מוכנים, היכון ו...

בסוף החלטתי לקפוץ למים.

אחרי שנים של כתיבה עבור אחרים, הגיע הזמן לכתוב בשבילי. בשביל הכיף. בשביל קליפות התפוזים שלי... וכיוון שאחד הדברים שאני נורא נהנית מהם בזמן האחרון הם כרטיסי הברכה שאני מכינה, זו גם התמונה הראשונה שאני מעלה. מדובר בכרטיס תלת ממדי, שהכנתי לכבוד יום ההולדת של טל, האחיין הכי  - אם אני אגיד קטן הוא בטח ייעלב, אם אני אגיד חמוד האחרים ייעלבו - צעיר שלי (וואו... יצאתי מזה הפעם...).

 

את הרעיון לבנות כרטיס בצורת קובייה הונגרית  (Rubik's Cube moving card) מצאתי כאן, אלא שהוראות לא היו, ועניין האוריגמי לא דיבר אלי. אז התחלתי לשבור את הראש ובסוף בניתי את הקובייה משלוש תיבות, שהכנתי מבריסטול, כשכל אחת מהן יוצרת, בעצם, שכבה נפרדת.

שתי השכבות התחתונות מחוברות ביניהן בסיכה מתפצלת, כך שהן מסתובבות:

שתי השכבות העליונות מחוברות עם רצועת בריסטול נוספת, שעליה כתבתי את הברכה.

זהו. טל קיבל את הכרטיס, ואני עברתי את המשוכה של הפוסט הראשון. עכשיו צריך רק לכתוב בתדירות סבירה. פיס אוף קייק, לא? (-;