לימורוש - תחילתה של DTיות נפלאה...

קצת לפני פסח קיבלתי בשורה ממש משמחת, שרמזתי עליה ברשומה הקודמת וגם סיפרתי עליה כבר בדף הפייסבוק שלי: לימור, המוכרת יותר כלימורוש - חומרי יצירה ועיצובים, בחרה בי להיות בצוות העיצוב של החנות הנפלאה שלה. אני יודעת שיש בין הקוראות כאן כאלה שמעצבות עבור חברות בינלאומיות, וזה בטוח משהו לשאוף אליו, אבל בשבילי לעצב עבור חנות ישראלית עם שם טוב וטעם מצוין גם זו סיבה להתרגשות!
אני גם מוכרחה להודות, שלמרות שאני הכי בעניין של עיצוב עכשווי בקו נקי, באותה מידה אני לא יכולה לעמוד בפני פרחים, ורודים בעיקר, ועיצובים שמשלבים כתבי יד ואותיות בכל שפה שהיא. בקיצור, כל מה שהחברות שלימור מייבאת לארץ, כמו Fabrika Decoru האוקראינית ו-Lemoncraft הפולנית מציעות. אז איך יכולתי שלא להתרגש???

טוב, התלהבות זה יופי, אבל צריך גם להכין משהו, לא? ומה יותר טוב בהקשר הזה מלעצב חלומות? טוב, אחרי שעפתי קצת על עצמי, נחתתי על הקרקע והחלטתי להסתפק בלעצב שלט עם המילה "לחלום", "Dream".
בניגוד לשלטים דומים בסגנון שכבר עיצבתי (ושמשום מה לא העליתי לבלוג... עוד משהו שצריך לעשות בהזדמנות.... למה אף פעם אני לא קונה באי ביי הזדמנויות...?), הפעם לא התחלתי בצביעה - אלא ישר הדבקתי נייר על האותיות - בחרתי בדף מקולקציית Just Love ME של Lemoncraft (שמוצע גם כקיט), בגוון נייטרלי ובעיצוב עדין מאוד. אחר כך הדבקתי בחלק האחורי של השלט תגית נייר (שנעלמה בתוך יער הפרחים), והשתמשתי בה כבסיס לפרחים ולפרפרים שגזרתי מתוך הנייר לחיתוך עצמי מקולקציית Vintage Time, גם הוא של אותה חברה. כן, זה המון עבודה לגזור ככה, אבל האמת היא שזה    כ ל    כ ך   מרגיע! מצאתי את עצמי יושבת אחר כך וגוזרת פרטים מתוך כל מיני שאריות נייר שהיו זרוקות על השולחן. מה שנקרא "כשמתרגלים קשה להפסיק".

בין לבין שילבתי כמה סוגים של סרטי תחרה (אוסף פרטי, שזה אומר בעיקר מיחזור מבגדים ישנים ואוצרות אחרים) עד שיצרתי מעין מסגרת תחומה. נהניתי מאוד מהמשחק בין הנייר לתחרה, והיה קל מאוד לשלב ביניהם גם מבחינה טכנית - טיפה אחת של דבק טאקי ושתיים שלוש שניות של לחיצה הספיקו כדי לייצב את החיבורים, וככה יכולתי להתקדם פרח פרח. לסיום הוספתי אבני חן דביקות של DP Craft וכמה שאריות של "מחרוזת פנינים".

אבל רגע, זוכרות שאמרתי שלא צבעתי את האותיות? אז כמובן שאי אפשר היה להשאיר אותן חשופות. כלומר אפשר, אבל הגימור לא התאים בסגנון שלו לכל המראה הרומנטי הזה. בדיוק בשביל זה הכינותי מראש (...) גלייז פנינה, שאיתו צבעתי את האותיות - כולל החלק שציפיתי בנייר. אחר כך, עם מכחול דק, הוספתי גם כמה נגיעות של גימור פנינתי על חלק מהפרחים, מה ש"גיבש" הכל יחד.

אני מוכרחה להגיד, שממש נהניתי לעבוד עם הדפים האלה, וכמו שכתבתי בכותרת, נראה לי שזו תחילתה של ידידות נפלאה... ואני כבר מתה לשמוע מה חשבתן על העבודה הזו, אז תשמחו אותי ותשאירו תגובה 💝

Challenges:

Off the rails scrapbooking - Recycle
Crafty Cardmakers - #186 Things With Wings
Corrosive Challenge Blog - Anything Goes

 

אות ועוד

זה שיש לי חולשה לטקסטים, זה לא חדש. לא מדובר רק בחיבה לקריאה ולכתיבה, אלא בכלל באיזו שריטה שקשורה באותיות ובמלים - אני קוראת שלטים כפייתית מגיל חמש בערך, אני מרגישה מוזר במדינות כמו טורקיה, שבהן הכתב הוא אמנם לטיני אבל אין שום סיכוי שאבין ממנו משהו, ולעומת זאת נהנית לשבור את הראש והשיניים כדי להבין כתובת בצ'כית (דרך הפולנית הלא-מי-יודע-כמה שלי) או אפילו בסואהילית. כן, שורשיה של השפה הרשמית בקניה נעוצים בין השאר בערבית, מה שמסביר, למשל את הצליל המוכר של ביטויים כמו "לאלה סלאמה" - ליל מנוחה, או מה שאנחנו קוראים לילה טוב. האקונה מטאטה, מה שנקרא.

החיבה לטקסטים הוליכה אותי, באופן טבעי כנראה, לעיסוק במלים (בשביל זה המציאו בבלוגר את הפרופיל. תקראו, תבינו), אבל מעבר לזה, אני אוהבת גם את המשחקים הגרפיים באותיות ובפונטים, ומתכננת כבר כמה שנים, למשל, לכסות את קיר הסלון בטקסט (ופעם אני גם אספר איזה). אמרתי "פעם", לא התחייבתי לדד-ליין...

ביטוי נוסף לשריטה הזו, הוא המנהג שלי לחקור אנשים לגבי השמות שלהם. בין אם מדובר בשמות יוצאי דופן (או לפחות יוצאי דופן לי), או בשמות משפחה מעניינים ובין אם מדובר בשמותיהם של האחים והאחיות של בני שיחי - אני תמיד שואלת, ומופתעת כל פעם מחדש לגלות כמה מעניין יכול להיות הסיפור מאחורי השם, ואת היצירתיות והמקוריות שהובילו לבחירה בו. ככה גיליתי, למשל, שיש צמדי שמות שכיחים מהרגיל. תבדקו ותגלו שבחלק גדול מהבתים שבהם יש ילד או ילדה בשם אור, יש גם סתיו, ובבתים שיש בהם גיא - יש גם ניר. אין לי הסבר לזה, למעט ההשערה, שמשהו בצליל שלהם קורץ לאותם אנשים - כלומר מי שאוהב את אחד מהם, לעתים קרובות אוהב גם את האחר. מוזר, אבל שכיח...

וככה, בפעם הראשונה שבה פגשתי את ליעונה מנקלי, הרגשתי שהמזל שיחק לידי פעמיים - גם שם פרטי מעניין וגם שם משפחה שמעולם לא שמעתי. מי שרוצה לשמוע את ההסברים יצטרך לפנות אליה, אבל יש סיבות הרבה יותר טובות לעשות את זה - ליעונה היא מפיקה שעובדת בעיתונות כבר הרבה שנים, וככה גם הזדמן לנו להכיר. עם הזמן התברר לי שיש לנו עוד כמה מכנים משותפים - האהבה לעיצוב, למשל, או החיבה לטיפים (טוב, אז יש לי יותר משריטה אחת, קורה...), והסנטימנטים לעבודות יד בסגנון "במקרה הכינותי מראש" ובעיקר לכאלה שנעשו מחומרים ממוחזרים - שזה השילוב האופטימלי בין עיצוב, טיפים ועבודת יד. 

טוב, אז מה לליעונה ולסיפור על האותיות? הנה מה:

מדובר בהדרכה נהדרת להכנה של אותיות דקורטיביות, שהיא העלתה לאתר שלה, Decor Liona, וששום חובב טקסטים/עבודות יד/מיחזור/כל התשובות נכונות, אסור שיפספס. זה קל, זה פשוט, והתוצאה נהדרת!

אז רגע לפני שאני הולכת ליישם את ההדרכה הזו בעצמי, החלטתי לחלוק אותה אתכם. אני אשמח אם תספרו לי מה בחרתם לכתוב, ואם אתם מעלים צילומים של התוצרת לבלוג שלכם - תספרו. אני מבטיחה לקפוץ לבקר (ולא לבקש כלום חוץ מקפה וירטואלי). 

חוזרת לעצמי

בשבועיים האחרונים לא נשמתי. או שלפחות לא שמתי לב שנשמתי. היה טירוף בעבודה (לא שאני מתלוננת...), 4 פרויקטים שלכולם היה אותו דד-ליין וימי עבודה שנמשכו 18-22 שעות. ככה כל יום במשך שבועיים, כולל שישבת. אבל עברנו את פרעה, עברנו גם את זה.

מה שכן, בזמן שעבדתי - גם הדואר עבד, וכל הכרטיסים ששלחתי בזמן האחרון הגיעו ליעדים שלהם, מה שאומר, שאפשר להעלות אותם לכאן. אז הנה, בלי לבזבז זמן:

מיה, שחוגגת בדיוק היום יומולדת 5, נהנתה מהכרטיס הראשון שעשיתי בו שימוש ב-Stickles - אבל זה ממש לא האחרון. איזה חומר משגע זה! כל כך כיף לקשקש איתו ולנצנץ את הכל...

באותו שבוע חגג יומולדת גם אבא שלה, אלון, אלא שמשום מה אני לא מוצאת את הכרטיס שהכנתי לו, אז צפו למתקפה נוספת בקרוב (אם האבידה תימצא...).

מי שעוד חגגה החודש היא י. (הידועה כ-י.)... הכנתי לה שילוב של שכבות, אמבוסינג, החתמות וכל החגיגה... ויצא כרטיס שהוא אחד החביבים עלי. בין השאר השתמשתי בו בחותמת חדשה שאני מאוד אוהבת - היא של HeroArts, ונקראת Windy Tree. נכון משגעת? הטקסט הוא מסט חותמות אחר, גם של אינקדינקדו, שנקרא Humorous Birthday. מה שנחמד הוא שגיליתי שאני יכולה להשתמש בטקסטים משם גם בלי האיורים (למרות שהאיורים מצחיקים לא פחות...).

 

באותה חבילה שלחתי גם משהו קטן לבנות של י. - שלט לדלת, או משהו לתלות. לא ממש ברור אפילו לי... הביקורות בפורום אגב, היו קטלניות למדי, בטענה ש"לא מחתימים על נייר מדוגם". אני עדיין אוהבת את זה ("לא לומדת כלום, הווינטם הזאת...") וחושבת שזה שמח ומבדח, טרה לה לה לה לה...

 

ואחרון חביב - כרטיס ששלחתי לאחותי (אחת מהן... בין המנחשים נכונה יוגרלו השתיים האחרות...) - שוב אמבוסינג ושילוב של חותמות שונות יחד, אבל מה שאהבתי בעיקר הוא משחק הצבעים בעץ. זה לא שום דבר מורכב, כמובן: על החותמת מרחתי קצת מזה וקצת מזה - וקיוויתי לטוב. יצא לא רע, לא?

---

ולעניינים טכניים: דווח לי ממקורות יודעי חצי דבר, שלמרות ההצטרפות כ-follower לא מגיעים עדכונים על פוסטים חדשים, אז הוספתי אפשרות להירשם במייל. יהיה נחמד אם תנצלו אותה...

ולמי שנרדם - אשמח לדעת מה מעניין אתכם לראות כאן (חוץ מקנדי'ז ואתגרים שאתחיל להכניס בקרוב בכל מקרה). רעיונות - יתקבלו בברכה (עבודת יד, תוצרת עצמית...).

חוץ מזה, אחרי שנואשתי מקניות בטו-פיז כל מי שיש לה חנות מומלצת (עם הרבה סיילים - פחות חשוב לי שזה יהיה הקולקציה הכי חדשה מ-CHA) - שתתחיל לשפוך כאן כתובות, בלי להתבייש...

נ"ב

איזה כיף שהלחץ בעבודה ירד ויש לי זמן לקשקש כאן...