קטיף קופסאות

קצת דיו וחותמות, ואף אחד לא ינחש ממה עשויה הקופסה הזו...

כמעט בכל יום שבו אני גולשת באינטרנט אני מגלה כישרונות מדהימים, יוצרות ויוצרים עם טעם נפלא ויצירתיות מעוררת קנאה, אבל לא בכל יום אני נתקלת במשהו באמת יוצא דופן, כזה שישר מדגדג באצבעות לנסות.
זה בדיוק מה שקרה לי כשנתקלתי, לפני כמה שנים, בקופסאות כמו זו שאתם רואים כאן. הבעיה העיקרית הייתה, שחומר הגלם ממנו עשויות הקופסאות לא היה בעונה. אני יודעת מה אתם חושבים - יש עונה  לעיסת נייר? לדבק? לחותמות?
אז זהו, שהקופסה שאתם רואים כאן היא עונתית לגמרי. והיא כנראה גם המתנה האולטימטיבית לטבעונים ולחובבי אקולוגיה. לעומת זאת היא לא מתאימה למי שאוהב חפצים גדולים, או שמחפש מקום אחסון לחפצים כאלה. קוטרה כ-5 ס"מ והיא עשויה מתפוז! כן, מה ששמעתם!

כאן כבר מבצבץ הצבע התפוזי מתוך הקופסה...

מתברר, שקופסאות תפוז הן חפץ עתיק יומין, שמופיע בתרבויות שונות. בחיפושים אחרי הוראות ההכנה נתקלתי בפוסט הזה, שאמנם אינו באנגלית, אבל עם קצת עזרה מגוגל טרנסלייט והתמונות הנלוות - הסתדרתי. אני בטוחה שגם אתן תצליחו.
כשהגיעה העונה קניתי קילו או שניים של תפוזים, הכנתי מיץ וריכזתי כל כוס וצנצנת בגודל המתאים. לא צילמתי, כי לא חשבתי שיהיה בזה עניין. כמובן שאחרי שסיימתי - הצטערתי, כי התוצאה מקסימה, ומה שעוד יותר מקסים הוא העובדה שהניחוח התפוזי שורד חודשים ארוכים!
באחד ממפגשי הקומונה שלפתי קופסה כזו, הכנסתי לתוכה וואשי טייפ (הגודל התאים בדיוק) והבאתי אותה כמתנת מארחת לאורית ב. המוכשרת והרב גונית. ידעתי שתאהב את זה ותעריך את העבודה. נכון, לא מדובר בקושי פיזי, ההכנה של הקופסאות פשוטה למדי, אבל ההמתנה הממושכת, הצורך להזיז, לשנות, לבדוק שאין עובש וכו' הם לא ממש בשביל מי שאוהבת סיפוקים מיידיים (כמוני...).

עכשיו אתם מאמינים שזה תפוז???

השבוע, כשב-Scrappy Hands עלה אתגר הקופסאות (והפעם יש בו פרס שווה במיוחד!), נזכרתי מיד בקופסה הזו, שאולי בגלל גודלה הזעיר שקעה בתהום הנשייה. שלפתי אותה משם - וחשבתי לעצמי שבעונת התפוזים הבאה אני הולכת להיות עסוקה... מאוד מאוד עסוקה! ההמתנה לייבוש שווה כל כך את התוצאה!
הנה עוד כמה זוויות:

 

 

אבל רגע, הזכרתי פרס שווה במיוחד בבלוג האתגרים שלנו, נכון? אז הנה הוא (הופ! כולם נעלמו כדי להכין קופסה ולהשתתף בהגרלה, הא?):

מדובר בלא פחות ולא יותר ממארז המדבקות הצבעוני והמהמם של יעל יניב, האחת והיחידה - תגידו שלא בא לכם אחד (שניים, שלושה...) כזה... אז די לבזבז זמן - אתגר הקופסאות מחכה לכם!

משפחה וחיות אחרות

אחת הסדנאות היותר מהנות שהייתי בהן בשנה האחרונה הייתה סדנת נגרות אצל רויטל, הלא היא בעיקר מנגרת. הכנתי בה שידת לילה, שניצבת בחדר השינה שלנו, ושאני מאוד נהנית ממנה - גם כי היא שימושית ובעיקר כי אני מאוד אוהבת את התוצאה.
אלא שהשידה לא הייתה התוצאה היחידה של אותה סדנה. הספקנו להכין במהלכה גם תמונה בטכניקה של העברת תדפיס לעץ. אתגר המשפחה ב-Scrappy hands הזכיר לי את העבודה הזו, שלמרות שהמילה משפחה לא מופיעה בה, בעיניי זה בדיוק מה שהיא מדברת עליו:

אמנם לא צילמתי את כל התהליך, אבל תאמינו או לא, התמונה הנקייה הזו נראתה בשלב מסוים כך:

זו הזדמנות להודות לרויטל, שהסדנאות שלה הן מפגש של כיף, שמחה ויצירתיות, והאווירה בהן חמה ומשפחתית (ראיתם איך הכל מסתדר עם האתגר הנוכחי...).
תשובה ועדכון
לעופר ולמי ששאל אותי במייל על הסדנה, הנה כמה תמונות ממנה ושל התוצאות שלה:

ממליצה בחום על הסדנאות של רויטל - ועל סדנאות מהסוג הזה באופן כללי. זו הזדמנות לגעת בחומרים אחרים, לנסות תחביב חדש, לגלו הנאות שלא ידעתם עליהן.

משפחה בהשראה

השבוע העברתי סדנה להכנת כרטיסי ברכה לחברות מהקומונה. המפגש היה אצל בתיה המקסימה, וכשחיפשתי רעיון למתנת תשומת לב קטנה, כדי להודות לה על האירוח הלבבי (זו בתיה. ידעתי מראש שהוא יהיה לבבי...), חשבתי ישר על המשפחה שלה. כי אם יש מישהי שאני יכולה להגיד עליה שיש לה משפחה למופת - זו בתיה: מעבר לעובדה שכל בני המשפחה שיצא לי לפגוש הם תמיד לבביים ומאירי פנים, ושבתיוש היא גיברת מוכשרת וססגונית במיוחד, תמיד מדהימה אותי רוח ההתנדבות שלהם לכל מטרה טובה, ה"ביחדנס" שלהם והאופטימיות האינסופית.
אז מה הכנתי לבתיה? משהו שהוא בין מתקן לתצוגה של תמונה לבין מקום לשמור בו ניירות שלא רוצים שיאבדו. חוץ מזה, מדובר פשוט בפריט מעוצב, שיכול לעמוד גם סתם ככה לקישוט. טוב, די לקשקש, הנה מה שהכנתי:

זהו מהדק גדול, שצבעתי, החתמתי, הדבקתי כמה שכבות של נייר וקישוטונים, והוספתי תגית עם כיתוב שאומר "אושר הוא משפחה אוהבת". הנה עוד כמה זוויות:

 

 

 

 

והנה, סיימתי להכין את המתנה, ופתאום נפל לי האסימון: האתגר הקרוב של Scrappy Hands הוא "משפחה". לא יכולתי לתכנן את הדברים טוב יותר...

והנה, עוד הצצה אחרונה...

 

שיהיה לכם יום משפחה שמח, ושוב תודה לבתיה על האירוח הנפלא!

קסם הפרי

עוד יומיים מסתיים אתגר הפירות של Scrappy Hands, אז מי שעדיין לא הצטרפה (או הצטרף), בטענה של "אין לי רעיון", הנה אחד פשוט, קליל, וכזה שמתאים לט"ו בשבט, לפסח, לקיץ ובעצם כמעט לכל הזדמנות.
מה צריך?
פאנץ' של עיגולים קטנים (עד קוטר 1 ס"מ, אלא אם במקום כרטיס ברכה אתן מתכננות דף באלבום או קנווס גדול)
פאנץ' של עלה גפן או משהו דומה
פאנץ' של סווירלים, או כל צורה שמתאימה לשמש כקנוקנות של גפן
קארדסטוק חלק שישמש כבסיס
ניירות מדוגמים בצבעים שמתאימים לנושא (ירוקים, סגולים וכו')
דבק נוזלי
אותיות/חותמת/טוש ליצירת כותרת

מה עושים?
1.מפנצ'צ'ים את הצורות שתזדקקו להן:

 

 

2. יוצרים אשכול ענבים - מדביקים את העיגולים, כך שיעלו אחד על השני. טיפ: אם אתן רוצות מראה "טבעי" יותר, אל תדביקו שורה-שורה. פזרו כמה עיגולים בנקודות שונות בשטח שבו אתן מתכננות את האשכול, באופן אקראי ככל האפשר. הדביקו את העיגולים שפינצ'צ'תן כך שיסתירו אלה את אלה:

3. הוסיפו את העלים והקנוקנות:

 

גם כאן, כדי ליצור מראה "טבעי" יותר, הדביקו חלק מהעלים והקנוקנות מתחת לעיגולים, וחלק מעליהם:

4. הוסיפו טקסט. אני בחרתי להשתמש באותיות של יעל יניב, אבל כמובן שגם אותיות אחרות, חותמת או אפילו כתב היד שלכם, יעשו את העבודה:

בשלב זה הכרטיס מוכן:

את הפס המעוטר בצד (שנוצר באמצעות פאנץ' הגדר של מרתה סטיוארט) הוספתי בגלל שהייתה לי תחושה של חוסר איזון בכרטיס. תוכלו לוותר עליו או להוסיף דוגמה אחרת ואפילו מסגרת שלמה.
ואם עדיין לא אביב, שיהיה ט"ו בשבט שמח, או חג אהבה שמח, ואו פורים שמח... אתם כבר תמצאו מה.
ואל תשכחו לרוץ מהר ולהצטרף לאתגר של Scrappy Hands!

פירות השבת

הסימן הכי טוב לכך שט"ו בשבט קרב הוא לא פריחת השקדייה, אלא לבלוב המבצעים בסופר... ברגע שמכריזים מבצעים על הפירות היבשים אני יודעת שט"ו בשבט נמצא בטווח פגיעה של חרצנים כלשהם... והנה השנה יש לי עוד סימן: אתגר הפירות בבלוג האתגרים שלנו, Scrappy hands.
אז הכנתי כרטיס ברוח האתגר, למרות שבדיעבד נראה לי שהאתגר הכי גדול פה יהיה למצוא איפה מתחבאים הפירות... טוב, אם תתאמצו תראו שהנייר המדוגם (של מרתה סטיוארט, אגב, מתוך סטאק שנקרא Vintage Girl, למרות שהוא ממש לא: כולו בגווני תכלת-ורוד-חום, עם פרחים ופירות, וכולל בנוסף לדפים המדוגמים גם דפי גליטר ופרגמנט צבעוניים. יותר מעניין משימושי, אני מוכרחה להודות...
למעשה, גם בפרויקט הנוכחי בחירת הנייר התגלתה כטעות - הדוגמה אמנם מתאימה, אבל שיש בה חלקים עם גליטר, שלא מגיבים טוב לקיפול, ובכרטיס הזה, כמו שתוכלו לראות, יש הרבה קיפולים.

עכשיו קצת הבהרות: מדובר בכרטיס שיש בו מקום להרבה הפתעות, למרות שאני לא ניצלתי את כולן. הראשונה שבהן היא זו שאתם רואים בתמונה הראשונה - למרות שזה נראה כמו המעטפה, זה הכרטיס עצמו. ולמרות שזה נראה כמו החלק האחורי - זו דווקא קדמת הכרטיס. 2:0 לטובת גורם ההפתעה.
ככה הוא נראה פתוח:

למעשה, מדובר בכיס, שמתאים בגודל בדיוק לצ'ק. זו הסיבה שבגלל החתמתי "מזל טוב" צנוע - פשוט כדי שכשיוציאו את הצ'ק, החלק הזה לא יישאר ערום לגמרי.
ההפתעה הבאה והלא מנוצלת היא, שיש בכרטיס הזה תא נסתר, שעובר לכל אורכו מימי לשמאל, ומתאים, למשל, לתגית. נכון, גם צ'ק ייכנס לתוכו, אבל הוא יוסתר כל כך טוב, שיש סיכוי שיזרקו את המעטפה איתו (ועוד יקללו אותי שהבאתי רק כרטיס.... ושאני חושבת שכרטיס עבודת יד הוא חלופה למתנה).
וההפתעה האחרונה היא שגם מאחור יש כיס, ושבו אני מתכננת להכניס את הברכה עצמה, כלומר את הנייר שעליו אכתוב כמה מילים אישיות. ככה זה נראה מאחור:

ותסלחו לי על זה שכל תמונה נראית כאילו צולמה על רקע אחר. הייתה לי בעיה עם ה-white balance. כלומר לא היה כזה... ;)
ובלי כמה תקריבים הרי אי אפשר, נכון? אז הנה, שלא תגיעו שאני מסתירה משהו חוץ מתאים נסתרים:

 

והנה עוד כמה, כי לא יכולתי להתאפק...:

ואם עוד לא החלטתם מה לנטוע השנה, אתם יכולים להתחיל בקטן: שתיל של עבודת יד באתגר שלנו. ואל תתפלאו אם היא תצמח ותגדל ותהפוך ליצירת אמנות רבת משמעות!