את האלבומים הראשונים "עיצבתי" בגיל 15 או 16. לא קראתי לזה סקראפבוקינג, ספק אם בכלל היכרתי את המלה הזו, וכדי לאסוף את החומרים ששימשו לעיצובם לא התרוצצתי אחוזת אמוק בחנויות לעבודת יד בחיפוש אחר נייר נטול חומציות או חותמות של אחד, טים הולץ. מי בכלל ידע מה זה חותמות?
ובכל זאת, האלבומים עם התמונות מהבוץ בשדות של לוחמי הגטאות, מהשירות הצבאי, אפילו מהנסיעה הראשונה שלי לחו"ל אחרי הצבא, היו מבחינות רבות יותר קרובים לסקראפבוקינג מכל מה שאני עושה עכשיו. לא היה שם חיתוך אחד בקאטלבאג, שום צ'יפבורד של Making Memories ואף פנצ'וץ' לרפואה... לעומת זאת היו כרטיסי אוטובוס ומטבעות מודבקים בסלוטייפ, תמונות מבריקות עם מסגרת כמו שבפוטו ליד הבית ידעו לפתח וכותרות שנגזרו ממודעות בעיתוני נשים מחו"ל. זה היה בסיסי לגמרי והניירות הפשוטים החמירו כנראה את מצבן של התמונות וגרמו להן להצהיב מהר יותר - אבל גם היום אלה האלבומים שהכי מרגש אותי להסתכל בהם. לא רק בגלל התמונות, אלא בעיקר בגלל האופן שבו התייחסתי אליהן, החשיבות שייחסתי לשימור שלהן, הפרטים הקטנים שכתבתי ("עם חזי, יהודה ובוקי, שבת לפני יום כיפור, בדרך לג'זין, לבנון" לצד "אוטווה, קנדה. הו הימים הטובים של 1983"). אבל כמו שזה התחיל ככה זה נפסק. שנים לא סידרתי תמונות, וכשקנינו את המצלמה הדיגיטלית הראשונה הפסקנו, כמו כולם, להדפיס תמונות, ושמרנו אותן על הכונן.
---
למה חזרתי לעיצוב האלבומים? אני לא באמת יודעת. אבל עד שתהיה לי תשובה, הנה דוגמה של אלבום כזה.
הכנתי אותו כמתנת יום הולדת 40 לרונית, אחות של יעקב, שותפי לחיים, והוא בעצם תמונה משפחתית עכשווית - אין בו תמונות ילדות, אלא צילומים עדכניים של בני המשפחה (שכולם, למעט השניים שבהם הוא מופיע, צולמו על ידי יעקב). כיוון שרונית היא חוזרת בתשובה, שיבצתי באלבום ציטוטים של רבנים ידועים, עם העדפה לנחמן מברסלב, שלזרם שלו היא שייכת, והוספתי תאריכים עבריים ליד התאריכים הלועזיים.
ככה הוא נראה מבחוץ:
וזו הכריכה:
העמוד הפותח הוא היחיד שיש בו תמונה מלבנית ולכן גם המבנה שלו שונה משל שאר העמודים (את תמונות הפנים טשטשתי כמובן במכוון):
בשאר הכפולות העמוד הימני הוא תמיד זה עם הציטוט, כשהעיגול המזוגזג הוא תמיד בדוגמה של הפס המדוגם בחלקו הימני של העמוד שמולו, והרקע לציטוט הוא אותו נייר כמו זה שמשמש רקע לתמונה. כיוון שהעמודים האלה זהים כמעט לחלוטין, אני אוותר הפעם על ההעלאה שלהם. בכל מקרה, כך הם נראים:
ואלה העמודים השמאליים, בזה אחר זה:
(זה אנחנו, הזוג המלכותי, תופסים שמש גלילית. מימין - חתול. ולא במקרה)
(זהו, תיכף המסע נגמר...). זה העמוד האחרון, והוא עשוי שתי וערב של הניירות המדוגמים שבהם השתמשתי באלבום כולו. חשבתי שיהיה בזה ביטוי סמלי למשפחה עצמה, שהיא שתי וערב של אנשים, שהם הורים וילדים, סבים ונכדים, בני ובנות זוג.
יש לי הרגשה שלקח לי יותר זמן להעלות את העמודים מאשר לעצב אותם... (-:
