29.12.09

חוזרת לעצמי

בשבועיים האחרונים לא נשמתי. או שלפחות לא שמתי לב שנשמתי. היה טירוף בעבודה (לא שאני מתלוננת...), 4 פרויקטים שלכולם היה אותו דד-ליין וימי עבודה שנמשכו 18-22 שעות. ככה כל יום במשך שבועיים, כולל שישבת. אבל עברנו את פרעה, עברנו גם את זה.
מה שכן, בזמן שעבדתי - גם הדואר עבד, וכל הכרטיסים ששלחתי בזמן האחרון הגיעו ליעדים שלהם, מה שאומר, שאפשר להעלות אותם לכאן. אז הנה, בלי לבזבז זמן:

מיה, שחוגגת בדיוק היום יומולדת 5, נהנתה מהכרטיס הראשון שעשיתי בו שימוש ב-Stickles - אבל זה ממש לא האחרון. איזה חומר משגע זה! כל כך כיף לקשקש איתו ולנצנץ את הכל...

באותו שבוע חגג יומולדת גם אבא שלה, אלון, אלא שמשום מה אני לא מוצאת את הכרטיס שהכנתי לו, אז צפו למתקפה נוספת בקרוב (אם האבידה תימצא...).
מי שעוד חגגה החודש היא י. (הידועה כ-י.)... הכנתי לה שילוב של שכבות, אמבוסינג, החתמות וכל החגיגה... ויצא כרטיס שהוא אחד החביבים עלי. בין השאר השתמשתי בו בחותמת חדשה שאני מאוד אוהבת - היא של HeroArts, ונקראת Windy Tree. נכון משגעת? הטקסט הוא מסט חותמות אחר, גם של אינקדינקדו, שנקרא Humorous Birthday. מה שנחמד הוא שגיליתי שאני יכולה להשתמש בטקסטים משם גם בלי האיורים (למרות שהאיורים מצחיקים לא פחות...).
 
באותה חבילה שלחתי גם משהו קטן לבנות של י. - שלט לדלת, או משהו לתלות. לא ממש ברור אפילו לי... הביקורות בפורום אגב, היו קטלניות למדי, בטענה ש"לא מחתימים על נייר מדוגם". אני עדיין אוהבת את זה ("לא לומדת כלום, הווינטם הזאת...") וחושבת שזה שמח ומבדח, טרה לה לה לה לה...


 

ואחרון חביב - כרטיס ששלחתי לאחותי (אחת מהן... בין המנחשים נכונה יוגרלו השתיים האחרות...) - שוב אמבוסינג ושילוב של חותמות שונות יחד, אבל מה שאהבתי בעיקר הוא משחק הצבעים בעץ. זה לא שום דבר מורכב, כמובן: על החותמת מרחתי קצת מזה וקצת מזה - וקיוויתי לטוב. יצא לא רע, לא?



---
ולעניינים טכניים: דווח לי ממקורות יודעי חצי דבר, שלמרות ההצטרפות כ-follower לא מגיעים עדכונים על פוסטים חדשים, אז הוספתי אפשרות להירשם במייל. יהיה נחמד אם תנצלו אותה...
ולמי שנרדם - אשמח לדעת מה מעניין אתכם לראות כאן (חוץ מקנדי'ז ואתגרים שאתחיל להכניס בקרוב בכל מקרה). רעיונות - יתקבלו בברכה (עבודת יד, תוצרת עצמית...).
חוץ מזה, אחרי שנואשתי מקניות בטו-פיז כל מי שיש לה חנות מומלצת (עם הרבה סיילים - פחות חשוב לי שזה יהיה הקולקציה הכי חדשה מ-CHA) - שתתחיל לשפוך כאן כתובות, בלי להתבייש...

נ"ב
איזה כיף שהלחץ בעבודה ירד ויש לי זמן לקשקש כאן...




8.12.09

בלוז ללו"ז

כל מי שמכיר אותי יודע, שפעם הייתי אלופת העולם בלזכור ימי הולדת - ולהתייחס אליהם בזמן. יכולתי ללכת באש ובמים כדי שהכרטיס/מתנה/זר פרחים או מה שזה לא יהיה יגיעו בדיוק בתאריך הנכון. בינתיים הזדקנתי כנראה, ולמרות שלשמחתי אני (עדיין...) זוכרת מצוין את התאריכים, יש לי נטייה לפשל במה שנוגע ליישום של הכוונות הטובות שלי (שמובילות אתם-יודעים-לאן). אז קודם כל זו הזדמנות להתנצל בפני כל מי שנזכרתי להתייחס ליום ההולדת שלו יום/שבוע/3חודשים אחרי, ושנית הנה דוגמה שאפשר גם אחרת.
יש לי שלושה חברים טובים בני 16, 14 ו-10. טוב, תירגעו... הכל חוקי ומוסרי... ההורים שלהם חברים טובים שלי, אז מבחינתי גם הם כאלה. בכל מקרה מאז שלגדול (נקרא לו ג'. זה נשמע נורא קרבי...) היה בר מצווה, אני לא חושבת שהוא זכה לקבל מאיתנו מתנה אחת בזמן סביר. זה לא בכוונה, באמת! אבל זה כבר ממש מביך. אז הפעם החלטתי שאם פישלנו איתו - לפחות עם אחיו נעשה "תיקון", והצלחנו (בערך... איחור של עשרה ימים לא נחשב, נכון?), וככה קרה שהגענו אליהם עם מתנה אחת באיחור של 5 חודשים, עם אחת בזמן (או כמעט, כאמור) ועם משהו קטן לתשומת לב גם לאחותם הקטנה שיום ההולדת שלה עוד 3 חודשים. נו - תיקון או לא תיקון?
בכל מקרה, למרות בלבול המוח, לא בשביל זה אני כאן, אלא כדי להראות את הכרטיסים שצירפנו לכל אחד מהם.
ג' קיבל את זה:

הבסיס הוא שאריות של דפים מדוגמים של חברות שונות, והשכבה הלבנה עשויה עם אמבוסינג קר (ידני. הקאטלבאג שלי עדיין לא הגיע...) באמצעות תבנית מתכת וצבועה עם גירים.
נ' (נו, השני...) קיבל כרטיס מנצנץ למהדרין... אל תשאלו אותי למה. אני ממש לא בטוחה שנער בן 14 אוהב נצנוצים... לפחות ניסיתי לעשות אותו קצת יותר גברי עם הפס הכהה במרכזו:


האמת היא שהצילום קצת מעמעם את היופי של הרקע, שנעשה עם חותמת של Inkadinkado בשילוב אמבוסינג מוזהב. גם חותמת העוגה היא של אותה חברה ועליה הוספתי מזל טוב בכתב ידי.
ואחרונה חביבה, ט', שמפגינה בעצמה יכולות יצירתיות יוצאות דופן, קיבלה את הכרטיס הזה:


כאן כבר יש יותר עניינים: הרקע הוחתם מסביב בחותמת מים ואח"כ טופל עם אמבוסינג לבן. הבית הגבוה נעשה עם חותמת של Kolette Hall ל-Studio G (שבעצם נועדה לליל כל הקדושים - שימו לב לעורבים...), הענן הוא מסט חותמות מקסים של American Crafts שנקרא Fresh והכיתוב הוא מדבקה שקופה.
זהו, תיכף מתחילה שנה חדשה, ואם בשנה שעברה החלטתי שמעכשיו כל יקיריי יקבלו כרטיסים בעבודת יד (ודי עמדתי בזה), השנה המטרה היא - שיקבלו אותם בזמן... מי שיראה שאני מאחרת מוזמן לחשוף את פניי ברבים (או עדיף בבלוג הזה, זה לא יותר מדי רבים...).  ההתחייבות השנייה שלי לשנה הקרובה היא לא לצנזר את החשיפות האלה... (-:

נ"ב
ראיתם את מתקן התצוגה החדש ורב-הרושם שרכשתי במיטב כספי ב"הכל בדולר"??? אין, אין כמו ציוד מקצועי...

5.12.09

תמונה קבוצתית עם מסגרת

אחרי הרשומה הקודמת, הפעם זה הולך להיות קצר. הרי אי אפשר להעביד את כל האנשים כל הזמן, נכון? 
אז כיוון שבזמן האחרון התרכזתי בכרטיסים, אבל אף אחד מהם עדיין לא הגיע ליעדו ולכן הם "מחוץ לתחום", הלכתי לנבור בהארד דיסק. הפעם מצאתי תמונות. לא, לא תמונות לסקראפ, אלא תמונות ממוסגרות, שניתנו לאנשים שונים בזדמנויות שונות.
התמונה הראשונה הוכנה עבור מישהי, שרצתה מתנה לחברה לעבודה. מה שהתחיל ב"יש לנו המון תמונות יחד מכל הטיולים שיצאנו אליהן" התגלה כשלוש תמונות, שנראו כאילו צולמו מלוויין ריגול סומאלי, ושבאחת מהן הכוכבת הייתה חבושה בקסדה. לכו תבנו מדינה. מצד שני היה לי רמז: כלת השמחה חובבת עבודות יד.
עשיתי 1+1 ויצא לי 9: תשעה ריבועים, מוחתמים מסביב בכחול, שבחלקם תמונות קטנות מספיק כדי להסתיר את האין-איכות, בחלקם ניירות מדוגמים, ובחלקם אלמנטים שנקשרים לעבודת יד - קצת צמר (תודה, אמא, על שיעורי הסריגה לפני 30 שנה והרענון עכשיו), לב רקום, סרט גימור. כרקע השתמשתי בדף של FancyPants מקולקציית Sweet Pea. המסגרת היא של איקיאה.

אולי כפיצוי, בתמונה השנייה התמונות דווקא היו מעולות (עבודה של יעקב, איך לא?), מה שפישט מאוד את העניין. הפעם ההזמנה הייתה בכיוון של מתנת יומולדת עגול ומכובד לאביה של המזמינה, איש חינוך בכל רמ"ח אבריו. קיבלתי יד חופשית. כמעט. היו שלוש המלצות: 1. בורדו 2. זהב 3. קלאסי. להפתעתי גיליתי שאני יכולה לחיות עם זה... Basic Grey עזרו בעניין.
 
אחרונה חביבה הפעם היא תמונה פחות מובנית, פחות מתוכננת אבל הרבה-הרבה יותר ורודה... הכנתי אותה לאמי, חובבת ורוד וחתולים ידועה במקומותינו.

 
 טוב, אני הולכת לאוורר קצת את העיניים מכל הזהב והוורוד הזה... לל"ט.

2.12.09

אזהרת רווח (במלים אחרות: פוסט ארוך ומרווח במיוחד)

את האלבומים הראשונים "עיצבתי" בגיל 15 או 16. לא קראתי לזה סקראפבוקינג, ספק אם בכלל היכרתי את המלה הזו, וכדי לאסוף את החומרים ששימשו לעיצובם לא התרוצצתי אחוזת אמוק בחנויות לעבודת יד בחיפוש אחר נייר נטול חומציות או חותמות של אחד, טים הולץ. מי בכלל ידע מה זה חותמות?
ובכל זאת, האלבומים עם התמונות מהבוץ בשדות של לוחמי הגטאות, מהשירות הצבאי, אפילו מהנסיעה הראשונה שלי לחו"ל אחרי הצבא, היו מבחינות רבות יותר קרובים לסקראפבוקינג מכל מה שאני עושה עכשיו. לא היה שם חיתוך אחד בקאטלבאג, שום צ'יפבורד של Making Memories ואף פנצ'וץ' לרפואה... לעומת זאת היו כרטיסי אוטובוס ומטבעות מודבקים בסלוטייפ, תמונות מבריקות עם מסגרת כמו שבפוטו ליד הבית ידעו לפתח וכותרות שנגזרו ממודעות בעיתוני נשים מחו"ל. זה היה בסיסי לגמרי והניירות הפשוטים החמירו כנראה את מצבן של התמונות וגרמו להן להצהיב מהר יותר - אבל גם היום אלה האלבומים שהכי מרגש אותי להסתכל בהם. לא רק בגלל התמונות, אלא בעיקר בגלל האופן שבו התייחסתי אליהן, החשיבות שייחסתי לשימור שלהן, הפרטים הקטנים שכתבתי ("עם חזי, יהודה ובוקי, שבת לפני יום כיפור, בדרך לג'זין, לבנון" לצד "אוטווה, קנדה. הו הימים הטובים של 1983"). אבל כמו שזה התחיל ככה זה נפסק. שנים לא סידרתי תמונות, וכשקנינו את המצלמה הדיגיטלית הראשונה הפסקנו, כמו כולם, להדפיס תמונות, ושמרנו אותן על הכונן.
---
למה חזרתי לעיצוב האלבומים? אני לא באמת יודעת. אבל עד שתהיה לי תשובה, הנה דוגמה של אלבום כזה.
הכנתי אותו כמתנת יום הולדת 40 לרונית, אחות של יעקב, שותפי לחיים, והוא בעצם תמונה משפחתית  עכשווית - אין בו תמונות ילדות, אלא צילומים עדכניים של בני המשפחה (שכולם, למעט השניים שבהם הוא מופיע, צולמו על ידי יעקב). כיוון שרונית היא חוזרת בתשובה, שיבצתי באלבום ציטוטים של רבנים ידועים, עם העדפה לנחמן מברסלב, שלזרם שלו היא שייכת, והוספתי תאריכים עבריים ליד התאריכים הלועזיים.
ככה הוא נראה מבחוץ:

וזו הכריכה:

העמוד הפותח הוא היחיד שיש בו תמונה מלבנית ולכן גם המבנה שלו שונה משל שאר העמודים (את תמונות הפנים טשטשתי כמובן במכוון):
בשאר הכפולות העמוד הימני הוא תמיד זה עם הציטוט, כשהעיגול המזוגזג הוא תמיד בדוגמה של הפס המדוגם בחלקו הימני של העמוד שמולו, והרקע לציטוט הוא אותו נייר כמו זה שמשמש רקע לתמונה. כיוון שהעמודים האלה זהים כמעט לחלוטין, אני אוותר הפעם על ההעלאה שלהם. בכל מקרה, כך הם נראים:


ואלה העמודים השמאליים, בזה אחר זה:
 
 
(זה אנחנו, הזוג המלכותי, תופסים שמש גלילית. מימין - חתול. ולא במקרה)
 
 
 
 
 
 
(זהו, תיכף המסע נגמר...). זה העמוד האחרון, והוא עשוי שתי וערב של הניירות המדוגמים שבהם השתמשתי באלבום כולו. חשבתי שיהיה בזה ביטוי סמלי למשפחה עצמה, שהיא שתי וערב של אנשים, שהם הורים וילדים, סבים ונכדים, בני ובנות זוג.
 
יש לי הרגשה שלקח לי יותר זמן להעלות את העמודים מאשר לעצב אותם... (-: