א-קפלה

לא, לא התחלתי לכתוב פתאום על מוזיקה... אני עדיין בענייני נייר, והפעם ליתר דיוק בעניין קיפול ניירות. מדובר במתנת יום ההולדת הקודם של נעמה (וזו הזדמנות להזכיר לה לרמוז לי מה היא רוצה השנה...) - קנווס שכולו עשוי עיגולי קארדסטוק מקופלים (טכניקה שהתאהבתי בה אחרי שראיתי את העבודה המדהימה הזו). הגרסה שלי הרבה פחות עשירה, או הרבה יותר נקייה, תלוי איך מסתכלים על זה, אבל אני מאוד אוהבת אותה וגם את הרקע, שנעשה באמצעות שימוש במסכה:

והנה קצת תקריבים וזוויות נוספות:

לתמונה צורף הכרטיס הזה:

 וככה הוא נראה מקרוב:

 

ובסגנון אחר לגמרי - התגית שהכנתי לנעמה, במסגרת מתנת הקומונה המשותפת:

 ומאחור:

 ותקריבים, כי כבר צילמתי...

מתישהו גם יוצגו פה התמונות של המתנה לנעמה ליום ההולדת הנוכחי. העיקר שיהיו לך אושר, שמחה ובריאות, ושתמשיכי ליצור ולהצליח עוד ועוד!

מן המוכן, תרתי משמע

קטע שכתבתי למדור התרבות במגזין "החיים הטובים" ולאתר האינטרנט של "קלאב 50":
נדמה שהביקור בתערוכת "מן המוכן – 100 שנים ל-Ready Made", המוצגת במוזיאון חיפה לאמנות, מתרחש בשני מישורים בו זמנית: מצד אחד מדובר בתערוכה של אמנות מודרנית, שלמוצגים בה נלוות אמירות עכשוויות מאוד, שהן הרבה מעבר לאסתטיקה של המוצגים עצמם. בה בעת החומרים שמהם עשויים המוצגים הם ישנים, מוכרים, ו...כן, אפילו חביבים ברובם. הדואליות הזו מלווה את המבקר לאורך כל התערוכה, שהיא ככל הנראה אקט הכבוד המרשים ביותר לו זכה זרם ה"רדי מייד" בישראל. מדובר, למי שמתעצל לנבור באנציקלופדיה (או שכבר הפך אותה ליצירת אמנות), בהענקה של משמעות חדשה לחפץ מוכן, באמצעות שינוי הייעוד שלו או האמירה המקורית שלשמה נוצר. מי שייסד את הזרם הזה, לפני 100 שנים בדיוק, הוא מרסל דושאן הצרפתי, כשחיבר גלגל אופניים לשרפרף מטבח, והציג את הפריט החדש בסטודיו שלו. כמה מהגרסאות ליצירה המכוננת הזו מוצגות אף הן בתערוכה, לצד עבודות אחרות של דושאן ובעיקר לצד עבודות של אמנים ישראלים היוצרים באמצעות מדיה שונים. כך, למשל, מציג כאן צחי חכמון את "מנהרה": סדרה של מזרנים זוגיים משומשים, שמצא ברחבי תל אביב וגוש דן, אותם הצמיד זה לזה ופער בהם פתח. לכאורה מדובר בחומר רך, עוטף ומנחם, אלא שעם החיתוך נחשפו החומרים הקשים שמהם יוצרו המזרנים, קפיצים וחוטי מתכת, שהמעבר דרכם בלתי אפשרי ובוודאי לא נעים ולא נוח.

"מנהרה" של צחי חכמון. הצד השני של הרוך והנוחות

בחלל אחר מוצג פרויקט מרתק, חוצה ימים ויבשות, של בתיה שני, שכבר כ-20 שנה שולחת מעטפות מעוצבות מעשה ידיה לכתובות פרי דמיונה ברחבי העולם. אחרי שהן עושות דרך ארוכה, הן חוזרות אליה בצירוף חותמות הדואר השונות, ובעיקר ההכרזה "כתובת לא קיימת", או "הנמען אינו ידוע". בתערוכה היא מציגה אלפי מעטפות כאלה, שכל אחת מהן היא סיפור בפני עצמו – הן מבחינה עיצובית והן מבחינה רעיונית.

"אין רחוב כזה בחיפה" של בתיה שני. תסתכלו בקנקן

בסך הכל מוצגות בתערוכה עבודות של 37 אמנים, המציגים עולמות שונים מאוד, מעוררי מחשבה ורגשות הנעים בין עניין, נועם וגעגועים לכעס וחרדה (כמו ההנחיות המוגדלות לשעת חרום של אסף סטי, שמזדקפות מול המבקר בתערוכה כשהוא יוצא מן המעלית או עולה בגרם המדרגות).
נעילה: ינואר 2014
כתובת: מוזיאון חיפה לאמנות
טלפון: 04-9115997

זה תלוי

באיחור של חודשים רבים אני מעלה תמונות של מתנת יום ההולדת שהכנתי לאביבה-מחוסרת-הבלוג (תפתחי כבר ותשוויצי באלבומים שלך ובתמונות שאת יוצרת!).

יש פה הסוואה טובה, אז לא בטוח שתשימו מיד לב, שמדובר בעצם במתלים - למגבות, למשל.
הרעיון הגיע מזוג מתלים שמצאתי בפינת המוזלים של "גולף-כיתן", מתלים בסגנון כפרי-צרפתי, שאני בטוחה שרבים יעדיפו על פני הגרסה המקושקשת שלי, אבל אני מוכרחה להודות שדי נמאס לי לראות בכל מקום את אותם מתלים ואת אותם פריטים... (ואת זה אני אומרת כאיקיאה-ג'אנקי מוצהרת).
אז קניתי, פירקתי, הדבקתי נייר מעוצב של Basic Grey, הוספתי כיתוב עם אותיות של American Crafts, הרכבת בחזרה את הווים, ו... Voila! (טוב, המבטא הצרפתי נשאר להם...).

צירפתי כמובן כרטיס, שכמו המתלים נעשה במחשבה על פאלטת הצבעים שאביבה אוהבת. שמחתי מאוד לראות את התגובה המתלהבת שלה. איזה כיף זה!

באהבה

כרטיס שהוכן על בסיס סקיצה לדף אלבום, שהועלתה לקומונה ע"י שולי חיפושולי המשקיענית. במקור, הפס המקופל אמור היה להיות סדרה של תמונות שהונחו בחפיפה קלה אחת על השנייה. ברגע שראיתי את הסקיצה - ראיתי את הכרטיס הזה, ככה שלא הייתה כאן שום התלבטות (חוץ - כמובן - מבחירת הנייר).

הניירות המדוגמים הם שני צדדים של אותו קארדסטוק (של י הוא? אני באמת לא זוכרת), בנוסף יש כאן קארדסטוק חלק כתום, ירקרק (שנראה כאן תכלת, משום מה) ולבן, פרח של Bo Bunny, אני חושבת, ובראד של My Mind's Eye (כנראה...). תסלחו לי על חוסר הנחרצות, אבל אני פשוט לא זוכרת ומתעצלת לקום לבדוק...;-)
והנה גם כמה תקריבים:

ותודה לשולינקה, על ההשראה שהיא מעוררת בי!

עבודה עברית

בזמן שאני עובדת על החלפה חדשה, נזכרתי שעדיין לא העליתי את התמונות מההחלפה הקודמת, ההחלפה המשרדית.
הרעיון היה פשוט (ושלי...): החלפה שבמרכזה משהו שמתאים לסביבת העבודה של מקבלת הההחלפה, בין אם זה משרד, חדר יצירה, רפת או מטבח... בגורלי עלתה מדינה, שעובדת בחברה לעמילות מכס ומבלה שעות ארוכות במשרד.
כדי לעשות לה קצת נעים בעיניים הכנתי לה מסגרת עם אמירה ללקוחות עצבניים (...), קופסה לכרטיסי ביקור, מעטפות ושאר קשקושים משרדיים, דפי ממו אישיים וכרטיס ברכה. הכל כמובן מאותם ניירות מדוגמים ותואמים או לפחות באותם צבעים.
את המשפט במסגרת קצת קשה לראות בגלל ההשתקפות... (וגם כי הצילום ממש רע!)

למי שמתקשה לראות, כתוב כאן
"כשצועקים אני שומעת, כשמדברים אני מבינה"...
הקופסה היא מיחזור של אריזת בישום לחדר, ככה שיש לה גם ניחוח נעים, וחבל שאי אפשר להעביר אותו דרך המסך. כאן היא נראית עם שאר פריטי ההחלפה:

 

ככה נראים דפי הממו כשהם כרוכים בחבק מנייר מדוגם:

והנה הצצה לצבעים השונים שלהם, שהם כמובן צבעי ההחלפה כולה:

זהו, עוד החלפה חלפה עברה לה. חכו שתראו מה עשיתי להחלפה הבאה...