ספרים להחלפה

והפעם: נוסטלגיה, המון תמונות והצעה אחת מפתה (אולי...)
לפני כמה שנים, במסגרת מה שקראנו "החלפת שינה", הכנתי למיכל המוכשרת את ספר הלילה טוב. לקח לי המון זמן להכין אותו, אבל בסופו של דבר אהבתי מאוד את התוצאה. והתברר שלא רק אני - גם סימוש היצירתית (ונטולת הבלוג...), שבאה אלי עם הצעה - "בואי נעשה החלפה פרטית - את תכיני לי ספר מטופל, מה בא לך שאכין לך?". לא הייתי צריכה לחשוב הרבה - סימוש היא מולטי טאלנט, וזו היתה הזדמנות ליהנות מיצירה סרוגה מעשה ידיה - הזמנתי משטח רביצה לחתולים, וקיבלתי אחד יפהפה, מרופד בפרווה (סינתטית!) שמונח אחר כבוד למרגלות הטלוויזיה ומשמש את כל החתולים בהנאה רבה.
אבל רגע, סימה רצתה החלפה - כלומר גם לי היה חלק בדיל הזה. הכנתי אותה מראש שזה פרויקט שייקח חודשים - ולא אכזבתי... אני חושבת שלקח לי חצי שנה להכין אותו... רציתי להשתמש באלמנטים דומים לאלה שיצרתי בספר הראשון, אבל גם לגוון עם רעיונות חדשים. והנחת היסוד הנוספת הייתה שהוא חייב להיות בצבעים של סימוש - בורדו, זהב ושמנת. אלה, למי שהספיק להכיר אותי, ממש לא הצבעים שלי, אבל זה הרעיון בהחלפה - שהצד השני יקבל מה ש*הוא* רוצה...
כל הסיפור הזה התרחש לפני למעלה משנתיים, ואל תשאלו למה הוא מעולם לא הועלה כאן. והנה בא האתגר החדש של Scrappy hands, שעוסק כראוי לחודש יוני ושבוע הספר, ב... ספרים. ואם זו לא סיבה להוציא את (תמונות) הספר של סימוש מהבוידעם, לנקות את האבק ולחשוף את הפרויקט הזה קבל עם ועדה, אני לא יודעת מה כן.
ואזהרה אחרונה: יש המון תמונות... מי שאין לה סבלנות מוזמנת לקפוץ ישר לתגובות ולהגיד לי כמה זה מקסים... סתאאאאם! אתן יכולות גם להסתפק בסתם השתפכות קלילה... ;)

כמו שאפשר להבין מהכותרת, הספר מוקדש לחברות, אז באופן טבעי בדף הפותח יש הקדשה מ"עוד חברה":

מימין יש גם כיס ומשמאל הסתפקתי בעיטור מוזהב.

והנה הכפולה הראשונה (לא שיש הרבה...3 בסך הכל):

 

מימין יצרתי שקע, שבתוכו "הטבעתי" את התמונה ועיטרתי בתחרה. משמאל יצרתי כיס מקיפול של דפים.

והנה התגית המבצבצת ממנו במלוא הדרה. הרקדנית, למתעניינות, עשויה מחיתוך בקאטלבג ופרח נייר שכיווצתי ויצרתי ממנו חצאית.

ומצדה השני - הדפסה צבעונית על שקף:

הכפולה הבאה כוללת גם היא שקע, הפעם משמאל והפעם טמנתי בו פנקס, שבו סימוש יכולה לכתוב כל מה שבא לה וקשור בחברים. למשל למי הכינה איזו החלפה... ;)

הכפולה הזו הרבה פחות ורודה והרבה יותר בורדו מכפי שהיא נראית בצילום. משולבים בה אלמנטים כמו משחת עיצוב, הדפסה על נייר פרגמנט, תחרה ועוד.
הנה תקריבים (ואל תשאלו למה לא צילמתי את הפנקס. פשלה שלי...):

 

הכפולה האחרונה היא למעשה הכרטכה האחורית הפנימימת, וגם בה יש כיס ותגית:

ככה נראית התגית מלפנים:

והנה היא מאחור, הפעם הדפסה על שקף של חותמת דיגיטלית של הירו ארטס:

 לסיום, עוד כמה תקריבים של הכריכה הקדמית:

 

האמת היא, שכל התמונות האלה עשו לי חשק להכין עוד ספר כזה... מי שרוצה מוזמנת לכתוב ולהציע לי מה בא לה להכין לי. אולי נעשה גם אנחנו החלפה פרטית... אמרתי החלפה, לא אמרתי החלפה מהירה, אגב...

חוץ מזה, אתגר הספרים שלנו מחכה לכן, אל תפספסו אותו:

 

ואחרי שנים, החלטתי לחזור ולהשתתף בעצמי באתגרים, אז הנה אלה שבחרתי הפעם:

Here are the challenges I joined with my altered book:

Anything goes at Things to alter

Anything goes at More mixed media challenge

Monochromatic at Off the rails Scrapbooking 

Anything goes at Rhedd's Creative spirit
Alter Something at Incy Wincy Designs
Texture or Embossing Paste at A vintage journey
Birds and Bees at Anything but Cute 

דוקר אותי ברכות

פורסם לראשונה במגזין "החיים הטובים"

יום העצמאות חלף הלך לו, אבל מי שנולד בארץ (לא חשוב מאיזה עדה...) נשאר צבר לנצח. לכבודו - ולכבוד כל מי שרואה את עצמו ככזה, גם אם לא נולד כאן, מוקדש הפוסט הזה.

 מתוק או קוצני, בצד הדרך או בלב גן בוטני, אם יש צמח שמזוהה עם הישראליות יותר מכל אחד אחר זה ללא ספק הצבר. נכון, היום הרבה יותר קשה למצוא אותו סתם כך ליד גדר או במקומה, אבל מי שהיה כאן בשנות ה-70 או קודם לכן, זוכר שיחי צבר בכל חצר כמעט. האמיצים גם העזו לקטוף אותו, אפילו בידיים חשופות...
אחר כך באו הזנים המתורבתים, אלה שאין בהם קוצים, אבל כמו תמיד - מי שהכיר את הגרסה המקורית לא יחליף אותה בשום צבר מפונפן. אלא אם הוא צבר תוצרת בית, רך ונעים כמו שרק בד לבד יכול להיות. אלא אם הוא צבר שהכנתם בעצמכם. שנתחיל?
מה צריך?
לֶבֶד רך בגווני ירוק - שתי פיסות
ציור של שיח צבר
טוש לסימון בד
סיכות תפירה
מספריים
חוט תפירה ירוק ומחט
אקרילן (או חומר מילוי אחר)
חוט מתכת
עציץ או כלי קיבול אחר
חול / חצץ / חלוקי נחל
מה עושים?
1. מציירים (או מדפיסים) קו מתאר של צמח צבר, ומקפידים שחלקו התחתון (ה"גזע") יהיה ארוך מספיק כדי "לשתול" את הצבר בעציץ. גוזרים את הציור.

2. מניחים הציור שגזרתם על פיסת לבד אחת ומעתיקים אליה את הציור - בהגדלה. איך? מציירים את הקו במרחק של 5-4 מ"מ מסביב לנייר הגזור ולא בצמוד אליו.

3. מצמידים לגב הפיסה המצוירת את גב פיסת הלבד השנייה ומחברים אותן בסיכות. גוזרים לאורך הקו מצדו הפנימי.

4. תופרים מסביב, במרחק של 3-2 מ"מ מקצה הלבד, כך שיישארו שוליים. מתחילים מלמטה, ומשאירים פתח בבסיס הצבר. משתדלים לתפור תכים קטנים, כדי שבהמשך חומר המילוי לא יבצבץ החוצה. בסיום מוציאים את הסיכות.

5. ממלאים את הצבר עם האקרילן. בהתחלה את העלים הבולטים (אם צריך, דוחפים את חומר המילוי בעזרת קצהו השטוח של עיפרון). אחר כך מוסיפים עוד אקרילן במרכז בשתי שכבות - אחת בצמוד לשכבת לבד אחת והשנייה בצמוד לשכבת הלבד השנייה - כך שיישאר ביניהן רווח.

6. מקפלים את חוט הברזל במרכז ויוצרים מעין לולאה. מכניסים את החוט בין שכבות הלבד והאקרילן ומוודאים שהוא מספיק ארוך כדי לבלוט מבסיס הצבר. ממלאים את הצבר עד הסוף ותופרים את הפתח התחתון. אם צריך - מקצרים את חוט הברזל.

כעת נשאר רק "לשתול" את הצבר ולהוסיף חול עד שפת העציץ.

אבני דרך
שיחי צבר הם רק אחד משלל עיצובים שתוכלו ליצור בסדנה לציור על אבנים שעורכת שולמית ישראל-ויינשטיין מ"שלולית".

צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין

מי שחושב שלאבנים אין חיים, לא ראה את העבודות שמכינים תלמידיה של שולמית ויינשטיין, בסדנה לציור על אבנים. באמצעות טכניקות שונות של צביעה, איור והחתמה, ושימוש במגוון כלים, מלמדת שולמית מבוגרים וילדים איך להפוך כל אבן או חלוק נחל לפריט ייחודי, מעוצב ומסוגנן.

צילום: שלומית ישראל-ויינשטיין

הסדנה נמשכת 3 שעות ומחירה 100 ₪ (כולל כל החומרים, וכן קפה וכיבוד קל). שולמית, האישה מאחורי "שלולית - סדנאות אמנות ויצירה", עורכת את הסדנאות בחיפה, אולם היא שמחה להגיע לכל מקום כדי להדריך קבוצות מאורגנות. כאן או שם מובטחת לכם סדנה כיפית, מעשירה שבסיומה תניחו את אבן הפינה לתחביב חדש, יצירתי ומלא קסם.
פרטים נוסיפים בדף של "שלולית" או בטל' 052-3874061.

וככה נראה המדור במגזין:

שווה בשווה

בניגוד לפוסט האחרון, שבו שטחתי בפניכן את דרך החתחתים בה אני פוסעת בדרך ל(כמעט)כל עבודה, הפעם הלך לי קל. אני חושבת שהכרטיס הזה, שנעשה במסגרת אתגר הסימטריה של Scrappy Hands, הוא אחד הזריזים שהכנתי.
טוב, לא באמת.
לא הפכתי פתאום למקבלת החלטות זריזה או בלתי-מתלבטת.
אני פשוט מתעלמת מהעובדה השולית, שאת ההתלבטות הזו עברתי לפני כמה חודשים, כשהכנתי ערימה של כרטיסים כדי לשלוח במסגרת מסורת "העבר את זה הלאה" (ושאולי פעם גם באמת אשלח. כלומר הכל מוכן, צריך פשוט לארוז, להוסיף כרטיס ממני, ללכת לדואר. נו, אתן כבר מבינות את העניין...).

בכל מקרה, כשהכנתי את אותו אוסף גדול למדי של כרטיסים, נשארתי עם כמה "שבשבות" סימטריות כאלה, וכשניגשתי עכשיו להתמודד עם האתגר - נזכרתי בהן, שלפתי אחת, הוספתי לה רקע (רק 40 דקות התלבטות) וכיתוב (עוד 30 דקות, כולל להוציא את הקאטלבג ממעמקי הכוננית).
שעה ועשר דקות, לא זריז? אני חושבת שהתעליתי על עצמי...
אז מה היה לנו כאן?
שבשבת (אם מישהי רוצה שאעלה הדרכה להכנתה - שתכתוב בתגובות. זה באמת קלי קלות)
בסיס + שתי שכבות רקע
סיכה מתפצלת
חיתוך טקסט (תבנית חדשה לאוסף...)

והנה עוד כמה תקריבים, שבהם אפשר לראות את השכבות השונות ביתר קלות:

 

 

הכרטיס, הוכן, כאמור, לאתגר הסימטריה, ואת כל הפרטים תוכלו למצוא כאן:

רוצות לקבל עוד השראה כדי להשתתף באתגר? נסו את הבלוגים של חברותיי לצוות העיצוב:
נעמה
שיר
מאיה

תיהנו - מכל הצדדים בצורה שווה :)

דגל כתום. או: הדרכה מהסוג הנוירוטי

לא חסרות סיבות להופעתם הנוכחית של דגלים במחוזותינו  - יום העצמאות, חג הפועלים, יום ההולדת שלי ההולך וקרב... טוב, הגזמתי - אף אחד לא תולה דגלים לכבוד חג הפועלים... ;) מה שלא יהיה, נושא האתגר החדש ב-Scrappy Hands הוא דגלים, והחלטתי לעשות אותם שמחים במיוחד:

נראה פשוט, נכון? אז זהו, שלא...

רק אל תתנו לקו הנקי להטעות אתכם. הזעתי די הרבה על הכרטיס הזה... אבל כמו תמיד, זה לא הוא, זו אני.

1.יכולתי לקחת מדבקות דגלונים שיש לי, אבל למה? ל מ ה ? ? ? הרי אפשר להכין אותם לבד בלי פאנץ' ובלי תבנית. זה כולה משולשים, לא?!

2. בסדר, את השלב הזה צלחתי מהר יחסית - השתמשתי במספרי זיגזג בשביל השכבה התחתונה ובחיתוך רגיל בסכין, "לפי העין", בשביל השכבה השנייה. רק שהעין שלי לא מי יודע כמה...

3. טוב, חתכתי, הדבקתי, ציירתי תיפורים בלבן. לא רואים את הלבן. חזרתי עליהם. עדיין לא רואים. התחלתי ניסיונות בצד - זהב? כסף? טורקיז? בכל זאת כסף? חום? טוב, אז כסף. מעל ללבן. בערך מעל ללבן. ליד הלבן. טוב, די, כבר יכולתי באמת לתפור אותם בזמן הזה. כמה כבר לוקח להשחיל חוט במחט בגילי?!? לא, תמי, את לא מתחילה לתפור עכשיו 4 דגלונים בגודל חצי בול. תציירי כבר ודי. 

זה רק נראה תיפור לבן. זה כסף, תאמינו לי. עברתי עליו 6 פעמים...

4. או קיי, זה כרטיס, אז צריך מילות ברכה. הכי פשוט - חותמת. איזו חותמת? זה דווקא קל - על השולחן מונח סט חדש שהגיע בערב החג הישר מאמריקע... מהדוד שמעון... כלומר Simon Says Stamps. אני צריכה לבחור מתוך מעט אפשרויות. אחת לא הייתה רלוונטית, אז נשארו 6, רק 6. רק?!?

5. בחרתי אחת. החתמתי על רקע לבן. על כתום. על ורוד. על כחול. שוב על כתום. אולי ירוק? רגע - להחתים בשחור או בצבע אחר? בין המילים להחתים את החץ? את הלבבות? לגזור את הלבבות בצבע אחר? טוב, בלי לבבות. אה, עם! עם לבבות! אבל לא מוחתמים, מודבקים! יש! עכשיו רק לבחור איזה מלבבות הלבד בסט הזה שיש בו 24 לבבות והכל בסדר... כמה זמן לוקח לנסות 24 מדבקות? ולהחזיר אותן למקום בדף שלהן? אחת אחת?!? זהו. מצאתי. יש קארדסטוק מוחתם, מודבק על שכבת קארדסטוק נוספת. 

דברים שרואים מכאן לא רואים משום מקום אחר

(5א. בדרך דילגתי די בקלות מעל משוכת "איזה צבע חוט - לבן / צהוב / משולב-כלומר-חוט-אופים / לא, הנה החוט הטבעי הזה בסדר. לא מושלם, אבל בסדר". הדבקתי עליו את הדגלים (בעדינות!!! הטאקי נמרח... טוב, את הדגל הזה נזרוק ונכין חדש...). הנחתי בצד שיתייבשו).

6. הגעתי לרקע. הכי קל - כבר יש ארבעה צבעים דומיננטיים בכרטיס הזה, אז אני לא מוסיפה עוד. רגע, למה בעצם? שיהיה ממש שמח... צהוב! צהוב יהיה מושלם! זה יאיר את הכל! כמו להרים את הראש, להסתכל על הדגלים שתלויים על עמודי החשמל - ולהסתנוור מהשמש! רגע, אני לא רוצה להסתנוור. אני לא רוצה לסנוור. אז על רקע לבן? לא זה אנמי מדי. אולי לבן עם טקסטורה? אולי... שחור?!?! 

תמי, תירגעי. כן, ככה, בדיוק. תנשמי עמוק. זהו? את בסדר? עכשיו תתרכזי - מה יתאים, לא ישעמם מדי, לא יצעק מדי, לא יגרום לאשפוז שלך? טוב, שחור לבן, אבל עדין. איפה יש לי דפים בשחור לבן עדין? יש לי דוגמת שברון שחור לבן, נקודות שחור לבן, אבל עדין? אה, הנה! גלויה עם דוגמה מתוך ספר הצביעה של ג'והאנה בספורד, "הגן הסודי". במקרה שלי זה יותר כמו השיגעון הסודי, חוץ מזה שהוא לא סודי, אבל מילא. יש רקע, זה מה שחשוב. אפשר לסגור עניין, לא?!?

כל כך הרבה שכבות, כל כך מעט כרטיס

7. אז זהו, שלא. הדוגמה על רקע הבסיס הלבן עדיין אנמית. טוב, עוד שכבת רקע. בכתום. לא בוורוד. דיייייייייייייי! היינו שם כבר. נו? שוב הפסקת לנשום?!?  אה, רקע טורקיז. וירוק. רק ירוק? לא, שניהם. איזה קודם? טוב, טורקיז, אבל פס דק. לא, הירוק דק והטורקיז קצת יותר עבה. את בטוחה? לא, אבל נגמר לי הדו"צ ולא בא לי להטעין עכשיו את האקדח, אז אין ברירה. שיישאר ככה.

הלכתי לנוח. נתראה בעוד חמש שנים

 מצחיק מישהו? בטח מצחיק. אז עכשיו נראה אתכן מצטרפות לאתגר. פחחחח... אין לכן אומץ! זה אתגר שדורש ללכת עד הקצה, לקבל החלטות קשות, להתמודד. נראה לכן שאתן מסוגלות לזה?

טוב, נכנעתי... איפה יש פה דגל לבן?

אביב ישראלי

כבר די מזמן לא העליתי כאן כרטיס. אתן יודעות, פשוט כזה, כמו שאני אוהבת, והנה הגיע אתגר האביב של Scrappy Hands, ואתו לבלב לו כרטיס פשוט מאוד, נקי מאוד, אהוב מאוד (עלי! עלי! זה לא מחייב אתכן...).

וזו לא הסיבה היחידה שבגללה אני אוהבת אותו. גם החלקים שמרכיבים אותו משמחים אותי מאוד, והם נותנים לי הזדמנות להחמיא לכמה דמויות בולטות מעולם הסקראפ הישראלי.
אז מה היה לנו כאן?
כרטיסייה אחת מתוך סדרה יפהפייה שעיצבה נגה ברזילי-מלמד המוכשרות, הלא היא גברת פם. אם לא ביקרתן אף פעם בבלוג שלה, תעמדו 5 דקות בפינה - ואחר כך תגשו לשם במהירות. אתן עוד תודו לי על זה... את הכרטיסים יצרה נגה בשיתוף עם רעות, מי שעומדת בגאון מאחורי רעותא - אחת מחנויות הסקראפ הישראליות שהולכות ומבססות את מעמדן בזכות שירות מעולה, מגוון עשיר, מחירים שפויים ומבצעים ממש ממש שווים - עכשיו, למשל, לכבוד יום ההולדת שלה, מציעה רעות 35% הנחה על כל המוצרים בחנות (למעט מבצעים)! ואת הכרטיס ששימש לכרטיס הנוכחי היא שלחה (יחד עם כל הסדרה ) חינם אין כסף לכל מי שביקשה (עד גמר המלאי). תעקבו אחרי דף הפייסבוק שלה - ותגלו שם אוצרות אמיתיים!
כזכור (זה היה לפני 10 שורות בערך, אל תגידו לי ששכחתן...), הזכרתי כמה סקראפריות ישראליות. אז השלישית היא יעל אלקיים מהבית של יעלי - עוד מוכשרת-אלופת-עולם, שידועה בעיקר בזכות הבבושקות שלה - מעיסת נייר ומחומר, עומדות על המדף או צמודות למקרר, ולאחרונה גם כאלה שנדבקות לבלוקים אקריליים, כלומר חותמות שקופות. בין שלל החותמות המקסימות שעיצבה יעל יש סט נהדר, סופר שימושי למי שמרבה להכין כרטיסי ברכה. הוא עונה לשם הפשוט "יעלי ברכות", ונמכר בין השאר במסטיקים (עוד חנות סקראפ ישראלית שחביבה עלי במיוחד). אני אוהבת אותו גם בגלל עיצוב האותיות, בגלל בחירת הברכות השימושיות כל כך וגם בגלל שכל הברכות בו מעוצבות בקו זהה, מה שהופך אותן למאוד שימושיות כשרוצים להכין מתנה סט כרטיסי ברכה. אז תודה, יעל, על העיצוב הנפלא שלך!
לסיום, אם בא לכן ליצור כרטיס אביבי ולהשתתף באתגר שלנו ב-Scrappy Hands, אתן מוזמנות לקבל השראה אצל חברותיי האביביות:
זהבית
צביה
שולי
אסנת
נעמה
מאיה
ואם עוד לא הבנתן, אני מאחלת לכן אביב שמח!