כחוט השני

אם יש אומנות שאני מעריכה מאוד אבל ממש לא מתחברת אליה, זו רקמה. עבודות רקמה מסורתיות - אפריקאיות, הודיות, רומניות, יו ניים איט - מעוררות בי פליאה על הססגוניות שלהן, הדוגמאות הרפטטיביות ומיליון הפרטים שמרכיבים את התמונה הכוללת, אבל בשבילי אפילו תך שרשרת (יש כזה, לא?!) הוא יותר מדי. זה מתסכל אותי, זה דורש ממני סבלנות שאין לי והתוצאה (אצלי, לא אצל יודעי ח"ן) - מביכה.
ואחרי כל זה בא אתגר מס' 54 של Scrappy Hands ואילץ אותי ליצור משהו שיש בו רקמה. עכשיו אני מבינה למה זה נקרא "אתגר"... שברתי את הראש, והחלטתי ברוב קולות, שכל תפר, ובלבד שנעשה בו שימוש במה שנקרא "חוט רקמה" יאפשר לי להגיד שעמדתי באתגר בגבורה... ומהר מהר, לפני שהקולות בראש שלי ישנו את הצבעתם, הכנתי את הכרטיס הזה.
מדובר בברכה לשנה האזרחית החדשה, שתישלח השבוע לטל ורייצ'ל, האחיין שלי וזוגתו, שמתגוררים (כמו כל האחיינים שלי...) מעבר לים, במקומות יפים ורחוקים, שחוגגים בהם את ראש השנה בראשון בינואר.

 הכרטיס עשוי שש (!) שכבות: בסיס לבן, קרדסטוק מדוגם עם גביעי גלידה וארטיקים (החולשה של טל...), קרדסטוקתכלת חלק, קרדסטוק מדוגם בגווני כחול, דבק תלת ממדי ושכבת קרדסטוק מדוגם נוספת, שאליו תפרתי בתכים גסים מאוד קרדסטוק לבן עם החתמה של ברכה. את שולי הקרדסטוק הצבעוני שייפתי, אבל מעבר לזה אין כאן שום טיפול נוסף, וכל האפקט נוצר מריבוי השכבות. כמעט כמו גלידה מצופה שוקולד עם פצפוצים, סירופ פטל ושאר שכבות מתקתקות...
הכרטיס נעשה, כאמור, בהשראת אתגר 54, ואתם מוזמנים מאוד להצטרף אליו ולשתף את העבודות שיצרתן בהשראת הנושא:

הנה עוד כמה זוויות של הכרטיס:

חוץ מזה, כדאי לכן להיכנס לבלוגים של שולי ואסנת, שיצרו גם הן עבודות יפהפיות בהשראת האתגר החדש. אחת מאתנו בוודאי תתן לכן רעיון מה להכין...