות זוג.

 

יש לי הרגשה שלקח לי יותר זמן להעלות את העמודים מאשר לעצב אותם... (-: